סרסור נ' המוסד לביטוח לאומי

האם כדין קבע הנתבע כי התובעת הפסיקה להיות תושבת ישראל, החל מתאריך 1.1.17.

הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת

1. התובעת, נולדה בנצרת בשנת 1983, בעלת אזרחות ישראלית. הוריה מתגוררים בביר אל מכסור (בישראל). התובעת נשואה בפעם השנייה למר אחמד סרסור, תושב כפר חבלה שבשטחים ולזוג 3 ילדים קטינים.

    

2. לתובעת חמישה ילדים מנישואיה הראשונים. הילדים בוגרים מתגוררים עם אביהם בשפרעם והתובעת אינה בקשר עימם.

    

3. התובעת נמצאה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כתושבת ישראל בתביעתה למוסד בשנת 2015.

    

4. התובעת וילדיה הקטנים קיבלו שירותים רפואיים שונים בישראל, במסגרת חברותם בקופת חולים (הוצגו "כרטיס בריאות" מהתחנה לבריאות משפחה בלוד).

    

5. בעקבות תביעתה להבטחת הכנסה וכיוון שכאמור התובעת נשואה לתושב השטחים, פתח המוסד בחקירה בנושא תושבותה.

    

6. חוקרי המוסד התייצבו בשלושה מועדים שונים החל מיום 27.12.16 בכתובת שמסרה התובעת בתביעתה, ברח' רחל אלתר 1 בלוד, החוקרים לא מצאו את התובעת בדירה.

    

7. ביום 4.6.17 בוצעה חקירה נוספת על ידי 'מורן חקירות' בבית משפחת סרסור אשר בכפר בחבלה. התובעת שנמצאה במקום, מסרה הודעה לחוקר, אשר גם צילם תמונות בבית. אין חולק כי הבית בכפר חבלה מרוהט באופן מלא לרבות בריהוט התואם למגורי משפחה עם ילדים.

    

8. ביום 26.3.18 נשלח לתובעת מכתב לפיו על פי המידע והממצאים שבידי הנתבע, לכאורה התובעת הפסיקה להיות תושבת ישראל, הואיל ואינה מתגוררת בתחום מדינת ישראל בתקופה שמיום 1.1.17 וכי היא רשאית להגיש השגות בכתב ולהמציא טענות והוכחות לעניין התושבות.

    

9. התובעת הגישה השגה לנתבע, אולם הנתבע נותר בעמדתו, וקבע כי התובעת אינה תושבת ישראל מיום 1.1.17. מכתב הדחיה נושא תאריך 2.7.18 (צורף לכתב התביעה).

    

10. ההליך בבית הדין נפתח בבקשת התובעת לסעד זמני דחוף לטיפול רפואי שנשלל מילדיה בעקבות החלטת הנתבע. בהחלטה מיום 14.9.18 נקבע כי התובעת וילדיה הקטנים עזיה, אדם וסידרא, זכאים לביטוח בריאות כתושבי ישראל עד להכרעה בתיק העיקרי.

     

11. ביום 13.12.18 וביום 26.12.18 התקיימו שני דיוני הוכחות במסגרתם העידו לפנינו התובעת ושתי עדות מטעמה, חוקרת המוסד וחוקר פרטי, מר ניזר עבדל אל רחמן. הצדדים סיכמו טענותיהם וכעת הגיעה השעה להכרעתנו.

     

    טענות הצדדים בתמצית

     

12. לטענת התובעת, יש לראות בה כתושבת ישראל, כפי שהיתה מיום לידתה. היא אינה מעוניינת לעבור לחיות ולגור במקום אחר, אף לא עם בעלה בבית משפחתו בכפר חבלה. בשל מצבה הכלכלי הקשה היא נעה ונדה בין בתים שונים של קרובי משפחתה, בית בעלה כאמור, בית הוריה בביר אל מכסור ובתיהם של בני משפחת בעלה בלוד. בתקופה בה עבדה כשכירה וקיבלה גמלאות מהמוסד שכרה דירה, אולם הצליחה אך בקושי רב לחיות מהכנסתה הדלה ופנתה פעמים רבות למוסד ולרווחה בבקשת עזרה.

     

13. לטענתה מאז נישואיה לבעלה מר סרסור מנסים בני הזוג לקבל אישור שהייה בישראל עבור הבעל, ללא הצלחה. בשל מצב זה מבקרת התובעת עם ילדיה מספר ימים מידי חודש בכפר חבלה. במסגרת הראיות שהוצגו, התובעת הפנתה לחוזה שכירת הדירה ברח' רחל אלתר 8 בלוד, תשלומים שונים בדירה, מסמכים רפואיים של הילדים, תמונות שונות של תנאי המחייה של התובעת וילדיה בבתים השונים, תמונות בתה של התובעת לומדת בגן עירייה בלוד, בשנת הלימודים שהחלה ביום 9/2016 כשהיתה בת 3.

     

    לטענת התובעת, עדות חברותיה/שכנותיה תומכות בגרסתה.

     

    לעניין החקירה שבוצעה, התובעת הסבירה שלא היתה במועדי הביקורים בדירתה ברח' אלתר בשל נדודיה כאמור. התובעת תיארה תנאי חיים דלים ביותר בדירה אשר כמעט ריקה מריהוט. אף נתוני החשמל ומים בדירה מצביעים על צריכה מינימלית, והתובעת הסבירה זאת במצוקה כלכלית ושהותה אצל בני משפחתה כאמור, אולם הנתבע אינו רשאי להסיק מכך כי היא מתגוררת מגורי קבע בשטחים.

     

    על יסוד כל אלה, נטען כי מאחר והתובעת בעלת אזרחות ישראלית, תושבת ישראל עד מועד השלילה, חלה חזקה עובדתית שהיא תושבת ישראל והנתבע לא עמד בנטל להוכיח אחרת. הבסיס לשלילת התושבות הוא שלושה ביקורים אקראיים שנעשו במקום המגורים, במועדים בהם התובעת ביקרה קרובי משפחה ולכן לא היתה במקום. לא הוצגו כל ראיות שמרכז חייה של התובעת אינו ממשיך להתנהל בישראל, חרף ביקוריה אצל הבעל בחבלה. גם אם היא מבקרת אצל בעלה לעתים תכופות, וביתר הזמן נודדת בין קרובי המשפחה השונים, אין בכך להעיד על הסטת מרכז חייה לכפר חבלה.

     

14. לטענת הנתבע, מרבית הראיות שהוצגו על ידי התובעת אינן מצביעות על זיקות ברורות לישראל. לתובעת אין כתובת מגורים קבועה שהוכח שהתובעת מתגוררת בה באופן קבוע. לבעלה של התובעת בית רחב מידות ומסודר בריהוט נוח בכפר חבלה ואין כל הגיון בטענת התובעת כי בזמן שנישאה בשנית ובחרה להקים משפחה עם בעלה תושב השטחים, ומשנולדו להם שלושה ילדים שהם פעוטות, היא בוחרת לנדוד עם ילדיה, לסבול מצוקת דיור ולהאלץ להתארח אצל בני משפחה, שעה שלרשותה עומד בית נוח וזמין עם בעלה כאמור.

     

15. עוד טען הנתבע כי התובעת לא הציגה כל ראיה התומכת בכך שמרכז חייה של התובעת הוא בישראל. העדויות שנשמעו במהלך הדיון לא היו מהימנות ונגלו בהן סתירות. בכלל זה, משפחתה של התובעת לא העידה כי היא מתארחת אצלם כלל או בתדירות הנטענת. בתה למדה חודש וחצי בלבד בגן ערייה בלוד. נתוני צריכת החשמל והמים מעידים על צריכה שאינה תואמת למגורי משפחה בדירה, והמשפחה אמנם לא נמצאה בדירה בביקורי החוקרים, אשר מצאו בביקוריהם סימנים לכך שהתובעת אינה מתגוררת בדירה.

     

    דיון והכרעה

     

16. על פי ההלכה הפסוקה (עב"ל (ארצי) 49185-04-14 קרש – המוסד לביטוח לאומי, 30.10.16; כל ההדגשות, כאן ובהמשך הן במקור – י.מ.ל.)

     

    "תנאי ה'תושבות' בישראל הוא תנאי לתחולתם של מרבית ענפי הבטוח לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 והוא מושתת על זיקה יציבה שבין המבוטחים למדינה. בפסיקה נקבע כי המדד העיקרי לקביעת ה-'תושבות' נגזר מן התשובה שתינתן לשאלה היכן מצוי מרכז חייו של אותו אדם שעניינו נבחן (ר' דב"ע נו/0-286 צפריר אביוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא, 376 (29.5.97); דב"ע נד/0-233 המוסד לביטוח לאומי נ' חשימה עבד רדואן, פד"ע כח, 103 (11.1.95); עב"ל (ארצי) 6574-05-10‏ ‏ ג'יהאד אבו חרוב נ' המוסד לביטוח לאומי, (18.8.13))."

     

17. בית הדין הארצי חזר על דברים אלה לאחרונה גם בעב"ל (ארצי) 7502-06-14 שקור - המוסד לביטוח לאומי, 6.4.17.

     

    בעב"ל (ארצי) 57559-05-15 ששון – המוסד לביטוח לאומי, 19.5.17, חזר בית הדין הארצי ופירט את היסודות הנבחנים בבחינת "מרכז החיים" ו"מירב הזיקות" -

     

    "על מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר 'מרכז החיים' ו'מירב הזיקות' יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות. ביניהן ניתן למנות את הנסיבות הבאות: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). בנוסף לכך, ובעת יישום המבחנים, יש לקחת בחשבון את מהותה של הזכות הנדונה ותכליותיה (עניין יחיאל; עניין עזה). זאת, כאשר "'בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי', ש'זה ביתו'" (דב"ע מה/04-73 עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79 (1985)). "

     

18. התובעת היא אזרחית ישראל. על בסיס נקודת מוצא זו ובנסיבות בהן אין ראיות לכך שבעבר נשללה ממנה התושבות או שעזבה את ישראל לפרקי זמן ממושכים, הנטל להוכחת הטענה לפיה התובעת חדלה מלהיות תושבת ישראל, מוטל על הנתבע.

     

    בנושא זה נפסק בעב"ל (ארצי) 65521-09-14 קואס – המוסד לביטוח לאומי, 27.3.17:

     

    "אשר לנטל השכנוע המוטל בתביעות מן הסוג הזה כבר נקבע כי 'על רקע שינויים המתחוללים במרכז החיים של מבקשי הגמלה, ובעיקר בהקשר של מקומות המגורים, התפתחה ההלכה בדבר "נטל ההוכחה" בתביעות הכורכות בחובן שאלות בדבר תושבות מבקש הגמלה. על פי ההלכה הפסוקה, 'נטל ההוכחה בשאלת תושבות לצורך קבלת גמלה מן המוסד, צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלבנטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית; אולם, במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית לא היה התובע תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית' (עב"ל (ארצי) 470/08 עלאן אינאס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.8.09 וראו גם עב"ל (ארצי) 113/10 סלאמה עאישה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.5.11 בפסקה 9 וההפניות שם). למען הסר ספק יובהר, כי נטל ההוכחה מוטל על אותו צד הטוען לשינוי שחל במרכז חייו של מבקש הגמלה, עובר לתקופה הרלוונטית. זאת, בין שמקום המגורים מהווה את הזיקה עליה מבקשים לבסס את מרכז חייו של מבקש הגמלה בישראל, ובין שזיקה אחרת היא הקושרת את מבקש הגמלה לישראל" (פרשת מחרום, בפסקה 18)."

     

19. לאחר שמיעת כלל העדים - התובעת, העדות מטעמה וחוקרי המוסד, ולאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המוסד לביטוח לאומי להרים את נטל ההוכחה ולשכנע כי התובעת הפסיקה להיות תושבת ישראל בינואר 2017. לכל היותר ניתן לומר כי כפות המאזניים נותרו מעוינות בבחינת מרכז חייה של התובעת. משכך, בנסיבות אלה, דין התביעה להתקבל. להלן יפורטו הנימוקים למסקנתי זו.

     

20. התובעת נחקרה פעמיים. טרם דיון ההוכחות במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני ביום 6.9.18, השיבה לשאלות בית הדין כדלקמן:

    "יש בית של בעלי בחבלה והבעל שלי אין לו אישור להיכנס לישראל ומצב שלו על הפנים וגם שלי. אני מתחתנת לא מתגרשת. הלכתי לביטוח לאומי ואמרתי להם שאני הולכת לבעלי 5 ימים בחודש להסתכל על הילדים שלי...אני לא גרה כל הזמן, איך אני יכולה לגור שם אין לי אישור שם. אני יש לי תעודת זהות אזרחי והבת שלי לומדת בישראל והילדים שלי בקופת חולים בישראל והמשפחה שלי בישראל. אני מאוד הייתי רוצה שיתנו לבעלי אישור להיכנס לישראל...לשאלת ביה"ד את והילדים מעדיפים לגור, אין לך דירה כפי שאת אומרת ..את כל הזמן נודדת ממקום למקום ולא נמצאת בדירה של בעלך, זה מה שאת רוצה שנאמין? אני משיבה: נכון, אני במצב על הפנים. לשאלת ביה"ד, את אומרת כי את לא גרה עם בעלך נמצאת שם רק 5 ימים? אני משיבה: כן, זה בגלל שאין לו אישור... המצב שלי על הפנים איך אני יכולה להשכיר דירה בישראל.

    לשאלת ביה"ד, למה עדיף לגור אצל גיסתך ולא עם בעלך? אני משיבה: אני לא רוצה לגור בשטחים מה יש לי לעשות בשטחים".

     

21. חרף מגבלות השפה, הבהירה התובעת היטב בעדותה כי אין לה כל רצון או כוונה להתגורר בשטחים. אינטרס התובעת בשמירה על מעמדה כתושבת ישראל הוא ברור ומערב סיבות משפחתיות, כלכליות, בריאותיות, חינוכיות, בטחוניות ועוד. התובעת ילידת ישראל שחיה כל חייה בישראל, הוריה ומשפחתה המורחבת כולל ילדיה הבוגרים בארץ. ברור כי עם נישואיה לתושב שטחים עלתה השאלה היכן תתגורר המשפחה החדשה.

     

22. מהראיות שהובאו מצטיירת תמונה של אישה, אם לשלושה פעוטות, במצוקה כלכלית אשר מתנהלת תוך פירוד מבעלה שנכפה עליה, המחייב אותה לבחור בין חיי מצוקה ונדודים בישראל עם היתרונות של קבלת עזרת הוריה ומשפחת בעלה, קבלת גמלאות המוסד, עזרת הרווחה ומשרד השיכון, חינוך במוסדות ישראליים בחינם וטיפול רפואי משובח בחינם, מול בחירה בחיי משפחה מאוחדים עם בעלה בכפר חבלה, עם היתרונות של איחוד המשפחה ומגורים בבית נוח ומסודר.

     

23. המוסד בסיכומיו טוען כי בחירה של התובעת באפשרות הראשונה אינה מתקבלת על הדעת, אינה סבירה ואינה הגיונית. דעתי שונה. משקיימים שיקולים שונים לכל אחת מהבחירות, וכולם כבדי משקל, כל בחירה עשויה להיות סבירה, הגיונית ומתקבלת על הדעת.

     

24. לאור האמור, אין מנוס אלא להכריע בתיק זה על סמך הראיות שהוצגו ובהתאם לנטל המוטל על המוסד, ומבלי להסתמך על הנחות היסוד להן טוען הנתבע. כלומר אין לקבל את ההנחה כי בהיות בני הזוג יחידה משפחתית אחת, לא ניתן לראות כל אחד מהם כבעל מרכז חיים נפרד. לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט טירקל בפרשת רביבו, שם קבע כי -

     

    "דומני שבימינו תש כוחה של ההנחה ש'ביתו זו אשתו' (בפרפרזה על הדברים במסכת גיטין נ"ב, ע"א) ואין לייחס לה עוד את המשקל שהיה לה ... לפני יותר מארבעים שנה. בהקשר זה עולה השאלה המעניינת אם יש להוסיף ולדבוק בהשקפה שלכל משפחה 'מרכז חיים' אחד, או שיש מקום לדעה שיכולים להיות לה שני 'מרכזי חיים'; האם יש להמשיך ולראות גם היום את המשפחה כמין עיגול, שיש לו מרכז אחד, או שיש לראותה כמין אליפסה, שיש לה שני מרכזים?! בתקופתנו מתרבות והולכות המשפחות שבהן חיים בני הזוג בשני מקומות שונים באותה מדינה, ואף במדינות שונות, מקיימים למעשה משקי בית נפרדים ונפגשים לעיתים מזומנות באחד משני מקומות המגורים של המשפחה. הבית, במשמעותו עתיקת היומין, איננו עוד הבית שהיה, על כל המשתמע מכך. (עיין בספרו המעניין של אלבין טופלר, 'הלם העתיד', חלק שני 'ארעיות', בפרק החמישי 'מקומות - סוג חדש של נוודים', הוצאת עם עובד, 1973, עמ' 45ואילך, 64ואילך)." (ה"פ (ב"ש) 207/95 ר חזן נ' רביבו, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.11.95).

     

     

25. לאור האמור אפנה לניתוח הראיות שהוצגו. התובעת כאמור, טענה בתצהירה ובעדותה כי לא עזבה ולא עברה להתגורר עם בעלה בכפר חבלה וכי ביקוריה שם אינם עולים כדי מגורים. כן טענה כי בשל מצוקה כלכלית קשה שנקלעה אליה, ולאחר שפנייתה לנתבע בבקשה לעזרה כלכלית נוספת לא הסתייעה, בילתה ימים רבים בשנת 2017 בבתים אחרים, בית הוריה ובתי גיסותיה, וזאת בנוסף לשבוע בחבלה. במילותיה שלה בעדותה:

     

    "ש.מתי עברת לגור באלתר רחל?

    ת.אני לא מכירה תאריכים.

    ש.משעברת לגור באלתר רחל, גרת ברציפות 4 שנים?

    ת.כאשר ביה"ד מסביר לי מה זו המילה ברציפות, כאשר אין הפסקות, אני משיבה: היו הפסקות, הייתי גם אצל אימא שלי וגם אצל אחיות שלי. אני באה והולכת, אני משכירה את הבית, זה הבית שלי אבל אני הולכת וחוזרת.

    ש.כמה פעמים בשבוע היית ישנה בבית ברחל אלתר?

    ת.כל יום אבל אם כבר הייתי הולכת לאימא שלי אז הייתי הולכת לשבוע, 10 ימים. אתה יודע בעלי לא בבית ואני בהיריון. אחרי שנה כבר ב – 2017 המצב שלי על הפנים והלכתי לביטוח הלאומי ולרווחה ואמרתי להם אני חייבת עזרה ואמרו לי זה מה יש לך. קיבלתי הבטחת הכנסה 2,000 ₪, זה לא הספיק. כמה פעמים הלכתי לביטוח הלאומי.

    ש.כל כמה זמן היית הולכת לאימא שלך?

    ת.כל חודש. כל חודש, מקסימום 10 ימים, 5 ימים, וגם למשפחה שלי ולחברות שלי בכפר קאסם.

    ש.כמה זמן נשארת לישון בכפר קאסם?

    ת.אני הולכת יומיים, שלושה וחוזרת".

     

26. כאמור, התובעת מסרה לחוקרי המוסד ביום 18.7.17 במסגרת השגתה את ההודעה הבאה (נ/1) שם חזרה על ההסבר לאי המצאותה בדירה:

     

    ש.איך את מסבירה את זה שבביקורים רבים שהגענו לביתך בשעות שונות ברחוב רחל אלתר 1/8 בלוד מעולם לא היית בבית?

    ת.אני לא יודעת מתי אתם באים לבקר והרבה פעמים אני נוסעת להורים בביר אל מ'כסור ולחברות ולבעל שלי.

    ש.איך את נוסעת?

    ת.אחים שלי באים להסיע אותי, בן דוד שלי מכפר קאסם מסיע אותי.

    ש.איך את מסבירה את זה שהשכנים שלך מסרו שאת לא מגיעה כלל לדירה ברחל אלתר אלא אחת לכמה חודשים לקחת דואר?

    ת.אני יושבת לבד ולא מתערבת עם השכנים. אני עכשיו כבר 3 ימים בבית. כל הזמן נועלת את עצמי בבית זורקת את הפח חוזרת ונועלת. בחודש האחרון אושפזי 5 ימים.

     

27. במסגרת הפגישה ביום 18.7.17 ( נ/1) התבקשה התובעת להמציא חשבונות המעידים על צריכת מים וחשמל בדירה ברח' אלתר, התובעת לא טענה כי מסרה את החשבונות כאמור לנתבע, אולם מספר חשבונות צורפו על ידה לתצהירה.

     

28. על פי העולה מחשבונות המים שצרפה התובעת, בגין החודשים פברואר עד מאי 2017 נדרש תשלום מים בדירה בסכום של 44.20 ש"ח. חשבון החשמל שהוצג הינו לחודשים נובמבר 2016 עד יולי 2017, והדרישה היא לתשלום סכום משתנה עד ל-275 ₪ לחודשיים.

     

29. בעדותה התבקשה התובעת להסביר צריכה נמוכה זו :

     

    ש.מציג לך חוב תקופתי מים. 4 חודשים שילמת 40 ₪.

    ת.אמרתי לך עוד פעם אני מסביר לך. אני בהיריון הלכתי לביה"ח המצב שלי על הפנים. אני בבית אבל כל הזמן אצל אחיות של הבעל שלי. יש לי שני ילדים אני בהיריון, אני יושנת בבית אבל כל הזמן אנצל אחיות שגרים בלוד, זה קרוב לבית שלי.

    ש.איך את מסבירה שגם חשבונות החשמל מאוד נמוכים, מ – 16.11.16 עד 22.1.17, תקופה של 68 ימים – התשלום הוא 212 ₪, איך את מסבירה את זה את מדליקה אורות בבית?

    ת.מדליקה מזגן בבית. איך אני צריכה לשלם, יש לי כולה חדש, יש בחדר, חדר וסלון כמה צריך לשלם, 1,000 ₪ ?!

    ש.אילו חפצים יש לך בבית, מקרר, תנור, ברחל אלתר?

    ת.יש לי מקרר. תנור אין לי. יש גז.

     

     

30. בנוסף לעדויות התובעת כאמור, הציג הנתבע "דו"ח פעולה וזיכרון דברים" שערכו חוקרי המוסד כאשר ביקרו בדירה ברח' אלתר בתאריכים - 27.12.16, 11.1.17, 28.5.17 (נ/2, נ/3 ונ/4 בהתאמה). בשלושת הביקורים לא נמצאה התובעת בדירה.

     

31. בביקור מיום 27.12.16 נרשם:

     

    "היום ביקרתי יחד עם החוקרת מצדה בבית התובעת. בתחקור סביבתי עם שכנה נמסר שהתובעת מוכרת וגרה יחד עם אחמד.

    על דלת הבית יש שלט "סרסור חדרה ואחמד בדירה 8".

    דפקנו על דלת הבית אך לא הייתה תשובה.

    יצרנו קשר אלפוני אל התובעת במספר 054-7795474 ובשיחה עם התובעת בכיסוי מסרה כי היא לא נמצאת בבית אלא אלא אימא שלה בביר אל מ'כסור.

    עזבנו את המקום" (נ/2).

     

32. בשלב זה נציין כי לא נעשה ביקור בבית אימה של התובעת בביר אל מכסור לוודא שהתובעת אכן מתארחת שם כטענתה.

     

33. כעבור שבועיים, בתאריך 11.1.2017 נערך הביקור השני בכתובת שמסרה התובעת ככתובתה – ברח' אלתר, ושוב לא נמצאה התובעת בדירה. כך נרשם בסיכום החוקרים (נ/3):

     

    "בשעה 6:50 ביקרנו מצדה ואני בכתובת של התובעת ברח' רחל אלתר 1/8ב' בלוד.

    בתחקור סביבתי השכנים מסרו שהתובעת מוכרת אך איננה גרה במקום. מגיעה מדי פעם בכמה שבועות לאסוף דואר ואף שואלת את השכנים מדוע היא לא מקבלת מכתבים. לדברי שכנה, התובעת סיפרה לה שבעלה עובד ובמסגרת עבודתו אף טס לחו"ל. השכנים מסרו כי לא ראו אותה הרבה זמן ולפי מה שסיפרה להם היא מתגוררת בצפון הארץ.

    הקשנו דקות ארוכות על דלתה של התובעת ולא היה מענה, לא שמענו תנועה בבית.

    בתיבת הדואר של התובעת ראינו מכתב ממדינת ישראל אשר היה שם גם בביקורנו הקודם ב- 27.12.2016.

    עזבנו את המקום".

     

34. בתאריך 22.5.2018 נערך הביקור השלישי באותה כתובת ולגביו סוכם:

    "הגענו בשעת בוקר מוקדמת החוקרים מצדה ואדיר לכתובתה של התובעת ברחוב רחל אלתר 1/8 לוד. דלת הדירה מאובקת מאוד ונראית כאילו לא נגעו בה זמן רב. דפקנו זמן רב על הדלת ואיש לא ענה ידית הדירה צולמה 2 תמונות, לפני ואחרי העברת אצבע על האבק הרב.

    בתחקור הסביבתי נמסר לו שהתובעת מוכרת אך לא הייתה מספר חוודשים בדירה, נאמר שלא ידוע דבר אודות בעלה.

    צלצלנו לתובעת, הזדהינו כביטוח לאומי היא ענתה ואמרה שהיא נמצאת אצל בעלה בחאבלה שליד קלקיליה". נציין כי התמונות שצולמו בביקור זה לא הוצגו.

     

35. חוקרת המוסד, גב' מצדה כהן איטח העידה לפנינו. מעדותה עולה כי נתבקשה לחקור את התובעת ולבדוק בין היתר נושא תושבותה. לאחר שלושה ביקורים התקבלה החלטה לדרוש חקירה בכפר חבלה.

     

36. המשימה הוטלה על חב' 'מורן חקירות' שבצעה החקירה באמצעות החוקר ניזר עבדל אל רחמן. על סמך סיכום החקירה שהגיש למוסד הגיע פקיד הגביה למסקנה נשוא מכתב הדחיה, כי התובעת מתגוררת עם בעלה בכפר חבלה. לפיכך נתעכב על האמור בדוח, בעדות ובתמלול הקלטות החקירה.

     

37. בקשת פקיד התביעות לביצוע החקירה (נ/6) הינה מפורטת וכך נאמר בה:

     

    "גב' סרסור חדרה דיווחה על מגורים בדירה שכורה ברחוב רחל אלתר 1/8 בלוד. במספר ביקורים שבוצעו בכתובתה עלה שהיא אינה מתגוררת שם, ישנה שכבה עבה מאוד של אבק על ידית הדלת ואטבי הכביסה נראים באותו מצב במשך חודשים. לדברי השכנים היא נראית אחת לכמה חודשים, לוקחת דואר ונעלמת.

    ע"פ המידע הקיים ברשותנו בעלה מתגורר בכפר הפלסטיני חבלה בנפת קלקיליה. החשד הוא שהיא מתגוררת עימו כדרך קבע בכפר חבלה ולפיכך אינה תושבת ישראל.

    אבקש לבצע חקירה מלאה בכתובת הבעל (רצ"ב צילום ת"ז שלו ושלה)

     

    החקירה המבוקשת:

    איתור בית התובע. הורי הבעל/האישה ב- חבלה.

    עריכת תחקור סביבתי על מנת לברר מי גר בנכס והאם התובע ממשיך לגור בנכס.

    עריכת מס' תצפיות בתאריכים שונים על הבית.

    יש לבדוק כמה זמן מתגוררת התובעת עם בעלה למי שייך הבית במה היא ובעלה עובדים.

    בתום התצפיות יש לערוך ביקור סימולטני בלילה או בבוקר מוקדם בשתי הכתובות על מנת לוודא מי גר בכל נכס ולבדוק את סידורי השינה.

    תיאור מפורט של כל נכס, מס' יחידות הדיור בכל נכס. כמה מוני חשמל יש בכל נכס ומספרם הסידורי שיוך כל מונה לדירה ומי גר בכל דירה.

    צילום דירת התובע בפירוט ובעיקר המטבח, המקרר על כל תכולתו, ארונות ביגוד וחדר שינה.

    אם יוברר שעבר לכתובת עליה מצהיר יש לברר עד מתי גר בארץ מחוץ לתחום ממתי עבור לגור בכתובתו הנוכחית והאם מדובר במגורי קבע.

    את הצילומים יש לערוך הן בנכס במחוץ לתחום והן בנכס שבו טוען למגורים בתחום ולפרט בכתב מה רואים בכל תמונה.

    האם הבית הוא בבעלותו מתי רכש/בנה את הבית, אם הבית בשכירות יש חובה לתחקר את בעל הנכס.

    כאשר מדובר במעבר מנכס מחוץ לתחום ישראל יש לברר האם מדובר במעבר קבוע או מעבר זמני.

    יש לברר היכן למד כל אחד מילדי התובע במשך כל השנים.

    עיסוק והכנסות התובע ובת זוגו.

    נא לציין טלפון נייח ונייד עדכניים מדויקים של התובע ואשתו וכתובת מגורים מדויקת".

     

     

38. בדוח החוקר (נ/6) שהומצא לפקיד התביעות נרשם:

    "חקירות בכפר חבלה

    א.ביום 14/6/17 ערכנו חקירות עקיפות אודות התובעים בכפר חבלה באזור קלקיליה.

    ב.חקרנו את מוחמד חרוב אשר הכיר את בעל התובעת הנשוי לאישה ישראלית וכי הם גרים בכפר.

    ג.חקרנו את מוחמד עודה אשר מסר מידע דומה באשר למגורים וכי הבעל עובד כפועל מזדמן בישראל. אין למשפחה רכב.

    איתור בית התובעים

    א.איתרנו בית התובעים – בית פרטי בן 2 קומות הממוקם במרכז חבלה.

    ב.עוברי אורח בסמוך לרבית הצביעו על הקומה השנייה כביתם של התובעים".

     

39. בעדותו ביום 26.12.18 תאר החוקר את פעולות החקירה שבצע ביום 14.6.17 ( הדגשות שלי י.מ.ל.):

    "קיבלנו הנחיות מהמוסד לביטוח לאומי לבצע חקירה אודות מגורי התובעת. קיבלנו מכתב, אני עובד עם משרד חקירות מורן חקירות. אני חוקר פרטי ועובד עם מורן חקירות. קיבלנו מכתב שכתובת התובעת הוא ברמלה, ביקרו שם חוקרים, לא אני. עשו חקירות וקיבלו מידע שהיא לא גרה שם. ושהיא נשואה לתושב שטחים מכפר חבלה בשם אחמד סרסור. וביקשו שאני אבקש כדי לבצע חקירות. ביקרתי בכפר חבלה שבנפת קלקיליה, נפגשתי עם תושבים שגרים בכפר, הכירו את התובעת ובעלה שגרים בכפר חבלה, הצביעו על הנכס של התובעת, אם אני זוכר מדובר בבניין של 2 או 3 קומות. ביקרתי בקומה 2. זה היה בשעות הבוקר. נפגשתי עם התובעת שם. ..

    לשאלת בית הדין מה אמרו השכנים שהתובעת מתגוררת בכפר עם בעלה.

    ש.איך ידעת להגיע לבית של התובעת ?

    ת.חקרתי אנשים בכפר, הם הכירו את בעלה והפנו אותי לבית. הם הכירו גם את התובעת וידעו להגיד שהוא נשוי לאשה ישראלית.

    ...

    ש.מה שיטת העבודה שלך עם ביטוח לאומי?

    ת.אנחנו עובדים עם מכשיר הקלטה, מקליטים הכל, כל אדם שחוקרים אותו מקליטים אותו. לשאלת בית הדין גם בתיק הזה יש הקלטה, אני מציג דיסק. לשאלת בית הדין האם העברתי אותו למל"ל אני משיב שלא. זה במשרד ואם הם מבקשים אני מעביר. בתיק הזה הם לא ביקשו. בכל מקרה זה מול מורן ולא מולי.

    ...

    ש.ובסעיף 4 טו' אתה מציין שהתובעת עונה לך שהיא גרה בישראל אבל אחת לחודש היא מבקרת ?

    ת.לא נכון. היא טענה שהיא נמצאת פה בחבלה שבוע.

    ש.האם נמסר לך על ידי ביטוח לאומי שהתובעת מציינת, כך היא מסרה לביטוח לאומי בחקירה שנחקרה, שבעלה מנוע כניסה לישראל ולכן היא מבקרת אותו עם הילדים שלו ושלה אחת לחודש. האם זה נמסר לך?

    ת.לא נמסר לי. היא טענה שבעלה מובטל, לא עובד. ובחקירת השכנים עלה שהוא עובד כפועל בניין בישראל. מה שנמסר לי מביטוח לאומי זה רק מה שכתוב בטופס.

    לשאלת בית הדין, זאת אומרת שאם היית יודע שזאת טענת התובעת שהיא מגיעה פעם בשבוע לחבלה לביקור, שמעת את השכנים וראית את הבית, האם זה מתיישב עם כל העדויות שאספת או סותר אותם אני משיב שלא, אני מעמיד עוד חקירות. אם הייתי יודע את זה הייתי עושה חקירות נוספות והייתי מבצע עוד ביקורים כדי לאמת את זה ולהביא את האמת יותר. לשאלת בית הדין האם ראיתי משהו שמאשר את זה שהיא רק חודש שם ומישהו שראה אותה שם או שפעם בחודש רואים אותה שם או שנאמרו לך דברים שסותרים אני משיב שכל האנשים שדיברתי איתם אמרו לי שהיא נמצאת באופן קבוע. הבית מרוהט באופן מלא ומלא בגדים של ילדים. זה לא קצת בגדים. הכל מפוצץ שם, זה לא קצת בגדים. אני צילמתי, חבל שלא הביאו את כל התמונות.

    ש.כלומר, אם היית יודע שהיא מבקרת באופן קבוע את בעלה פעם בחודש אז היית מעמיק את החקירה לדבריך ?

    ת.נכון. אני חקרתי שכנים.

    ש.השאלה היא גם כששאלת ופנית לשכנים אתה לא ידעת את המידע הזה ולכן שאלת שאלה כללית. האם זה נכון?

    ת. אני לא שאלתי שאלה כללית. שאלתי שאלות על איפה הבעל גר ואמרו לי שהבעל גר פה והצביעו על הבית. שאלתי אחר כך על התובעת ואני שואל בכיסוי, לא אמרתי שאני מביטוח לאומי, אני אומר שיש לי מכתב בשבילה, שאני שליח ואיפה היא גרה, האם היא נמצאת, רואים אותה, האם היא זמנית פה, וכל התשובות היו שהיא גרה וחיה עם בעלה.

    ש.אמרת שאתה בכיסוי של שליח עם מכתב?

    ת.נכון. לשאלת בית הדין אני משוחח ולאט לאט נכנס עם השכנים לפרטים, כאילו כדי להביא לתובעת את המכתב. אני שואל שאלות, כמה רואים אותה ואם אני אמצא אותה בבית והאם רואים אותה באופן קבוע.

    ש.כל זה מוקלט?

    ת.כן. כל זה מוקלט.

    ...

    ש.מי זה מוחמד חרוב, אני מפנה לסעיף 2 ב' לדוח ?

    ת.אלה שכנים שלה.

    ש.כלומר הוא גר באותו רחוב?

    ת.אותה שכונה. אין שמות לרחובות. אני לא מכיר אותו, זו הפעם הראשונה שאני ראיתי אותו.

    ש.אני רואה שאתה לא כותב שהוא מכיר את התובעת אלא אתה כותב שהוא מכיר את אחמד שנשוי לאשה ישראלית. כלומר הוא לא מכיר אותה אישית?

    ת.אני שאלתית אותו על אחמד, ואחר כך שאלתי אותו על אשה ישראלית. לא כל פרט ששאלתי נרשם כי אז היו הרבה דפים. לשאלת בית הדין את התמונות העברנו בשני העתקים לביטוח לאומי. לא שומרים במורן, חיפשתי.

    ש.גם מוחמד חרוב וגם מוחמד אאודה נמצאים בהקלטה?

    ת.אלה השכנים ששאלתי אותם. יש בהקלטה אנשים נוספים שתדרכו אותי איך להגיע לבית בכפר, לא את כולם פירטתי בדוח".

     

40. הקלטות החקירה הועברו לב"כ התובעת אשר לא חלקה על תמלול החקירה שהוגש על ידי המוסד לתיק בית הדין לאחר דיון ההוכחות ולאחר שהסתיימה חקירת העד, לפיכך נסתמך עליו לצורך הכרעתנו.

     

41. מהתמלול עולה כי בניגוד לעדות החוקר בבית הדין, הוא לא שאל איש על התובעת, וודאי לא נאמר לו בהקלטה על ידי מאן דהוא כי התובעת נמצאת באופן קבוע בבית בעלה ואף לא כל גרסה דומה או קרובה לכך, כפי שכתב בסיכום החקירה למוסד. למעשה לא ניתן למצוא בתמלול דבר שנאמר על ידי מי מהמוקלטים עימם שוחח החוקר בנוגע לתובעת, מגוריה עם בעלה, קביעותם או זמינותם.

     

42. לאור הפערים הניכרים בין האמור בעדות החוקר והעולה מהתמלול שהוגש – ניתנה הוראה למוסד להודיע עמדתו באשר להמשך ההליך. המוסד הודיע כי הוא עומד על הדחיה.

     

43. בית הדין לא יוכל לייחס כל משקל ראייתי לסיכום החקירה שערך החוקר מר ניזר עבדל אל רחמן ולאמור בעדותו. התובעת לא הכחישה כי מסרה לחוקר את שהוקלט ותומלל מפיה. למעט הודעתה של התובעת, שכאמור נמצאה על ידי החוקר בבית בעלה בשעה 8:30 בבוקר ומסרה הודעה שתוכנה לא הוכחש על ידה, יתר מסקנות החוקר והתרשמותו כפי שדיווח עליהן למוסד, אינן מגובות בעולה מהתמלול.

     

44. יתרה מזו, החוקר לא בצע חקירה ותצפיות חוזרות בבית סרסור כפי שהתבקש על ידי המוסד. ביקורו הינו חד פעמי, ולמעט העובדה שדיבר עם התובעת שנמצאה על ידו בבית, לא הוכח כי שוחח עם תושבי הכפר כדי להגיע לבית משפחת סרסור, וממילא לא מצא שכנים שהכירו את התובעת ומסרו לו כטענתו כי היא מתגוררת בכפר דרך קבע או חלקית. לאור האמור לא נוכל להסתמך על התרשמותו של העד והדוח שסיפק למוסד, ונסתפק לצורך הכרעתנו באמור בהודעת התובעת שכאמור, אינה במחלוקת.

     

45. נחזור בשלב זה ובהקשר זה לחקירות הסביבתיות שערכו חוקרי המוסד בכתובת שמסרה למוסד בתביעתה להבטחת הכנסה, ברח רחל אלתר בלוד. עדות גב' מצדה, חוקרת המוסד הותירה רושם אמין, אולם בהעדר פרטים של שכני התובעת עימם דיברה, ומשעדים שפורטו בדוחות לא נחקרו נגדית, ולא ניתן היה לברר עימם מתי בדיוק ראו את התובעת, באיזה תדירות, והאם יתכן שהתובעת שהתה בביתה מבלי שראו אותה, לא נוכל לייחס משקל לאמור בסיכומי החקירה הסביבתית בעניין זה.

     

46. להבדיל, תרשומות החוקרים על כך שמצאו את דלת הדירה מאובקת, על כך שהמכתבים לא נלקחו מתיבת הדואר של התובעת ואי המצאותה של התובעת בדירה בשלושת הביקורים, לגביהם העידה החוקרת ועדותה בעניין זה מקובלת עלינו, אף בהעדר הצילומים שצולמו.

     

47. סיכום הראיות שהוצגו אינו מצביע באופן חד משמעי על כך שהתובעת אינה מתגוררת בישראל. נתוני צריכת החשמל והמים בדירת התובעת הינם נתונים אובייקטיביים אולם אינם מצביעים על דירה ריקה שאינה בשימוש. לא הוכח לנו כי נתוני צריכת החשמל אינה אופיינית לאישה ושני ילדים בדירה קטנה וכמדובר במשפחה דלת אמצעים. לעניין צריכת המים הוצגה לנו תמונה לגבי ארבעה חודשים בלבד והנתבע אשר שמע את הסברי התובעת לגבי שהותה למעשה ברוב הזמן מחוץ לביתה, לא ביקש צו לקבלת חשבונות לתקופה ארוכה יותר, ולא חקר את התובעת היכן היא מבצעת את הכביסה. כל אלה מותירים מקום לספק כי משקלם הראייתי של החשבונות שהוגשו לצורך קבלת טענת הנתבע כי הדירה לא שימשה בתקופה הרלוונטית למגורי אישה ושני תינוקות.

     

48. לטענת הנתבע התובעת לא הציגה עדות סדורה על מגורים אצל בני משפחה, ואף לא זימנה את אותם בני משפחה אצלם התארחה לטענתה למתן עדות מטעמה. התובעת עמדה על כך שהתגוררה בדירה ברח' אלתר, ולא טענה למגורים אחרים בארץ. לא אצל הוריה ולא אצל קרובי משפחה אחרים. שהותה אצלי בני משפחה נתמכה בעדותה של העדה אודט דיק שתמכה בכך שראתה את התובעת לעיתים קרובות בבית גיסתה בגני אביב ואף ידעה לתאר את הבית ומקום שהוקצה ללינת התובעת וילדיה.

     

49. הנתבע לא הזמין עדים מטעמו, לא את בעל הבית שלא שיתף פעולה עם חוקרי המוסד ולא התייצב למתן חקירה, ואף לא איש מקרובי המשפחה אצלם התארחה התובעת. נזכיר כי הנטל להוכחת הפסקת תושבותה של התובעת במועד שנקבע על ידי הנתבע הינו על הנתבע.

     

50. הנתבע לא הצדיק מדוע, אף שסדרת החקירות שביצע הסתיימה בקבלת סיכום חקירתו של החוקר מר ניזר עבדל אל רחמן ביום 4.6.17 קבע את מועד הפסקת התושבות ליום 1.1.7. במועד זה ביקרו חוקרי המוסד בבית התובעת פעם אחת בלבד ושוחחו עימה טלפונית, ואף שמסרה כי היא נמצאת אצל הוריה בביר אל מכסור, טענתה לא הופרכה, ולא נשלח חוקר לוודא מקום המצאותה.

     

51. הנתבע טען כי התובעת לא עידכנה בזמן אמת לגבי אופי מגוריה ונדודיה וכי גרסתה זו באה רק לצורך הדיון. נזכיר בהקשר זה כי איננו עוסקים בתביעה להבטחת הכנסה במסגרתה מחוייבת התובעת למסור כתובת עדכנית על מנת שהמוסד יוכל לבדוק זכאותה תוך בירור אמיתות טענותיה באשר לתנאי חייה. עסקינן בקביעת המוסד את מעמדה של התובעת כמי שאינה תושבות. בעניין זה הנטל המוטל על המוסד אינו מועבר לכתפי התובעת אך בשל כך שאינה מתגוררת בכתובת שמסרה במסגרת תביעתה לגמלה. התובעת אינה נדרשת לעדכן את המוסד על מקום מגוריה, מעברי מגורים, נדודים בין בית קרובי משפחה, הוריה ובית בעלה לסירוגין, במסגרת זכאותה לשמר מעמדה כתושבת, להבדיל מזכאותה לגמלת קיום.

     

52. כן אין חולק כי הנטל המוטל על כתפי המוסד להוכיח כי מרכז חייה של התובעת אינו בישראל, ולכן, ולאור הסברי התובעת לנדודיה ושהות ממושכת מידי חודש למעשה אצל הוריה וגיסותיה, לא ניתן להסתפק בשלושת ביקורי החוקרים בדירה ברחל אלתר ובאי המצאותה של התובעת שם בזמן הביקורים, באינדיקציות שמצאו החוקרים לכך שהתובעת נעדרה מדירתה זמן לא מבוטל ( דלת מאובקת ודואר שלא נאסף) כדי לבסס קביעה כי התובעת ניתקה את זיקותיה לישראל.

     

53. לא בכדי דרש פקיד הגביה מ'מורן חקירות' חקירה מתמשכת שכוללת חקירת שכנים ועדים בכפר חבלה, מספר ביקורי פתע בשעות שונות ובימים שונים בבית בכפר. חקירה כאמור לא בוצעה, וזו שבוצעה אינה תומכת במסקנת הנתבע כפי שפורט לעיל. דרישת החקירה בכפר חבלה מבהירה כי הנתבע בעצמו מכיר בכך כי לא די בהוכחת אי מגורי תושב בכתובת שמסר, שכן לצורך שלילת תושבותו של תושב ישראל נדרשות ראיות לכך שאינו גר בישראל, ולא רק שאינו גר בכתובתו, אם יש לו הסבר להעדרותו מכתובתו. לפיכך, אף אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה מזו אליה הגענו, כי התובעת אינה מתגוררת כלל בדירה ברח' אלתר, לא היה בכך די לצורך הוכחת מרכז חייה בחבלה כפי שטען הנתבע, משהנתבע לא שלל טענות התובעת לפיהן שהתה בכל הזמנים הרלוונטיים בישראל, בבית הוריה, ובתי גיסותיה.

     

54. לפני סיום נוסיף בעניין זה כי אך סביר בעיננו כי אישה החיה בנפרד מבעלה והיא בהריון עם שני פעוטות נזקקת לעזרה רבה, ולסביבה תומכת, אף אם מצבה הכלכלי אינו קשה. לפיכך, בהעדר ראיות לשלול, מתקבלת גרסת התובעת כי הסתייעה כאמור לעיל בהוריה וגיסותיה באופן שוטף, כך שבפועל שהותה הלא רצופה בדירה ברח' אלתר מתיישבת עם הראיות שהוצגו לרבות אבק על הדלת, מכתבים שלא נאספו וצריכת חשמל ומים נמוכה.

     

55. לא נעלמה מעיננו העובדה שהתובעת טענה כי היא מגיעה לישון בדירה כל לילה ולעיתים היא נשארת בדירה ימים שלמים בלי לצאת. איננו מבינים מדברי התובעת כי כך נהגה מידי יום לאורך כל שנת 2017, שכן דבריה נאמרו בהקשר הרחב ואחר שהעידה בהרחבה על חיי הנדודים כאמור.

     

56. לנוכח המפורט, לא מצאנו כי הונחה בפנינו תשתית ראייתית מספקת שתתמוך במסקנה כי התובעת לא התגוררה בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלוונטית.

     

57. אשר על כן, דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובעת סך 7,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

     

     

    ניתן היום, ט' אדר ב' תשע"ט, (16 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.