1.התובעת, היא אלמנת המנוח, פלוני ז"ל, שהלך לעולמו ביום x.x.xx בשל מחלת סרטן הריאות. בעקבות החלטת פקיד התביעות מיום 19.5.14 לדחות את תביעתה להכרה בה כזכאית לגמלת תלויים עקב מות בעלה, בנימוק שלא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו, הוגשה התביעה שבפנינו.
יצוין כבר בפתח הדברים כי מדובר בפסק דין שני שניתן בתיק זה. פסק-הדין הראשון, שניתן ביום 16.4.17, דחה את התביעה, על סמך חוות הדעת של המומחה שמונה בתיק בתחום הרפואה הפנימי, מחלות הריאה והאונקולוגיה. פסק דין זה בוטל ביום 12.11.17 בהסכמה, במהלך דיון בערעור שהוגש עליו לבית הדין הארצי (עבל 31267-05-17), תוך שהוסכם שהתיק יוחזר לבית דין זה לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף מתחום הרפואה התעסוקתית.
התשתית העובדתית
2.כבר בכתב ההגנה, ובהמשך בקדם המשפט שהתקיים ביום 12.6.15 בפני חברתי כב' השופטת מיכל לויט, הודיע הנתבע על הסכמתו למינוי מומחה יועץ רפואי, לצורך מתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי. וזוהי התשתית העובדתית המוסכמת, כפי שהועברה לשני המומחים:
"המנוח, יליד שנת 1952, עבד בתור נגר וצבע רהיטים החל משנת 1977 לערך ועד 3 חודשים טרם פטירתו, תחילה בתור שכיר והחל מתחילת שנות ה- 80 כעצמאי, בנגרייה הנקראת בשם 'אסף'.
עבודתו בוצעה משך שישה ימים בשבוע משעה 07:30 ועד 19:00 (ואף יותר מכך) בכל יום למעט יום שישי בו בוצעה העבודה עד לשעה 13:30 לערך.
במסגרת עבודתו, המנוח בנה וצבע רהיטים וצבע רהיטים לאורך שעות ארוכות מדי יום עבודתו, ובפועל יוצא מכך, נחשף לחומרים לרבות אבק עץ, אבק MDF, צבעים, צבעים אופקסיים, מדללי צבע, לכות דבקים וכיו"ב.
בחלק מימי עבודתו עסק המנוח בחיתוך פלטות עץ, פלטות MDF והרכבת רהיטים ובימים אחרים עסק בצביעת הרהיטים (צביעת הרהיטים בוצעה באמצעות פיסטולט (תרסיס) או מברשות), מריחת לכה, שמנים וכיו"ב תוך שימוש במדללי צבע. עבודתו הצביעה בוצעה לאורך זמן מאחר שהיה צורך לרסס מספר שכבות צבע על כל רהיט. מטבע הדברים רסיסי הצבע התנדפו באוויר והתובע נשם זאת.
לאחר ביצוע צביעה בצבע יסוד בוצע ליטוש של המשטח, פעולה אשר יצרה אבק של עץ וצבע טרי שהתפזר באוויר בסמוך למנוח.
גם כאשר עסק המנוח בחיתוך פלטות העץ והרכבת הרהיטים, הייתה חשיפה לאדי הצבעים, מדללי צבע, הלכות, דבקים וכיו"ב, זאת מכיוון שייבוש הרהיטים הצבועים בוצע בתוך שטח הנגרייה.
לעיתים עבדו עם המנוח ובסמוך אליו עובדים נוספים, כך שהמנוח נחשף לחומרים כאמור לעיל, גם כפועל יוצא מעבודתם.
המנוח לא השתמש בציוד מגן נשימתי בזמן העבודה.
לאורך השנים המנוח עבד במספר מבנים. במבנים לא היו ונטות ובחלקם לא היו חלונות.
המנוח עישן מתקופת שירותו הצבאי ועד לשנת 2000, אז הפסיק לעשן לחלוטין אך חשיפתו התעסוקתית נמשכה".
חוות דעת המומחה הראשון
3.התשתית העובדתית הועברה למומחה ד"ר יצחק רוזנברג לצורך מתן חוות דעת. ביום 13.3.16 ניתנה חוות דעתו של המומחה, וכך נאמר בה:
"מתוך מעבר על המסמכים הרפואיים [והתשתית העובדתית שנמסרה עולה ש] הנ"ל עבד כנגר ונחשף לאבק נגרות וצבעים כפי שמפורט בכתב המינוי. עישן 40 שנות חפישה עד לשנת 2001 בה לקח בהתקף לב חריף (בגיל 49). ב- 5/2003 עבר ניתוח מעקפים ובגיל 59 אובחן כסובל מסרטן ריאות קשקשי דרגה IIIA אשר נותח T1bN2MO וטופל בהמשך בטיפול כימו קרינתי. כשנתיים לאחר מכן סבל מחזרת המחלה הסרטנית עם סיבוכים מקומיים וירידה כוללת במצבו ונפטר ב- 1.5.13.
מדובר על גבר אשר סבל מסרטן ריאות קשקשי... נפטר מסיבוכי הסרטן... המנוח עישן עד לשנת 2001, סבל ממחלת לב איסכמית בגיל צעיר יחסית כולל ניתוח מעקפים בשנת 2003. אלו מעידים ככל הנראה על נזקי טבק משמעותיים. בהדמיות בית החזה המופיעים בתיקו אין תיאור של פגיעות פרנכמיטיות כגון פיברוזיס או אחרות המעידות על משקעי אבק ברקמת הריאה. אלו לא מדווחות גם בפתולוגית הניתוח. עם זאת, בלוטות הלימפה שהוצאו בניתוח הדגימו אנטרקוזיס, כעדות לחשיפה זיהומית המתאימה לדיווח התעסוקתי.
סרטן ריאות בכלל ובפרט קשקשי משויך בזיקה רבה לעישון ובפרט בגיל מעל 55 ובחשיפה לעישון בכמות של מעל 30 שנות חפישה. במקרה זה מדובר על סרטן ריאות קשקשי ועישון מצטבר של 40 שנות חפישה בטווח קצר מ-40 שנה, קרי מעל חפישת סיגריות ליום. הפסקה עישון של 10 שנים אכן מפחיתה את הסיכון להתהוות סרטנית אך לא באופן משמעותי.
חשיפה לחומרים המפורטים בתיק זה אכן יכולה לתרום להתהוות סרטנית, כולל סרטן קשקשי, אך על פי דיווח ה- NIOSH בעיקר לממאירות בדרכי הנשימה העליונות ובשכיחות נמוכה בלבד לממאירות ריאתית.
לסיכום, לנוכח רקע העישון המשמעותי במקרה זה, התחלואה הלבבית אשר תומכת בעקיפין על השלכות העישון על בריאותו של המנוח, והעדר סימנים הדמייתיים לנזקי אבק על פרנכימת הריאות, אני סבור כי סרטן הריאות קשור בעיקר להיות המנוח מעשן כבד וכי תרומת חשיפות התעסוקתית להתהוות הסרטן היא קטנה מאד (נמוכה מ- 10%). כלומר, איני רואה קשר סיבתי סביר בין עיסיקו של המנוח לבין סרטן הריאות או סיבת המוות...".
תשובות המומחה הראשון לשאלות ההבהרה
4.ביום 13.8.16 השיב המומחה ד"ר רוזנברג על סידרה של שאלות הבהרה שהופנו אליו מצד התובעה. במסגרת שאלות ההבהרה הוא התבקש בין היתר להתייחס למחקרים המצביעים על כך שהפסקת עישון למשך שנים רבות, כמו במקרה של המנוח, מפחיתה מאד את הסיכון לחלות בסרטן. כן הופנה ד"ר רוזנברג פעם נוספת לחוות דעת של רופא מומחה מטעם התובעת עצמה, פרופ' אלירז (שהועברה אליו עוד קודם שניתנה חוות דעתו המקורית) שלפיה נכון לייחס לפחות 60% "תרומה" למחלה לחשיפה התעסוקתית. מתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה עולה בבירור, שהוא נשאר איתן בדעתו המקורית. בין היתר השיב כך:
"הפסקה עישון אינה מפחיתה את הסיכון בערכים המצויינים... אלא מורידה את הסיכון באופן קל עד בינוני. כעדות לכך, כלל המחקרים אשר התמקדו בסקר לסרטן הריאה כללו בתוך קבוצת הסיכון לסרטן הריאה גם את אלו אשר הפסיקו לעשן עד 15 שנים לאחור....
הופעת סרטן הריאה למרות הפסקת העישון 10 שנים טרם פרוץ המחלה אינה מפתיעה, והמנוח היה בתוך קבוצת הסיכון המקובלת לסרטן הריאה למרות הפסקת העישון, לפיכך מסקנתו של פרופ' אלירז אינה נכונה.
כמובן שהפסקת העישון היתה חיובית וחשובה וכי המשך החשיפה התעסוקתית המשיכה להעלות את הסיכון לסרטן הריאה, אך המנוח היה בסיכון גבוה לסרטן הריאה גם 10 שנים לאחר הפסקה העישון...
למרות המסמכים המפורטים בשאלות ההבהרה והנתונים המורים על קשר בין צביעה לבין סרטן ריאה, אין שינוי בחוות דעתי כי תרומת החשיפה התעסוקתית להתהוות סרטן הריאה במקרה זה הינה נמוכה מ- 20%".
חוות דעת המומחה השני
5.בהחלטתי מיום 14.11.17, ובעקבות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בערעור, מונה ד"ר יבגני לייקין, מומחה בתחום רפואה תעסוקתית, כמומחה נוסף בתיק. בחות דעתו מיום 5.12.17 עמד המומחה על ההיסטוריה הרפואית של המנוח, על התשתית העובדתית בדבר חשיפתו התעסוקתית, והתייחס לפרסומים מקצועיים של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (להלן: IARC) בנוגע לגורמי הסיכון לסרטן הריאות.
וכך השיב על השאלות שהופנו אליו:
"מה הייתה המחלה שגרמה לפטירתו של המנוח?
התשובה לשאלה זו אינה כה ברורה. אולם, סבל המנוח ממחלתה קטלנית –סרטן ריאות, אשר חזר לאחר הטיפול, וסבל מסיבוכי טיפול קשים, אשר גרמו לתת תזונה ניכרת ובצורה זאת לחוסר איזון אלקטרוליטי בדם, אך מעברו ידוע גם על מחלת לב עם הפרעות קצב לסירוגין. סביר להניח שדום הלב ממנו נפטר נגרם כתוצאה משילוב בין חוסר האיזון האלקטרוליטי בדם על רקע תת תזונה ניכרת והתקדמות המחלה לבין מחלת הלב עם נטייה להפרעות קצב.
האם ניתן לקבוע בסבירות מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת המנוח לליקוי ממנו סבל?
תשובה חיובית לגבי סרטן ריאה. המנוח היה חשוף שנים רבות לשני גורמי סיכון ודאיים לסרטן ריאה בבני אדם: עישון ועבודות צבע. כפי שהראיתי בפרק הדיון השפעה של כל אחד מהגורמים הללו לבד (ובוודאי של שניהם ביחד) ניתן לקשר סיבתית לליקוי ממנו סבל ונפטר. היות ועבד בעיסוקו כצבעי לפחות 30 שנים, הסבירות לכל שעבודתו של המנוח גרמה למחלתו הינה לדעתי מעל 50%.
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של המנוח עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי חדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן)?
אומנם בסרטן הריאה, כמו בכל מחלה ממארת אחרת, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור למנגנון המדויק של התפרצות המחלה, אך בהיעדר הסבר הגיוני אחר ניתן לדעתי להסתמך על עיקרון מיקרוטראומה כהסבר אפשרי של גרימת הליקוי.
האם לעבודת המנוח הייתה השפעה משמעותית (מעל 20%) על מחלתו?
תשובה חיובית. לפי דעתי לעבודתו של מנוח אכן הייתה השפעה משמעותית בגרימת מחלתו. על כן יש להניח שעבודתו תרמה מעל 20% במכלול הסיבות האפשריות.
טענות הצדדים
6.התובעת סבורה שחוות דעתו של ד"ר לייקין קובעת מפורשות קשר סיבתי והשפעה בין מחלת המנוח לבין עבודתו, כשאף בחוות דעתו של ד"ר פלד ישנן קביעות פוזיטיביות רבות המעידות על קשר בין צביעה לבין סרטן הריאות ויש לראות בו כמי שהסכים אף הוא שלעבודת המנוח הייתה השפחה על מחלתו. כמו כן, ד"ר לייקין מסתמך בחוות דעתו על ספרות מקצועית התומכת בקביעותיו אלה.
הנתבע טוען כי התובעת לא הצליחה להוכיח תביעתה בפן הרפואי, ודין תביעתה להידחות. באשר, לא ניתן להסיק מחוות דעתם של שני המומחים הרפואיים שמונו בתיק קיומו של קשר סיבתי על דרך מיקרוטראומה בין תנאי העבודה לבין המחלה ופטירת המנוח. הנתבע הדגיש שד"ר לייקין מונה כמומחה נוסף ולא חלופי בתיק. הנ"ל קבע במפורש שלא ניתן לדעת מה הייתה הסיבה לפטירת המנוח ורק העלה השערה בדבר קשר בין מחלת הסרטן בשילוב עם מחלת הלב לבין הפטירה. בנוסף, חוות דעתו אינה מבהירה את מידת השפעת מחלת סרטן הריאה על הפטירה, לעומת מידת השפעת מחלת הלב. כמו כן, מחוות דעתו לא ניתן לקבוע האם המדובר היה במנגנון פגיעה מסוג מיקרוטראומה, בשונה מתהליך תחלואתי מתמשך. יתרה מכך, המומחה אף אינו קובע שתנאי העבודה השפיעו באופן משמעותי על הפטירה. זאת, בהינתן קביעתו נוגעת ממילא רק להשפעה משמעותית של תנאי העבודה על מחלת סרטן הריאה. בחינת מכלול קביעותיו של ד"ר לייקין מובילה למסקנה לפיה השפעת תנאי העבודה על הפטירה הייתה בשיעור של 10% בלבד. חישוב ההולם אף קביעת ד"ר פלד שהגביל מידת ההשפעה של תנאי העבודה על פטירת המנוח לשיעור של 10%.
דיון והכרעה
7.בכל הנוגע לתביעת תלויים שלפי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, יש להוכיח, מלבד פגיעה בעבודה, גם קשר של גרימה בין הפגיעה בעבודה לבין מות המבוטח, כלשון סעיף זה. בעניין זה די להוכיח את קיומו של קשר סיבתי, להבדיל מסיבתיות ישירה ובלעדית. הפגיעה לא צריכה להיות הסיבה הבלעדית למות המבוטח, ודי בכך שהייתה גורם מסייע או מחיש למוות (עב"ל 196/07 שטרסבורג נ' המוסד לביטוח לאומי (1.1.08), והאסמכתאות שם)).
אומנם בחוות דעתו קבע ד"ר לייקין שהתשובה לשאלה בדבר המחלה שגרמה לפטירת המנוח "אינה כה ברורה", אך עם זאת הוא הבהיר שהמנוח לקה במחלה קטלנית חוזרת של סרטן הריאות. כמו כן, הוא סבל מסיבוכי טיפול קשים שגרמו לחוסר איזון אלקטרוליטי בדם. על כן, "סביר להניח" שדום הלב ממנו נפטר נגרם כתוצאה משילוב של חוסר האיזון האמור, התקדמות מחלת הסרטן, ומחלת הלב. כמו כן, ד"ר פלד קבע בחוות דעתו מיום 13.3.16 כי "המנוח נפטר מסיבוכי מחלת הסרטן הריאתית". די בקביעות אלה על מנת לקבוע קשר סיבתי בין מחלת סרטן הריאות לבין פטירת המנוח, באשר סיבת הפטירה אינה חייבת להיקבע בוודאות, אלא די שתיקבע כסיבה הסבירה ביותר לפטירת המנוח.
עוד יצוין שדומה כי מסגרת הדיון שהותוותה על ידי בית הדין הארצי, שהחזיר את עניינה של התובעת לבית הדין, התבססה על ההנחה בדבר קשר של גרימה בין מחלת הסרטן לבין פטירת המנוח. כשהמחלוקת בין הצדדים היא בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מחלת סרטן הריאות לבין תנאי העבודה.
8.בפסיקה נקבע שעל מנת לבסס פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח שלושה יסודות: תשתית עובדתית, קיומו של קשר סיבתי בין התשתית עובדתית לבין הליקוי הגופני, ומנגנון הפגיעה. באופן ספציפי ביחס לחשיפה תעסוקתית לחומרים מסוכנים, הוכר כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהווה שרשרת של אירועים המהווים פגיעות חוזרות ונישנות (מיקרוטראומה) (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי (19.10.17)).
9.הדיון בשאלת ההכרה במחלת הסרטן כפגיעה בעבודה בשל חשיפה תעסוקית לחומרים שונים על פי תורת המיקרו-טראומה, כולל בירורם של שלושה נושאים אלה: קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; האם הפגיעה נעשית במנגנון של מיקרוטראומה; ומידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי, ביחס לגורמיו האחרים. קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית לבין הליקוי מחייב קביעה בדבר סבירות במידה העולה על 50%. כמו כן, יש לבחון שאלת היחס שבין השפעת תנאי העבודה על הליקוי למול גורמים אחרים. כאשר די בהשפעה משמעותית (בשיעור 20% לפחות), כדי שהליקוי יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל 6291-03-13 לבובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.16); עב"ל 34400-11-14 שיף נ' המוסד לביטוח לאומי (15.3.16)).
10.ד"ר לייקין הבהיר בחוות דעתו שעל פי פירסומי IARC עישון הוא אכן הגורם העיקרי למחלת סרטן הריאות. ברם, הארגון מכיר, על יסוד ראיות מספקות, אף בגורמי סיכון תעסוקתיים. הארגון קבע על סמך מחקרים אפידמיולוגים שחשיפה תעסוקתית לעבודות צבע היא גורם מסרטן ודאי ועמד על הקשר הסיבתי המובהק בין החשיפה אליהם לבין הסיכון לסרטן הריאות.
במענה לשאלות בית הדין המסוימות שהופנו אליו, השיב ד"ר לייקין, באופן ברור ומפורש, כי ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין סרטן הריאות. זאת, על סמך חשיפתו התעסוקתית ארוכת השנים של המנוח בעבודות צבע (30 שנה), שכשלעצמה, ובוודאי בצירוף עישון, מהווה גורם לליקוי ממנו הוא סבל ונפטר. באשר למנגנון הפגיעה, קבע כי ניתן לבסס קשר סיבתי זה על דרך מיקרוטראומה "כהסבר אפשרי של גרימת הליקוי", בהיעדר הסבר הגיוני אחר. כמו כן, המומחה קבע שלעבודת המנוח הייתה השפעה משמעותית בגרימת מחלתו, בשיעור של למעלה מ- 20% "במכלול הסיבות האפשריות".
11.אף אם ד"ר לייקין נקט במקומות מסויימים בחוות דעתו בלשון זהירה, בעיקר בשל מאפייניה של מחלת הסרטן כמחלה ממארת, הרי שבחינה כוללת שלה, הקשרם של הדברים, ובעיקר המענה שניתן על ידו לשאלות בית הדין המסוימות שהופנו אליו, מעלה כי הקשר הסיבתי ומידת השפעת החשיפה התעסוקתית על מחלת הסרטן נקבע על ידו באופן ברור ומפורש (עב"ל 3790-10-15 חבשוש נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.16); עב"ל 738-08 המוסד לביטוח לאומי נ' אלטיט (18.11.10).
12.אכן שעה שמונה מומחה נוסף, להבדיל ממומחה אחר, מונחות בפני בית הדין שתי חוות הדעת בעת פסיקת הדין. ואולם, במחלוקת בין מומחים רפואיים שהתמנו על ידי בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית הדין לפי עקרונות פרשנות חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, לפיהם ספק יפעל לטובת המבוטח (עב"ל 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' מלניק (11.11.13); עב"ל 213/98 וינמן נ' המוסד לביטוח לאומי (6.1.03)). נכונים הדברים מקל וחומר עת במקרה שלפנינו, שבו חוות דעתו של ד"ר פלד אינה שוללת כל קשר סיבתי בין מחלת הסרטן בה לקה התובע לבין עבודתו, אלא שהיא אינה מבססת אותה על שיעור הסבירות ומידת ההשפעה המחויבים בפסיקה לעניין הכרה בחשיפה תעסוקתית כפגיעה בעבודה, בשונה מקביעותיו ד"ר לייקין בעניין זה.
בחוות דעתו שמיום 13.3.16 קבע ד"ר פלד שאומנם בהדמיות בית החזה אין עדות למשקעי אבק ברקמת הריאה. אולם בלוטות הלימפה שהוצאו בניתוח מעקפים משנת 2003 שבוצע למנוח הדגימו אצלו אנטרקוזיס, כעדות לחשיפה זיהומית המתאימה לדיווח התעסוקתי הקיים. עוד קבע כי חשיפה לחומרים המפורטים בתשתית העובדתית "אכן יכולה לתרום להתהוות סרטנית, כולל סרטן קשקשי" אולם השפעה מעין זו מתאימה יותר לממאירות בדרכי הנשימה העליונות ובשכיחות נמוכה בלבד לממאירות ראייתית ממנה סבל המנוח. על סמך אלה קבע תרומת החשיפה בשיעור הנמוך מ-10%.
13.במענה המומחה לשאלות ההבהרה שמיום 13.8.16, ד"ר פלד מאשר את קיומן של קביעות IARC הנוגעות לקשר של גרימה בין החשיפה התעסוקתית של המנוח לצבעים לבין מזותליומה וסרטן הריאה. עוד הסכים הנ"ל עם הקביעה במונוגרף בדבר תוספת סיכון בלתי תלויה של 35% לתחלואה בסרטן הריאה בקרב עובדים שעסקו בצביעה, כשמשך החשיפה מגביר הסיכון לתחלואה. כמו כן, הוא הסכים עם מסקנות מחקר שצוטט שם בדבר קיומה של תוספת סיכון מובהקת סטטיסטית של 32% בקרב העוסקים בצביעה לסרטן ריאות, ועם הקביעה לפיה חשיפה תעסוקתית בדרך כלל מקושרת לסיכון לסרטן הריאה ומזותליומה, אף בהתחשב בגורמי חשיפה תעסוקתית אחרים ועישון.
באשר לעמדת ארגון NIOSH, אליו התייחס בחוות דעתו, ד"ר פלד אישר את קיומו של קשר בין מחלת ריאות לבין חשיפה תעסוקתית. עוד הסכים שהיעדר תיאור בדבר פגיעה פרנכימטית מסוג פיברוזיס נוגעת לנזקי אבק, ואינה שוללת נזק ראייתי אחר בשל חשיפה לצבעים וחומרים נלווים להם, ותיתכן חשיפה תעסוקתית ללא תלות בשינויים פרנכימתיים ריאתיים. כמו כן, אין הכרח בממצאים בדבר שינויים רקמתיים טרם הופעת ממאירות. עוד הסכים שמחלת הלב אינה קשורה סיבתית לסרטן הריאות, ואינה מעידה על קשר בין העישון לבין המחלה. אלא שלדעתו המקצועית, במקרה זה, נזקי העישון של התובע במערכות הגוף האחרות מעידים על היסטוריית עישון משמעותית.
14.המומחה חזר והבהיר כי החשיפה התעסוקתית לצבעים מעלה באופן כללי את הסיכון לסרטן ריאות בשיעור של כ-23%, אולם במקרה של המנוח, שבו העיסוק היה מגוון, דעתו היתה שהשיעור נמוך יותר, וסרטן הריאות בו לקה קשור בעיקר לעישון, כש"יתכן כי חשיפתו התעסוקתית תרמה לסרטן הריאה, אך במידה קלה בלבד", כשתרומת החשיפה התעסוקתית בעניינו נמוכה מ- 20%.
15.בחינה במצטבר של שתי חוות הדעת הנ"ל, מובילה למסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הקשר הסיבתי הדרוש בין החשיפה התעסוקתית של המנוח לחומרים בעבודתו לבין מחלת הסרטן ממנה נפטר.
סוף דבר
16.התביעה מתקבלת ומחלת סרטן הריאות שלקה בה המנוח מוכרת כפגיעה בעבודה לפי החוק.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
על פסק דין זה ניתן לערער בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום ממועד קבלתו.
ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח, (30 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
