ק' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיא, השופט צבי פרנקל; ב"ל 52961-08-17) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 04.06.17 (להלן – ועדת הערר), אשר קבעה למבקש 14.5% בגין פגיעה בברכיו.

   רקע עובדתי

2. המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 02.12.08. ועדה רפואית מדרג ראשון דנה לראשונה בתביעתו של המבקש ביום 22.12.10 וקבעה לו 0% נכות צמיתה. מאז ועד היום מנהל המבקש הליכים שונים כנגד החלטות הועדות הרפואיות בעניינו. תחילה ערער המבקש כנגד הקביעה כי הפגיעה בברכיו נגרמה משינויים ניווניים ולא משינויים חבלתיים. לאחר פניה לבית הדין בעניין זה והחזרת ההחלטה לועדה, קיבלה הועדה את עמדת המומחה מטעם המבקש וקבעה בהחלטה מיום 6.7.15 כי מדובר בפגיעה חבלתית, עם זאת לא הכירה הועדה בטענת המבקש לנעילות בברכיו וקבעה לו 14.5% נכות בלבד.

3. על החלטה זו ערער המבקש בפני בית הדין בשנית, בטענה כי אף על פי שהועדה עצמה קבעה בהתאם למסמכים שהוצגו בפניה כי למבקש יש נעילות בברכיים ואף על פי שניכתה מצב קודם בגין נעילות, העניקה למבקש אחוזי נכות רק בגין הקרע במניסקוס ללא נעילות. במעמד הדיון בערעור הסכים ב"כ המשיב כי עניינו של המשיב יוחזר לועדה "על מנת שתשקול בשנית את סעיפי הליקוי אשר הוענקו למערער וזאת בשים לב לקביעת הוועדה שלפיה המערער סובל מנעילות בשתי הברכיים."

4. כאמור, ביום 2.5.16 שב המבקש לועדה, אך זו הותירה את החלטה על כנה וקבעה כי המבקש לא סובל ממצב של נעילה בברכיו. על החלטה זו ערער המבקש בשלישית בפני בית הדין קמא, לטענתו משנקבע בפסק הדין (בהסכמה) כי הוא סובל מנעילות בברכיו לא היתה הועדה מוסמכת לדון בכך והיה עליה לקבוע את אחוזי הנכות בגין הנעילות, הא ותו לא.

5. גם את ערעור זה קיבל בית הדין קמא, וקבע כי החלטת הועדה, "הגם שהיא משקפת בדיקה שנעשתה ב2016, סותרת את האמור בוועדה הקודמת ובתיקו הרפואי של המערער, המתעד אין ספור קביעות כי המערער סובל מנעילות בברכיו ולאחר מועד התאונה מ2008. בשים לב לכך כי דרגת הנכות של המערער נקבעה למועד 3.3.2009, הרי ברור שזו חוטאת למצב הקליני של המערער מאז 2009 ועד 2016.

   בנסיבות אלו ברור כי הועדה התעלמה מהחומר הרפואי המצוי בתיק שמלמד על נעילות הברכיים. במקרה כזה, בית הדין אינו יכול לקבוע את דרגת הנכות ותחולתה בעצמו, שכן הוא נעדר ידע רפואי לשם כך. כמו כן, ברור שיש מקום להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר, שכן יש חשש שהוועדה כבר נעולה בדעתה."

6. הנה כי כן, ביום 4.6.18 שוב חזר המבקש לבדיקה בפני הועדה. גם הפעם הזאת, קבעה הועדה (בהרכב אחר) כי המערער אינו סובל מנעילות בברכיו. הועדה נמקה את החלטתה כך:

   "הוועדה התכנסה מכוח פס"ד מיום 18.12.16 ופועלת לפיו. הוועדה עיינה בתיק רפואי והקשיבה בעיון רב לתלונות המערער תוך הקפדה על הרגישות בזמן נעילת הברך. האירועים שהמערער קורא להם נעילות הם אירועים דומים שמתאימים לתופעה אחרת שקיימת אצל חולים עם קרע במיניסקוס בשם "גיביינג אווי" "giving way" (כך במקור) בהם ברך בורחת בזמן דריכה וחולה מועד ולפעמים נופל בהליכה במיוחד במדרגות ולא תואמים מצבים של ברך נעולה בהם בזמן שינוי תנוחה של הברך מישיבה לעמידה או מעמידה לישיבה ברך מאבדת יכולת להתיישר ולהתכופף ונמצאת בזווית מסויימת קבועה עקב קרע במיניסקוס שמתלבשת על הקונדל ולא מאפשרת לברך לבצע תנוחות לא בכיפוף ולא ביישור. מצב זה דורש החזרה של נעילה במיון תחת הרדמה מקומית או כללית. אין בתיק הרפואי ממצאים שמצביעים על החזרה של ברך נעולה בחדר מיון אלא תלונות של המערער שסובל מנעילות חוזרות כשבעצם מדובר על התקפים של בריחת הברך שפורשו ע"י המערער בנעילות עקב חוסר ידע רפואי. יש לציין כי בכל התיק לא נמצאו רישומים שתובע נבדק בזמן התקף של נעילה ע"י רופא אלא כל הדיונים הם על תלונות על הנעילות החוזרות."