פסק דין
א.פתח דבר:
תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים). התביעה החלה להישמע לפני כב' השופט ש' פרידלנדר ולאחר מכן הועברה לשמיעת הראיות לפניי.
התובעת, ילידת 1.12.69, נפגעה לטענתה כהולכת רגל בתאונת דרכים, שאירעה ביום 9.12.08 בשעה 13:45 או בסמוך לכך, ונגרמו לה נזקי גוף (להלן – התאונה). לגרסת התובעת, היא הלכה ברגל בסמוך למרכז מסחרי ברחוב ששת הימים 45 בכפר סבא (להלן – המרכז המסחרי), עת רכב פרטי, נהוג על ידי נתבע 2 (להלן – הנתבע) – אשר עבד בחנות במרכז המסחרי, שהיתה בבעלותו של צד ג' 3 – הגיח מצד ימין, משביל גישה של חנייה, פגע בתובעת, הפיל אותה ארצה וגרם לה נזקי גוף (להלן – הרכב והחנות, בהתאמה). הנתבע, מצידו, מכחיש את עצם קרות התאונה.
התובעת פנתה לשומרה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הרכב במועד הרלוואנטי לקרות התאונה. ואולם, פנייתה נדחתה כלהלן: "...בדיקתנו העלתה כי התאונה הנדונה אינה מכוסה על פי תנאי הפוליסה והדין, בשל העדר רשיון נהיגה לנהג הנטען בנסיבות. אנו נאלצים לדחות את דרישתך." (ר' נספח ג' לתצהיר התובעת).
נוכח התשובה האמורה הגישה התובעת את התובענה דנא נגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נתבעת 1; להלן – הנתבעת), ונגד הנתבע, הנהג הנטען ברכב. הנתבעת, מצידה, הגישה הודעה לצד ג' נגד הנתבע ונגד גב' רבקה גלילי ומר יעקב גלילי, בהיות השניים האחרונים בעלי הרכב או המשתמשים בו. צדדי ג' 2 ו-3 (גב' רבקה גלילי ומר יעקב גלילי) הגישו הודעה לצד ד' נגד הנתבע, בטענה כי אם הנתבע אמנם עשה שימוש ברכב כנטען, הרי שהשימוש היה ללא רשותם וללא ידיעתם.
הנתבע – שהינו כאמור גם צד ג' 1 וגם צד ד' – לא הגיש כתבי הגנה בשלושת התובענות שהוגשו נגדו. בנסיבות אלה, לבקשת ב"כ התובעת נתן כב' השופט פרידלנדר, ביום 24.4.10, פסק דין נגדו, על מלוא סכום התביעה בתביעה העיקרית, לטובת התובעת. לבקשת ב"כ צדדי ג' 2 ו-3 נתן כב' השופט פרידלנדר, ביום 25.5.10, פסק דין מותנה נגדו לטובת צדדי ג' 2 ו-3 (ר' בפרוטוקול, עמ' 2). לבסוף, לבקשת ב"כ נתבעת 1 נתן כב' השופט פרידלנדר, ביום 5.8.10, פסק דין מותנה נגדו לטובת נתבעת 1.
עוד יש לציין, כי נתבעת 1 וצד ג' 2 הגיעו להסדר פשרה ביניהם, אודות מחיקת ההודעה לצדדי ג' נגד צד ג' 2 ללא צו להוצאות, נוכח הצהרת צד ג' 2 כי הגם שהרכב היה רשום על שמה בפועל הוא לא היה בבעלותה, בחזקתה או בשימושה (ר' גם פסק הדין מיום 3.2.11).
עיקר המחלוקת בין הצדדים לתובענה נטושה בשאלת החבות, אם כי קיימת מחלוקת ביניהם גם לעניין שיעור הנזק. לעניין שיעור הנזק יש לציין עוד, כי הגם שבכתב התביעה ובתצהיר התובעת נטען שעקב התאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף, לרבות שני שברים בכף יד שמאל, התובעת לא הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986. מכאן, שבמסגרת התובענה דנא, על פני הדברים, לא הוכח כי עקב התאונה נגרמה לתובעת נכות רפואית כלשהי, בין זמנית ובין צמיתה.
לבסוף יש לציין, ברקע הדברים, כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל). התובעת קיבלה 171 ₪ מהמל"ל כדמי פגיעה, אם כי לא הגישה תביעה לנכות מעבודה.
ב.נסיבות אירוע התאונה – ראיות הצדדים:
(1)עיקר גרסת התובעת וטענותיה:
מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. לגרסת התובעת, ביום 9.12.08 בשעה 13:45 או בסמוך לכך, היא הלכה ברגל לכיוון ביתה, בדרכה חזרה ממקום עבודתה כמזכירה במשרד עורך-דין. בסמוך למרכז המסחרי "יצא לפתע רכב מימין (מן החניה), פגע בי והפיל אותי ארצה כשאני נוחתת במלוא כובד משקלי ובין היתר על כף יד שמאל ונחבלת גם בראש. מצאתי את עצמי שכובה על המדרכה על הגב כשהרגליים שלי לכיוון הרכב והגלגל הקדמי שמאלי של הרכב 'יושב' על כף רגלי השמאלית, ואני צועקת לעזרה 'הרגל שלי!'" (ר' בסעיף 5 לתצהיר התובעת).
בחקירתה הנגדית ציינה התובעת כי יום התאונה היה יום חורפי, עם טפטוף, והיא הלכה עם נעלי עקב. התובעת הוסיפה ותיארה בעדותה את התאונה כלהלן:
ת....התחלתי ללכת, הסתכלתי ישר, הוא הגיע מצד ימין שלי, יצא ישר, אני גבוהה ועם הנעליים הייתי גבוהה יותר, הוא פגע בי באזור ימני של הגוף. מעוצמת המכה נפלתי וכנראה שאיך שהוא היד שלי (יד שמאל) נעצרה ולכן נפלתי אחור. הנפילה לא היתה ישר אחורה כי מהאינסטינקט נפלתי אחור, היד השתחררה אך הנזק כבר נוצר והגלגל שלו השמאלי עלה לי על כף הרגל.
ש.באיזה חלק מהרכב קיבלת את המכה?
ת.מהחזית, מצד שמאלי באמצע פחות או יותר.
ש.מצאת עצמך במצב שהרכב מעליך?
ת.הרגל הימנית שלי משוחררת והשמאלית מתחת לגלגל השמאלי שלו.
...