לפנינו תביעה של האשה (להלן התובעת) באמצעות ב"כ עוה"ד [א' ח'] לעיכוב נישואי בעלה לשעבר (להלן הנתבע) המיוצג ע"י עוה"ד [ר' פ'] וטו"ר [נ' מ'].
להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן החלטתנו.
התובעת הייתה נשואה לנתבע במשך כארבע עשרה שנים והתגרשה ממנו לפני כשנה ושלושה חדשים. לצדדים שלושה ילדים משותפים.
ביום י"ח בסיון תשע"ד (16.6.2014) פתחה התובעת תיק תביעה בה היא עתרה באמצעות באת-כוחה להורות על עיכוב נישואי הנתבע לגב' [אלמונית]. לדבריה, עומד הנתבע להינשא לגב' [אלמונית] ולאור הודאת הנתבע בפני בית הדין לפיה הוא חי חיי אישות עם הגב' [אלמונית] בעת שהייתה נשואה, יש לאסור את נישואיו אליה מדין "אחד לבעל אחד לבועל". (לבקשה צורף פרוטוקול הדיון בו הודה הנתבע).
בית הדין הוציא החלטה שיש לקבל תגובת הנתבע בתוך שבעה ימים.
ביום כ"א בסיון תשע"ד (19.6.2014) התקבלה הודעת ב"כ הנתבע כי היא אינה מייצגת את הנתבע, מבקשת להאריך את מועד מתן תגובת הנתבע לשבעה ימים מיום קבלת הבקשה אליו.
ביום הנ"ל הוציא בית הדין החלטה לפיה יש לעדכן את הבעל לשעבר על החלטת בית הדין בכל אמצעי הדיוור.
ביום כ"ד בסיון תשע"ד (22.6.2014) התקבלה בקשה נוספת של התובעת וב"כ ובה טענה כי ההודעה של ב"כ הנתבע הוגשה בחוסר תום לב משווע מאחר והיא חברה קרובה מאד של הנתבע והגב' [אלמונית] והודעתה כי אינה מייצגת את הנתבע הוגשה כדי לדחות את הקץ ולהרוויח זמן עד שיגיע מועד החתונה. מצרפת תמונות משותפות שלהם יחד. עוד טוענת כי הנתבע מעודכן בתביעתה ואף העביר לתובעת מסרון ביום שהוגשה הבקשה, ובו הוא כותב "כמה את יכולה לרדת ולהשפיל את עצמך [...] אבל תהיי בטוחה ששום דבר לא יעזור לך ולא האמנתי שראיתי שירדת לשפל המדרגה."
ביום הנ"ל הוציא בית הדין החלטה זמנית לעיכוב נישואי הנתבע עם הגב' [אלמונית] עד לקבלת תגובת הנתבע.
ביום הנ"ל נישאו הנתבע עם הגב' [אלמונית] ברבנות ראשון לציון.
ביום כ"ח בסיון תשע"ד (26.6.2014) התקבלה בקשת התובעת וב"כ לביטול תוקף הנישואין.
ביום הנ"ל הוציא בית הדין החלטה לפיה הוא מורה לעכב את הנפקת תעודת נישואין עד למיצוי הבירור וקבע מועד לדיון.
ביום ט' בכסלו תשע"ה (01.12.2014) התקיים דיון ובו נשמעו עמדות הצדדים וב"כ בעניין טיעוני הנתבע וב"כ להיעדר סמכות. יצוין כי ב"כ הנתבע עוה"ד [ר' פ'] ייצגה את הנתבע.
ביום הנ"ל הוציא בית הדין החלטה לפיה על הצדדים וב"כ להמציא סיכומים לעמדתם.
הצדדים וב"כ המציאו את סיכומיהם.
בית הדין עיין בסיכומי הצדדים וב"כ ובחומר שבתיקים ולאחר שיקול דעת הנדרש למקרה זה ולאור הנחיות חדשות של נשיא בית הדין הרבני הגדול מיום ח' באדר תשע"ה 27.02.2015 ופסק דין עדכני של נשיא בית המשפט העליון השופט גרוניס מיום ה' ניסן תשע"ה 25.03.2015 בתיק בג"ץ 5676/12, עמדת בית הדין שלא ניתן להוציא החלטה אופרטיבית המחייבת את הנתבע להתגרש מאשתו. נבהיר את עמדתנו.
כידוע, איסור אחד לבעל ואחד לבועל הוא "איסור עשֵה" ופועל היוצא מכך כי מן ההיבט ההלכתי לא ניתן לבטל את נישואי הנתבע עם הגב' [אלמונית] לאחר שכבר נישא כדמו"י, שכן הנישואין בתוקף, אלא שחל על הצדדים איסור להמשיך ולחיות יחד, ומן הדין חייבים הם להתגרש (ראה טור שו"ע אה"ע סימן י"א).
במקרה דנן, לא נעשתה הגבלה במעשה בית הדין ואף לא ניתנה החלטה אופרטיבית של בית הדין לרשום במעשה בית דין הערה בעניין זה. התערבות בית הדין במקרה זה – הנדרשת לטענת התובעת – לאחר שכבר נעשה מעשה נישואין שתפסו מן ההיבט ההלכתי היא בעייתית מן ההיבט המשפטי, מאחר שקיים קושי חוקי לבית הדין להידרש לתביעה של צד שלישי התובע כי בני זוג (שהוא אינו אחד מהם) יתגרשו, אף שיש לכך הצדקה הלכתית ומוסרית.
בית הדין סבור שהואיל ולא נשללת האפשרות שלאחר חקירה ודרישה ממצה ימצא בית הדין שלא ניתן לאסור לנתבע להמשיך ולחיות עם אשתו לפי דין תורה, אין הצדקה לעיכוב הנפקת תעודת הנישואין – שהיא טכנית בלבד – עד לבירור העניין. מה עוד שתעודת הנישואין מופקת מכוח החוק – פקודת הנישואין והגירושין (רישום) – ולא מכוח הלכה בשולחן ערוך.
זאת ועוד, לאשת הנתבע שהיא צלע שלישית בתביעה דנן, עשוי להיגרם נזק אם ייקבע איסור על הנתבע ביחס לאשה לה הוא נשוי כיום, ואילו ביחס לאשה לא ניתן יהיה לקבוע על פי ההלכה איסור להמשיך ולחיות עם הנתבע (ולו מספק). בעיה זו שעלולה להיווצר כתוצאה מקיום הליך דיוני אינה אפשרות רחוקה מאחר ובית הדין אינו יכול לשלול אפשרות שבאי-כוח הנתבע המלומדים ידריכו את האשה בתשובות שיש להיערך אליהן, ונמצא חוטא נשכר.
לדעת בית הדין בנסיבות מסוימות עלולים אנו למצוא עצמנו בפני מצב בו בית הדין יורה לנתבע כי אסור לו להמשיך ולחיות עם האשה מדין שוויא נפשיה חתיכא דאיסורא ואילו לאשה לא ניתן יהיה להורות לה להתגרש מהנתבע.
עם זאת לא ניתן להתעלם מהתנהלות הנתבע ובאי-כוחו שעשו יד אחת מעשה אשר לא ייעשה לסכל החלטת בית הדין. נבהיר דברינו.
כפי שהבאנו במבוא העובדתי באת-כוח הנתבע קיבלה את החלטת בית הדין בבקשת התובעת והתנערה מהעברת המידע לנתבע בטענה שאינה מייצגת אותו כאשר היא טורחת לבקש הארכת מתן תשובת הנתבע למשך שבעה ימים מיום מסירת הבקשה אליו ע"י התובעת ובאת-כוחה.
שלושה ימים לאחר מכן נישאו הנתבע ואשתו בטענה כי לא נודע להם מהחלטת בית הדין המורה על עיכוב נישואין עד לבירור ההלכתי (ראה סעיף 2 ג' לסיכומי הנתבע).
לפי טענת התובעת דבר לכאורה נסתר ממסרון שנשלח מהנתבע לתובעת וממנו נראה כי אכן הנתבע ידע על קיומה של תביעה שכזו וסביר להניח גם מהחלטת בית הדין, מאחר והתברר שבאת-כוח הנתבע חברה טובה של הנתבע ואשתו ואף בירכה אותם לנישואיהם, והם החזירו לה ברכה, וכפי שציינה התובעת וב"כ בהודעתה ובסיכומיה (ראה סעיף 12 לסיכומיה) בצירוף תמונות משותפות וברכות הדדיות.
זאת ועוד: הנתבע ידע על כך מבית הדין שהבהיר לו כי יהיה אסור לו להינשא לגב' [אלמונית] עמה הוא חי על פי הודאתו. ראה פרוטוקול הדיון המצורף לסיכומי התובעת.
על רקע זה זעקת התובעת וב"כ כי באת-כוח הנתבע נהגה בחוסר תום לב משווע נראית נכונה על פניה.
באת-כוח הנתבע ביקשה "להרוויח זמן" כדי שהנתבע יספיק להינשא לאשתו, ובמקום לקיים את החתונה בחודש יולי כפי שהופיע בדף הפייסבוק שלהם הקדימו את נישואיהם ליום ה' בתמוז תשע"ה (22.6.2015).
זאת ועוד, הנתבע וב"כ לא דייקו בלשון המעטה בסיכומיהם וטענו כי נישאו ביום כ"ג בסיון תשע"ד (21.6.2014), יום לפני מתן החלטת בית הדין.
הדבר אינו נכון שכן נישואיהם התקיימו ברבנות ראשון לציון ביום כ"ד בסיון תשע"ד (22.6.2014), כפי שטענה התובעת ובאת-כוחה וכפי שציינו זאת בהודעה מטעם הרבנות ראשון לציון.
מחטף זה שנעשה למרות החלטת בית הדין ראוי הוא לכל גינוי.
למרות האמור, לאור הנימוקים כבדי המשקל שהבאנו להימנע ממתן החלטה אופרטיבית בית הדין האמון על הוצאת הצדק לאור, צריך לבחון בשבע עיניים את התועלת מהחלטה המורה על הליך דיוני בנסיבות מקרה שהצדדים כבר נישאו כדמו"י ולא ניתן להפקיע את נישואיהם. תועלת זו אינה עומדת במקרה דנן, והצורך בהרתעה למניעת הישנות מקרים שכאלו אינו גובר על הבעייתיות המתעוררת כאמור לעיל.
בית הדין מוקיע את התנהגות הנתבע ובאת-כוחו ומראה בעליל כי באו בידיים לא נקיות לבית הדין תוך ניסיון למצוא פרצה בחוק בדמות היעדר סמכות כביכול כדי "לטהר את השרץ".
לדעת בית הדין יש לתת את הדעת על כך ולמצוא את הדרך הראויה כדי לסכור פרצה זו ולתת לבית הדין את הסמכות והכלים לפעול למנוע פרצה חמורה זו שיש בה חתירה תחת אושיות בניין מערכת הנישואין היהודית.
הגורמים האמונים בהנהלת בתי הדין יבחנו את האפשרות למתן סמכות נרחבת לבית הדין לדון באיסור זה – למרות שהצדדים כבר התגרשו – בנסיבות המקרה בו הנישואין התקיימו בניגוד להלכה ולמרות שהאיסור היה ידוע על כך למי מהצדדים.
בית הדין רואה לנכון להדגיש את חובתו לומר לנתבע ולאשתו כי אם אכן הם חיו חיי אישות עוד לפני שאשת הנתבע קיבלה את הגט מבעלה הרי שהם אסורים להמשיך ולחיות יחד ועליהם להתגרש.
בנוסף בית הדין מורה שאם הנתבע יתגרש מאשתו יש לרשום במעשה בית הדין שאם הם יהיו מעוניינים להינשא בשנית יהיה צורך בבירור בבית הדין.
לדעת בית הדין גם אם לא ניתן להורות לנתבע להתגרש, מ"מ לבית הדין קיימת הסמכות החוקית בענייני אישות לקבוע שבבוא העת, אם תהיה נפקות למעשה, ייעשה בירור בשאלה אם מותר לנתבע להינשא לנטענת.
לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. לא ניתן לבטל את הנישואין.
ב. לאור הודאת הנתבע, על פי דין תורה, אשתו הגב' [אלמונית], אסורה עליו.
ג. אין בסמכות בית דין זה לאכוף את חיובו להתגרש בגט פיטורין אחר שנישא.
ד. לא ניתן לעכב את הנפקת תעודת הנישואין.
ה. אם הנתבע יתגרש מאשתו הנטענת, ישקול בית הדין לרשום במעשה בית דין שאם יהיו מעוניינים לשוב ולהינשא יהיה צורך בבירור העניין בבית הדין. בשלב זה יש לרשום את הנתבע ברשימת טעוני הבירור למקרה שירצה להינשא בעתיד מחדש לנטענת.
ו. בית הדין מוקיע את התנהלות הנתבע וב"כ ומחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך של חמשת אלפים ש"ח לקופת המדינה.
ז. בית הדין מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של חמשת אלפים ש"ח.
ח. יש להעביר עותק מהחלטה זו למרכז לגביית קנסות.
ט. יש להעביר עותק מהחלטה זו ליועץ המשפטי של הנהלת בתי הרב שמעון יעקבי.
מותר לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום י"ב באייר התשע"ה (01/05/2015).
הרב מימון נהרי – אב"ד הרב יוסף יגודה הרב יצחק רפפורט