ברקוביץ ואח' נ' ג'יי. גז בע"מ

פסק דין

התובע 1 רכש מהנתבעת מערכת של הנעת רכב באמצעות גז. התובע 2 הוא שעשה שימוש ברכב. הם העלו הסתייגויות מטיב המערכת, טענו שעלויות הנסיעה באמצעות מערכת הגז שונות מהעלויות שהנתבעת התחייבה לגביהן. הוגשה על ידם תביעה לביטול ההסכם ולקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם [ת"ק 3674-09-08 ברקוביץ (ברקן) ואח' נ' ג'י גז בע"מ]. ביום 25.8.2010 ניתן פסק-הדין בתובענה במסגרתה הורה ביהמ"ש על ביטול ההסכם (להלן – "פסק-הדין הראשון"). נקבע פיצוי לזכות התובעים וכן נקבע שעל הנתבעת לפרק את מערכת הגז ולפעול להשבת הרכב למצבו ערב התקנת מערכת הגז. בסופו של יום בוצעו עבודות הפירוק וההשבה על ידי התובעים, כאשר כל אחד מהצדדים טען להעדר שיתוף פעולה של הצד האחר. הנתבעת הגישה כנגד התובעים תביעה המתייחסת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך שמערכת הגז פורקה על ידי התובעים [תא"מ 12202-07-11 ג'יי. גז בע"מ נ' ברקוביץ ואח'] וביום 3.12.2013 ניתן פסק-דין בתובענה (להלן – "פסק-הדין השני"). תביעת הנתבעת כנגד התובעים נדחתה.

בתביעה הנוכחית מבוקש לחייב את הנתבעת בהוצאות שונות – נוספות – אשר על פי הנטען נגרמו לתובעים כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, וכן בדרישה לחיוב הנתבעת לשלם לתובעים את עלויות פירוק מערכת הגז והשבת הרכב למצבו ערב התקנת מערכת הגז. טענת ההגנה העיקרית שהעלתה הנתבעת מתייחסת לפירוק מערכת הגז והשבת מצב הרכב לקדמותו. הנתבעת טענה שהתובעים הם שנמנעו מלשתף פעולה עם הנתבעת, לצורך קיום התחייבויותיה בהתאם לפסק-הדין מיום 25.8.2010.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה; ההתייחסות להלן היא לפירוט הנזקים בסעיף 24 לכתב התביעה.

סעיפים 24(א) – (ג) לכתב התביעה: אין להסיק מניתוח ההוראות במוצג ת/1 שהעלות ששולמה על ידי התובעים כללה גם תשלום עבור ביצוע בדיקה ועבור אגרת רישום.

המינוחים "בחינת הרכב" ו – "קבלת רישיון רכב" אינם מחייבים פרשנות לפיה הנתבעת היא שנדרשת לשאת בתשלום עלויות הבדיקה והאגרה, להבדיל מאחריות הנתבעת לפעול לביצוע הבדיקה והסדרת מהלך קבלת הרישיון. המשמעות הינה, שהדרישה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 200 ₪ עבור בדיקת הרכב וסך של 210 ₪ עבור אגרת רישיון הרכב – נדחית. הדרישה לחיוב הנתבעת לשלם לתובעים את עלות של יום עבודה, בגין הצורך לבצע את הבדיקה ולטפל ברישום – מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 600 ₪.

סעיף 24(ד) לכתב התביעה: לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 232 ₪, עלות בדיקה שבוצעה ב"מוסך קמחי". לא הוכחה חיוניות הבדיקה ולא הונחה תשתית עובדתית לפיה היה על הבדיקה להתבצע אצל "מוסך קמחי", להבדיל מבדיקה שניתן היה לקיים בסניף הנתבעת בחיפה.

סעיף 24(ה) לכתב התביעה: אין הצדקה לפסוק פיצוי המשקף עלות ביטול יום עבודה והוצאות נסיעה מהמרכז לחיפה, לצורך תיקון מערכת הגז בתקופת האחריות, וזאת על אף הצהרת הנתבעת לפיה היא מפעילה ומנהלת רשת מוסכים בפריסה ארצית. תקלות ברכבים או במערכת שונות ברכב עשויות להתרחש. מכוח תעודת האחריות זכאי בעליו של הרכב לתיקון הרכב או המערכות בו. אין זכאות להוצאות הנסיעה למוסך ואין מקום לפסוק פיצוי בגין ביטול יום עבודה. קביעה זו בעינה עומדת גם בשים לב לקביעות בפסק הדין השני. דרישה של הנתבעת לפנות לביצוע בדיקה ועבודות תיקון לסניף בחיפה – לחוד, ודרישה של הנתבעת לחייב את התובעים לבצע הליך של פירוק מערכת הגז והשבת מצב הרכב לקדמותו דווקא בחיפה, כאשר מדובר בהליך ממושך שנסיבות העניין הצדיקו נוכחות אישית של מי מהתובעים בעת ביצוע העבודות – לחוד. מעבר לאמור, סגירת סניף על ידי עוסק והפנייתו לקבלת טיפול מקצועי במקום מעט מרוחק ממקום הסניף הקודם אינה מהווה הפרה של הסכם התקשרות. כלל זה יפה גם במקרה הנדון, בכל הקשור לבדיקה של מערכת הגז ברכב וביצוע עבודות תיקון.

סעיף 24(ו) לכתב התביעה: התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 5,091 ₪ – סכום המשקף על פי הנטען תשלום נוסף ששולם עבור שימוש בבנזין במקום בגז בתקופה שמיום 25.2.2010 ועד ליום 24.6.2010, תקופה במהלכה מערכת הגז ברכב לא הייתה תקינה. הנתבעת טוענת שאין עילה לחיובה בתשלום כאמור. אני מקבל את טענות הנתבעת לעניין זה. לא הונחה בפני תשתית עובדתית ומשפטית המצדיקה פסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה, כאשר מלכתחילה עניינה של התביעה הוא בביטול העסקה ופירוק מערכת הגז, כאשר המשמעות הינה חזרה לנסיעה באמצעות בנזין (נסיעה שאפשרית גם כאשר מערכת הגז מחוברת). לא ניתן לתבוע הן לביטול ההסכם והשבת התמורה ששולמה עבור הסבת הרכב לשימוש גם באמצעות גז והן לתשלום עבור השימוש בבנזין, במהלך תקופה שמערכת הגז לא הייתה תקינה.

סעיף 24(ז) לכתב התביעה: התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 5,700 ₪ – סכום המשקף הפסד עבור צריכת יתר של גז עבור 100,000 ק"מ. הנתבעת טוענת לקיומו של מעשה בי-דין השולל את זכות התביעה ביחס לסעד כאמור וכן טענות לפיהן אין עילה לפסוק פיצוי כאמור, כאשר התביעה (הראשונה) הייתה לביטול העסקה והסרת מערכת הגז.

בתביעה הראשונה הועמדה הדרישה הכספית ביחס לרכיב נזק זה עד למועד הגשת התביעה האמורה. התובעים ציינו ששיעור ההפסד עשוי להיות גבוה יותר עד למועד פסק הדין (סעיף 28(3) לתביעה הראשונה), הם לא יכולים היו לתבוע בתביעה הראשונה פיצוי עבור תקופה שטרם החלה וקיבלו את אישור ביהמ"ש להוסיף ולתבוע – בתביעה נפרדת – פיצוי משלים [החלטה מיום 27.12.2009 בתיק 3674-09-08]. מכאן, התובעים לא היו מנועים לעתור לפיצוי בגין נזק כאמור. בפסק הדין הראשון נקבעה זכאות התובעים לפיצוי בגין ראש נזק זה ונקבע מפתח לביצוע תחשיב הנזק. קביעות ביהמ"ש בפסק הדין הראשון מהוות מעשה בי-דין בסוגיה כאמור. בית המשפט פסק: "התובעים מפסידים 4.8 אגורות לכל 1 ק"מ נסיעה" [עמ' 4 לפסק הדין הראשון, ש' 14]. הוצגה אסמכתא המעידה על המרחק שגמע הרכב במועד בדיקתו על ידי מומחה מטעם ביהמ"ש בתביעה הראשונה. מדובר ברכב מודל 2007 ומערכת הגז הותקנה באותה השנה. במוצג ת/4 יש ציון של המרחק שגמע הרכב במועד בו בוצעה בדיקת הרכב על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש - 147,801 ק"מ, וכאשר מפחיתים את המרחק שגמע הרכב עד למועד בו שולם לתובעים פיצוי בפסק הדין הראשון – 35,000 ק"מ, הוכח שהרכב גמע מרחק נוסף של 100,000 ק"מ. התובעים זכאים אפוא לפיצוי ע"ס 4,800 ₪ (איני פוסק פיצוי בשיעור של 5.7 אג' לק"מ, מאחר והפסיקה מבוססת על קביעות ביהמ"ש בפסק הדין הראשון, שם נערך תחשיב המביא בחשבון הפסד של 4.8 אג' לכל ק"מ).

סעיפים 24(ח) – (ט) לכתב התביעה: על-יסוד הקביעות בפסק-הדין השני, משנקבע שהנתבעת לא הרימה את הנטל הנדרש ולא הוכיחה שהתובעים הם שהציגו דרישות בלתי סבירות אשר מנעו ממנה לקיים את פסק הדין הראשון, כמו גם משנדחו טענות הנתבעת בסוגיה ונקבע שדרישת הנתבעת מהתובעים בכל הקשור לקביעת זהות המוסך בו יתבצעו הפעולות (מוסך שאינו ממוקם במרכז הארץ) הועלתה בחוסר תום לב, זכאים התובעים להחזר ההוצאות שהוצאו על ידם לצורך פירוק מערכת הגז והשבת מצב הרכב לקדמותו. לא הוכח שההוצאות שהוצאו לצורך כך על ידי התובעים גבוהות מדי או בלתי סבירות. התובעים זכאים להחזר ע"ס 2,146 ₪ (פירוק מערכת הגז) ו – 6,185 ₪ (השבת מצב הרכב לקדמותו).

סעיף 24(י) לכתב התביעה: עסקינן בתביעה המתבררת בביהמ"ש לתביעות קטנות, על כל הכרוך והמשתמע מכך. נסיבות העניין לא חייבו הסתייעות בייעוץ משפטי לצורך הגשת התביעה ולא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ייעוץ משפטי. התייחסות להוצאות המשפט ותשלום אגרת משפט מובאת להלן.

סעיף 24(י) לכתב התביעה: בנסיבות העניין, לא מצאתי עילה לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש. לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה פסיקת פיצוי כאמור, זאת להבדיל ובנוסף לפיצוי בגין נזקים ריאליים שנגרמו לתובעים, בגינם נפסק לתובעים פיצוי.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום, סך של 13,731 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 137 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק), כאשר סכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 750 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ד, 15 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.