פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעתו של פלוני (להלן: "התובע") להכיר במחלת הלוקמיה כמחלת מקצוע בהתאםלתוספת השנייהלתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 ו/או כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

התובע טוען כי מחלתו היא מחלת מקצוע משהיא נגרמת כתוצאה מ"הרעלת בנזן (בנזול) ונגזרותיו" כלשון התוספת השניה לתקנות האמורות.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה כ- 21 שנים לאחר שחלה, והיא נדחתה ע"י הנתבע ביום 9.12.19 משני נימוקים: הראשון – שיהוי רב בהגשת התביעה – 21 שנים לאחר היווצרות העילה; השני – התובע לא נשא בנטל להוכיח את תנאי עבודתו אשר לטענתו גרמו לגרימת המחלה.

רקע עובדתי כללי:

1. התובע יליד 1950.

2. התובע עבד בפז מיום 28.2.82 ועד יום 31.12.1995. בהתחלה עבד התובע כעוזר חשב ובשנת 1985 התמנה לתפקיד "מנהל מחלקת חשבונאות ניהולית ודיווח כספי באגף הכספים" (נספח 9 לכתב התביעה – מכתב תשובה מטעם פז חברת נפט בע"מ).

3. בשנים 1996-2003 (למעט כ- 10 חודשים בשנת 1997 בהם היה חולה) המשיך לעבוד בפז כפרילנסר. לטענתו, המשיך לשמש כ"מנהל הכספים והחשב של שתי חברות בנות של פז – פז נכסי תעופה ופז שירותי תעופה".

   מחקירתו הנגדית בעניין זה עולה כי בתקופה זו הוא היה גם שותף בחברת "תלפיות כלכלה וכספים בע"מ", וכחלק מעבודתו בה עסק במתן שירותי חשבונאות לפז כאמור. התובע הציג לפנינו (נספח 2 להודעה מיום 29.12.20) הסכם משנת 1996, שנערך בין פז חברת נפט בע"מ לבין החברה באמצעותו. מההסכם עולה כי החברה באמצעות התובע תספק שירותי יעוץ לפז בנושאים: יעוץ פיננסי, חשבונאות, מיסים, וכן בנושאים שונים בתאום עם ראש אגף הכספים.

4. ב- 1/1997 אובחן התובע כחולה במחלת הלוקמיה.

5. את התביעה להכרה במחלתו כמחלת מקצוע הגיש התובע לנתבע בשנת 2018 (נספח 1 לכתב התביעה).

6. הנתבע דחה את התביעה ביום 9.12.19 בנימוק הבא:

   

7. בכתב ההגנה טען הנתבע, בין היתר, כי התביעה הוגשה בשיהוי המקשה על בירור העובדות. בדיון בתיק הוסיפה וטענה ב"כ הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת השיהוי העצום בו הוגשה.

8. התובע טוען, להגנתו, כי לא ידע כל השנים שיש קשר בין מחלת הלוקמיה לבין חשיפה לדלקים ובנזן שהיו, לטענתו, חלק מעבודתו.

    

   טענת השיהוי – הכרעה:

9. אכן, ללא ספק, השיהוי בו הוגשה התביעה הוא שיהוי עצום וחריג בן כ-21 שנים (לכל המאוחר מאז 1997 אז פרצה המחלה).

   אכן, יש ממש בטענת הנתבע כי שיהוי זה גרם לקושי אמיתי בבירור התביעה. הנתבע אף מפנה לתשובת המעסיק (נ/3) אשר בכל תשובותיו השיב, בעצם, אותה תשובה: "בשל חלוף הזמן לא ידוע....".

    

10. ואולם, ביה"ד הארצי קבע כי אין בטענת השיהוי כשלעצמה כדי לחסום את דרכו של התובע בהגשת תביעה. יפים בעניין זה דברי כב' השופטת סיגל דוידוב- מוטולה ב- עב"ל (ארצי ) 35399-09-15 יהושע אורן - המוסד לביטוח לאומי (נבו 11.10.2016)‏:

    "סעיף 296(א) לחוק אמנם קובע כי "תביעה לגמלת כסף" יש להגיש תוך 12 חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה, אך אין בו כדי לחסום הגשת תביעה בשלב מאוחר יותר, כל עוד תשלום הגמלה בגין העבר יוגבל בהתאם להוראות סעיף 296(ב) לחוק. בהתאם נקבע בהלכה הפסוקה, כי "טענת שיהוי, כשלעצמה, לא תוכל לעמוד; על המוסד לשכנע את בית הדין כי עקב השיהוי נבצר ממנו לבדוק לגופן את טענות המבוטח בכל הנוגע לעצם קרות התאונה...  על המוסד להראות, כי השיהוי היה מהגורמים שהפריעו לו לרדת לחקור אמיתותן של העובדות" (דב"ע (ארצי) נה/0-92   דיאב עיסם - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (3.5.95); וכן דב"ע (ארצי) לא/0-73 המוסד לביטוח לאומי - ישעיהו פרגר, [פורסם בנבו] פד"ע ג' 100 (1971); עב"ל (ארצי) 83/09 יהודה שטרית - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.7.09); עב"ל (ארצי) 35164-07-15 מוחמד חסן בורקאן - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (24.8.16)). הלכה זו חלה ללא תלות במשך האיחור בהגשת התביעה, ולכן לא מצאנו הצדקה לקביעת בית הדין האזורי לפיה שיהוי בלתי מוסבר של 12 שנים מצדיק בפני עצמו את דחיית התביעה על הסף. גם אם תביעה מוגשת לאחר שנים, בהתאם לפסיקה מחויב המוסד לבחון אם ניתן לבדקה לגופה, בתלות בכלל הנסיבות לרבות קיומם של מסמכים אובייקטיביים; רק ככל שישתכנע כי חלוף הזמן מונע אפשרות אמיתית לבדיקת תנאי הזכאות - רשאי יהיה לדחות את התביעה מחמת השיהוי בהגשתה, והחלטתו נתונה לביקורתו השיפוטית של בית הדין" (ההדגשה אינה במקור, ב.ג).

     

11. לפיכך, ובזיקה להלכה שנקבעה בעניין אורן האמור, אנו דוחים את בקשת הנתבע לדחות על הסף את התביעה מחמת שיהוי. עם זאת, הנזק הראייתי שנגרם, ככל שנגרם, והקושי בבירור התביעה, ככל שקיים כזה קושי, נופל בחלקו של התובע שעליו מוטל הנטל להוכיח תביעתו, ולבססה בראיות. משכך, נבחן בהמשך את מה שלטעמנו הצליח התובע להוכיח ואת החלקים בתביעתו ובגרסתו אשר התבררו בהליך שלפנינו באופן מספק.

     

    נדון להלן ונכריע בתביעת התובע לגופה:

     

12. בטרם נבחן את גרסת התובע ואת הראיות שהונחו לפנינו נציין כי ביה"ד הארצי התייחס באופן ספציפי לתביעות של עובדים שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים ולקושי שלהם להוכיח את היקף החשיפה לחומרים, וקבע כי יש "לפעול בשיקול דעת המקל עם המבוטח". ראו בעניין זה את האמור ב- עב"ל (ארצי) 30126-03-17 שמשון ברק - המוסד לביטוח לאומי (נבו 10.07.2018)‏‏: 

    "בפסיקה נקבע כי אין לקבל גישה, השוללת באופן גורף את תביעות העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו - על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין - יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה, הם  תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק (עב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקבי-המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (25.2.18) (להלן: עניין "חנה יעקבי")). גישה זו לוקחת בחשבון את הקשיים הכרוכים בנגישות הנפגעים לידע המקצועי המורכב, הנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו, או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים, ובמהלך תקופות שונות, וזאת ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל ספציפית. כמו כן, יש להביא בחשבון את הקושי הנובע מהשינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות (עניין חנה יעקבי).  מכאן במקרה בו מבוטח לא מוכיח את מידת החשיפה לחומרים מסוכנים, אין הדבר יוביל בהכרח לדחיית התביעה, אלא יש צורך בהפעלת שיקול דעת שמקל עם המבוטח, תוך מתן ביטוי לכך, בין השאר, בשאלות שיוצגו למומחה, כמו למשל  במידת המובהקות של המחלה כפועל יוצא של תנאי העבודה והחשיפה לחומרים המסוימים."

     

13. בהתאם לגרסת התובע החשיפה לאדי דלק ובנזן במהלך עבודתו גרמה למחלת הלוקמיה בה לקה. התובע התייחס לשני אופנים שבהם לטענתו נחשף לאדי דלק: הראשון - כאשר ביצע את עבודתו בתוך המשרדים שהיו מבנים סגורים שהיה בהם ריח חזק של דלק. התובע טען כי החלונות במשרדים היו פתוחים בד"כ הן מאחר ובחלק מהמשרדים לא היה מיזוג, ובמשרדים שהיה מיזוג החלונות היו פתוחים משום שבמשרדים היה מותר לעשן ובכל המשרדים היו אנשים מעשנים;

    השני - כאשר עבד מחוץ למשרדים, באוויר הפתוח והסתובב בשטח המתקן.

14. לצורך הוכחת גרסתו, הגיש התובע תצהיר מטעמו וכן הוגשו תצהירים מטעם מס' עובדים שעבדו יחד איתו בתקופת עבודתו בפז. התובע וחלק מהעובדים אף נחקרו לפנינו בחקירה נגדית.

     

    בס' 7 לתצהירו תיאר התובע את עבודתו כך:

    

    לטענתו בסעיף 11 לתצהיר, החשיפה לאדי הדלק הייתה נשימתית "בעיקר במתקנים בחוף שמן, נתב"ג וגלילות ששם המשרדים היו צמודים למיכלים ושם הייתי מסתובב בתוך המתקנים".

    נציין כי, אין מחלוקת שלא היתה חשיפה במשרדים ברח' הגפן בחיפה.

     

    אשר לתדירות חשיפתו, הצהיר התובע בסעיף 12 לתצהירו כי הוא נחשף לחומרים אלה "3-4 ימים בשבוע עד שנת 1996, 2-3 פעמים בשבוע בממוצע בשנת 1996. ממוצע של 9.5 שעות כל יום".

     

    אשר לסוגי הדלקים אליהם נחשף, לטענתו, העיד התובע בחקירה הנגדית כי "במתקני נתב"ג היו שני סוגי דלקים: בנזן תעופתי ודסל שזה בעצם נפט. בשמן בחיפה: היו כל סוגי הדלקים: את כל סוגי הבנזין: בנזין 95, בנזין 98, סולר." (עמ' 8, ש' 28-29).

     

15. הנתבע טען מנגד כי התובע לא הוכיח כי אכן נחשף לחומרים הנטענים וכי בכך לא הוכח קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

     

    כך - המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה – האם נשא התובע בנטל להוכיח כי נחשף לאדי דלק במהלך עבודתו בפז, אם לאו.

     

    אנו מקדימים אחרית לראשית וקובעים כי אנו מקבלים באופן חלקי את גרסת התובע לפיה, נחשף לאדי דלק במהלך עבודתו. נציין כי עקב השיהוי העצום לא ניתן היה לברר עם מעסיקתו של התובע (או עם גורם סביר אחר) אם גרסתו של התובע נכונה אם לאו. על מנת להוכיח את גרסתו, בעיקר בנוגע לתדירות החשיפה ולמקום החשיפה, נעזר התובע בעדים שהעידו לפנינו. מקום בו התרשמנו כי עדות העדים ביססה את גרסת התובע באופן מספק – קיבלנו את הגרסה. מקום שבו נסתרה גרסת התובע או לא הוכחה באופן שסיפק אותנו – דחינו אותה.

     

16. באשר לעצם הימצאותם של אדי דלק בחלק מסביבת העבודה - סביבת המיכלים ואזור משרד הניפוק:

    מהעדויות שהוצגו לפנינו עולה כי במתקני חוף שמן וכן בנתב"ג היתה לכאורה חשיפה נשימתית לאדי דלק:

    • מתצהירו של מר צמחוני עולה כי כתוצאה מהליך ניפוק הדלקים ממתקני פז חוף שמן ועד שלא הוחלפו המערכות למודרניות, היו משתחררים אדים לאוויר והיה ריח של בנזינים באוויר. גם מר גילמן העיד כי היה ריח של אדי דלק באויר.

    • ראיה נוספת להימצאות אדי בנזין תעופה צורפה לתצהירו המשלים של התובע ממנה עולה כי הדלף התפעולי של בנזין תעופה עמד על 3.4% ביום 1.12.97 ו- 2.47% ב- 1995\11 ו- 1996\11.

       

      בכך נשא התובע, לטעמנו, בנטל להוכיח כי כאשר עבד בסביבת המיכלים או באזור בו היו המיכליות (משרד הניפוק), ובכפוף לתדירות הימצאותו באזורים אלו כפי שהוכחה לפנינו, הוא נחשף לאדי דלקים.

       

17. אנו ערים לטענת הנתבע כי התובע לא הוכיח את היקף הימצאותם של חומרים נדיפים כדוגמת בנזן באויר.

    איננו סבורים כי יש בכך כדי לחסום את דרכו של התובע. אנו סבורים כאמור כי התובע נשא בנטל להוכיח כי באויר שבסביבת המיכלים ובאזורי התפעול השונים היו אדי דלקים ובנזן. עצם העובדה שהתובע לא יכול היה להוכיח בדיוק מה ריכוז הבנזן באויר אין בה כדי לדחות את התביעה.

    יפים בעניין זה דברי ביה"ד הארצי ב-עבל (ארצי) 10490-10-16‏ ‏ מועדים לשמחה מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.10.17):

    "בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה". כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים. 15.בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן בענייןאודת פאנוס, מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים? שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה? דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק). על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי". 16.אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי.".

    (ההדגשה אינה במקור, ב.ג).

     

18. התובע נשא בנטל להוכיח כי נחשף לאדי דלק בזמן שהתלווה לאנשי תפעול לביצוע ספירת מלאי. זאת, בכפוף לתדירות ביצוע ספירת המלאי שעלתה מעדות מר צרפתי ומאחר שהתובע הוכיח, לטעמנו כי הימצאות בקרבת המיכלים וביצוע עבודת ספירת מלאי במיכלים עצמם, היא לכשעצמה היוותה עבודה בסביבה בה ישנם אדי דלק.

    נסביר:

     

    • מעדותו של מר צרפתי לפנינו עולה כי חלק מעבודתו של התובע התבצעה מחוץ למשרדים במתקנים עצמם, שכן התובע היה מתלווה לאיש תפעול לצורך ביצוע ספירת מלאי. בתשובה לשאלת ביה"ד מה הקשר בין עבודתם של אנשי הכספים למיכלים השיב מר צרפתי כך:

      " ת. מעת לעת נעשות בדיקות מלאי שבחברות דלק זה מאוד מהותי בהשפעה לתוצאות של הרווח והפסד. כשאני אומר מעת לעת ואני הייתי מנהל בפז שמנים וכימיקלים אז אנחנו היינו בודקים פעם ברבעון.

      ש.תסביר מה זה לבדוק את המלאי במיכלים?

      ת.זה להתלוות לאיש תפעול שמבצע את המדידה עצמה ולוודא שהוא מבצע אותה בצורה תקינה ומדווח בצורה מדויקת. הוא גם לפעמים מראה את המדיד.

      ש.כמה זמן לוקח הליווי הזה פעם ברבעון?

      ת.זה יכול לקחת שעתיים שלוש כי עוברים ממיכל למיכל.

      ש.פעם ברבעון איש כספים נדרש לעשות בדיקת מלאי?

      ת.כן. "

      (עמ' 14, ש' 22-31).

       

    • מר צרפתי המשיך והעיד בחקירה נגדית כי לכל הפחות פעם ברבעון היה איש כספים מפקח על ביצוע מדידות של כמות הדלק במיכלים וכי מדובר בעבודה שהיתה באחריות התובע:

      " ש.מה עשיתם שם?

      ת.אני אומר נציגות מטעם אגף הכספים פעם ברבעון, אולי בתדירות יותר גבוהה, אני מניח שפעם ברבעון, לא עסקתי בזה באופן ספציפי שהייתי בפז נפט. נציג מטעם הכספים היה הולך לפקח על ביצוע מדידות של כמות הדלק במיכלים.

      ש.כמה פעמים בשנה בדקו את המלאי במיכלים בתקופה שעבדתם ביחד?

      ת.לא יודע, כי לא עסקתי בזה. התובע עסק הזה. זו הייתה האחריות שלו.

      ש.אבל אמרת כאיש כספים אתה אמור לדעת את העבודה. כל כמה זמן נדרש איש כספים לבוא ולמדוד עם העובד בשטח את הכמות שיש?

      ת.אני מדבר עכשיו על התקופה שבה היינו אחראים משנת 2000 שאז אני יודע שהבדיקה הייתה פעם ברבעון.

      ש.האם הנוהל היה שונה בתקופה שקדמה לך?

      ת.אני לא יודע כי לפני שנת 2000 לא הייתי אחראי. התובע עבד עד שנת 96. אני עבדתי עם התובע עד סוף שנת 93 אבל לא עבדתי איתו ישירות. אני לא עקבתי אחרי התובע בצורה מדויקת."

      (עמ' 15, ש' 21-33).

      " ש.האם אתה יודע שהתדירות הזו הנוהל הזה היה שונה לפני שנת 2000 לרבות עד שנת 93?

      ת.לא יודע.

      ש.מי יודע?

      ת.התובע.

      ש.חוץ מהתובע?

      ת.המנהלים שהיו מעליו ז"ל."

      (עמ' 16, ש' 1-6).

       

      כך תמך מר צרפתי בעדותו, את גרסת התובע לפיה כחלק מעבודתו היה מתלווה, כנציג מחלקת הכספים, לאיש תפעול לצורך ביצוע ספירת מלאי, ע"י מדידת כמות הדלקים במיכלים. ואולם, ובניגוד לטענת התובע כי הוא היה עושה זאת פעם בשבוע. מעדותו של מר צרפתי עולה כי פעולה זו בוצעה פעם ברבעון.

       

    • על ספירת מלאי במתקנים אחרים של פז (כמו המתקנים בנתב"ג) העיד מר צרפתי כך:

      

      (עמ' 14, ש' 33-35).

       

      בהעדר ראיה אחרת לביצוע ספירת מלאי בתדירות גבוהה יותר במתקנים בנתב"ג, אנו קובעים כי גם שם נערכה ספירת מלאי אחת לרבעון.

       

19. התובע נשא בנטל להוכיח כי נחשף לאדי דלק גם כאשר היה מעורב בהליך של ניפוק דלקים:

     

    מר צרפתי נשאל בחקירה החוזרת לגבי מעורבותו של איש כספים בהליך של ניפוק דלקים. מתשובתו עולה כי אכן ישנה מעורבות של איש כספים בהליך זה שכן איש כספים היה נדרש להגיע למשרד האחראי על נושא הנפקות דלק שישב בערך כ- 100 מטר ממתקני הניפוק לצורך "ביצוע התאמות":

     

    "ש.האם אנשי כספים באו במגע עם איש השילוח?

    ת.להערכתי, לא עסקתי בזה באופן אישי, להערכתי מידי פעם היה צריך לבצע בירורים.

    ש.איפה בוצעו הבירורים?

    ת.איש מטעם חברת ההפצה שהיה אחראי על כל נושא ההנפקות ישב בערך 100 מטר ממתקני הניפוק, יש לו משרד, אליו הגיעו אנשי הכספים כל הזמן.

    ש.ומה לעשות?

    ת.לעשות התאמות. לפעמים היו אי התאמות. זה נעשה במשרד של הבחור הזה.

    ש.היה איש כספים שהיה עושה איתו בירורים במשרד?

    ת.כן.

    ש.התובע היה זה שעושה איתו את הבירורים?

    ת.לא יודע.

    ש.כל כמה זמן להערכתך נדרש איש כספים לבצע בירור במשרד של השילוח בתקופה שלפני 96?

    ת.לא יודע.

    ש.אתה יכול להעריך?

    ת.אולי יכול להיות פעם בחודש כשיש אי התאמות. כי זה סכומים ענקיים. כל אי התאמה הייתה שווה הון תועפות."

    (עמ' 17, ש' 6-21).

     

    כך הוכח לפנינו כי בנוסף למעורבותו של התובע בספירת המלאי שנעשתה בחוף שמן ובנתב"ג אחת לרבעון, התובע ערך התאמות ובירורים במשרד ניפוק הדלקים אחת לחודש. עדותו של מר צרפתי ביססה את גרסת התובע בעניין זה, בכפוף להערכת מר צרפתי לגבי תדירות ביצוע הבירורים.

     

    כאן המקום לציין כי גב' ענת חסון, שעבדה במשרדי פז שירותי תעופה בנתב"ג, העידה לפנינו כי התובע היה מגיע לנתב"ג וכי "הוא נפגש עם ההנהלה. הוא נפגש עם העובדים שאיישו משרות בכירות. אני יודעת שהוא גם הסתובב בשטח, בין היתר כאשר שאלתי אותו ויצא לי לשבת איתו אחת לשבוע 4 שעות למי הוא מגיע ולאן הוא מגיע אני יודעת שהוא הסתובב בשטח" לשאלה מה עשה בשטח ענתה כך: "הוא היה גם באזורי המיכלים. הוא גם אחראי על התחשיב של התשלום לרשות וזה חלק מהדברים שלו לבדוק את הדברים. אין לי מושג מה לבדוק."

    בחקירה הנגדית העידה גב' חסון כי היא ידעה על זה מהתובע שאמר לה שהוא "מסתובב בכל המקומות" ושהיא לא ראתה אותו בעצמה. משכך, אין בעדותה זו של גב' חסון כדי להוכיח באופן ישיר ומידיעה אישית כי התובע הסתובב בשטחי המתקן, אולם עדות זו, כי הוא מסר לה שהוא "מסתובב" באותן שנים בהן עבד שם, מסייעת לביסוס גרסתו וגרסת מר צרפתי לגבי עצם העובדה שהוא הסתובב ולא עבד רק במשרדים (באשר למספר הפעמים שנדרש לצאת אל מחוץ למשרדים ולהסתובב במיכלים ובעמדת ניפוק הדלקים – פירטנו לעיל את קביעתנו).

    כאן המקום לציין כי בקביעותינו בהחלטה זו לקחנו בחשבון, כאמור, את טענת הנתבע (שלא נסתרה) כי עבודתו של איש כספים, ככלל, נעשית במשרדים. לכן, כאשר קבענו את משך ותדירות עבודתו מחוץ למשרדים שקלנו את עדויות העדים לפנינו כמו גם את משך השיהוי העצום, אשר הקשה לברר את גרסת התובע בעניין זה.

     

    אשר על כן אנו קובעים כי התובע נחשף לאדי דלק פעמיים ברבעון כאשר התלווה לאיש תפעול לצורך ביצוע ספירת מלאי – פעם במתקני פז בחוף שמן ופעם בנתב"ג וכן פעם בחודש כאשר ערך בירורים במשרד ניפוק הדלקים.

     

     

20. אשר לטענת התובע כי החשיפה לאדי הדלק היתה גם כאשר עבד בתוך המשרדים שהיו במתקני חוף שמן ונתב"ג:

     

    מתצהירי העדים ועדויותיהם לפנינו עולה כי התובע היה מגיע מספר ימים בשבוע למתקני פז בנתב"ג ובחוף שמן.

    ממכתבה של פז מיום 14.11.2019, שצורף כנספח 9 לכתב התביעה, אף עולה כי "בחוף השמן נמצאים מחסני דלק. בשירותי תעופה המרחק למיטב הידיעה של מחסני הדלק מהמשרדים הוא כ- 100 מטר".

     

    כאמור בס' 17 לעיל, מהעדויות שהוצגו לפנינו עולה כי במתקני חוף השמן וכן בנתב"ג היתה חשיפה נשימתית לאדי דלק. מתצהירו של התובע אף עולה כי לקראת סוף שנות ה-90 כל המשרדים היו ממוזגים, ואולם, לטענתו, מאחר והעישון היה מותר רק בתוך המשרדים היו עם חלונות פתוחים וריח של דלק באוויר.

     

    חיזוק לגרסה זו של התובע מצאנו בתצהירו של מר יגאל גילמן, שעבד בפז שירותי תעופה. בס' 7 לתצהירו הצהיר מר גילמן כי למרות שהמשרדים היו ממוזגים, במקרים שמזג האוויר אפשר זאת היו חלונות המשרדים פתוחים.

     

    אשר על כן, אנו קובעים כי החשיפה לאדי דלק בתוך המשרדים בנתב"ג היתה רק כאשר היו עם חלונות פתוחים וזה היה כאשר מזג האויר אפשר זאת. אנו מסיקים ומעריכים שמדובר בתקופה של כ-4 חודשים בשנה – בעונות המעבר - באביב ובסתיו.

     

    תדירות החשיפה במשרדים: התובע הצהיר כי הוא היה מגיע למתקני פז בנתב"ג פעמיים בשבוע בממוצע. גם מתצהירו של מר יגאל גילמן (סעיף 4) עולה כי התובע היה מגיע "באופן סדיר בממוצע של פעמיים בשבוע" עד שחלה. לאחר מכן הגיע פחות.

     

    משכך אנו קובעים כי התובע נחשף לאדי דלקים פעמיים בשבוע כאשר שהה במשרדים בנתב"ג עם חלונות פתוחים בעונות המעבר – חודשיים באביב וחודשיים בקיץ. 

     

    מכל המקובץ עולה כי התובע נשא בנטל להוכיח חשיפה לאדי דלק בשלושה אופנים: הראשון - כאשר נדרש להתלוות לאיש תפעול פעמיים ברבעון כדי לוודא שהמדידה לצורך ספירת המלאי מתבצעת כנדרש – בחוף שמן ובנתב"ג.

    השני – כאשר נדרש התובע לערוך בירורים במשרד ניפוק הדלקים אחת לחודש.

    השלישי – כאשר שהה במשרדים בנתב"ג עם חלונות פתוחים – פעמיים בשבוע במשך 4 חודשים בשנה.

     

     

21. השנים בהן נחשף התובע:

    התובע עבד כשכיר בחברת פז בשנים 1982 ועד סוף 1995. התובע טען כי מתחילת שנת 1996 עבד כעצמאי והמשיך לתת את אותם שירותים לפז (הפעם כפרילנסר באמצעות החברה שבבעלותו "תלפיות כלכלה וכספים בע"מ"). אנו מקבלים גרסה זו מאחר שהיא מתיישבת עם הסכם ההתקשרות שהוצג לנו (נספח 1 להודעת התובע מיום 29.12.20). גרסה זו מתיישבת גם עם עדותו של מר גילמן בתצהירו בו ציין כי התובע עבד עד שחלה ולאחר מכן עבד אבל בהיקף נמוך יותר. משחלה התובע בשנת 1997 יש בעדות זו חיזוק לכך שהמשיך לעבוד באותה עבודה גם כפרילנסר.

     

     

    לסיכום –

    שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית, שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. בהתאם, ימונה מטעם בית הדין מומחה רפואי אשר יחווה דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו, ועל בסיס התשתית העובדתית הבאה, כדלקמן:

    • התובע יליד 1950.

    • התובע עבד בפז מיום 28.2.82 ועד יום 31.12.1995. בהתחלה עבד התובע כעוזר חשב ובשנת 1985 התמנה לתפקיד "מנהל מחלקת חשבונאות ניהולית ודיווח כספי באגף הכספים".

    • בשנים 1996-2003 (למעט כ- 10 חודשים בשנת 1997 בהם היה חולה) המשיך לעבוד בפז כפרילנסר.

    • בשנים אלו, 1982 עד 1997 עבד התובע כאיש כספים במשרדי חברת פז בכמה אתרים. במסגרת עבודתו זו נדרש התובע לבצע משימות גם מחוץ למשרדים, במתקנים ובמיכלים של פז.

      בסביבה מחוץ למשרדים ובמיכלים עצמם היו אדי דלקים שניתן היה להריח. מדובר בבנזן תעופתי, דס"ל וסוגי הבנזין: בנזין 95, בנזין 98, סולר.

    • התובע נחשף לאדי הדלקים במשימות שביצע מחוץ למשרדים בתדירות הבאה:

      1. פעמיים ברבעון נדרש התובע להתלוות לאיש תפעול, על מנת לפקח על תקינות ביצוע ספירת המלאי במיכלי הדלק – פעם ברבעון במיכלים שבחוף שמן ופעם ברבעון במיכלים שבנתב"ג. במשימה זו נחשף התובע, במהלך יום עבודה (בכל פעם) לאדי דלקים מאחר שביצוע המדידה היה במיכלים עצמם.

      2. אחת לחודש נחשף התובע לאדי דלק כאשר נדרש להיות מעורב בבירורים שנדרש לבצע במשרד ניפוק הדלקים. משרד זה היה ממוקם כ- 100 מטר ממתקני הניפוק, שבהם היו אדי דלקים באוויר באותה תקופה.

    • המשרדים בהם עבד פעמיים בשבוע, היו במרחק של 30-50 מטר מחוות מיכלים. גם בעבודתו במשרדים נחשף התובע לאדי דלקים, וזאת כאשר החלונות היו פתוחים (בעונות המעבר כשלא היו צריכים להפעיל את המיזוג, במשך כ- 4 חודשים בשנה). כך, נחשף התובע במשך 4 חודשים, פעמיים בשבוע, לאדי דלקים בעבודתו במשרדים עם חלונות פתוחים.

    • מצבו הרפואי של התובע כמתואר בתיקו הרפואי.

       

      החלטה על מינוי מומחה רפואי תשלח בנפרד לצדדים.

       

       

       

      ניתנה היום, כ"ד שבט תשפ"ב, (26 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

       

       

      מר יוסף רינצלר נציג ציבור מעסיקים		בועז גולדברג, שופט		מר שלמה ליב נציג ציבור עובדים