צ' נ' המוסד לביטוח לאומי

לבעלה של התובעת היה עסק להתקנת דודים. באחד מימי הקיץ, התובע הרים קולט שמש במשקל כ- 60 ק"ג וחש בכאבים בחזה. המנוח לקה בהתקף לב. פקיד התביעות דחה את תביעתו של התובע והוא הגיש תביעה לבית הדין. לפני דיון קדם המשפט נפטר התובע. בית הדין הכיר באירוע כאירוע חריג ועניינו של המנוח הועבר למומחה רפואי. מה הוא מעמדה של אשת המנוח ? האם זכאית היא לדמי הפגיעה במקומו של בעלה? אלו הן חלק מהסוגיות העומדות לפתחו של בית הדין.

העובדות:  

1. ביום 4/10/2017 קבע ביה"ד שהונחה תשתית עובדתית כי ביום 13/8/12 אירע למר י.צ ז"ל אירוע חריג (להלן: "המנוח").

    

2. ביה"ד מינה את פרופ' אליעזר קפלינסקי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע הלבבי שבו לקה המנוח לאירוע החריג.

    

3. זוהי התשתית העובדתית שהועברה למומחה ע"י ביה"ד:

    

   • המנוח היה יליד 1942. למנוח היה עסק עצמאי להתקנת דודים.

   • ביום 13.8.12 הרים המנוח בעזרת עובד נוסף קולט שמש במשקל של כ-60 ק"ג בעזרת חבלים לגג רעפים. כדבר שבשגרה העבודה הפיזית המאומצת בוצעה ע"י עובדים אחרים. עבודת המנוח באותו יום הייתה חריגה.

   • המנוח חש לחץ וכאבים בחזה בעת ההרמה, הפסיק את העבודה, ירד מהגג וביקש משותפו להסיעו לביתו. בהמשך ולאחר 1/2 שעה פונה המנוח מביתו לביה"ח.

   • המנוח נפטר ביום 1.3.15.

      

4. ואלו השאלות שנשאל המומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

    

   • מהו הליקוי ממנו סבל המנוח?

      

     "מר צ' ז"ל לקה בהתקף לב. מפתיע במקרה זה היה הממצא בצנטור. בבדיקה זו הודגם קריש דם שחסם את עורק הביניים. בכך אין הפתעה. יוצא דופן במקרה זה הממצא של עורקים פתוחים ללא היצרויות וללא עדות לטרשת משמעותית, זאת כפי שהתברר לאחר שאיבת קריש הדם. הממצא היחידי המעיד על קיומה של טרשת קלה היה של אי סדירות בדופן עורק הביניים."

      

   • האם המנוח עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

      

     "התקף לב הינו אירוע לבבי לכל דבר."

      

   • האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר המנוח?

      

     "לצורך קביעת קשר סיבתי בין אירוע של דחק פיסי חריג שני תנאים חייבים להתקיים. התנאי הראשון: הגדרתו של האירוע הפיסי כחריג. נקודה זו כבר סוכמה בהחלטת כבוד השופטת. התנאי השני: צמידות לוח הזמנים בין האירוע הפיסי החריג לבין התפתחות התקף הלב. התיאור של השתלשלות האירועים ביום 13/8/12 מורה כי הסימפטומים של התקף הלב הופיעו תוך כדי המאמץ החריג. בכך מתקיימים שני התנאים: היות האירוע הפיסי חריג והופעת הסימפטומים תוך כדי האירוע החריג."

      

   • האם סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן באו אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

      

     "על פי המצב הבסיסי של כלי הדם הכליליים, כפי שהתברר בשני הצנטורים הסיכון להתפתחות התקף לב "ספונטני" הינו נמוך ביותר. ללא גורם נפשי ו/או פיסי חריג לא היה צפוי התקף לב למשך שנים רבות. בכך ניתן לקבוע כי ללא האירוע הבסיסי החריג התקף הלב היה נידחה לשנים רבות ואף היה סיכוי גבוה כי לא יתרחש כלל וכלל."

      

5. הצדדים לא ביקשו להפנות שאלות הבהרה.

    

   טענות הצדדים:

    

   לטענת התובעת, התובעת זכאית לכל הכספים המגיעים לבעלה המנוח מעצם ההכרה באירוע כפגיעה בעבודה על פי הדין והפסיקה. לכן כאלמנת המנוח זכאית התובעת לקבל את דמי הפגיעה מאחר שהמנוח היה זכאי לקבלם.

    

   עוד טוענת התובעת כי המומחה קבע שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע הלבבי ולכן אין מחלוקת באשר לקשר הסיבתי. התובעת מבקשת מבית הדין לאמץ את מסקנת המומחה ולהכיר באירוע כפגיעה בעבודה.

    

   טענות הנתבע:

    

   1. הנתבע חוזר על טענותיו, כפי שהובאו בסיכומיו בטרם מונה מומחה רפואי.

       

   2. לתובעת אין מעמד שכן החלטת פקיד התביעות התייחסה למנוח בלבד.

       

   3. התובעת לא מסרה לבית הדין לפני הדיון המוקדם דבר אודות פטירתו של בעלה, לא ביקשה להיכנס בנעליו ולא ביקשה לתקן את כתב התביעה. לכן, הפלוגתאות שנוסחו בהסכמת הצדדים אינן מתייחסות כלל לתובעת אלא למנוח. למל"ל אין יריבות עם התובעת.

       

   4. לטענת הנתבע המנוח נפטר שנתיים ו-7 חודשים לאחר האירוע הלבבי ולא ידוע מה הייתה סיבת המוות, שכן אם המנוח נפטר כתוצאה מהאירוע היה על האלמנה להגיש תביעה לקצבת תלויים.

       

   5. עוד טוען הנתבע כי לא ניתן לזמן את המנוח לוועדה רפואית ולקבוע לו אחוזי נכות כתוצאה מהאירוע הלבבי. לכן, גם לא ניתן לקבוע את גובה הגימלאות שלהן היה זכאי המנוח. לא ניתן מבחינה פרקטית לטפל בתביעת המנוח.

       

      הכרעה:

       

      1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים ובחנתי את חוות דעתו של המומחה, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

          

      2. חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה ע"י בית הדין היא חד משמעית לפיה, קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע הלבבי בו לקה המנוח לאירוע החריג שנקבע ע"י בית הדין ולולא האירוע החריג לא היה המנוח לוקה כלל באירוע לבבי או שהיה לוקה בו שנים מאוחר יותר. הצדדים לא ביקשו להפנות שאלות הבהרה למומחה. חוות דעתו של המומחה היא חד משמעית ומנומקת. לבית הדין אין את הידע הרפואי ועל כן הוא ממנה מומחה רפואי.

          

      3. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383). "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים ). "הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה-המל"ל, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

          

         האם קיימת יריבות בין התובעת למל"ל?

          

      4. המנוח הגיש תביעה לדמי פגיעה והיא נדחתה ע"י המל"ל. לפיכך, הגיש המנוח תביעה לביה"ד. אם תתקבל התביעה מושא תיק זה, פירושו של דבר שנהפכה החלטת פקיד התביעות ולכן, אילו היה המנוח בחיים היה מקבל את דמי הפגיעה בגין הפגיעה בעבודה. במצב אידיאלי שלא לומר אוטופי יכול היה המנוח לזכות בתביעתו בעודו בחיים אולם מאחר שתיק מתנהל בביה"ד מספר שנים, יתכנו לצערנו מקרים בהם תובעים נפטרים בטרם ניתן פסק דין בעניינם אולם מרגע שהוכרה התביעה משמעות הדבר היא כי פקיד התביעות היה צריך להכיר בה, קרי, עוד בהיות המנוח בחיים.

          

      5. מקרה זה בא בגדר סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע:

          

         "הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303(ג)."

          

      6. נוכח קביעתנו כי המנוח היה זכאי לדמי פגיעה התובעת זכאית לקבלם, כשארה.

          

      7. אכן סעיף 303 (ג) לחוק קובע כי "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה" ברם  יש לאבחן בין זכות לזכאות. ברי שהתובעת איננה צריכה להינזק בשל התמשכות הליכים מיום הגשת התביעה למל"ל ועד פסק דין בבית הדין. פסק דין זה משמעותו כאמור כי המנוח היה זכאי לדמי פגיעה מהנתבע. מכוחה של אותה זכאות, זכאית האלמנה לדמי פגיעה.

          

         כיצד יקבעו אחוזי הנכות למנוח?

          

      8. אחוזי הנכות יקבעו על פי תקנות הביטוח הלאומי, כפי שהם נקבעים בלי נוכחות מבוטחים לרבות ניכוי מצב קודם, אם קיים כזה, על פי הכללים הנהוגים.

          

         סוף דבר:

          

      9. התביעה מתקבלת.

          

      10. על הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪.

           

      11. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

           

          ניתן היום, ‏י"ד אב תשע"ח (‏26 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.