פסק דין
1. לאחר עיון בנימוקי תביעת התובע, יש בדעתי להתייחס תחילה למספר אי דיוקים העולים מנוסח כתב התביעה ורק לאחר מכן, להתייחס לגופן של טענות התובע וטענות הנתבעות – כפי שאלו עולות מכתבי הטענות ומהעדויות בבית המשפט.
ואלה הם אי הדיוקים העולים מכתב התביעה:
א. א) התובע רכש מהנתבעת 1 (להלן:"אוטו סנטר") רכב מסוג פיאט דיאבלו, כאשר מד האוץ הראה 123000 ק"מ (להלן:"הרכב").
התובע לא צרף לכתב התביעה את הסכם הרכישה, אך מתחילת פרטי התביעה עולה, שהתובע רכש את הרכב בחודש אוקטובר 2012, אך מהמשך תביעתו עולה, שהרכב נרכש ביום 7.11.11. (ראה קטע ראשון של המבוא לעומת סעיף 1 לנימוקי התביעה).
מהסכם הרכישה, שצורף לכתב ההגנה של הנתבעות עולה, שהרכב אכן נרכש ביום 7.11.11 כאשר מד האוץ הראה 123367 ק"מ.
ב) במבוא לכתב התביעה, מציין התובע, שבמהלך הנסיעה – ללא ציון תאריך האירוע- נתקע הרכב והתובע גרר את הרכב למוסך בו הוא מטופל ולאחר מספר ימים התבקש על ידי נציג אוטו סנטר, שהרכב יועבר למוסך בהסדר- הוא הנתבע 4 (להלן:"מוסך הרץ"), כאשר לפי טענת התובע, מוסך הרץ שייך לחברת הרץ וקבוצת מאיר, שהן הנתבעת 2 והנתבעת 3 ואילו מסעיף 2 לנימוקי התביעה עולה, שהיום בו נתקע הרכב הוא 8.3.13 והרכב נגרר למוסך "חופני" ולא למוסך הרץ ובמוסך "חופני" התגלה לאחר בדיקה, שרצועת הטיימינג נקרעה וכתוצאה מכך נפגע ראש המנוע..
2. לגופו של עניין, טוען התובע, שבעת רכישת הרכב, הצהיר נציג אוטו סנטר בפני התובע, שהרכב נבדק ונמצא תקין וכשיר לנסיעה, דהיינו ללא נזקים בחלקים היכולים לגרום להשבתת מנוע ואף ניתנה אחריות למכלולי מנוע ושלדה וגם הוצהר, שהרכב עבר את כל הבדיקות, הטיפולים והתיקונים הנדרשים ונמצא כשיר למסירה.
עוד טוען התובע, שבמעמד הרכישה, לא הועברו לידיו מסמכים בדבר היקף האחריות שניתנה לו ולכן גם לא היה מודע התובע לזכויותיו וכך גם לא ידע, שמגיע לו רכב חלופי כחלק מהעסקה וזאת נודע לו רק במהלך שיחה עם אחד מעובדי אוטו סנטר.
לתובע טענות רבות כנגד טיבו של הרכב וכמו כן, טוען התובע, שבהיותו בעל עסק עצמאי, משמש רכב זה כאמצעי תחבורה יחיד שהיה ברשותו וכך היה מגיע התובע ממקום עסקו ללקוחותיו, אך בשל העובדה שהרכב היה מושבת – נגרמו לתובע הפסד של מספר עבודות וטענות אלו, הן הסיבה להגשת תביעה זו, בה מבקש התובע לחייב הנתבעים לשלם לו סך של 33,200 ₪ ולהצדקת תביעתו, מעלה התובע את הטענות העיקריות הבאות:
א. א) במבוא לכתב התביעה, ציין התובע, שהרכב שהה במוסך הרץ במשך 25 ימים ובמהלך אותו זמן, שב וצלצל התובע לאוטו סנטר לברר מה עלה בגורל הרכב ובכל פניה קיבל התובע סיבה אחרת לעיכוב.
לאחר שהרכב הוחזר לתובע, הבחין התובע, שישנה פגיעה בחלקו החיצוני של הרכב, פגוש ימני אחורי ואחורי מרכז ובנוסף לכך, במהלך הבדיקה, שנערכה כ-10 ימים לאחר שהרכב הוחזר לתובע, התברר, שנוצרה פגיעה ברדיאטור.
לתובע נודע, שהזמן הנדרש להחלפת רצועת טיימינג וראש מנוע הינו לכל היותר 3 ימי עבודה, אך הרכב שהה במוסך הרץ במשך 25 ימים.
ב) כך נאמר במבוא לכתב התביעה, ברם מנימוקי התביעה עולה, שביום 12.3.13 הועבר הרכב למוסך הרץ ובשיחת טלפון בין התובע ובין נציג אוטו סנטר, לקחו אלה על עצמם את האחריות לתיקון הליקויים.
לטענת התובע, הודה נציג אוטו סנטר בכך, שרצועת הטיימינג במנוע לא הוחלפה בעת שהרכב נסע 120000 ק"מ כנדרש לפי הוראות יצרן, הרצועה התנתקה ממקומה כאשר הרכב הגיע ל-160000 ק"מ ועל פי הוראות יצרן, החלפת רצועה לראשונה מתבצעת בעת שהרכב מגיע ל-90000 ק"מ ולאחר מכן שוב בהגיעו ל-180000 ק"מ.
ב. א) ביום 5.4.13 הוחזר הרכב לתובע, כאשר הרכב נאסף ממגרש בו החנו את הרכב והמפתח היה אצל השומר. לאחר שהתובע חזר לביתו ושטף את הרכב, הוא גילה, שהרכב נפגע בחלקו האחורי, בפגוש בצידו הימני ובמרכז הפגוש.
כתוצאה מגילוי זה, התקשר התובע ביום ראשון לאחר מכן אל אוטו סנטר והתובע נתבקש לשלוח במייל את פרטי הנזקים, אך אוטו סנטר לא הייתה מוכנה לקחת אחריות על הנזק שנגרם, היות והנזק לא נגרם אצלם, אלא במהלך גרירה למוסך.
התובע טוען, שהנזק לא נגרם במהלך הגרירה, משום שהתובע העלה את הרכב על הגרר יחד עם נהג הגרר, מר פדלון ובעוד שהגרירה נעשתה מקדימה – המכה ברכב היא מאחור.
ב) ביום 9.4.13 בו התקשר נציג מוסך הרץ אל התובע, הודיע התובע שיש בכוונתו לתבוע את המוסך בגין הנזקים שנגרמו ובהמשך לשיחה זו, התבקש התובע לחזור למוסך הרץ לבדיקה לאחר התיקון שנעשה ובמהלך התיקון יבדקו את טענותיו בקשר לנזקים הנטענים על ידו.
ג. א) ביום 17.4.13 הגיע התובע למוסך הרץ ושם נאמר לו, שהמכה לא קרתה במוסך ובמהלך אותה בדיקה גילה אחד מעובדי המוסך, שישנה פגיעה ברדיאטור.