בר רשות, נישואי ביגמיה ומדיניות שיפוטית

בפני תובענה שהגישו התובעים לפינויה ולסילוק ידה של הנתבעת ממגרש XXX והידוע כגוש XXX חלקה XX בשכונה XXXבישוב XXX (להלן: "המגרש ו/או מגרש XXX ").

רקע עובדתי:

1.         בשנת XXX נישאה הנתבעת לבנם של התובעים- מר XXX (להלן: " XXX ").

2.         הצדדים הינם מוסלמים בני העדה הבדואית.

3.         עת נישא מר XXX לנתבעת, הוא היה כבר נשוי לאישה אחרת, והנתבעת היא למעשה אשתו השנייה.

4.         התובע 1 (להלן: "התובע") והתובעת 2 (להלן: "התובעת") הם בעלי זכויות החכירה במגרש.

5.         הנתבעת ומר XXX (להלן: "בני הזוג") התגוררו במבנה מגורים שבמגרש מאז נישואיהם (בשנת XXX), כאשר הנתבעת ממשיכה להתגורר במגרש מאז ועד למועד כתיבת פסק דין זה.

6.         בשנת 2008 חל משבר ביחסי בני הזוג, ולטענת הנתבעת חזר מר XXX לאשתו הראשונה, תוך שהוא מותיר אותה לבדה עם 5 ילדיהם הקטינים.

7.         במהלך שנת 2009 פרצה שריפה במבנה המגורים שבמגרש אשר כילה את המבנה. מספר חודשים לאחר מכן, נבנה הבית מחדש והנתבעת וילדיה חזרו להתגורר במגרש.

8.         בסוף שנת 2009 ארע אירוע  אלים בין התובע לבין הנתבעת אשר בעטיו הגישה הנתבעת תלונה במשטרה. לטענת הנתבעת באירוע זה תקף אותה התובע וגרם לה חבלות של ממש.  התובע טוען כי לא נהג בכל אלימות כלפי הנתבעת, וכי הנתבעת היא זו שאיימה עליו עת נטלה מוט ברזל.

9.         יצויין כי למרות ששלב שמיעת הראיות בתובענה הסתיים כבר ביום 5/12//12 השלימו באי כוח הצדדים את שלב הגשת סיכומיהם רק ביום 8/10/13.

טענות הצדדים:

10.        לטענת התובעים וכמפורט בסעיף 61 לסיכומיהם מעמדה של הנתבעת במגרש הוא מעמד של בר רשות בלבד, ובהיותם בעלי הזכויות הקנייניות במגרש ובשל התערערות יחסיהם עם הנתבעת, הם רשאים לדרוש את פינויה מהמגרש.

            עוד טען התובע, כמפורט בסעיף 30 לסיכומיו, כי אפשר לבני הזוג להתגורר במגרש מתוך רצון לסייע לבנו XXX לרגל חתונתו, וזאת באופן זמני וכי לא התחייב ליתן לנתבעת מקום מגורים קבוע.

            התובע מוסיף כי ככל שניתנה התחייבות לדאוג למגורי קבע לנתבעת ערב הנישואין, הרי שזו ניתנה על ידי בנו- מר XXX   ובוודאי שלא על ידו.

11.        לטענת הנתבעת וכמפורט בסעיף 10 לסיכומיה ניתנה לה ולבני משפחתה ע"י התובע הבטחה מפורשת הן בכתב והן בע"פ להתגורר במגרש וזאת עד אשר ימצא לה מקום מגורים של קבע במגרשו של  הבן- מר XXX, אשר תפוס על ידי פולשים. על התובעים לקיים התחייבותם, ואין הם זכאים לפנותה מהמגרש כל עוד לא ניתן לה מקום מגורים חלופי וקבוע.  

            עוד טענה הנתבעת כי התחתנה עם בנם של התובעים- מר XXX רק לאחר שניתנה לה ההתחייבות הנ"ל, ואלמלא התחייבות זו לא היתה נישאת למר XXX.

            הנתבעת הוסיפה וטענה כי ההתחייבות הנ"ל של התובעים ניתנה לה על רקע היותה אשתו השנייה של מר  XXX ועל רקע רצון משפחתה להגן על זכויותיה, וכי ברוח זו נחתם הסכם אצל עו"ד XXX אשר לצערה  נשרף בשרפת הבית בשנת XXX.

12.        מטעם התובעים העיד התובע בלבד ומטעם הנתבעת העידו הנתבעת, עו"ד XXX, אביה של הנתבעת- מר XXX, מר XXX, אחיה של הנתבעת מר XXX  ומר XXX.