בג"צ
בית המשפט העליון
|
7990-07
02/10/2007
|
בפני השופט:
1. א' גרוניס
2. מ' נאור
3. א' חיות
|
| - נגד - |
התובע:
1. הקרן לזכרון לואיז ווטרמן וייז
2. בית הארחה בית וגן ירושלים בע"מ
עו"ד מרים זקבך
|
הנתבע:
1. שר הפנים
2. שרת החינוך והתרבות
3. עיריית ירושלים
|
| פסק-דין |
השופטת מ' נאור:
עניינה של עתירה זו בבקשה לפטור מארנונה שהגישו העותרות למשיבים 2-1, שר הפנים ושרת החינוך והתרבות (להלן: השרים) מכוח סמכותם לפי סעיף 5(יא) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין) בגין נכס הנמצא בתחום שיפוטה של המשיבה 3 - עיריית ירושלים (להלן: העירייה).
העובדות והעתירה
1. העותרת 1 היא בעלים של נכס הנמצא כאמור בתחום שיפוטה של העירייה. עותרת זו מאוגדת כהקדש ציבורי. העותרת 2 לעומת זאת היא חברה בע"מ אשר הוקמה על ידי העותרת 1. על פי הנטען בעתירה העותרת 1 מחזיקה בפועל 100% ממניות העותרת 2 כאשר האחרונה משמשת אך כחברת ניהול וזרועה המבצעת של העותרת 1 ואין היא "גוף משפטי הפועל באופן עצמאי וכראות עיניו". בהקשר זה הודגש בעתירה כי אף הדו"חות הכספיים של העותרות מאוחדים לדו"ח כספי אחד המוגש לרשם ההקדשות. בכל הנוגע לנכס נשוא ענייננו חתמו העותרות על הסכם לפיו העותרת 2 שוכרת את הנכס מידי העותרת 1 ומפעילה בו אכסניה על פי מטרות ההקדש.
2. ביום 3.7.2006 פנתה העותרת 1 לשרים בבקשה לאשר לה פטור לפי סעיף 5(יא) לפקודת הפיטורין. הוראת סעיף 5(יא) קובעת כך:
|
פיטורים שונים
|
5. הנכסים דלקמן יהיו פטורים מהארנונה הכללית דהיינו: -
...
(יא) נכס המשמש כאכסניית נוער ששר החינוך התרבות והספורט ושר הפנים אישרו כי הנכס האמור מוחזק על ידי עמותה הפועלת שלא למטרות רווח וחברה בפדרציה הבין-לאומית של אכסניות הנוער (F.H.Y.I), ובלבד שבשנת הכספים שקדמה לשנה שלגביה יינתן הפטור מהארנונה הכללית כאמור בסעיף זה, שיעור המתאכסנים תמורת תשלום באותה אכסניה שגילם אינו עולה על 21 שנים, עלה על 60% מבין המתאכסנים.
|
לאחר התכתבויות שונות שאין צורך לפרטן הודע בשם השרים לעותרת 1 ביום 30.5.2007 כי בקשתה נדחית. בהודעה נמסר לעותרת 1 כי היא אינה עומדת בדרישות סעיף 5(יא). תנאי בסיסי למתן האישור, כך נכתב, הוא כי הנכס מוחזק על ידי עמותה הפועלת שלא למטרות רווח ואילו בענייננו הנכס מוחזק על ידי חברה בע"מ - העותרת 2 - ששכרה את הנכס מהעותרת 1 ו"כידוע מי ששוכר את הנכס הינו המחזיק בנכס".
3. העותרת 1 שבה ופנתה לשרים נגד ההחלטה האמורה. בפנייתה טענה העותרת 1 כי "ההקדש הוא אשר מפעיל את החברה ועל כן החברה הנה חלק אינטגרלי ממנו ומבחינת איבר מאיבריו. ההקדש הוא הוא אשר מחזיק בנכס למעשה והוא אשר מתווה הפעילות בנכס- פעילות התואמת את מטרות ההקדש וללא מטרות רווח". העותרת 1 הסבירה כי משיקולי מס הוקמה העותרת 2 אך היא "אינה חברה העומדת בפני עצמה [...] כי אם מדובר בחברה המצויה בבעלות ההקדש ונשלטת על ידו באמצעות נציגי ההקדש". גם פנייה זו נדחתה ונמסר לבא כוח העותרות כי "'הקשר ההדוק' כדברייך בין ההקדש והחברה והמטרה שעמדה בבסיס הקמת החברה (שיקולי מס), אינם פותרים את עובדת אי-עמידתה של החברה המחזיקה בהוראות סעיף 5(יא) לפקודת הפיטורין".
4. כנגד החלטות אלו של המשיבים הוגשה העתירה שבכותרת. הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה הוא כי יקבע שהעותרת 1 היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס ומי שמחזיקה בו. בהקשר זה נטען כי "בפועל, העותרת 1 היא בעלת השליטה והבעלות הן בנכס והן בעותרת 2 המפעילה אותו ומשכך הנה בעלת מירב הזיקות לנכס ויש לראות בה כ'מחזיקה' בנכס לצורך בחינת הפטור". העותרות הוסיפו כי העותרת 2 אינה עומדת בפני עצמה אלא היא איבר מאיברי העותרת 1 וזרועה המבצעת. "לחילופין בלבד" ביקשו העותרות כי אף אם לא תוכר העותרת 1 כמחזיקה בנכס עדיין על פי פרשנות תכליתית של סעיף 5(יא) יש מקום ליתן להם הפטור. בהקשר זה טענו העותרות כי תכלית הסעיף היא לבחון "האם המוסד הנו מוסד ללא כוונת רווח, ללא צורך בבחינת אופי ההתאגדות של המוסד" והוסיפו כי "סוגיית אופן התאגדות הגוף מבקש הפטור אינה רלוונטית כשלעצמה אלא אך ורק כאינדיקציה נוספת לבחינת אופיו ההתנדבותי של מבקש הפטור". לטענת העותרות פרשנותן לסעיף 5(יא) עולה גם בקנה אחד עם עקרונות היסוד המנחים בדיני הארנונה לפיהם חיוב נכס נקבע בהתאם לשימוש בו וללא קשר לזהות המחזיק.
5. מהעתירה לא היה ברור האם העותרת 2 רשומה גם כמחזיקה בנכס מבחינת חיובי הארנונה שמטילה העירייה. על כן בהחלטתי מיום 23.9.2007 נתבקשו העותרות להבהיר עניין זה. בהבהרה שהוגשה נכתב זו הפעם מפורשות כי "עפ"י רישומיה של המשיבה 3 - עיריית ירושלים - המחזיקה הרשומה בנכס נשוא העתירה הנה העותרת 2".
דיון
6. דין העתירה להדחות על הסף. הסעד העיקרי המבוקש בעתירה עניינו בשאלה מיהו המחזיק בנכס, האם העותרת 2 כפי עמדת המשיבים כולם או שמא העותרת 1. בכל הנוגע לקביעת העירייה כי העותרת 2 היא היא המחזיקה בנכס אין ספק כי בית משפט זה אינו המקום הנכון לתקיפת ההחלטה ולעותרות קיים סעד חלופי. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: החוק) קובע:
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת