ברו ואח' נ' בית חולים אסותא תל אביב ואח'

פסק דין

בבקשה שהגישו התובעים ביום 27.1.2014, ביקשו הם להתיר להם להגיש חוות דעת מומחה רפואי חלופית, במקום חוות-דעתו של ד"ר קורט סיימון, שאותה הגישו בתמיכה לתביעתם. כן ביקשו כי ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 5.3.2014 תידחה וכי תיקבע רק לאחר שתוגש חוות הדעה החלופית שביקשו להגיש.

בהתאם להחלטה מאותו יום (27.1.2014), הגישו הנתבעים את תגובתם ביום 30.1.2014, שבה הודיעו על התנגדותם לבקשת התובעים, ובהתאם להחלטה נוספת מאותו יום, הושלמה תגובתם, אף היא באותו יום. היום, 9.2.2014, השיבו התובעים לתגובת הנתבעים.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה ובמיוחד לאחר עיון חוזר בתיק כולו, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל הצדקה להיעתר למבוקש, וכי יש לדחות את הבקשה.

משנדחית הבקשה, אף דינה של התביעה להידחות, בכפוף לאמור בסופו של פסק-דין זה. כל זאת מן הטעמים שעליהם נעמוד עתה.

רקע ועיקרי העובדות הרלוונטיות

2.עניינה של התביעה הנדונה הוא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שעל-פי הנטען נגרמו לבן משפחתם, המנוח מאהר ברו (להלן – המנוח) כתוצאה מרשלנות רפואית נטענת.

האירוע שאליו מתייחסת התביעה אירע ביום 14.9.1995 – לפני שמונה-עשרה שנה וכשלושה חודשים – ואילו התביעה הנדונה הוגשה אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 8.10.2002 – לפני שתיים-עשרה שנה וכארבעה חודשים (לצורך העניין, על גבול תקופת התיישנות התביעה). בחודש אפריל 2010 הועברה התביעה להמשך שמיעתה בבית משפט זה (לפני כבוד סגנית הנשיאה עירית כהן). לאחרונה, ביום 1.12.2013, בהתאם להחלטת כבוד סגנית הנשיאה עירית כהן מיום 5.11.2013, הועברה התביעה להמשך שמיעתה לפניי.

התביעה המקורית הוגשה נגד שני רופאים נוספים, אך התביעה נגד אחד מהם נדחתה זה מכבר ונגד השני נמחקה.

3.אין בכוונתי לסקור את כל השתלשלות הדברים, האירועים וההליכים במסגרת תביעה זו, אך להלן נסקור את עיקרי הדברים הקשורים בחוות-דעת המומחה מטעם התובעים, ד"ר קורט סיימון, מומחה בתחום ההרדמה וטיפול נמרץ (להלן – ד"ר סיימון). כן נתייחס אל עיקרי הדברים בכל הקשור בהגשת חוות-דעה רפואית מטעם התובעים, בבקשתם להוסיף חוות דעה נוספת ובבקשתם הנדונה, שהוגשה רק לאחרונה ממש וסמוך למועד שמיעת ההוכחות, שבה ביקשו להחליף את חוות-דעתו של ד"ר סיימון.

4.את התביעה, שכאמור, הוגשה ביום 8.10.2002, תמכו התובעים בחוות-דעתו של ד"ר סיימון מיום 24.12.1998, לפני כשש-עשרה שנה (וכארבע שנים קודם להגשת התביעה).

בקדם המשפט שהתקיים ביום 28.2.2011 – לפני כשלוש שנים – ביקשו התובעים שבית המשפט ימנה רופא מומחה מטעמו כדי שיחווה את דעתו בשאלת מצבו הרפואי של המנוח קודם לניתוח והנתבעים ביקשו להגיש את עמדתם בעניין עד יום 13.3.2011. עמדת הנתבעים הוגשה באיחור, ביום 6.4.2011, ובה הודיעו על התנגדותם לכך שימונה מומחה מטעם בית המשפט. על-פי החלטה מיום 12.4.2011 הורשו התובעים להשיב לכך עד יום 27.4.2011. משלא הוגשה תשובתם, ניתנה ביום 13.6.2011 החלטה שבה נקבע, כי לא ימונה מומחה מטעם בית המשפט ואילו התובעים התבקשו להודיע עד יום 4.7.2011, אם הם מבקשים להגיש חוות-דעת מומחה מטעמם. הודעת התובעים הוגשה באיחור, ביום 14.7.2014, ובה הודיעו כי הם אמנם מבקשים להגיש חוות-דעת מומחה מטעמם. בהתאם לכך נקבע בהחלטה מיום 26.7.2011, כי הם רשאים לעשות כן עד יום 26.9.2011.

5.המועד שנקבע חלף ורק כעבור כשבועיים, ביום 11.10.2011, הגישו התובעים את בקשת הארכה הראשונה מטעמם, להגשת חוות-דעת המומחה, כך שתוגש עד יום 15.12.2011. בהחלטה מאותו יום, נעתר בית המשפט לבקשתם.

ביום 15.12.2011, המועד שנקבע להגשת חוות-דעת המומחה, הגישו התובעים את בקשת הארכה השנייה בעניין זה, ובית המשפט נעתר לבקשתם וניתנה להם ארכה עד יום 29.12.2011. ביום 3.1.2012, באיחור של מספר ימים, התבקשה הארכה השלישית, כך שחוות-דעת המומחה תוגש עד יום 1.2.2014 ובית המשפט נעתר למבוקש בהחלטתו מאותו יום, שבה הוסיף וקבע, כי לא תינתן ארכה נוספת.

למרות קביעת בית המשפט כי לא תינתן ארכה נוספת, יום לאחר שחלף המועד להגשת חוות-דעת המומחה, ביום 2.2.2012, ביקשו התובעים עוד ארכה, שזו הארכה הרביעית שהתבקשה. למרות הודעת הנתבעים על התנגדותם לארכה זו, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 7.2.2012, כי לתובעים ניתנת הארכה שהתבקשה, וזאת עד יום 21.3.2012.

6.בין לבין, ביום 13.3.2012 ניתנה החלטת בית המשפט בעניין בקשת הנתבעים לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם ונקבע כי על התובעים להפקיד סך של 15,000 ₪ תוך שלושים יום. גם לשם הפקדה זו ביקשו התובעים ארכה, ובהתאם להחלטה מיום 9.4.2012 ניתנה להם ארכה בת שלושים יום לשם כך, כפי שביקשו.

בינתיים, ביום 15.5.2012 ניתן פסק הדין בהסכמת שני הצדדים בעניין אחד הרופאים שנתבעו בכתב התביעה המקורי וכאמור לעיל, התביעה נגדו נדחתה.

יום 21.3.2012, שהיה המועד האחרון שנקבע להגשת חוות-דעת המומחה הנוספת מטעם התובעים, חלף ולאחריו חלפו עוד כחמישה חודשים נוספים מבלי שהוגשה חוות-דעת מומחה ומבלי שהתבקשה ארכה נוספת להגשתה. למרות זאת, בהחלטה נוספת מיום 6.8.2012 ניתנה לתובעים הארכה החמישית להגשת חוות-דעת המומחה, כך שתוגש עד יום 9.9.2012 וזאת הגם שכאמור, לא הוגשה מטעמם בקשת ארכה נוספת.

ביום 28.8.2012 הודיעו התובעים כי לא יגישו חוות-דעת מומחה מטעמם וזאת מאחר שלטענתם, לא היה עוד צורך בכך, משניתן פסק הדין האמור, שעל-פיו נדחתה התביעה נגד אחד הרופאים הנתבעים.

7.ביום 29.8.2012 ניתנה החלטה נוספת, שבה חזר בית המשפט וקבע כי התובעים רשאים להגיש את חוות-דעת המומחה עד יום 9.9.2012, כפי שכאמור, נקבע בהחלטה קודמת. ביום 3.12.2012 ניתנה עוד החלטה, שבה התבקשו התובעים להבהיר עד יום 14.9.2012 את עמדתם בהודעתם האמורה, כי לא יגישו חוות-דעת-מומחה, וזאת בשים לב לפרוטוקול היון מיום 28.2.2011 ולעמדתם מיום 26.7.2011.