בש"פ 8276/15 שירן דהרי נ' מדינת ישראל

          לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ב' שגיא) במ"ת 49850-07-15 מיום 12.11.2015 אשר הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליך המשפטי נגדו בתפ"ח 49793-07-15.

רקע והליכים קודמים

1. נגד העורר וישראל חיים (להלן: ישראל) הוגש ביום 24.7.2015 כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; השמדת ראיה לפי סעיף 424 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע (רצח) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
2. על פי המתואר בכתב האישום, עובר ליום 1.3.2015 קשרו העורר וישראל קשר עם דימטרי רובינסקי (להלן: דימה) להביא למותו של אלי טביב (להלן: טביב), אשר שימש כבעלים של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", והתגורר ברחוב קרן היסוד 10 בכפר שמריהו (להלן: הבית). במסגרת הקשר ולצורך קידומו ביום 26.2.2015, בין השעות 18:27-18:23 לערך, רכבו ישראל ודימה על קטנוע מסוגTMAX השייך לישראל בסביבת ביתו של טביב במטרה לבחון אותה. במוצאי שבת של יום 28.2.2015 החליטו השלושה להוציא לפועל את תוכנית הקשר. לשם כך הצטיידו העורר וישראל בקטנוע נוסף של ישראל מסוג 850 APRILIA SRV (להלן: הקטנוע), בקסדות, בכפפות ובאקדח טעון בכדורים בקליבר LR22. השלושה סיכמו כי דימה והעורר ירכבו על הקטנוע כשהעורר נושא עליו את האקדח עד לביתו של טביב, ושם יירו בו למוות. על מנת להסוות את הקטנוע הדביקו עליו ישראל ודימה מדבקות בצבעים אדום ושחור. בשעות אחר הצהריים של אותו יום הגיע טביב לאצטדיון פתח-תקווה לצפות במשחק כדורגל. בסיום המשחק בשעה 22:00 לערך עזב טביב את האצטדיון ונסע ברכבו לכפר סבא. בעודו שוהה שם הגיעו העורר ודימה רכובים על גבי הקטנוע אל סביבת ביתו של טביב, כשהם נושאים את האקדח. השניים ערכו באזור סיורים בין השעה 22:20 ל-22:37 ושוב בין השעות 23:50 ל-23:57. בשעה 23:44 לערך נסע טביב ברכבו מכפר סבא לכיוון ביתו, אליו הגיע בחצות. משהחנה טביב את רכבו בסמוך לביתו הגיעו העורר ודימה רכובים על הקטנוע לסביבת הבית. בשלב זה הבחין טביב בקטנוע והתעורר חשדו, ולכן הוא הטה את גופו לכיוון מושב הנוסע שליד הנהג. בהמשך לכך עצר דימה את הקטנוע מספר מטרים מהרכב ואז ירד העורר מהקטנוע, התקרב לחלון נהג הרכב וירה חמישה כדורים לתוך הרכב דרך החלון בכוונה לגרום למותו של טביב. לאחר הירי נמלטו העורר ודימה מהמקום על הקטנוע. טביב הצליח לחמוק מן הכדורים ונפגע פגיעה קלה בזרועו. בהמשך לכך רכבו העורר ודימה למקום מפגש שנקבע עם ישראל ושם הסירו השלושה את המדבקות מהקטנוע, את בגדיהם, הכפפות, הקסדות ושרפו והשמידו אותם במזיד במטרה להכשיל את החקירה.  
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של השלושה עד לסיום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם במיוחס להם. בתוך כך הצביעה המשיבה על: אמרת דימה בפני מדובב בגדרה תיאר פרטי חקירה מוכמנים שלא היו ידועים באותה עת אלא למעורבים בפרשה; צילומי מצלמות האבטחה בסביבת ביתו של טביב; פלטי שיחות טלפון בין השלושה; זיהוי שני הקטנועים השייכים לישראל, ככאלה שהיו בזירת האירוע (ה-TMAX בסיור ההכנה וה-APRILIA בניסיון הרצח); האיכונים; וחוות דעת מז"פ ביחס לחלקי הקליעים שנמצאו. נטען כי לנוכח המיוחס להם מתקיימות עילות מעצר לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). לצד זאת ציינה המשיבה כי בעברם של העורר וישראל הרשעות קודמות. לעורר עצמו שמונה הרשעות קודמות בעבירות של אלימות, רכוש, סחיטה והפרת הוראה חוקית וכן שני מאסרים מותנים, האחד בן עשרה חודשים והשני בן שמונה חודשים. כן צוין כי העורר ריצה תקופות מאסר ממושכות.
4. בתגובה לבקשה טענו באי כוחם של השלושה כי קיים כשל בתשתית הראייתית הלכאורית. לעניין אמירותיו של דימה למדובב; נטען כי הן נעדרות פרטים מוכמנים ומהוות למעשה חזרה על תכנים שלמד מהשוטרים בחקירותיו. כן נטען כי מדובר באמירות כלליות שאינן מתיישבות עם ראיות אחרות. בא כוחו של העורר הוסיף כי בחינה מדוקדקת של תמלילי השיחות בין דימה למדובב מעלה כי שמו של העורר עלה אך ורק בהקשר של טיסתו המשותפת עם דימה לברצלונה. לעניין זיהוי הקטנועים, העורר לא כפר בזיהוי של קטנוע ה-TMAX, אך טען כי לנוכח הזמן הקצר בו נצפה הקטנוע בכפר שמריהו (4 דקות) אין מדובר ב"סיור הכנה" כטענת המשיבה, בפרט כשאין ראיות להתקרבות הקטנוע אל ביתו של טביב. ביחס לקטנוע ה-APRILIA, נטען כי המשטרה כשלה בזיהויו שכן לא ניתן להבחין במספר הרישוי שלו ואין בנמצא חוות דעת מקצועית באשר לסוג הקטנוע, כאשר בשוק קיים קטנוע נפוץ הדומה לו. לעניין הראיות הסלולריות (איכונים, פלטי שיחות והאזנות סתר) נטען כי הן לא מוכיחות שהשלושה שהו יחד במועד האירוע או לאחריו, ואף ניתן לחלץ מהן ראיות מזכות. בנוסף נטען, כי אין בראיות כל אינדיקציה לקיומו של מניע לפגוע בטביב, ובכך יש ללמד על חולשה ראייתית. עוד נטען כי התנהלות המשיבה במסגרת הליך המעצר הייתה בעצלתיים ויש ליתן לכך משקל. נוכח האמור נטען כי התשתית הראייתית בתיק אינה מצדיקה את מעצרם של השלושה עד לסיום ההליכים, ולחילופין נטען כי יש להורות על שחרורם לחלופה ללא תנאים מגבילים או בתנאי מעצר בית לכל הפחות.

החלטת בית המשפט המחוזי

3. בהחלטתו מיום 12.11.2015 ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבה הפרידה בין כתבי האישום של העורר וישראל לבין כתב האישום של דימה לנוכח רצונה להעיד את דימה במשפטם של העורר וישראל, אשר שמרו על זכות השתיקה. כן צוין, כי בקשת המעצר נידונה במאוחד משום שהתשתית הראייתית זהה. בית המשפט עמד על טיעוני באי כוח הצדדים והראיות בתיק וקבע כי קיימת תשתית ראייתית ברמה הנדרשת לשלב זה. בתוך כך, ניתח בית המשפט את הראיות המרכזיות כמפורט, ובכללן אמירותיו של דימה למדובב והראיות הסלולריות. אשר לאמירות דימה למדובב, כפי שהן עולות מדברי ההקלטה בתא המעצר ומהודעות המדובב, קבע בית המשפט כי עולה מהן תמונה ברורה אודות האירועים השונים כדלקמן: (א) סיור ההכנה בוצע על ידי ישראל ודימה יומיים לפני הירי בעזרת קטנוע ה-TMAX השייך לישראל; (ב) דימה ו"אדם שלישי" היו מעורבים בירי עצמו, כאשר דימה נהג בקטנוע ואילו האדם השלישי ביצע את הירי באמצעות קטנוע אחר מזה ששימש לסיור, ושייך אף הוא לישראל; (ג) לאחר הירי המתין להם ישראל במקום מפגש, שם השמידו השלושה את הראיות; (ד) שמו של האדם השלישי עלה בחקירותיו של דימה; (ה) האדם השלישי, שלא היה בסטטוס עצור בעת מעצרו של ישראל, התקשר לדימה וניהל עמו שיחה; (ו) דימה היה עם ישראל ועם האדם השלישי בטיול בברצלונה. בית המשפט קבע שיש ליתן משקל רב לאמירותיו של דימה בפני המדובב ולראות בהן כראיה ישירה המפלילה את ישראל ואת האדם השלישי לכשתתברר זהותו.
4. אשר לזיהוי של האדם השלישי שביצע את הירי ציין בית המשפט המחוזי שבחינת אמרותיו של דימה קושרת את הדברים לעורר, זאת על בסיס שלושה סימנים מרכזיים: הראשון, כי שמו של אותו אדם עלה בחקירותיו של דימה. השני, כי אותו אדם שהה לכאורה עם דימה וישראל בברצלונה. השלישי, כי אותו אדם התקשר אל דימה בזמן מעצרו של ישראל ושאל אותו למצבו של ישראל. בהקשר זה פורט כי נערך תרגיל חקירה לדימה, במסגרתו בוצעה האזנת סתר לטלפון שלו, אשר מוכיחה כי העורר התקשר אליו ביום מעצרו של ישראל. נקבע כי צירופם של שלושת הסימנים מוביל למסקנה ברמה הנדרשת כי האדם השלישי הוא העורר.
5. בית המשפט מנה מספר חיזוקים חיצוניים לאמרותיו של דימה: הראשון, העובדה שקטנוע ה-TMAX נכנס לכפר שמריהו יומיים לפני הירי בדיוק באופן המתואר על ידי דימה, תוך שצוין כי סיור הכנה יכול להיות קצר בזמן. השני, העובדה שדימה תיאר כי שני קטנועים היו מעורבים באירוע וכך עלה מתמונות מצלמות האבטחה בשני המועדים. השלישי, העובדה כי הקטנוע השני (APRILIA) שלכאורה שימש באירוע הירי זוהה כשייך לכאורה לישראל.הרביעי, שתיקתם של העורר וישראל בחקירתם. החמישי, ממצאים שונים שנמצאו במחשבו של ישראל וביניהם עשרות תמונות של טביב וזוגתו.
6. אשר לראיות הסלולריות, בית המשפט המחוזי ציין כי אין בהן בשלב זה לסייע למי מהצדדים. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענות הגנה נוספות. אשר לטענה בדבר אי הימצאותן של ראיות נוספות לדבריו של דימה בנוגע להשמדת הראיות; צוין כי יש צדק בטענה זו, אך נקבע כי אין בכך להחליש את הראיות הקיימות לחלקים האחרים של האירוע. כן דחה בית המשפט את טענתו של דימה כי הקטנוע לא נראה כשעליו מדבקות, בציינו כי לא ניתן להסיק זאת מהנראה במצלמות. אשר לטענת המניע שלא אותר;  ציין בית המשפט כי "מניע" אינו יסוד מיסודות העבירה. מטעמים אלו נקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לשלב זה.
7. בית המשפט המחוזי המשיך ובחן את עילות המעצר המתקיימות במקרה הנוכחי וקבע כי בנסיבות המקרה מתקיימות עילות המסוכנות והחשש משיבוש הליכים. בית המשפט התייחס גם לעברם הפלילי של העורר וישראל וקבע כי לנוכח המסוכנות הנשקפת מהם אין מקום לבחינתן של חלופות מעצר בעניינם. מכאן הערר שלפנַי.

טענות העורר

8. העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ירום הלוי – טוען כי טעה בית המשפט המחוזי משקבע כי מתקיימות ראיות לכאורה, שכן לשיטתו מדובר בראיות נסיבתיות ולא ישירות. צוין כי אין מחלוקת בדבר כך שדימה עצמו לא נקב לפני המדובב בשמו של העורר כאדם השלישי, ואין די בסימנים עליהם מצביעה המשיבה כדי לקשור אותו לאירוע. כך למשל, צוין כי העורר היה רק אחד מבין אלו שהתקשרו לדימה וכי בחור בשם רותם התקשר קודם והתעניין אף הוא במצבו של ישראל. ואולם, נטען כי מידע חשוב זה לא עמד לפני בית המשפט. צוין כי המשיבה נמנעה מהעברת כלל חומר החקירה עד לחודש נובמבר, ונטען כי מחומר החקירה הנוסף עלו ראיות חשובות, כגון השיחה הנוספת של רותם לדימה העומדות בסתירה לטענות המשיבה. על כן נטען כי הראיות בתיק הן חלשות וחושפות חקירה מגמתית שפגעה בזכותו של העורר לניהול הליך הוגן. 
9. לשיטתו של העורר, חומר החקירה מעלה תהייה לגבי ההנחה שאכן היה אדם שלישי מעורב בירי. בהקשר זה נטען כי מלבד דבריו של דימה אין ולו בדל של ראיה לכך. עוד נטען כי השלושה אכן היו יחדיו בברצלונה ואולם אין בכך כדי להצביע על כך שהשלישי שהיה עם דימה בברצלונה הוא אותו אדם שלישי המעורב בירי נוכח דבריו העלומים של דימה בהקשר זה. כן נטען כי ההקלטה של השיחה שהתנהלה ביניהם מפריכה את ההנחה לפיה השלישי הוא שירה בטביב. עוד נטען כי בחינתה המעמיקה של השיחה מצביעה על כך שהעורר היה מופתע מעובדת מעצרו של ישראל וכי הוא העלה שאלות ותהיות בנדון. נטען כי בית המשפט טעה שעה שהתעלם מכך ואימץ את טענת המשיבה כי העורר ידע כביכול על איזה ניסיון רצח מדובר. העורר מוסיף, כי בית המשפט התעלם מהעובדה שעל פי השיחה דימה לא זיהה את קולו של העורר בטלפון. דבר המעיד על הקשר המרוחק ביניהם; מכך שהעורר לא הזהיר את דימה להיזהר בחקירתו וכן לא ביקש להיפגש עמו עקב הידיעה הדרמטית לכאורה. כן נטען כי בית המשפט התעלם מהעובדה שעל פי תמליל שיחתם של דימה והמדובב מיום 14.7.2015, דימה לא סיפר למדובב על עובדת מעצרו של השלישי וכי המדובב שיקר בעניין זה בהודעתו. צוין כי מתמליל השיחה עולה כי דימה אכן הזכיר רבות עצור חדש בפרשה, אך בשום שלב לא כינה אותו ה"שלישי" וכן לא עדכן את המדובב כי מדובר באדם השלישי שהיה מעורב בירי. עוד נטען כי שגה בית המשפט משבחר להתעלם מהאיכונים הסלולריים של העורר ביום האירוע, שלפי הנטען מעידים על חפותו.
10. אשר לאיכונים הסלולרים, נטען כי במהלך האירוע בוצעו ארבע שיחות מהסלולרי של העורר. כך בשעה 23:36 אוכן מכשירו של העורר ב'בריכת מים תע"ש' בהרצליה לאחר שקיבל שיחה נכנסת מאשתו. נטען כי עובדה זו עומדת בסתירה לטענת המשיבה לפיה מכשיר הסלולרי של העורר היה כבוי במהלך האירוע בין השעות 23:00 ל-01:00, ובסתירה לעובדה כי שני הרוכבים על הקטנוע הסתובבו בכפר שמריהו החל מהשעה 22:00 עובר לירי. מכאן נטען שלא סביר כי מדובר בעורר. העורר מוסיף כי בית המשפט התעלם מכך שעל פי פלטי השיחות תדירות השיחות בין העורר וישראל שונה מכפי שהצביעה עליה המשיבה. לבסוף, נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל לסתירות שעלו בין אמרותיו של דימה לראיות חיצוניות, כגון האמירה שהוא והיורה דומים ואילו דימה שונה בתכלית מן העורר. נטען כי בכל אלה יש להראות שהראיות לכאורה נגד העורר הן חלשות ביותר. על כן נטען כי יש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בערבויות המתאימות.

תגובת המשיבה

11. בפתח דברי המשיבה הודגש – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי שגב – כי יש לקרוא את כלל התמלול העיקרי מספר 1008/15 על מנת להבין את הטכניקה בה עשה המדובב שימוש במהלך שיחותיו עם דימה. צוין כי בתמלול זה ובאחרים נשמע המדובב שב על דבריו הלא ברורים של דימה, ודימה נשמע משיב לו בהתאמה. על כן, נטען כי אין לקבל את הטענה לפיה הדברים לא נאמרו ישירות מפיו של דימה. לעניין שלושת הסימנים שעל פיהם זוהה העורר כאדם השלישי, מפנה המשיבה לחלקים בתמליל שמהם עולה כי אכן היה "אדם שלישי". כן מפנה המשיבה לתמליל החקירה המקורי מיום 7.7.2015 שמספרו 1089/15 (להלן: התמליל המקורי), בו עולה שמו של העורר כמי שטייל עם דימה וישראל בברצלונה, ותואר טיב הקשר ביניהם. נטען כי דברים אלו תואמים את הדברים אותם מסר המדובב בהודעתו בנוגע לאדם השלישי. כן נטען כי הנסיעה לברצלונה לא עלתה כך סתם בשיחה שהתנהלה בין המדובב לדימה, כי אם בקשר לאדם השלישי. לגבי שיחות הטלפון לדימה, צוין כי פרט לשיחה עם רותם לא נמצאה שיחה רלבנטית נוספת מאותו יום. בהקשר זה נטען כי בחינה של השיחה מגלה כי רותם היה מופתע וספק אם ניתן לזהותו עם האדם השלישי המעורב בפרשה. בנוסף, נטען כי מקריאת מכלול האמור בתמליל מיום 14.7.2015 מספר 1061/15 שנערך לאחר מעצרו של העורר, ניתן להבין בבירור כי האדם שנעצר (העורר) הוא האדם השלישי אליו מתייחס דימה. אשר לטענה בדבר אי אמיתות הודעת המדובב בנוגע לעובדה שדימה מסר לו כי האדם השלישי הוא שירה בטביב, נטען כי בהסתכלות נקודתית אכן מדובר בפרשנות של המדובב והוטעם כי יש לראות זאת כהסבר שהציע המדובב לחילופי הדברים, אך לא כשקר שנאמר על ידו. אשר לטענה בדבר אי העברת חומרי החקירה בזמן, הטעימה המשיבה כי מדובר בטעות אנוש, וכי בשל תקלה זו נבחנה על ידה היתכנותן של שיחות רלבנטיות נוספות מיום 5.7.2015.