ברזילי נ' גבאי

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר לתשלום דמי תיווך.

אין מחלוקת שהנתבעת לא חתמה על כתב התחייבות לתשלום דמי תיווך לתובע בגין הדירה הרלבנטית.

אין חולק כי לפי סעיפים 14 ו- 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 (חוק המתווכים), מתווך יהיה זכאי לדמי תיווך רק אם הלקוח חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין.

לטענת הנתבעת די בהעדר התחייבות בכתב כדי להביא לדחיית התביעה. אף הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

נוכח הקלטה של שיחה טלפונית שקיימו התובע והנתבעת כשבוע לאחר שנחתם הסכם מכר הדירה שבגינה לפי הטענה נתן התובע לנתבעת שירותי תיווך, שיחה שבה לפי טענת התובע, הנתבעת חזרה והתחייבה לשלם לו דמי תיווך - סבורה הייתי, כי אין מקום לסילוק התביעה על הסף וכי יש מקום לדון בטענה במסגרת התיק העיקרי, לאחר שמיעת הראיות (ראו בהקשר זה: ע"א (ת"א) 1691/09 לנדאו נ' קראון הייטס בע"מ, מיום 24/6/10, שם נקבע כי יש מקום לבירור עובדתי בטרם נקיטה בסעד הדרסטי של סילוק על הסף, על מנת לבחון ולקבוע לאור הראיות, אם ניתן לראות במסמכים הקיימים משום הזמנה בכתב לפי דרישות החוק).

לאחר ששמעתי את הראיות ואת סיכומי הצדדים בעל פה, אני מורה על דחיית התביעה.

השאלה המשפטית שעשויה הייתה להתעורר כאן היא, האם התחייבות בכתב בדיעבד (לאחר ביצוע פעולות התיווך) לשלם לתובע את דמי התיווך, מרפאה את הפגם שבהעדר הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין.

זוהי שאלה קשה ונכבדה, שהצדדים לא התייחסו כלל, גם בסיכומיהם בתום שמיעת הראיות.

כשלעצמי, אני סבורה כי קיימים מקרים שבהם התחייבות בכתב בדיעבד תמלא אחר דרישת הכתב שבחוק המתווכים. המקרה המובהק שניתן להעלות על הדעת, הוא מקרה שבו הלקוח חותם על ההתחייבות לתשלום דמי תיווך בנוסח המקובל, במעמד הסכם המכר ומכל מקום, לאחר שנעשו פעולות התיווך. כך גם אם הלקוח התחייב במפורש כלפי המתווך לשלם לו דמי תיווך בסך או בשיעור מסויים מהתמורה בעבור שירותי התיווך ביחס לדירה מסויימת, בנוסח הדומה לכתב ההתחייבות המקובל, בשיחה בעל פה עם המתווך, שהוקלטה.לעניין זה ניתן לראות בהקלטה מסמך בכתב (ראו למשל ד"נ 23/85 מ"י נ' טובול פ"ד מב(4) 309, 346).

כאמור, הצדדים לא נתנו דעתם לסוגיה זו. לא מצאתי מקום לבקש את הצדדים להוסיף ולהתייחס לה, משום שלאחר שמיעת הראיות סברתי, כי אין זה מקרה מתאים ליישום כלל משפטי שמכיר בתוקפה של התחייבות בכתב בדיעבד, גם בהנחה שהוא ראוי וניתן לביסוס.

הטעם לכך הוא, שבמקרה דנן ובשים לב לכלל הראיות, מצאתי שאין בדברי הנתבעת בשיחה שהוקלטה משום התחייבות לתשלום דמי תיווך לתובע ואין בהם כי לבטא גמירות דעת מצדה, לשלם לתובע את דמי התיווך בגין שירותי התיווך הנטענים.

על מנת שהתחייבות בדיעבד תוכל לרפא את הפגם של העדר כתב הזמנה והתחייבות מראש ולהוות לה תחליף מספק וראוי, צריכה ההתחייבות שבדיעבד להצביע על גמירות דעת של הלקוח להתקשר עם המתווך ולהתחייב בתשלום דמי תיווך, עבור שירותי התיווך הנטענים.

לאחר ששמעתי את ראיות, אני סבורה כי דברי הנתבעת כפי שהוקלטו, אינם מלמדים על גמירות דעת כנדרש.

הנתבעת בעדותה הבהירה, כי בשיחה הטלפונית לא היה לה נעים לומר לתובע, שנתן לה את שירותיו לגבי דירה אחרת והיה נחמד (עמ' 13 ש' 17), כי היא איננה חייבת בתשלום דמי תיווך ("... לכל אחד אופי משלו, קשה לי להגיש לו בטלפון אני לא צריכה לשלם לך, רק לסם, אני לא אדם אגרסיבי לטלפון, הסכמתי איתו ואמרתי כן אני צריכה לשלם לך" עמ' 13 ש' 22-23).

ניכר גם מתוכן השיחה שהתובעת העדיפה לנקוט דרך של דחייה לכאורה של מועד ביצוע התשלום למועד לא ברור, תוך שימוש במשפטים כלליים ועמומים, כדי שלא להיכנס לעימות חזיתי עם התובע.כך לפי התמליל:

"אני לא שוכחת אותך עוזי" (בעמ' 4 ש' 23)

"כן אבל אל תהיה מודאג אנחנו לא שכחנו אותך" (עמ' 12 ש' 12)

"התובע: תבואי אלי למשרד נסגור גם את העניין הזההנתבעת: לא, מה פתאום, ברגע שיהיה לי את הכסף הנזיל שלי, את תקבל" (עמ' 12 ש' 21-23)

"התובע: אין לי בעיה להיות אחרון שמקבל אבל באמת, באמת רק בגלל שזה את ומילה זה מילה וסגירה זה סגירה באמת כאילוהנתבעת: בסדר, אל תהיה מודאג. והנחה זה הנחה.התובע: בסדר, תראי שני אחוז פלוס מע"מ אני מבטיח לך שתהיה לך הנחההנתבעת: לא, לא, אנחנו לא צריכים את המע"מ, אני מביאה לך את המזומן" (עמ' 19 ש' 19-25).