בר"ע 34174-12-14 כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 27534-01-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 11.11.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקש דרגת נכות משוקללת בשיעור 42%. בקשתו של המבקש מתמקדת בקביעת הוועדה באשר לסעיף הליקוי הנפשי המתאים למצבו, ובנוגע לשיעור דרגת הנכות שנקבעה לו.

2.לפי העולה מן המסמכים שבתיק, ביום 11.10.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש וקבעה כדלקמן:

"פסיכיאטרי – מסודר בהופעתו מועד צלול. התמצאות תקינה לחלוטין בזמן במקום ובסיטואציה. אפקט תקין, קצב ומהלך החשיבה תקינים. תוכן החשיבה קיימים תכנים בעלי אופי פסיכוטי פרנואידלי לגביהם קיימת תובנה חלקית. הוועדה עיינה במסמכים שבתיק באופן ספציפי פסיכיאטר ד"ר יעקב נחמקין אחרון 24.1.13, עפ"י המידע הרפואי אושפז בבית חולים שער מנשה פעם אחת כנראה על רקע שימוש בסמי רחוב ופעם שניה בשנת 2011 שוב במצב פסיכוטי פרנואידי חריף ללא שימוש בסמים. אז אובחן כלוקה בסכיזופרניה. נוטל היום סרוקוול במינון 300 מ"ג ליום. הוועדה מבקשת מסמכים משער מנשה ותסכם ללא נוכחות."

הוועדה התכנסה לסכם את הדיון בעניינו של המבקש ביום 11.11.13, עיינה בתיקו הרפואי של המבקש וקבעה כדלקמן:

"בהמשך לוועדה מיום 11.10.13 הוועדה עיינה בסיכום מחלה אשפוז מ- 14.2.11 עד 20.2.11 מרכז לבריאות שער מנשה. על פי מסמך זה אובחן 'כלוקה בהפרעה פסיכוטית על רקע שימוש בחומרים פסיכואקטיבים לציין כי היה במצב דומה לפני כשנה ... בפעמים אלו מצבו החמיר לאחר שימוש בחומרים פסיכואקטיביים מעורבים. במהלך האשפוז חלה הטבה ניכרת ומהירה במצב עם הפסקה של סימנים פסיכוטיים, התארגנות התנהגותית ואפקטיבית'. לאור הנ"ל נראה כי % הנכות שקיבל תואמים".

משכך אישרה הוועדה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון וקבעה כי דרגת נכותו של המבקש בתחום הנפשי היא 20% בתחולה מיום 1.6.13, לפי סעיף ליקוי 34(ב)(3). סעיף ליקוי זה עוסק ב"הפרעות במצב הרוח (הפרעות אפקטיביות), הפרעות חרדה, הפרעות תלויות דחק, הפרעות סומטופורמיות והפרעות אכילה ... רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה". על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.בפסק דינו פירט בית הדין האזורי את טענת המבקש כי הוועדה הסתמכה בקביעתה על דו"ח אשפוז משנת 2011. זאת, על אף שבפניה עמדו מסמכים עדכניים יותר מאת ד"ר נחמקין, הפסיכיאטר המטפל, המעידים על מצב תפקודי חמור המצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור גבוה יותר. בית הדין קבע כי הוועדה עיינה במסמך הרפואי מאת ד"ר נחמקין משנת 2013, וציטטה מתוכו כי בעבר אובחן המבקש כלוקה בסכיזופרניה. בית הדין ציין כי ד"ר נחמקין לא המליץ על קביעת דרגת נכות בהתאם לסעיף ליקוי העוסק בסכיזופרניה. על כן ביקשה הוועדה את המסמכים מאת בית החולים שער המנשה, עליהם הסתמך ד"ר נחמקין. לאור המפורט במסמכים אלה ולאור ממצאי בדיקתה הקלינית קבעה הוועדה את סעיף הליקוי המתאים למצבו של המבקש ואת דרגת נכותו, ונימקה את החלטתה בבירור. בית הדין ציין כי קביעות אלה של הוועדה הן קביעות רפואיות בהן אין להתערב. משכך לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

4.בבקשתו חוזר המבקש, בעיקרם של דברים, על טיעוניו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי, לפיהן הוועדה לא התייחסה לתיעוד העדכני בתיקו הרפואי. המבקש מוסיף כי הוועדה יישמה את סעיף ליקוי 34(ב)(3), העוסק בהפרעות במצב הרוח, אך לא בחנה את יישום סעיף ליקוי 33(ב)(3), העוסק ב"סכיזופרניה לסוגיה ... רמיסיה חלקית, עם סימנים 'שליליים' בולטים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, ישנה הגבלה בינונית של כושר העבודה". לפיכך טוען המבקש כי בשים לב לליקוי שאובחן אצלו, למצבו הרפואי ולסוג הטיפול שהוא מקבל, סעיף ליקוי זה מתאים יותר למצבו. המבקש מבהיר כי עד למועד תחולת הנכות כפי שקבעה לו הוועדה, נקבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור 25% לפי סעיף ליקוי 33(ב)(3), על יסוד חוות דעת יועץ בתחום הפסיכיאטרי. לטענת המבקש ישנה אי הלימה בין הממצאים בעניינו ובין סעיף הליקוי אותו יישמה הוועדה, וכי החלטת הוועדה אינה ברורה ואינה מנומקת.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקולי הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

6.מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונותיו של המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית ועיינה במסמכים בתיקו הרפואי. הוועדה ציינה כי עיינה במסמך העדכני בתיק מיום 24.1.13 מאת ד"ר נחמקין. במסמך זה מציין ד"ר נחמקין כי "באשפוז אובחן כלוקה במחלה סכיזופרניה". נוכח קביעתו זו של ד"ר נחמקין, שהסתמך על אבחנת המבקש בעת אשפוזו כשנתיים קודם לכן, ביקשה הוועדה לעיין במסמכי סיכום האשפוז. הוועדה ציינה כי מעיון במסמכים אלה עולה כי המבקש אובחן כ"לוקה בהפרעה פסיכוטית על רקע שימוש בחומרים פסיכואקטיביים", ולא בסכיזופרניה. עוד ציינה הוועדה כי המבקש היה במצב דומה בעבר וכי במהלך האשפוז חלה הטבה ניכרת ומהירה במצבו. נוכח זאת, ונוכח ממצאי בדיקתה הקלינית במהלכה עמדה הוועדה על מצבו העדכני של המבקש, לא מצאה הוועדה לנכון ליישם סעיף ליקוי העוסק בסכיזופרניה, אלא בהפרעות מצב הרוח. יצוין עוד כי המבקש לא הציג לפני הוועדה מסמכים אחרים כלשהם, ממועד מוקדם או עדכני יותר, המאבחנים כי לקה בסכיזופרניה, וכי אף ד"ר נחמקין לא המליץ לקבוע לו סעיף ליקוי המבוסס על אבחנה זו. נוכח האמור, לא מצאתי כי ישנה אי הלימה בין מצבו הרפואי של המבקש כפי שעמדה עליו הוועדה ובין סעיף הליקוי שיושם, או כי קיימת הצדקה להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה ליישם סעיף ליקוי העוסק בהפרעות מצב הרוח.