בש"פ 9900/16

1. השאלה המתעוררת בערר זה היא, האם צדק בית משפט קמא משהורה על שחרורו של המשיב, המואשם בעבירות מין חמורות, לחלופת מעצר, מבלי לעיין תחילה בתסקיר מעצר מאת שירות המבחן?

רקע והליכים קודמים

2. נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (עשרות עבירות); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (עשרות עבירות); מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין (עשרות עבירות); תקיפה, לפי סעיף 380 לחוק העונשין (עשרות עבירות); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (עשרות עבירות).

3. מהעובדות המתוארות בכתב האישום עולה, לכאורה, כי המשיב, אשר שימש כרב בית הספר התיכון ** בירושלים, קיים יחסי מין, וביצע מעשי סדום ומעשים מגונים, בעשרות מקרים, עם תלמידה בבית הספר, שהיתה למטה מגיל 16 בעת ביצוע המעשים (להלן: המתלוננת). נטען בכתב האישום, כי המשיב נהג לקרוא למתלוננת להגיע לחדר הרבנים או לחדר פנימי בבית הספר, בתדירות של פעמיים עד ארבע פעמים בשבוע, בכדי לבצע בה "מעשים מגונים, מעשי סדום ומעשי אינוס". עוד נטען, כי המשיב נהג כלפי המתלוננת באלימות, עת סטר לה בפניה או הכה בחוזקה על מצחה, כאשר היא לא נענתה במהירות הראויה, לטעמו של המשיב, לדרישותיו המיניות. כמו כן, איים המשיב על המתלוננת כי אם תספר על מעשיו "הוא יכאיב ויפגע בה, ויספר לכולם שהיא זונה". באחד המקרים, למחרת ביצוע עבירת אינוס על ידי המשיב, קרא הלה למתלוננת ודחף לפיה "גלולה של היום שאחרי" וכן "דחף מים לפיה על מנת שתבלע אותה". כתב האישום מוסיף ומתאר שורה של מעשי אלימות ואיומים שהופנו כלפי המתלוננת, וזאת כעונש על כך שנעדרה מבית הספר מבלי להודיע לו, או בשל איחור לרדת למקלט לצורך סיפוק יצריו המיניים, ונטען בכתב האישום כי מכותיו של המשיב "גרמו למתלוננת המטומות ושריטות".

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת מבית משפט קמא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. נטען בבקשה, כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת כלל העבירות המיוחסות למשיב, ובכלל זה עדויות המתלוננת. עוד נטען, כי מעשיו של המשיב יוצרים חשש סביר כי הוא יסכן את בטחון הציבור, ולפיכך מתקיימת במשיב עילת המסוכנות.

5. הדיון בבקשת העוררת התקיים, ביום 18.12.2016, בפני כב' השופט ד' מינץ. בהחלטתו מאותו יום, ציין השופט מינץ כי העוררת הסכימה לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר "חרף כתב האישום החמור", אך זאת, רק לאחר קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן. בית משפט קמא דחה את בקשת העוררת לשקול את שחרור המשיב לחלופת מעצר, רק לאחר קבלת תסקיר, בקובעו כי המסוכנות הנשקפת הימנו ממוקדת כלפי המתלוננת בלבד. עוד נקבע, כי לנוכח הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועברו הנקי של המשיב "ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעים שיפגעו בחירותו באופן פחות דרסטי ממעצר מלא, גם בשלב זה, לפני קבלת תסקיר". לאחר זאת, הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב ממעצר, וזאת בתנאי שישהה במעצר בית מלא בבית בנו בפתח תקווה, תחת פיקוחם של מפקחים שאושרו על ידי בית המשפט, ומתן ערבויות שונות. לבקשת העוררת עוכב שחרורו של המשיב ממעצר עד להיום, 19.12.2016, בשעה 11:00, לצורך הגשת ערר על ההחלטה.

הערר

6. לטענת העוררת, לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, מיד עם הגשת כתב האישום, מבלי לעיין תחילה בתסקיר מעצר, מטעם שירות המבחן. עוד נטען, כי המדובר בהאשמות חמורות ביותר, המתארות "מסכת ממושכת של עבירות מין ואלימות אכזריות בקטינה", ומן הראוי כי בפני בית המשפט תעמוד תמונה מלאה בנוגע למאפייני אישיותו של המשיב ומסוכנותו כלפי הציבור, טרם שחרורו לחלופה.

תגובת המשיב