בר"ע 5395-12-15

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי; בל' 23045-02-15). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 25.12.14 (להלן גם: הוועדה). הוועדה קבעה כי הממצאים שאובחנו אצל המבקש אינם ניתנים ליישום לפי רשימת סעיפי הליקוי, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: הסכם הניידות). בבקשתו טוען המבקש, כי יש לראותו כמי שנזקק להחלפת שני מפרקי ברכיו, ועל כן הליקוי כפי שאובחן אצלו נכלל ברשימת סעיפי הליקוי המפורטים בהסכם הניידות.

2.לפי המסמכים שצורפו לבקשה, לוקה המבקש, יליד 1947, באוסטאורטריטיס. ביום 25.12.14 בדקה הוועדה את המבקש בדיקה אורטופדית במסגרתה מדדה את טווחי תנועת מפרקי הברכיים אצלו. ממצאי המדידה צוינו כתקינים. הוועדה עיינה בבדיקות הדמייה וציינה "ורוס ניכר דו צדדי העלמות מרווח מפרקי בלישכה מדיאלית דו צדדית. שינויים אוסטאוטריטים ניכרים. בצילום לטרל ניכרים אוסטאופיטים ניכרים". בסיכום ממצאי הבדיקה האורטופדית ציינה הוועדה "ציר הברכיים בורוס ניכר שינויים טרופיים בעור ב-2 השוקיים". בהחלטתה קבעה הוועדה כי היא "מודעת לדפורמציה של הברכיים לשינויים שנצפים בצילומים ולסבלו של הנבדק אולם טווחי התנועה שנמדדו אינם מאפשרים להכלילו במסגרת הסכם הניידות".

על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על פסיקת בית דין זה, לפיה תנאי יסוד לעריכת "התאמה" של פריט ברשימת הליקויים על פי הסכם הניידות הוא קיומה של סטייה קלה בלבד או חסר קל מהנקוב ברשימת הליקויים. לאחר מכן נדרש בית הדין לטענת המבקש, לפיה הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקות ההדמיה ולהשלכותיהם התפקודיות, ולמצבו של המבקש. בית הדין ציין כי הוועדה נתנה דעתה לבדיקות אלה ואף ציינה במפורש כי היא מודעת לממצאים שבהן ולליקויים מהם סובל המבקש, אך נוכח טווחי התנועה שנמדדו הליקוי אינו כלול ברשימת הליקויים. בית הדין ציין כי לאור תיאור הבדיקה האורטופדית, ברור מדוע החליטה הוועדה כי הגבלות התנועה שנמצאו אינן עונות להגדרות בהסכם הניידות. בנוגע לטענת המבקש כי היה על הוועדה להתאים את סעיף ליקוי ו(ב)(3), הדן בהחלפת מפרקים בירך או בברך, וקובע 70% מוגבלות בניידות בגין "מצב אחרי החלפת שני פרקים", קבע בית הדין האזורי כי אין מחלוקת שמפרקי הברך של המערער לא הוחלפו. טענת המבקש לפיה עצם הצורך בהחלפה מצדיק התאמת סעיף הליקוי הינה מרחיקת לכת, אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ומהווה סטייה משמעותית ובלתי סבירה, אשר יש בה הלכה למעשה יצירת פריט חדש שאינו מצוי ברשימה. בית הדין ציין עוד כי לא בכדי ציין המומחה מטעם המבקש פרופ' נרובאי כי התאמה כאמור הינה "לפנים משורת הדין". מכאן ניתן ללמוד שלא מדובר בהתאמה תוך סטייה קלה מלשון הסעיף, אלא נהפוך הוא. מכל מקום, התאמת סעיף אינה חובה, אלא רשות הניתנת רק במקרים המתאימים לכך. לפיכך קבע בית הדין כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שלפיה מצבו הרפואי של המבקש אינו נכלל ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות. נוכח כלל האמור דחה בית הדין האזורי את הערעור.

4.בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה לממצאיה החמורים של בדיקת MRI שביצע ביום 18.2.14, לרישום מאת פרופ' נרובאי מיום 17.8.14 בו הוא ממליץ להתאים את סעיף ו(ב)(3) ולאישורו של פרופ' סלעי מיום 10.6.14 לזמן את המבקש לניתוח החלפת מפרק ברך שמאל. מכאן, התמונה הקלינית של מצבו היא כי הוא נזקק להחלפת שני מפרקי ברכיו. נוכח זאת, משמעות החלטת הוועדה היא שעל מנת שיותאם למבקש סעיף ליקוי הוא חייב לעבור שני ניתוחים בברכיו, על כל הסיכונים הכרוכים בכך. בנסיבות אלה, היצמדות הוועדה לנוסח הסכם הניידות בשל טווחי התנועה של המבקש אינה סבירה, ו"מוציאה את העוקץ" מהסכם הניידות, שמטרתו היא לסייע במימון תחליף רגליים למוגבל ולהקל על ניידותו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.

6.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי טווחי התנועה כפי שנמדדו אצל המבקש אינם נכללים בגדר טווחי התנועה שבגינם נקבעו סעיפי ליקוי בהסכם הניידות. המבקש טוען כי יש ליישם את סעיף ליקוי ו(ב)(3), שעניינו ב"מצב אחרי החלפת שני פרקים". זאת, בעוד שאין חולק כי המבקש לא ביצע ניתוח להחלפת שני פרקי ברכיו. מטעם זה, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי אין להורות לוועדה לשקול את יישומו של הסעיף בהתאמה, וכי פעולת הוועדה באופן המוצע משמעה למעשה יצירת סעיף ליקוי חדש. פעולה באופן המוצע אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות הפסיקה לפיה תתאפשר התאמה כאמור אך ככל שמדובר בסטייה קלה או חסר קל מן הנקוב ברשימת הליקויים (עב"ל (ארצי) 389/99 המוסד לביטוח לאומי – מאיר כהן (28.5.00), בפסקה 5).

אכן ראוי היה שהוועדה תתייחס באופן מפורש לתיעוד הרפואי שהציג המבקש לפניה, אלא שאין בתיעוד זה קביעות שיש בהן כדי לשנות מהחלטת הוועדה. כך, לא ניתן למצוא בתיעוד טווחי תנועה שונים מאלה שנמדדו על ידי הוועדה, לאורם ניתן לכלול את הליקוי ממנו סובל המבקש בברכיו ברשימת הליקויים. לכך יש להוסיף כפי שציין בית הדין האזורי, כי המלצתו של פרופ' נרובאי ליישם את סעיף ליקוי ו(ב)(3) הינה "לפנים משורת הדין", ואף זאת "בצורה מותאמת". כאמור, אין מקום להתאמה מסוג זה ברשימת הליקויים מכוח הסכם הניידות.

7.סיכומם של דברים – בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי לא נפלה טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.