1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע באמצעות ב"כ, בו עתר התובע, עו"ז מתורכיה, כי נצהיר שבינו לבין הנתבעת 2 התקיימו יחסי עובד מעביד (לרבות במאי 2011) וכי שכרו הממוצע עובר לפ"ע היה לפחות 12,500 ₪ (50 ₪ לשעה), כשעבד בממוצע 280 שעות לחודש.
התובע טוען כי החל לעבוד אצל הנתבעת בענף הבנייה מ- 12/2010, כי הנתבעת היתה בכל התקופה הרלוונטית מעסיקתו, הגם שלא הוציאה לו תלושי שכר ולא שילמה ד"ב.
ביום 11/05/2011 עבד באתר בניה בקניון ברח' בן גוריון בגבעתיים ("האתר"), בו ביצעה הנתבעת עבודות, תוך שסיפקה עובדים ו/או ביצעה עבודה עבור חב' אלקטרה בניה בע"מ ("אלקטרה").
התובע נדרש ע"י מנהל העבודה לעלות על סולם הנשען על עמוד, לגובה 3-4 מ' , תוך שהחזיק דלי כבד עם בטון ודלי כבד עם מים וכלי עבודה.
לפתע החליק מהסולם ונפל מגובה 3-4 מ', התובע פונה לביה"ח . התובע פנה לבטל"א ("המל"ל") ונקבעה לו נכות ולא שולמו לו ד"פ משלא סופקו נתוני שכר.
עוד טען כי עבד לפחות 11 שעות ביום ומר ERDEM VELI ("אֶרדֶם"), מנהל בנתבעת, העביר לו כל חודש 10,000 ₪ והיתרה שולמה לו ע"י מנהל נוסף בנתבעת סעיד ("סעיד").
2.המל"ל בהגנתו עתר לדחיית התביעה.
ב- 07/07/2011 הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה, בגין ארוע מ- 11/05/2011, תביעה שאושרה עקרונית ב- 23/11/2011 ללא תשלום, משלא הגיש אישור לתשלומים, תלושים או אישור המעסיק על שכרו, היקף משרתו, מעמדו וכו'.
עוד הפנה לכך כי אשרת השהייה של התובע הסתיימה ב- 14/06/2011 ולפיכך, אינו זכאי לד"פ החל מתאריך זה.
3.הנתבעת בהגנתה טענה כי דין התביעה להמחק כנגדה בשל העדר עילה מה גם שלא צויין מספר זיהוי של התובע, המשתמש ב- 2 מספרי דרכון (בהליך דנא ובבימ"ש השלום בת"א).
אין ולא היו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע.
הנתבעת מפנה להחלטת ממשלה (2446; 15/08/2004) שקבעה כי העסקת עו"ז בענף הבניין תיעשה ממאי 2005 באמצעות תאגידים מורשים, הנדרשים להסדיר ביטוח רפואי ולבצע כל התשלומים והניכויים משכרו של עובד זר.
כך גם לא התקיימו הוראות סעיף 1 ז 1 (ב) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("חוק עו"ז"). משמע, עפ"י חוק לא יכולה הנתבעת להיות מעסיקתו של התובע.
לכן, לא ניתן לפנות לנתבעת.
ככל שלא תתקבל טענתה, עתרה לצרף 2 נתבעים נוספים: תאגיד כ"א, עליו רשומה אשרת העבודה של התובע; קבלן כ"א תורכי (ארדם), שבאמצעותו הועסק התובע באתר משהנתבעת הזמינה ממנו כח אדם והוא סיפקוֹ באתר, כשבגין שירותיו שילמה לו הנתבעת תמורה כוללת אחת לשבועיים, והוא אמור היה לשלם לתובע את שכרו ולהסדיר את כל התשלומים והניכויים.
מעולם לא שילמה הנתבעת לתובע שכר וממילא הוכחש מחוסר ידיעה גובה שכרו השעתי או החודשי , או היקף השעות שטען להם.