הפרשנות הרציונאלית של הוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי מחייבת אחת משתי הקביעות האלה: א. יש לראות בתקופת הזכאות לקצבה שהוכרה כתקופה בה האישה "עבדה כעובדת"; ב. בתקופה בת 48 חודשים לא יובאו בחשבון החודשים שבהם הוכרה התובעת כבעלת זכאות לקצבת נכות, כך שהחישוב של 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה המחודשת יעשה מבלי להביא בחשבון את אותה תקופה של אי כושר.
8. עיקר טענות ב"כ הנתבע
א.מסלול הבדיקה של מבוטחת כעקרת בית שונה ממסלול הבדיקה כמשתכרת, בהתייחס לבדיקת אובדן כושר ולא לגבי הבדיקה של אחוזי הנכות הרפואיים.
ב.בתביעתה מ-1.11.15 נבדקה התובעת כעקרת בית, הואיל ובמועד שקדם להגשת התביעה נמצא שלא עבדה ברצף 12 חודשים או 24 חודשים שלא ברצף, בתקופה של 48 חודשים שקדמו ל-1.11.15 – מועד הגשת התביעה, כנדרש לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי.
ג.לפי רישומי הנתבע לגבי תקופת העבודה של התובעת, התובעת עבדה עד ליום 31.1.12 ומיום 1.1.15 היא מקבלת פנסיה.
ד.על פי דיווח לנתבע ולאור האמור בחוק, התובעת לא צברה תקופת עבודה המזכה אותה להיבדק כמשתכרת בהתייחס לתביעתה לנכות מיום 11.2015. לשון החוק בעניין הקריטריונים למסלול הבדיקה של עקרת בית ו/או משתכרת ברורה, והנתבע מחויב לפעול על פי חוק בלבד.
9.המסגרת הנורמטיבית
סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עקרת בית באופן הבא: "עקרת בית" - אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית.
לעניין הזכאות לקצבת נכות מגדיר סעיף 195 לחוק "עקרת בית" כך –
"עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה:
(1)היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד;
(2) היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד.
משמע - ככל שמתקיים אצל המבוטחת, שחדלה לעבוד או שאיננה עובדת, אחד משני התנאים דלעיל הרי שזכאותה לתשלום גמלת נכות כללית תיבחן על פי סווגה "כנכה מבוטחת" (כמשתכרת) ולא "כעקרת בית".
לסוגיית הסיווג נודעת משמעות רבה המשליכה על קביעת הזכאות לקצבת נכות כללית. שכן, לצורך הגדרתה של מבוטחת כ"נכה", באופן המזכה אותה בגמלת נכות כללית, צריך שיתקיימו בה שני תנאים מוקדמים מצטברים:
האחד - דרגת נכות רפואית העולה על הסף מסוים והשני - דרגת נכות תפקודית העולה אף היא על סף מסוים. עם זאת, שיעורי הנכות הרפואית הנדרשים כתנאי סף ואופן קביעת הנכות התפקודית שונים הם שעה שמדובר ב"עקרת בית" לעומת "נכה מבוטחת" (משתכרת):
כך למשל קובעת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984 לעניין "רף הנכות" הרפואית המינימאלי המזכה של "עקרת הבית":
"תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של50% לפחות".
אשר לשיעור הנכות התפקודית - הרי שסעיף 195 לחוק המגדיר "עקרת בית נכה" קובע כי על מנת שמבוטחת המסווגת "כעקרת בית" תחשב "נכה" באופן המזכה אותה בגמלה, צריך שייקבע לגביה כי כתוצאה מהליקוי (מהנכות הרפואית) אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי ב- 50% או יותר.
לעומת זאת, מי שמסווגת "כנכה מבוטחת" (משתכרת) - נבחן שיעור הליקוי התפקודי שלה על פי אובדן כושר ההשתכרות ואילו המבחנים המקדימים בדבר שיעור הנכות הרפואית המינימאלי הנדרש כתנאי לקביעת דרגת אי הכושר - קשיחים פחות. כפי שנקבע בסעיף 208(א) לחוק:
"תנאי לקביעת אי-כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר (בסעיף זה – המבחנים), בשיעור של 60% לפחות, ואולם אם נקבעה למבוטח לפי המבחנים נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות, יהיה התנאי לקביעת אי כושר להשתכר – קביעת נכות רפואית, לפי המבחנים, בשיעור של 40% לפחות."
10.דיון ומסקנות
ב"כ התובעת מסתייג מפרשנות הנתבע את מועד הבדיקה ואופן חישוב "תקופת האכשרה" של התובעת כמשתכרת בנוגע לתביעתה החדשה מיום 1.11.15, אשר נערכה תוך התעלמות מהעובדה שהיא כבר נבדקה כמשתכרת, ונמצאה זכאית לקצבת נכות שהפסיקה לקבל במשך כ-4 חודשים בלבד.
שאלת "המועד הקובע" לעניין קביעת סיווג הזכאות לגמלת נכות כללית (כ"משתכרת" או "עקרת בית") נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. בעב"ל 1131/04 המוסד לביטוח לאומי נ' ציפורה מלכי (1.5.05) נאמר בהבהרות מפי כב' השופט רבינוביץ (אליו הצטרפה כב' סגנית הנשיא השופטת ברק):
"בית הדין האזורי סמך את פסיקתו על דב"ע נא/89-0 המוסד לביטוח לאומי דבוש סתורי, פד"ע כ"ג, 466 (להלן – פס"ד סתורי). על פי פס"ד סתורי נקבע, כי מעמדה של מבוטחת "נכה", או "עקרת בית נכה" יקבע ככלל ביום הגשת התביעה לגמלת נכות למוסד. עם זאת, נקבע באותו פסק דין, כי מעמד זה יקבע במקרים מסוימים לפי מועד צמצום הכנסתה עקב "ליקוי", ולא לפי מעמדה ביום הגשת התביעה למוסד.
הסתירה לכאורה בין שתי האמירות בפס"ד סתורי אינה סתירה, משום שמדובר בנסיבות נבדלות זה מזו. ככלל מעמדה של מבוטחת "נכה" או "עקרת בית נכה" אכן יקבע על פי מצבה העובדתי ביום הגשת התביעה למוסד. מאידך, כאשר צומצמה הכנסת המבוטחת כאמור בסעיף 195 לחוק עקב נכות רפואית של 40% לפחות כאמור בסעיף 208 לחוק, יבחן מעמדה כ"נכה" או כ"עקרת בית נכה" על פי מועד הצמצום בהכנסות כאמור לעיל הנובע מהנכות הרפואית, וזאת בתנאי שהנכות הרפואית הייתה קיימת במועד צמצום ההכנסות. במועד צמצום ההכנסות של המשיבה בשנת 1997, לא הייתה למשיבה נכות רפואית, ולכן יש לסווגה כ"עקרת בית נכה".
(ההדגשות לא במקור)
לפי הנאמר על ידי כב' השופט רבינוביץ, המועד הקובע לבחינת הסיווג ייגזר מן הנסיבות, תוך בחינת ההצדקה הסוציאלית להותיר את הסיווג הקיים או לשנותו. על כן, נבחן, בין היתר, את הקשר הסיבתי בין היווצרות ליקוי בריאותי משמעותי (רפואית ותפקודית) עם הפסקת העבודה של המבוטחת. זאת בשים לב לכך שגמלת הנכות הכללית נועדה, בין היתר, להעניק פיצוי מסוים גם אם מוגבל, למי שעקב מצב בריאותה נכפה עליה להפסיק את עבודתה והיא אינה יכולה עוד להסתמך על כושר השתכרותה כבעבר.
כאשר קיים קשר מובהק בין הליקוי הבריאותי של המבוטחת לבין הפסקת עבודתה, סיווג הזכאות שלה ייבחן במועד הפסקת העבודה ולא במועד הגשת התביעה לקצבת נכות.
כפי שמסכמת כב' השופטת נטע רות בפסק דין פלונית (ב"ל 32987-01-12 פלונית - המוסד, 5.2.13):
"עולה אפוא מן הפסיקה - כי הגדרת "המועד הקובע" לעניין ביצוע הסיווג הינה תלוית נסיבות ונגזרת, בין היתר, מההכרעה בשאלת הזיקה הסיבתית שבין הפסקת העבודה לבין חומרת הליקוי הרפואי והתפקודי שגרם לה ואשר הצדיק אותה הווי - אומר מעמידתה של המבוטחת בתנאי הסף של הנכות הרפואית והתפקודית במועד הפסקת העבודה.
לשון אחרת - ככל שבמועד היווצרות הליקוי הופסקה עבודתה של המבוטחת כתוצאה מהליקוי ובד בבד אף הוכרה זכאותה לגמלת נכות כנכה מבוטחת - נוכח אחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעו לה - אזי שלא יהיה מקום לבחון את סווגה מחדש במועד הגשתה של כל תביעה ותביעה במסגרתה מתבקשת הערכה מחודשת של מצבה הרפואי. זאת אלא אם התקיימו נסיבות המצדיקות זאת, המוכפפות לתכלית הסוציאלית של הגמלה. כך למשל, יכול ותקום הצדקה לשינוי הסווג כאמור שעה שקיימת תקופה משמעותית וממושכת במהלכה לא עמדה המבוטחת בתנאי הסף המזכים בגמלת נכות "כנכה מבוטחת". זאת, באופן שאיפשר לכאורה את חזרתה והשתלבותה במעגל העבודה. נסיבות אלה או נסיבות מצדיקות אחרות, לא התקיימו לטעמי כלל ועיקר בתובעת, אשר אחוזי הנכות הרפואית שלה הופחתו, באופן ששלל את זכאותה לגימלה, לתקופת זמן מוגבלת קצרה של שנה אחת בלבד, מתוך תקופה כוללת של כ- 7 שנים.
בשולי הדברים אעיר - כי מסקנה אחרת עלולה להביא לכך ששינוי הסוג, המשפיע באופן ניכר ולעיתים גם בלתי הפיך על זכויות המבוטחת לגמלת נכות כללית - יכול וינבע מכשל מקרי של המבוטחת להתמודד עם קביעה חד פעמית ולעיתים אף בעייתית של ועדה רפואית זו או אחרת בלא שחל שינוי משמעותי ביכולתה לשוב למעגל העבודה. כשל היכול לנבוע לעיתים, כמו שקרה אולי במקרה דנן, מחוסר מודעות של המבוטחת למלוא המשמעות של החלטת הועדה הרפואית המשליכה על שינוי הסווג או - מקשיים הנוגעים לנגישות המשפטית. קשיים המאפיינים לצערנו חלק לא מבוטל של המבוטחים ולעיתים דווקא זה המוחלש ביותר".
דברים אלה יפים לענייננו, משהתובעת צברה את תקופת האכשרה הנדרשת כמבוטחת משתכרת בעת הגשת תביעתה הראשונה, נבדקה ככזו ואושרה לה גמלת נכות שקיבלה במשך 42 חודשים. בהמשך, בתום תקופת הזמניות נבדקה התובעת שוב ונקבעה לה נכות רפואית מזכה, אך לא עברה את סף אי הכושר ותשלום הגמלה הופסק למשך כ-4 חודשים. בעת שהגישה התובעת תביעה מחודשת שוב נקבעה לה נכות רפואית מזכה, אך היא נבדקה כ"עקרת בית" ולכן נקבעה לה דרגת אי כושר של 60% בלבד.
התובעת הפסיקה לעבוד עקב הליקוי הרפואי שממנו המשיכה לסבול בכל תקופת הבדיקה וגרם לה אי כושר. הפסקת הזכאות עקב הקביעה לגבי אי הכושר נמשכה 4 חודשים בלבד. על כן בהתאם לנסיבות המקרה ופרשנות התכליתית של סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, יש לראות כ"מועד קובע" לבדיקת מסלול הזכאות של התובעת את מועד הגשת התביעה הראשונה.
11. לסיכום
לאור האמור, התביעה מתקבלת.
בדיקת התובעת לעניין אי כושר וזכאות לגמלת נכות תהיה על פי מסלול "מבוטחת משתכרת".
על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, א' אב תשע"ז (24 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
גב' דבורה פינקלשטיין, נציגת עובדים
|
|
עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד
|
|
גב' צביה דגני,
נציגת מעסיקים
|