ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).
3.ביום 18/7/22 התקבלה לתיק חוות דעת המומחה. המומחה סקר ספרו עניפה בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפה תעסוקתית לשמש לבין המחלה שבה לקה התובע. כמו כן, פירט שינוי באסכולה בסוגיה זו בשנים האחרונות. לסיכום חוות הדעת, השיב לשאלות בית הדין:
לסיכומו של דיון:
האם עלינו לזנוח את הגישה/האסכולה ששלטה בעשור האחרון של המאה הקודמת והראשון של המאה הנוכחית הגורסת, שאין קשר ישיר בין עבודות בחוץ לבין התפתחות סרטן מסוג BCC לטובת האסכולה החדשה הגורסת את ההפך? נראה לי, שאוסף העובדות שהתפרסמו בשנים האחרונות, ובעיקר מאמרי הסקירה אינו מותיר הרבה ספקות ומקום לספקולציות.
אשר על כן, ע"פ הידע העדכני המתבסס בעיקר (אבל לא רק) על עבודות מהשנים האחרונות ומתוך כך טרם זכה להתפרסם בספרי הלימוד (textbooks), אני מקבל את הקשר הסיבתי בין חשיפתו של התובע לשמש בעת עבודתו לבין הסרטן מסוג BCC, וזאת בסבירות של למעלה מ- 80%.
אולם הקשר המוכח הזה אינו מצביע על כך, שהחשיפה בעבודה הינה הגורם הבלעדי האחראי במלואו להתפתחות הסרטן. גם החשיפה בילדות, גם כוויות שמש אם היו וגם החשיפה לסירוגין, בסופי שבוע, בעת חופשות ובפעילות שמחוץ לעבודה תרמו את חלקם בהתפתחות הסרטן מסוג BCC ולא פחות מכך הנטייה האינדיבידואלית האישית הגנטית, ע"פ ניסיוני וע"פ הספרות אני מעריך את השפעתה/חלקה/תרומתה של החשיפה בעבודה, במשך כעשר שנים בהם היה חשוף כשעה עד שעתיים לשמש בעבודתו בחוץ ב- 30%, ואת יתר הגורמים, לרבות גנטיים, סוג העור, והחשיפה בילדות, ומחוץ לעבודה גם כן ב- 70%.
את הפגיעה של השמש ניתן לחלק למנות קרינה זעירות, שחזרו על עצמן שוב ושוב. כל פגיעה זעירה כזו ב- DNA או במערכות תוך תאיות אחרות ניתנת כיום להדגמה באמצעי מחקר חדישים ומשוכללים. חלק מהפגיעות יתוקנו ע"י מערכת התיקון של הרקמות, וחלק ימשיכו להתקיים, להשתכפל ולהצמיח (בעידוד מנות נוספות של קרינת UV) שורה של תאים ממאירים, שברבות השנים יתגלו לעינינו כסרטן עור. על כן ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הללו זה על גבי זה כרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה נוטפות).
4.ביום 20/10/22 הועברו למומחה שאלות הבהרה. המומחה השיב תשובות ארוכות ומפורטות ביום 6/12/22.
להלן תובא שאלה מס' 8 ותשובת המומחה לשאלה זו:
8.ש.לאור גורמי הסיכון, מועד גילוי הנגעים והספרות הרפואית, ומשך החשיפה כמתואר בפרק העובדות, האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקוי של התובע? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשעור 20% ומעלה). אנא נמק תשובתך.
8.ת.לאור גורמי הסיכון, מועד גילוי הנגעים והספרות הרפואית, ומשך החשיפה כמתואר בפרק העובדות, לאור כל אלה אינני מוצא מקום לשנות כהוא זה ממסקנתי וקביעתי בחוות הדעת כי ע"פ ניסיוני וע"פ הספרות, אני מעריך את השפעתה/חלקה/תרומתה/ של החשיפה בעבודה במשך כעשר שנים בהם היה חשוף כשעה עד שעתיים לשמש בעבודתו בחוץ ב- 30%, ואת יתר הגורמים לרבות גנטיים, סוג העור, והחשיפה בילדות, ומחוץ לעבודה גם כן ב- 70%. ויתירה מכך, גם בקביעה זו של 70%, גורמים מחוץ לעבודתו של התובע יש שולי ביטחון לא מבוטלים לגורמים שוליים שלא הכללתי בחוות הדעת.
5.הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
בסיכומי התובע נטען כי לאור האמור בחוות הדעת, יש לקבל את התביעה.
6.בסיכומי הנתבע נטען כי פרופ' וולף שגה כאשר החליט כי פרק זמן של שעה עד שעתיים חשיפה לשמש ביום, מספיקים כדי לקבוע קשר סיבתי בין חשיפה לשמש לבין גידול מסוג BCC.
נטען כי המומחה הופנה במפורש למאמר שבו נקבע כי יש צורך בחשיפה של 75% מיום העבודה ולא די בשעה – שעתיים וכן נטען כי מהעובדות כלל לא ניתן להסיק חשיפה של שעתיים. נטען כי אין די בכך שהמומחה אינו מסכים למה שנאמר במאמר שאליו הופנה, אלא היה עליו להציג ספרות רפואית התומכת בעמדתו. ועוד נטען כי יש להורות על מינוי מומחה אחר ולכל הפחות מומחה נוסף. עוד נטען כי פרופ' וולף נתן חוות דעת בנוסח קבוע שהוא נותן גם בתיקים אחרים (תוך הפניה לשני תיקים).
7.לאחר עיון בטענות הצדדים להלן פסק הדין.
8.בראש ובראשונה אתייחס לבקשת הנתבע, שהועלתה לראשונה בסיכומים, למנות מומחה אחר או מומחה נוסף. הדרך שבה פעל הנתבע, להעלות את הבקשה רק במסגרת הסיכומים ולא להפנות את בית הדין ואת התובע לקיומה של בקשה כזו, היא התנהלות לא ראויה.
בידוע, כי בית הדין קורא את סיכומי הטענות רק בבואו ליתן פסק דין. כתוצאה מכך, בית הדין יחשף לבקשה רק כאשר יגיע לכתיבת פסק הדין. או אז יהיה על בית הדין לבקש את תגובת הצד שכנגד ולתת החלטה ונמצאנו שההליך כולו מתעכב למשך חודשים רבים, שלא לצורך.
9.די באמור לעיל כדי לדחות את בקשת הנתבע, שהועלתה בסיפא לסיכומים, למינוי מומחה אחר או נוסף.
למעלה מהדרוש אציין כי לאחר עיון בטענות הנתבע, לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה, אף ללא קבלת תגובת התובע. הטעם לכך הוא שהמומחה מסר חוות דעת מפורט ומנומקת, תוך התייחסות למאמרים שונים בתחום, לשינוי אסכולה, וכן פירט מדוע לדעתו רמת החשיפה של התובע, די בה כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי כנדרש בחוק ובפסיקה.
טענת הנתבע לקיומה של אסכולה, לא הוכחה.
טענת הנתבע כי המומחה "מעתיק" את חוות הדעת מתיקים אחרים, לא הוכחה וממילא לא נמצא פסול בכך שהמומחה מפרט את החלק התאורטי מדעי, באופן כללי בכל חוות הדעת שהוא נותן, ובסיום – מתייחס לנסיבות האישיות של התיק שמונח בפניו.
10.לגוף התביעה, המומחה הבהיר כי תנאי העבודה של התובע – חשיפה ישירה לשמש כשעה עד שעתיים ליום, ועוד חשיפה דרך חלונות הרכב לעוד מספר שעות ביום, די בהם כדי לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין מחלתו. הנתבע נתפס לקביעת המומחה אודות חשיפה של שעה עד שעתיים ליום באופן ישיר, אולם מתעלם מקביעת המומחה כי גם במהלך נהיגה יש חשיפה לשמש, אף כי מועטה, וכי התובע נהג במשך שעות רבות מידי יום.
המומחה התייחס לנסיבות האישיות של התובע, כמו גם לידע הרפואי תאורטי בנושא גידולים בעור. על יסוד כל אלה, קבע את שקבע, ואף חזר על כך ביתר פירוט במסגרת תשובות לשאלות הבהרה.
11.לאור כל האמור, על יסוד האמור בחוות דעת המומחה, התביעה מתקבלת.
12.בשים לב להליכים בתיק, כמו גם בקשת הנתבע למינוי מומחה אחר או נוסף שעלתה לראשונה בסיכומים, אני קובעת כי הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
ניתן היום, 17/2/23 , בהעדר הצדדים.
