ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני ברנשטיין; ב"ל 22362-04-16). בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (נכות כללית) מיום 9.2.16 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, בין היתר, כי דרגת נכותה של המבקשת בגין מחלת הקדחת הים תיכונית (FMF) היא בשיעור 20%, וכי דרגת נכותה המשוקללת היא בשיעור 49%. בבקשתה טוענת המבקשת כי הוועדה לא נדרשה לתיעוד רפואי המעיד על חומרת מחלתה.

2. ביום 31.3.15 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למבקשת דרגת נכות רפואית זמנית משוקללת בשיעור 49%, מיום 1.1.15 ועד ליום 31.12.15. על כך הגישה המבקשת ערר לוועדה. בין היתר טענה המבקשת בערר, כי בגין ההתקפים החוזרים והנשנים של מחלת ה-FMF בה לקתה, שאינה מאוזנת, יש לקבוע לה דרגת נכות בשיעור 70% לפי סעיף ליקוי 13(2)(ד), העוסק בדלקת כיבית של המעי הגס – בצורה קשה, עם חום, אנמיה קשה, המצב הכללי ירוד מאוד. לחלופין טענה המבקשת כי יש לקבוע לה דרגת נכות בשיעור 30% לפי סעיף ליקוי 18(1)(ד), העוסק בצפק – תוצאות אחרות של מחלה בחלל הבטן – ישנן הפרעות קשות.

בישיבתה מיום 10.11.15 ציינה הוועדה, כי "לא ברור שמדובר ב-FMF אבחנה מבדלת אנדומטריוזיס בגינה קיבלה אחוזי נכות". לאור זאת ביקשה חוות דעת של מומחה בתחום הראומטולוגיה. ביום 18.1.16 נבדקה המבקשת על ידי המומחה פרופ' רוזנר, וציינה לפניו כי בשנת 2006 היא אובחנה כלוקה במחלת FMF; כי המחלה אינה מאוזנת וכי היא לוקה בשלושה התקפים בחודש הכוללים כאבי בטן, כאבי פרקים, חום ונפיחות, וכי היא נוטלת טיפול תרופתי. בסעיף ממצאי הבדיקה ציין פרופ' רוזנר כך:

"בבדיקה: היועץ הקשיב בקשב רב לתלונות התובעת ועו"ד. מדובר בתובעת אשר נמצאת במעקב במרכז FMF בשיבא עם ביקור ב 2009, ביקור חוזר ב 2013, ביקור ב 2014 וביקור לאחרונה. מתוך עיון בחומר התיק אין אף תיעוד על התקף אופייני ל FMF עם מצבי דלקת מוגדרים.

לכן עלה ספק לגבי נכונות האבחנה. כמו כן, אין במקרה הנוכחי אבחנה גנטית חד משמעית. בכל זאת לאור אבחנה שנקבעה על ידי מומחים אין להטיל ספק באבחנה. לא מקבלת מינון מלא של קולכיצין עקב תופעות לוואי ... . לאור הנ"ל ובהתחשב בנכות לגבי אנדומטריוזיס שגם היא באה לידי ביטוי בהתקפי בטן, נכותה תואמת את מצבה."

בהתאמה, המליץ פרופ' רוזנר לקבוע כי דרגת נכותה של המבקשת בגין מחלת ה-FMF היא בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 35(1)(ג) (מותאם)(ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר – קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה הכללי או התנועות).

ביום 9.2.16 קיבלה הוועדה את חוות דעתו של פרופ' רוזנר, וקבעה כי דרגת נכותה היציבה המשוקללת של המבקשת היא 49%. על קביעת דרגת נכותה בגין מחלת ה-FMF הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כך:

"1. כפי שפורט בתחילת הדיון, הערעור בפני בית הדין הוא בשאלות משפטיות בלבד.

2. השאלה שהמערערת מציבה בפנינו הינה שאלה רפואית, שכן המערערת אינה שבעת רצון מקביעת הוועדה והיא סבורה שהוועדה לא נתנה משקל ראוי לאמרות שונות שעולות מהמסמכים שהוצגו לוועדה.
3. נציין, כי הוועדה עיינה במסמכים שמהמערערת הציגה בפניה. עניין זה עולה הן מפרוטוקול הוועדה והן מפרוטוקול היועץ שהוועדה מינתה.
4. משהוועדה עיינה במסמכים, אך לא קיבלה את המסקנות הרפואיות שהמערערת ביקשה שתקבל ממסמכים אלה - הרי שאין מדובר בטעות משפטית ודין הערעור להידחות."