פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי תביעתו של התובע, מר ח.א.נ., להכיר בפגיעה בקרסול שמאל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

העובדות וטענות הצדדים

התובע, יליד 1992, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כצבעי רכב במוסך בבעלות אביו.

לטענת התובע, ביום 13.11.2016, בשעות הבוקר, במהלך צביעה של חלקי רכב בתוך תנור הצבע במוסך, רגלו נתקעה במרוח ברצפת התנור העשויה רשת מתכתית, מעד ונפל (להלן: "האירוע").

לטענת הנתבע לא אירעה לתובע תאונה בתאריך 13.11.2016 או במועד הסמוך לו והוא לא עבר כל אירוע במהלך עבודתו אשר לו ניתן לייחס את הליקוי לו הוא טוען. עוד מציין הנתבע את המסמך רפואי שהתובע הציג מיום 13.11.2016 המתעד תלונה על נפיחות וכאבים בקרסול שמאל מיום לפני האירוע הנטען.

ההליך בבית הדין

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, מטעם אביו מר עווד אבו נג'מה, אמו גב' הנא אבו נג'מה ושל עובד נוסף מר מוחמד חוואש. כמו כן, הוגשו על ידי התובע מסמכים רפואיים, תמונות של תנור הצבע, תלושי שכר וטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי.

הנתבע הגיש העתק המסמכים המצויים בידיו ובכלל זה הודעות התובע ואביו בפני חוקר המוסד.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 11.6.19, נחקר התובע, אביו ומר חוואש. בישיבת המשך שהתקיימה ביום 25.6.19 נחקרה אמו של התובע, גב' אבו נג'מה והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר "תאונת עבודה", באופן הבא:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

תנאי ראשון לבחינת קיומה של "תאונה", הוא קיומו של אירוע תאונתי - כלומר, אירוע בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת המקום והזמן.

יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע. על התובע נטל הראייה להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראייה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה. לאור האמור, על התובע מוטל הנטל להוכיח שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו.

לאחר ששמעתי את עדותם של התובע והעדים מטעמו, ועיינתי במלוא המסמכים שהונחו בפניי, שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל הנדרש בשלב זה להוכחת קיומה של פגיעה בעבודה ביום 13.11.2016.

חרף ניסיונות הנתבע לקעקע את גרסתו של התובע, הוא מסר גרסה סדורה, עקבית ומשכנעת.

כך, כבר בטופס תביעתו למוסד לביטוח לאומי הוא תיאר את אופן התרחשותה של תאונת העבודה, באופן הבא:

"בזמן שעבד בתוך תנור צבע, הנפגע דרך על משטח לא אחיד, מעד ונפל. המשטח עליו עמד עשוי רשת ברזל ובו חסר חלק."

אותה גרסה נגבתה מהתובע גם על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי. בהודעתו מתועדים הדברים הבאים:

"13/11/16, התחלתי לעבוד. יש תנור אחד לצביעה, כשאני צובע-לא מסתכל על הרצפה. בתנור היו רק חלקים לצביעה, לא אוטו. החלקים על מתקנים, לא ברצפה. כשצבעתי – רגל שמאל נכנס בין ברזלים ברצפה, קרסול שמאל התעקם ונפלתי הצידה, ימינה."

אותה גרסה הועלתה גם בתצהיר עדותו הראשית של התובע ובחקירתו הנגדית לפנינו, הוא חזר על גרסתו, באופן הבא:

"כשאני צובע לא מסתכלים על הרצפה רק על החלק שצובעים, כשאני זז אני ממשיך לצבוע פתאום נפלתי לא שמתי לב, נפלתי על הצד."

...

"נפלתי על הרגל, נכנסה הרגל שלי בחריץ, כף הרגל נתקעה בחריץ ונפלתי לצד שמאל."

אין חולק כי לא היו עדים לאירוע הנטען על ידי התובע, שכן הוא נחבל בתוך תנור צבע סגור. לפיכך יש להוקיע את רמיזותיו של הנתבע לפיהן התובע הציג עדים יש מאין. העדים שהובאו על ידי התובע, העידו על הנסיבות שהתרחשו לאחר האירוע, ולמעט אי התאמות קלות בגרסאותיהם הם תמכו ככלל בעדותו של התובע.

כך, אביו של התובע מר עווד אבו נג'מה העיד בתצהירו רק על כך שדווח על קרות התאונה, והתקשר לרעייתו לבוא לקחת את התובע לקופת חולים. בעדותו בפני החוקר, הוא לא מסר דברים סותרים:

"אני הייתי במוסך, אבל בזמן שהוא צובע אני לא בתנור. יצא מהתנור, שעות הבוקר, אמר לי שהרגל שלו התעקמה, נפל בין המתקן הרמת מכוניות לרשת שברצפה. והכאב נהיה יותר ויותר, אשתי באה ולקחה אותו לרופא אותו יום."

גם בעדותו בפנינו, חזר מר עווד אבו נג'מה על עיקרי הדברים, באופן הבא:

"אני מגיעים בדרך כלל לעבודה ברבע לשמונה, חלקתי את העבודות כי אני בעל העסק, מנהל, אז היו 15 עובדים, היום קצת יותר. העבודה מתקדמת. כעבור שעה פלוס מינוס קראו לי שהבן שלי נפל בתנור של העבודה, חדר צבע, הלכתי וראיתי שהוא נשען על חברה שהיו לפניי הרימו אותו או משהו, מוחמד והוא בעצמו הסתכל, קראתי לאשתי כי אני מנהל ולא יכול לעזוב את העבודה שתיקח אותו לקופ"ח היא באה ולקחה אותו".

אמו של התובע העידה בתצהירה כי הוזעקה לבוא לאסוף את התובע לקופ"ח, ובעדותה בפנינו העידה כי בעלה מר עווד אבו נג'מה התקשר אליה לבוא לאסוף את בנה, כפי שהוא העיד בעצמו כנ"ל.

מר מוחמד חוואש העיד בתצהירו כי ראה את התובע על רצפת התנור לאחר קרות התאונה ובפנינו מסר את אותה גרסה, כך:

"הוא היה צובע בתנור, אני עובר במחלקה ראיתי אותו על הרצפה. שאלתי מה יש לך הוא אמר לי נפלתי."

כשמר חוואש נשאל כיצד ראה את התובע בתוך תנור צביעה סגור, הוא העיד כי ראה אותו מבעד לחלונות הזכוכית של התנור הנראים בבירור בתמונות שהוצגו לנו. מר חוואש הצביע על התמונות שהוצגו לנו ותיאר את המקום בו ראה את התובע לאחר האירוע, תיאור העולה בקנה אחד עם תיאורו של התובע.

לא מצאתי לקבל את טענות הנתבע לסתירות בגרסאות העדים. העדים כאמור מסרו גרסאות סדורות, שחיזקו זו את זו והיו מהימנים על בית הדין. אין לצפות מעדים שמעדים על אירועים שהתרחשו למעלה משנתיים עובר לעדותם לתאר באופן זהה את השתלשלות העניינים ויתכנו אי התאמות קלות, שבענייננו, לא פגעו במהימנות העדויות שכאמור מצאנו לקבלתם.

הנתבע נתלה בטענותיו במסמך הרפואי ממועד האירוע הנטען, המתעד את הדברים הבאים:

"נפיחות וכאבים בקרסול שמאל מיום טרם קבלתו".

לטענת הנתבע, המסמך הרפואי לא מתעד חבלה בעבודה והוא מעיד כי התובע לא נפגע בעבודה, אלא ביום קודם לכן שחל בשבת, בו העסק סגור. אמנם, הלכה פסוקה היא כי יש חשיבות להתבטאויות המבוטח לצוות המטפל סמוך לאירוע הנטען, עם זאת נקבע כי האנמנזה הרפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין אלא משמשת כאחת העדויות והראיות מהמכלול הכולל של הראיות אשר הונחו בפני בית הדין ואין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט בעטיה תדחה תביעת מבוטח במקרה בו לא הזכיר המבוטח במפורט ובמדויק את אירועי העבודה.

בנסיבות העניין כאמור שוכנענו בגרסאותיהם של התובע והעדים מטעמו אודות קרות אירוע התאונה ביום 13.11.16 ושוכנענו כי הרישום בדבר תסמיני החבלה מיום קודם לקבלתו בקופ"ח בטעות יסודה. בנוסף לעדויות, ועל אף שהמסמך הרפואי מיום האירוע אינו מזכיר קיומה של תאונת עבודה, בתיעוד הרפואי המאוחר יותר, מיום 18.12.16 ואילך, וטרם הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, מוזכרת חבלה בעבודה בקרסול שמאל. לפיכך, בנסיבות מקרה זה אין בהעדר אזכור האירוע בתיעוד הרפואי מיום התאונה כדי לאיין את גרסתו ולהוביל לדחיית תביעתו. אין מדובר באנמנזה הסותרת את גרסתו של התובע אלא באנמנזה "שותקת", שאין בה כדי להשליך על מהימנות הגרסה לגבי עצם קיומו של אירוע תאונתי.

לסיום יוטעם כי הנתבע הזכיר חוזר ונשנה כי התובע הועסק בעסק של אביו, ומבלי לומר את הדברים מפורשות רמז שיש בכך כדי להעמיד את התובע ובני משפחתו בחזקת חשודים "לשותפות לדבר עבירה" המבקשים להונות את המוסד לביטוח לאומי. יש להוקיע הנחות יסוד מסוג זה, במיוחד מקום שהתובע מועסק מזה שנים בעסק מוסדר של אביו, מונפקים לו תלושי משכורת, משולמים בגינו תשלומי חובה, לרבות דמי ביטוח לאומי באופן סדור וללא עוררין מהנתבע.

נוכח האמור, אנו קובעים כי ביום 13.11.16 אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה.

הצדדים יודיעו אפוא, בתוך 21 ימים, אם הגיעו להסכמה על יסוד ההחלטה דנן המייתרת את המשך ההליכים. ככל שלא יגיעו להסכמה, יודיע הנתבע מהיכן הוא מבקש לזמן את החומר הרפואי בעניינו של התובע, וימונה מומחה רפואי בהתאם.

שאלת ההוצאות תוכרע בסיום ההליכים בתובענה.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, (19 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.