בר"ע על אישור תיקון כתב תביעה על דרך הוספת נתבעת נוספת

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ש.בר יוסף, בתמ"ש 48850-06-12), מיום 4.6.15, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה 1 לתיקון כתב תביעתה על דרך של הוספת המבקשת כנתבעת נוספת והוספת טענות המתייחסות למעשיה ומחדליה הנטענים.

העובדות הצריכות לעניין

בשנת 2012 הגישה המשיבה 1, שהיא קטינה, באמצעות אפוטרופסית לדין שמונתה לה, כתב תביעה נגד המשיבים 2-4 , בה נטען כי הליך אימוץ בן ארצי בו אומצה ע"י המשיבה 2, היה רשלני וגרם לה נזקים. הקטינה התובעת ייחסה רשלנות הן למשיבה 2 , שהייתה האם המאמצת, הן למשיבה 3  ( העמותה באמצעותה בוצע האימוץ. להלן: "העמותה") והן למדינה ( המשיבה 4).

בעיצומם של דיוני ההוכחות הגישה המשיבה 1 בקשה לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת סמנכ"ל העמותה (המשיב 5), חברת הביטוח שביטחה לכאורה את העמותה (המשיבה 6) והעובדת הסוציאלית שהייתה מעורבת בהליך האימוץ מטעם העמותה – היא המבקשת.

המשיבה 1 טענה כי בעת הגשת התביעה לא היו ידועות לה עובדות מהותיות שהתבררו רק תוך כדי ניהול ההליך ולכן לא היה בידה להגיש את התביעה מלכתחילה כדבעי כנגד הצדדים שצירופם התבקש. בכל הנוגע לצירוף המבקשת כנתבעת טענה המשיבה 1 כי רק בעקבת הגשת תצהיר המבקשת, ממנו למדה כי המבקשת לא הייתה שכירה של העמותה אלא עצמאית, הבינה כי יש לייחס למבקשת אחריות אישית למחדליה הנטענים.

לצדדים שצירופם התבקש ניתנה על ידי בית המשפט קמא האפשרות להגיב לבקשה לתיקון כתב התביעה.

המבקשת התנגדה לתיקון כתב התביעה והוספתה כנתבעת  וטענה כי למשיבה 1 אין כל עילת תביעה נגדה – האופן בו שולם שכרה של המבקשת הוא "טכני" וחסר כל משמעות ואינו נוגע לעילת התובענה; חווה"ד שערכה לצורך הליך האימוץ נכתבה במסגרת עבודתה השוטפת אצל העמותה ולבקשתה; לא מתקיים כל קשר סיבתי בין חווה"ד ובין נזקי המבקשת המוכחשים, היא פעלה בהתאם לכל סטנדרט התנהגות וזהירות המצופה מבעל מקצוע כדוגמתה, ואין לראות בה כמי שהתרשלה בכתיבתה. עוד טענה המבקשת כי צירופה כנתבעת רק יסרבל את בירור התובענה ויגרום להתארכות ההליך המשפטי שלא לצורך.

ביום 4.6.15 ניתנה החלטת בית המשפט קמא המקבלת את בקשת המשיבה 1 לתיקון כתב התביעה, ומורה על צירוף הצדדים שהתבקשו, בכללם המבקשת. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שמצא שיש רגליים לטענת המשיבה 1 כי הנתונים הרלוונטים לצירופה הדרוש של המבקשת התגלו רק במהלך בירור ההליך – העובדה שהמבקשת לא הייתה עו"ס שכירה של העמותה אלא עצמאית , ומכאן מיוחסת לה אחריות אישית. ביהמ"ש קמא הבהיר בהחלטתו כי מתקיימים בעניינו התנאים הנדרשים לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי לצורך תיקון כתב התביעה " כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" ,כמו גם הוראת סעיף 6(ו') לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 הקובעת כי ניתן לצרף כצד לתובענה הנדונה בבית המשפט לענייני משפחה "מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה". בית המשפט קמא מצא כי למשיבה 1 אינטרס לגטימי לברר את תביעתה גם נגד המבקשת שכן גם היא יכול ונושאת באחריות למחדל הנטען: היא חתמה על חוות הדעת אשר תמכו בהתאמת המשיבה 2 לאימוץ ועל כן יש לאפשר את הבירור האם פועלה היה רשלני אם לאו.

להבדיל מיתר הצדדים שצורפו (המשיבים 5-6), המבקשת לא השלימה עם ההחלטה ומלינה עליה במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשת רשות הערעור חוזרת המבקשת על טענותיה בתגובתה לבקשה לתיקון שהייתה לפני בית המשפט קמא.

דיון והכרעה