פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעתו של מר פלוני (להלן: "התובע"), להכיר באירוע מיום 1.10.2021 כתאונת עבודה בהתאם למשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע

2.התובע יליד 1980.

3.התובע עובד ב"קרן לב"י האגודה למען החייל" (להלן: "המעסיק") בתפקיד אחראי החזרות ברשת כוורת (רשת חנויות הנוחות של "יחד למען החייל" הפועלת בתוך בסיסי צה"ל).

4.בסוף השבוע שחל בין התאריכים 30.9.2021 עד 2.10.2021 (חמישי- שבת) התובע השתתף בנופש מאורגן של מקום העבודה (להלן: "הנופש"). הנופש התקיים במלון דן בירושלים. במהלך הנופש, ביום 1.10.2021 (יום שישי), התובע השתתף בסיור לשוק מחנה יהודה בירושלים (להלן: "הסיור").

5.התובע טוען, כי בדרך חזרה מהסיור למלון, בשעה 14:00 לערך, בזמן שישב באוטובוס ההסעה שאורגנה על ידי המעסיקה, נהג האוטובוס התנגש במפתיע ב"בוטקה" של שומר המלון וחלונות האוטובוס התנפצו. כתוצאה מניפוץ החלונות, התובע נחתך ודימם. ההתנגשות גרמה לבהלה גדולה של העובדים באוטובוס, אשר חששו שמדובר בפיגוע. כתוצאה מהבהלה והרצון לברוח, התובע סובב את קרסול רגל ימין עוד כשהיה בתוך האוטובוס (להלן: "התאונה").

6.בעקבות הפגיעה, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה. תביעת התובע נדחתה על-ידי פקיד התביעות ביום 5.1.2022, בנימוק כדלקמן:

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מי מטעמו.

עובד יהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בשעת ביצוע העבודה, וכן בפעולות נלוות הקשורות לעבודה.

מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי פגיעתך ארעה במהלך יום נופש שאורגן על ידי מעבידך והוועד.

חופשה משותפת אינה בגדר פעולה נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

7.מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבע לא הובאו עדים כלל.

טענות הצדדים

8.עיקר טענות התובע

• במכתב הדחייה ובכתב ההגנה, הנתבע לא חלק על עצם התרחשות התאונה. המחלוקת הייתה ביחס לשאלה האם הנופש אשר במסגרתו התרחשה התאונה הינו בגדר "פעילות נלווית לעבודה". לאור האמור, הנתבע מושתק מלהעלות בשלב זה טענות לעניין עצם התרחשות התאונה.

   

  בכל מקרה, התאונה אשר אושרה על ידי המעסיקה (נ/3) אינה מוטלת בספק ואין רלוונטיות לעניין מסירת ההודעה על התאונה למי מטעם המעסיקה. מועד קבלת הטיפול הרפואי לראשונה (מלבד העזרה הראשונה ע"י עובדת המלון) הוצג במסגרת המסמכים שצורפו לכתב התביעה. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בקשר לקרסול כבר ביום 4.10.2021 וציין את האירוע שהתרחש באוטובוס. אין לייחס משמעות לסתירה המינורית בין מועד הפנייה המתועדת של התובע לקבלת טיפול רפואי לראשונה ביום 4.10.2021, לבין עדותו של התובע שהתקיימה בחלוף כשנתיים וחצי מהאירוע ושלפיה הוא פנה לקבלת טיפול רפואי ביום ראשון (3.1.2021). לאור האמור, כל טענות הנתבע בסיכומיו שיש בהן ניסיון לקעקע את העובדה שהתאונה אירעה - דינו להידחות.

   

• יש לקבוע כי הנופש היה בגדר "פעילות הנלווית לעבודה" וכי הפעולה בה נפגע התובע הייתה חלק אינטגרלי מהפעילות הנלווית. על כן, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי מדובר בתאונת עבודה. לעניין זה, התובע ממלא אחר שני המבחנים שנקבעו בפס"ד אילוז לצורך סיווג הפעילות בה נפגע כ"פעילות נלווית לעבודה".

   

  אשר למבחן הראשון, במסגרתו יש לבחון את האירוע הכולל בו נטל העובד חלק ואת מידת זיקתו לעבודה בהתחשב במערכת יחסי העבודה במקום העבודה ומידת העניין שיש למעסיק באירוע, הרי שהנופש אורגן ע"י המעסיקה שיזמה את הנופש; למעסיקה אינטרס בקיומו של הנופש - גיבוש חברתי של העובדים; טופס ההרשמה לנופש יחד עם תוכנית הנופש וכן התזכורת להרשמה נשלחו ממחלקת משאבי אנוש של המעסיקה לדוא"ל של התובע בעבודה; טופס ההרשמה לנופש נושא לוגו של המעסיקה וחתום ע"י המעסיקה וועד העובדים; הנופש מומן ברובו הכמעט מוחלט ע"י המעסיקה (העובדים השתתפו השתתפות מינימלית של 400 ₪ בלבד מתוך עלות של 2,240 ₪); המעסיקה מימנה ודאגה להסעתו של התובע לנופש; נציגי ההנהלה השתתפו בפעילות - ונפשו בעצמם במלון; אמנם לא הייתה חובה פורמלית להשתתפות בנופש, אך התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי הממונים מטעם העבודה רואים ב"עין לא יפה" עובדים שאינם משתתפים בפעילות כמו הנופש ואף רומזים בצורה מובנת מאד שיש חובת השתתפות לא כתובה. התובע לא נחקר על הצהרתו זו במסגרת חקירתו הנגדית. זאת ועוד, התובע עוד הצהיר שהוא יודע שמצופה ממנו כעובד ותיק של למעלה מ -13 שנים להיות נוכח בנופש המאורגן ולכן חש חובת השתתפות.

   

  יש ללמוד מפסק דין בשארה ח'ורי לענייננו. באותו מקרה נדון עניינו של עובד שיצא לנופש חברה בחו"ל בנסיבות בהן התובע והעובדים לא חויבו להשתתף בנופש; כל עובד השתתף ברבע מעלות הנופש; העובדים הורשו לצרף בני זוג וילדים; המערער יצא לנופש יחד עם בת זוגו; נציגי ההנהלה יצאו לנופש עם העובדים; והתאונה אירעה במסיבה שאורגנה במהלך הנופש. בית הדין האזורי פסק כי המבחן הראשון שנקבע בפס"ד אילוז מתקיים והנופש הינו בגדר "פעילות נלווית לעבודה". בערעור שהוגש לבית הדין הארצי, גם הנתבע הסכים עם קביעה זו ובית הדין הארצי אישר אותה (המחלוקת נותרה בעניין המבחן השני).

   

  אשר למבחן השני, במסגרתו יש לבחון את אירוע הפגיעה עצמו ואת הפעילות בה עסק העובד כשנפגע, הרי שהפעולה בה נפגע התובע הייתה חלק אינטגרלי מהנופש עצמו- ההסעה בחזרה מהסיור בשוק מחנה יהודה. אין מדובר בטיול פרטי שעשה התובע לעצמו, אלא בסיור שנקבע ותוכנן מראש ע"י המעסיקה שארגנה את הנופש, והוא אף מוזכר בתוכנית הנופש ובטופס ההרשמה לנופש.

   

  הנתבע לא זימן לעדות מטעמו את עורך ה"שאלון למעביד- פעילויות ספורט נופש וחברה" (נ/3) או כל גורם אחר מטעם המעסיקה. בכך, קיבל הנתבע את האמור בשאלון למעסיקה ומסכים עם תוכנו. ב"כ הנתבע גם ציין זאת במפורש בדיון ההוכחות.

   

• אשר לטענת הנתבע בסיכומיו שלפיה מדובר בתאונה "בדרך", לא ברור מהיכן לקוחה מסקנה שגויה זו של הנתבע. ברור מהתיק שלא מדובר בנסיעה מהמעון לעבודה או מהעבודה למעון ועל כן, אין שום קשר לסעיף 80(1) לחוק לענייננו. בנסיבות העניין, אין גם רלוונטיות לטענות הנתבע לעניין "סיכוני הדרך" או ל"מסלול הנסיעה".

   

  לאור האמור בסיכומי התובע לרבות סיכומי התשובה, מבוקש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות.

   

  9.עיקר טענות הנתבע

   

  • התובע מסר גרסאות סותרות ביחס לתאונה הנטענת. כך למשל, בטופס התביעה שהגיש לנתבע ציין כי נפגע בקרסול ימין וכי "עובדת המלון ניקתה את הדם ונתנה טיפול ראשוני". מהאמור ניתן ללמוד כי הדם נבע מהפגיעה בקרסול. בעדותו בבית הדין הסביר כי הדם נבע מניפוץ הזכוכיות ואינו קשור לפגיעה בקרסול. בנוסף, התובע מסר למעסיקתו כי הפגיעה ארעה "בדרך באוטובוס בדרך לנופש החברה" (כמצוין בסעיף 13 לטופס התביעה), בעוד בפועל התובע טוען כי התאונה ארעה בדרך חזרה מהסיור. בניגוד לגרסאות שהתאונה ארעה בדרך לנופש או בדרך מהסיור, בטופס ב"ל 250 נרשם כי התאונה ארעה "במסגרת טיול מעבודה", קרי "תוך כדי" הטיול ולא "בדרך לנופש".

     

    התובע הגיש למשטרת ישראל תלונה על התאונה רק ביום 15.12.2021, כחודשיים וחצי לאחר האירוע הנטען. ההודעה במשטרה אינה תואמת את פרטי התאונה הנטענת על ידי התובע. מההודעה עולה, כי התובע מסר שהתאונה הייתה בעבודה (להבדיל מגרסאותיו לעניין תאונה בדרך לנופש או תוך כדי פעילות נלווית). התובע לא הגיש חומר כלשהו ממשטרת ישראל למרות שהוא טוען כי נהג האוטובוס נסע מהמקום בלי לדווח.

     

    גם הגרסה שדווחה בשאלון המעסיק אינה תואמת את הגרסאות השונות של התובע לעניין אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה. זאת ועוד, המסמכים הרפואיים מזמן אמת סותרים לחלוטין את גרסת התובע.

     

    השינויים התכופים בגרסת התובע, כמו גם הימנעותו מהבאת ראיות לאורך כל הדרך מערערים מאד את מהימנותו ומביאים למסקנה כי החבלה בקרסול, עליה התלונן לראשונה ביום 4.10.2021, כלל לא ארעה בעת הארוע הנטען.

     

  • התובע טוען למעשה לארוע תאונתי "בדרך" ולכן היה עליו להוכיח את הנדרש להוכחת תאונה בדרך. ואולם, התובע לא עשה זאת. אין המדובר בדרך מהעבודה למעון ואין המדובר בדרך מהמעון לעבודה (או לפעולה הנלווית). התובע לא הוכיח גם שמדובר בדרך ממקום עבודה אחד למשנהו. על כן, התובע אינו עומד בתנאי סעיף 80(1) לחוק.

     

    על התובע מוטל נטל הוכחה כבד במיוחד, מאחר שאינו טוען לתאונה תוך כדי העבודה ולמעשה טוען לתאונה המרוחקת פעמיים מהעבודה ("פעולה נלווית", "בדרך"). לפיכך, החזקות שבחוק אינן חלות בעניינו של התובע. נטל הוכחה הכבד במיוחד לא הורם ע"י התובע.

     

    התובע טען בתביעתו לפגיעה ספציפית ואולם, התובע לא הוכיח כי פגיעה זו נגרמה תוך כדי ועקב הארוע הנטען. מאחר שהתובע טוען לארוע תאונתי בדרך, הרי שעליו להוכיח כי מדובר בפגיעה עקב סיכוני הדרך ולא בפגיעה אדיופטית והוא לא עשה כן.

     

  • אשר לשאלה האם מדובר בפעילות נלווית, בשאלון למעסיק (נ/3), המעסיקה לא סימנה אף אחת מאפשרויות הגדרת הסיור (יום כייף, טיול, מסיבה וכו'); הסיור אורגן על ידי ועד העובדים והמעסיקה וההוצאות הושתו על הוועד, המעסיקה והתובע בעצמו (התובע שילם 400 ₪ והוועד שילם 1840 ₪); את ההסעה מימנו המעסיקה והוועד; לתובע אף הצטרף חבר והוצאותיו שולמו על ידי הוועד והתובע (התובע שילם 210 ₪ נוספים); לתובע לא הייתה חובת השתתפות. לעניין זה, התובע טען בתצהיר עדותו הראשית כי הממונים עליו רואים ב"עין לא יפה" עובד שאינו משתתף בפעילות מעין זו. ואולם, התובע נמנע מהבאת ראיה כלשהי לכך; לתובע לא שולם שכר בימי הפעילות; הפעילות הייתה במהלך סופ"ש ולא בשעות העבודה; על אף שנציגי ההנהלה השתתפו בפעילות, הם לא השתתפו בסיור עצמו; התובע טען כי במהלך הנופש נאם יו"ר "המעסיק" (לא ברור איזה "מעסיק" מבין השלושה האפשריים), ואולם התובע לא ציין מתי היה הנאום וכיצד הוא מתקשר לארוע הנטען.

    בתשובה לשאלות ביה"ד התובע מסר כי לא כל העובדים השתתפו בנופש ואף מסר כי הוא אינו יודע כמה השתתפו בסיורים. לטענתו היו 3 אוטובוסים מלאים. התובע לא הביא כל ראיה לכך. ואולם, גם בהנחה ש- 150 איש השתתפו בסיורים, עדיין מדובר בפחות ממחצית מהמשתתפים בנופש (לטענתו 400-360 איש).

    מכאן, שאין המדובר בפעילות הנלווית לעבודה כפי שהוגדרה בהלכה המחייבת.

     

    גם לו נניח (לטובת התובע) כי הפעילות כולה (הנופש) היתה פעילות נלווית לעבודה (וככל הנראה לא היתה), הרי ברור שהסיור עצמו לא היווה פעילות נלווית לעבודה, אלא פעילות נלווית לפעילות נלווית. לעניין זה, הסיור בירושלים נועד לעובדים שביקשו לקחת בו חלק; התובע הגיש טופס הרשמה, ממנו עולה בבירור כי היתה אפשרות להירשם ל"טיולים", כלומר לא היתה חובת רישום. זאת ועוד, התובע לא נפגע במהלך הסיור עצמו, אלא בדרך חזרה מהסיור לבית המלון. על כן, מקל וחומר, אין מדובר בפגיעה תוך כדי ועקב פעילות נלווית.

     

    מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא הוכיח אף אחד מתנאי הפסיקה בנושא (המבחן הדו שלבי שנקבע בפס"ד אילוז).

     

    לאור כל האמור לעיל, מבוקש לדחות התביעה כבר בשלב זה, ללא מינוי מומחה.

     

    דיון והכרעה

    10.סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה", כדלקמן:

    "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

    11.המונח "תאונת עבודה" פורש בהרחבה בפסיקה, ונקבע כי אף פעילות הנלווית לעבודה עשויה להיחשב כתאונת עבודה, "הכל בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה".

     

    12.בהתאם להתפתחויות בעולם העבודה המודרני, הפסיקה אף הכירה בפעולות נופש או אירועים חברתיים אחרים כפעילות נלווית לעבודה, וזאת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה ומתוך הכרה באינטרס של המעסיק באותה פעילות נלווית. לעניין זה נפסק "שמקום עבודה אינו נמדד רק בפעילותו היצרנית או הכלכלית אלא מהווה מרקם כולל של יחסי עבודה ותרבות ארגונית, כך שבנסיבות המתאימות - גם פעילות רווחה, נופש, ספורט, תרבות או השתלמות תוכר כ"פעילות נלווית לעבודה" הנופלת בגדרו של סעיף 79 לחוק, כל עוד ניתן לראות קשר סביר בינה לבין העבודה" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

     

    בהתאם נקבע:

     

    "נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה...".

     

    13.בעניין אילוז גיבש בית-הדין הארצי מבחן דו-שלבי לצורך מתן מענה לשאלה אימתי תוכר תאונה במסגרת פעילות נלווית לעבודה, כתאונת עבודה:

     

    "המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה:

    בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים. זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, או בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה...

    בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן - האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלבנטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר" (ההדגשות הוספו – ר.ג.)

    14.בעניין בילצ'ק סיכם בית-הדין הארצי את מבחני המשנה לבחינת "עניין המעסיק" בשלב הראשון, אשר הנם בין היתר:

     

    "מי יזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן אותה; האם הייתה חובת השתתפות ישירה או עקיפה; האם הפעילות נערכה בשעות העבודה; האם זמן הפעילות הוכר כזמן עבודה; מי היו המשתתפים בפעילות; מה מידת הרלוונטיות של האירוע לפעילותו של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מה מידת הזיקה של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק; האם הייתה מעורבות של ועד העובדים כחלק מההסכמות הקיבוציות במקום העבודה; והאם גילה המעסיק עניין בפעילות...".

    15.בבג"ץ זגורי, בג"ץ הוסיף וחידד כי על מנת שהעניין שיש למעסיק באירוע יוביל לסיווגו כפעילות הנלווית לעבודה, יש להחיל מבחן מהותי של בחינת תכני האירוע. לעניין זה, נדרש כי האירוע יכלול פעילות המשרתת את המטרה שלשמה הוא נועד. "כך, אין להתייחס לאירוע כ"השתלמות" אם לא התקיימו בו מפגשים כלשהם בעלי תוכן מקצועי רלבנטי וכן אין להתייחס לאירוע כ"גיבוש לעובדים" אם האירוע נעדר מפגשים ופעילויות משותפות לעובדים ובפועל פנה כל עובד לעסוק בענייניו ולהתנהל כרצונו ובאופן פרטי במהלך האירוע או במרבית הזמן שהוקצה לו".

     

    16. בפס"ד קיפרמן הרחיב בית הדין בעניין השלב השני, וקבע כך:

         

        "בשלב השני, במהלך בחינת הקשר הסיבתי בין 'האירוע התאונתי' לבין ה'אירוע המוכר' יש לבדוק האם הוכח כי פעילות הפנאי במהלכה התרחש האירוע התאונתי, מהווה חלק בלתי נפרד מן האירוע שהוכר כ'פעילות נלווית', או האם פעילות הפנאי עומדת לעצמה ומנותקת מן הפעילות שהוכרה כ'נלווית' לעבודה ולתכליתה."

         

         

    17. עוד נקבע בפס"ד אילוז בכל הנוגע לשלב השני, כדלקמן:

         

        "אינני רואה נפקא מינא אם התאונה לעובד נגרמה במהלך פעילות קבוצתית, אינדיבידואלית, או משפחתית, כל עוד הייתה אותה פעילות חלק אינטגראלי מתכנית הפעילויות של האירוע המוכר. לא כן הדבר, במקרה בו העובד פרש מן הכלל ו'עשה תכנית לעצמו', או מקום בו ניתן להצביע על ניתוק הקשר, או הזיקה, בין הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה, לבין האירוע המוכר."

         

        מן הכלל אל הפרט

    18. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל הראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתנו הינה כי הנופש בו השתתף התובע הינו בבחינת "פעילות נלווית לעבודה" בהתאם למבחני הפסיקה. על כן, התאונה בה היה מעורב התובע הינה בגדר "תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק. להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו.

        האם התובע הוכיח את עצם התרחשות התאונה?

    19. תחילה נציין, כי אין בידנו לקבל את טענת הנתבע שלפיה התובע לא הוכיח את עצם התרחשות התאונה הנטענת על ידו מיום 1.10.2021. לעניין זה, צודק התובע כי במכתב הדחייה, כמו גם בכתב ההגנה, הנתבע לא הכחיש את עצם התרחשות התאונה, אלא טען כי פעילות הנופש בה נפגע התובע אינה בגדר פעילות נלווית לעבודה. כך, במכתב הדחייה נרשם "מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי פגיעתך ארעה במהלך יום נופש שאורגן על ידי מעבידך והוועד. חופשה משותפת אינה בגדר פעולה נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). בדומה, בסעיפים 8(ט-י) לכתב ההגנה נטען כי "...התובע נפגע בחזרה מסיור בירושלים שאינו בגדר פעילות נלווית... המעסיק כלל לא לקח חלק בסיור המאורגן בירושלים אשר בחזרה ממנו נפגע התובע" (ההדגשות הוספו- ר.ג.). מכאן, שגם הנתבע הסכים שהתובע נפגע בחזרה מהסיור בירושלים.

         

    20. מכל מקום, גרסת התובע לפנינו בכל הנוגע לפגיעה בחזרה מהסיור בירושלים הייתה עקבית ומהימנה ונתמכה הן בשאלון המעסיקה שנמסר לנתבע (והוגש כראיה מטעמו- נ/3) והן במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע. על רקע האמור, התרשמנו, כי אין ממש בטענת הנתבע לסתירות ולגרסאות שונות באופן תיאור התובע את האירוע ולהיעדר מהימנותו. הנתבע בסיכומיו הפנה לאי דיוקים באופן מסירת הפרטים על ידי התובע או ניסוחם על ידי צדדים שלישיים (הגורמים מטעם המעסיקה/ הרופא המטפל) ובמנותק מהגרסה הכללית הברורה והמהימנה. להלן נבהיר קביעה זו.

         

    21. התובע הסביר בעדותו לפנינו את נסיבות התאונה. התובע הסביר כי כתוצאה מהתנגשות האוטובוס ב"בוטקה" של השומר, חלונות האוטובוס התנפצו ופגעו בו כשהוא היה בתוך האוטובוס. התובע הבהיר כי הפגיעה בקרסול לא הייתה כתוצאה מהתנפצות השמשות. על רקע שאלות ב"כ הנתבע, התובע פירט באופן נהיר את השתלשלות העניינים, כדלקמן: "אז אז אני אסביר, אני רוצה להסביר... הנהג כשהוא מגיע למלון, יש איזה כיכר שיש שם איזה בוטקה ממתכת... בסיבוב, שהוא עושה סיבוב... כולם כבר עייפים זה בסביבות 13:30- 14:00... בסיבוב הבוטקה היה גילח את כל החלונות... ואני התיישבתי בערך באמצע, אז כל החלונות התנפצו עלינו. עכשיו, בהתחלה לא ידעו מה זה חשבו שזה פיגוע, כי פתאום הזכוכיות עפו ואנשים עם דם וזה. אני כולי הייתי שותת דם כי התיישבתי ליד החלון, על עדן החלון... עכשיו, כולם צעקו 'פיגוע' אני הוציאו אותי כאילו, כאילו מהפגיעה זזתי... מהתנועה הלא רצונית כשהבוטקה מגיע אלי, עיקמתי את הרגל. אני בינתיים יצאנו החוצה, כולם ירדו החוצה. זכור לי שמישהי מנקה אותי עם מגבונים, כי כולי הייתי דם, לא הבנתי מה קרה... ואז בא איזה, אולי היא עובדת בית חולים, בית בית המלון שם, אולי היא אחות, הוציאה לי זכוכיות מהגוף... עם איזה פינצטה, וזהו, הכל היה בסדר. הלכתי למלון, התקלחתי... ורק למחרת כאבה לי הרגל, הקרסול התנפחה לי". בהמשך התובע הבהיר, כי על אף שנפצע מהזכוכיות ואף דימם, הפגיעה שבגינה הוא הגיש תביעה לנתבע הייתה הפגיעה בקרסול וכי מטעם זה, זו מהות החבלה שצויינה בטופס התביעה (נ/1). התובע הסביר כי הוא הוסיף ורשם כי עובדת המלון ניקתה את הדם ונתנה טיפול ראשוני, הגם שטיפול זה היה בגין הדימום ולא בגין הפגיעה בקרסול. עדות התובע בעניין זה הייתה סבירה והגיונית ועדותו אף לא נסתרה בחקירתו הנגדית. ויודגש, לו סבר הנתבע כי אין אמת בגרסה האמורה, הרי שבנקל יכול היה לברר את הדברים עם המעסיקה או עם העובדים האחרים שנכחו באוטובוס ביום התאונה. טענות הנתבע כאילו אין אמת בגרסת התובע לעניין התרחשות האירוע נטענו בעלמא וללא בסיס ראייתי כלשהו.

         

    22. ונוסיף, כאשר התבקשה המעסיקה לתאר בשאלון שהועבר לה (נ/3) את נסיבות הפגיעה- כיצד היא נגרמה ובמה עסק התובע בעת הפגיעה, ציינה המעסיקה באופן המתכתב עם גרסת התובע, כדלקמן:

         

        "במהלך חזרה למלון בנסיעה באוטובוס מאורגן ע"י המעסיק, הנהג נכנס בבוטקה השומר וכל החלונות התנפצו על העובד. ירד לעובד המון דם וקרסול ימין הסתובבה במהלך התאונה".

    23. חשוב לציין, כי הנתבע בחר שלא לזמן מטעמו את נציג המעסיקה שמילא את השאלון ובדיון ההוכחות אף הודיע כי הוא מקבל את תוכן המסמך. מכאן, שהנתבע קיבל את הטענה שבדרך חזרה מהסיור האוטובוס נכנס ב"בוטקה" של השומר בכניסה למלון, החלונות התנפצו, ירד לתובע דם והקרסול שלו הסתובב. אמנם, בשאלון המעסיקה לא נרשם כי הקרסול הסתובב בזמן הבהלה והרצון לברוח מהאוטובוס; ואולם, לא יכול להיות חולק כי המעסיקה דיווחה על סיבוב הקרסול בזמן התאונה.

         

    24. גרסת התובע לעניין סיבוב הקרסול בזמן התאונה, נתמכת אף ברישומים הרפואיים מיום 4.10.2021 ומיום 5.10.2021, ארבעה-חמישה ימים לאחר התאונה. כך, בביקור מיום 4.10.2021 רשום: "כף רגל ימין רגישות במישוש עם נפיחות והגבלה בתנועה..." ובביקור מיום 5.10.2021 רשום: "לפני כמה ימים אוטובוס נכנס בעמדת שמירה במהלך יום עבודה- ונחבל בקרסול רגל ימין מתלונן על כאבים חזקים" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). אמנם, צודק הנתבע כי ברישומים הרפואיים האמורים לא כתוב שהחלונות התנפצו, לא כתוב שירד לתובע דם ומצוין כי התאונה התרחשה "במהלך יום עבודה" ולא במהלך "נופש מהעבודה". ואולם, אין באמור כדי לקעקע את הגרסה הבסיסית של התובע לעניין עצם התאונה שבמהלכה הוא סיבב את הקרסול. ויודגש, טענה כי אוטובוס נכנס בעמדת שמירה ("בוטקה"), אינה טענה של אירוע שמתרחש יום יום. משעה שהמעסיקה אישרה את עצם האירוע, הרי שהדעת נותנת שהאירוע עליו דיווח התובע לרופאים המטפלים היה האירוע בו נכנס האוטובוס בעמדת השמירה של המלון בדרך חזרה מהסיור וכי לא מדובר באירוע אחר/ נוסף. בנסיבות העניין, לא ברורה טענת הנתבע כאילו הרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובע. נראה, כי מדובר ב"דקדוקים" מיותרים של הנתבע בגרסת התובע, אשר נכתבה על ידי הרופאים המטפלים. גם העובדה כי ברישומים הרפואיים לא כתוב שכתוצאה מניפוץ הזכוכיות ירד לתובע דם, אינה מקעקעת את גרסתו. התובע הסביר כי הדימום לא היה הפגיעה המשמעותית עבורו ולא בגינו הוגשה התביעה, אלא בגין סיבוב הקרסול בעת הבהלה והמנוסה מהאוטובוס.

         

    25. אמנם, התובע לא הביא עדים לתמיכה בגרסתו לעניין התאונה שהתרחשה. ואולם, משעה שתשובות המעסיקה תומכות בעצם התרחשות התאונה; ומשעה שהנתבע לא הכחיש במכתב הדחייה ובכתב ההגנה את עצם התרחשות התאונה, הרי שאי הבאת עדים מטעם התובע לתמיכה בעצם התרחשות התאונה בעת החזרה מהסיור, אינה פוגעת במהימנות גרסתו כנטען על ידי הנתבע. ויודגש, לא מדובר באירוע של מה בכך. מדובר בטענה לתאונה בה אוטובוס "נכנס" בעמדת שמירה בכניסה למלון, החלונות מתנפצים והתובע נפגע. על כן, יש להניח, כי לו לא הייתה מתרחשת התאונה הנטענת והתובע לא היה נפגע במהלכה, המעסיקה הייתה יודעת על כך ולא הייתה מאשרת את הדברים בתשובותיה.

         

    26. בנסיבות העניין, לא מצאנו גם ממש בכל טענות הנתבע לעניין הדימום במהלך התאונה (בקרסול או במקום/ות אחר) ולעניין מקום המצאו של התובע בזמן התאונה (באוטובוס או בעמדת השמירה) וכיוצ"ב. איננו מקבלים גם את האפשרות שהעלה הנתבע בסיכומיו לעניין היות הפגיעה פגיעה אדיופטית. איננו מוצאים גם פסול בכך שהתובע דיווח למשטרת ישראל אודות התאונה רק כחודשיים לאחר התרחשותה, במקביל להוצאת טופס ב"ל 250 ולהגשת טופס התביעה לנתבע. משהתברר לתובע כי התאונה לא דווחה למשטרה בזמן אמת ומשהתובע ביקש לנהל הליכי תביעה ביחס לתאונה, סביר כי הגיש תלונה בעניין רק בשלב מאוחר יותר ובסמוך להגשת התביעה. כאמור לעיל, שאלון המעסיקה והמסמכים הרפואיים תומכים בחבלה בקרסול. מדובר ב"תזות" שונות שהעלה הנתבע בסיכומיו ואשר אינן מתיישבות עם הגרסה הברורה של התובע לעניין אופן התרחשות התאונה.

         

    27. לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בגרסתו הברורה, העקבית והמהימנה של התובע לפנינו, הננו מקבלים את גרסתו לעניין הפגיעה ביום 1.10.2021.

         

        על רקע האמור, השאלה שיש לבחון הינה- האם יש לראות בתאונה כ"פעולה הנלווית לעבודה".

         

        האם התאונה הינה בגדר פעולה נלווית?

         

    28. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בשלב הראשון יש לבדוק האם מתקיימת זיקה בין האירוע החברתי (הנופש) לעבודה; והאם ניתן לראות בנופש כפעילות נלווית לעבודה. ממכלול הראיות שהובאו לפנינו התרשמנו, כי ניתן לראות מעורבות פעילה של המעסיקה בארגון הנופש. לעניין זה, המעסיקה מציינת בשאלון (נ/3), כי מי שיזם את הנופש היו ההנהלה והוועד; כי מי שארגן ותכנן את הפעילות היו ההנהלה והוועד; וכי מי שנשא בהוצאות הפעילות היו ההנהלה, הוועד והעובד. אמנם, בשאלון המעסיקה, המעסיקה לא פירטה איזה חלק מהנופש מומן על ידה. ואולם, המעסיקה פירטה כי את החדר במלון שילמו הוועד (1,840 ₪) והתובע (400 ₪) וכי את הסיור שבו נפגע התובע מימנה המעסיקה עצמה. לעניין זה, המעסיקה מציינת- "עלות טיול כוללת 19,200 ₪.

         

    29. כאן המקום לציין, כי העובדה שהמעסיקה דאגה לכלול (ולממן) במהלך הנופש פעילויות חברתיות משותפות- ובכלל זה הסיור במהלכו נפגע התובע, מלמדת על הזיקה שהייתה למעסיקה באירוע ואת מטרתה- הגיבוש חברתי. מתיאור מפרט הנופש שחולק לעובדים ניתן ללמוד כי הוא כלל פעילויות ייעודיות לגיבוש (גם אם הדברים לא נרשמו במפורש). כך, במסגרת התכנית נרשם כי ביום חמישי 30.9.2021 בשעה 20:15 יתקיים "אירוע ערב... במסגרת הערב: ברכות ונאומים בהשתתפות יו"ר יחד למען החייל (במיל') יורם יאיר; וכי בשעה 23:00 "נפגשים בלובי המלון לטיול לילי בעיר העתיקה ע"פ רישום" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). כמו כן, נרשם כי ביום שישי בשעה 9:30 "ניפגש בלובי המלון יציאה לטיולים (עיר העתיקה + שוק מחנה יהודה) ע"פ רישום" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). כמו כן, תוכננה "קבלת שבת" בין השעות 15:30-17:30. מהאמור עולה, כי התכנית כללה פעילות ייעודית לגיבוש (גם אם בחלוקה לקבוצות במספר אוטובוסים) ולא דובר ב"סתם" חופשה "מפנקת" שארגנה ומימנה המעסיקה (בכך שונה ענייננו מהעניין שנדון בבג"ץ זגורי).

         

    30. כמו כן, התובע העיד כי כל עובדי רשת כוורת מכל הארץ השתתפו בנופש (יחד עם בני זוגם). התובע הסביר כי הוא לא זכור בדיוק כמה הגיעו "אבל רובם הגיעו. לא זכור לי הרבה אנשים שלא באו... אני זוכר אחד שאף פעם לא מגיע. כולם מגיעים, ההנהלה ממש רוצה שכולם יגיעו", כך שלפי עדות התובע באופן עקרוני כל העובדים משתתפים בנופש. זאת ועוד, המעסיקה מציינת כי האוטובוס בו נפגע התובע היה "אוטובוס מאורגן על ידי המעסיק" וכי גם את ההסעה לנופש עצמו מימנה ההנהלה בשיתוף עם הוועד.

         

    31. לאמור לעיל יש להוסיף, כי טופס ההרשמה כלל לוגו של המעסיקה- "יחד למען החייל"- "קרן לב"י/ האגודה למען החייל" ושל רשת כוורת. כמו כן, טופס ההרשמה נחתם במילים: "בברכה, הנהלת הרשת וועד העובדים". בדומה, גם תכנית הנופש כוללת את הלוגו של המעסיקה ונחתמה על ידי ההנהלה.

         

    32. בנוסף, ההודעה על הנופש נשלחה לעובדים במייל של העבודה על ידי מחלקת משאבי אנוש של מקום העבודה. גם תזכורת על רישום לנופש נשלחה באותו האופן על ידי מקום העבודה, והרישום עצמו לנופש בוצע גם על ידי העבודה. כאן המקום לציין, כי על אף שהמעסיקה ציינה בשאלון למעסיקה (נ/3) כי לא הייתה חובת השתתפות בנופש, התובע הצהיר בסעיפים 6-7 לתצהיר עדותו הראשית, כדלקמן: "אציין כי אף על פי שאין חובת השתתפות כתובה ורשמית, הממונים מטעם העבודה רואים ב"עין לא יפה" עובדים שאינם משתתפים בפעילות כמו הנופש המאורגן, ואף רומזים בצורה מובנת מאוד, שיש חובת השתתפות לא כתובה. אני יודע שמצופה ממני, כעובד ותיק של למעלה מ-13 שנים, להיות נוכח בנופש המאורגן". התובע לא נחקר בחקירתו הנגדית ביחס להצהרה זו כלל, כך שגרסתו לא נסתרה על ידי הנתבע. זאת ועוד, הנתבע לא הביא לעדות מטעמו גורם כלשהו מטעם המעסיקה אשר אינו מאשר את גרסת התובע בעניין זה ואף לא הביא כל ראיה אחרת הסותרת את הצהרת התובע. כאשר נשאל התובע בעניין זה על ידי בית הדין, התובע הסביר כי "מי שלא בא, הם רואים את זה בעין לא יפה". בנסיבות העניין, מקובלת עלינו גרסת התובע שלפיה יש למעסיק אינטרס מובהק בנופש- גיבוש העובדים ורווחתם וכי על אף שאין חובת נוכחות ישירה, חובת הנוכחות מורגשת באופן עקיף. ההשקעה הכלכלית של המעסיקה בנופש במשולב עם חלקה ביוזמה ובארגון הפעילות, כמו גם נוכחותם של אנשי ההנהלה בנופש עצמו והבאתו של יו"ר ארגון האגודה למען החייל, האלוף (במיל') יורם יאיר, לשאת דברים בפני העובדים, מלמדים על הזיקה בין האירוע לבין העבודה.

         

    33. לא נעלם מעיננו כי בנסיבות המקרה קיימים גם סממנים המפחיתים מהיכולת להתייחס לנופש כפעילות נלווית לעבודה במידה סבירה: לא התקיימו הרצאות הקשורות לעבודה במהלך הנופש (מלבד הדברים שנשא יו"ר הארגון שכללו גם הסברים על החידושים שבכוונת המעסיקה לבצע בפרויקט הדגל של כוורת אונליין), בני זוג הורשו להשתתף בנופש, הנופש חל בסופ"ש (כך שלא כל ימי הנופש הם ימי עבודה), לא שולם לעובדים שכר בגין ימי הנופש ולא נזקפו לעובדים ימי חופשה בגינו.

         

    34. חרף האמור, בשקלול הנתונים כמפורט לעיל, בשים לב להצהרת המעסיקה לעניין חלקה ביוזמה לקיום הנופש, ארגונו ומימונו (המעסיקה אף מימנה באופן מלא את פעילות הגיבוש הספציפית בה נפגע התובע) ומשקיבלנו את גרסת התובע לעניין "חובת השתתפות" לא כתובה, מצאנו כי הכף נוטה להכיר בנופש בנסיבות המקרה הספציפי כ"פעולה נלווית לעבודה".

         

    35. אשר לשלב השני, בשים לב לכך כי הסיור בירושלים היה קבוע בלוח הזמנים של הנופש (לפי בחירה) והיווה חלק אינטגרלי מפעילות הנופש; בשים לב לכך כי מי שהציע את הסיור לשוק מחנה יהודה (מתוך מספר סיורים) היתה המעסיקה, ובשים לב לכך כי הסיור עצמו מומן כולו על ידי המעסיקה (כולל ההסעה שבה נפגע התובע), הרי שיש לראות בסיור כחלק איטגרלי מהנופש בכללותו, וכ"פעילות נלווית לעבודה". ויובהר, אמנם, לעובדים ניתנה בחירה לאיזה מהסיורים לצאת והם לא חויבו לצאת לסיורים. ואולם, נתון זה אינו גורע מהיות הסיור חלק אינטגרלי מהנופש, במיוחד על רקע מעורבותה הרבה של המעסיקה בארגון הנופש והסיור ובמימונו המלא של הסיור על ידי המעסיקה.

         

         

    36. כאן המקום לציין, כי לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע שלפיה מדובר בתאונה "בדרך" וכי מטעם זה מוטל על התובע נטל "כבד במיוחד" כי מדובר ב"תאונת עבודה". התובע לא טען בשום שלב לתאונה "בדרך" מהבית לעבודה או "בדרך" מהעבודה לבית וגם לא "בדרך" מעבודה לעבודה או "בדרך" לפעילות נלווית. בנסיבות אלה, צודק התובע כי לא ברור מדוע מתייחס הנתבע בסיכומיו לטענה כי אין המדובר בתאונה בדרך לפי סעיף 80(1) לחוק. לאמור נוסיף, כי על אף שמדובר בתאונה שהתרחשה בדרך חזרה מהסיור, הרי שלא ניתן לראות בה כתאונה "בדרך" שכן היציאה לסיור עצמו כוללת את הדרך, כך שהפגיעה בחזרה מהסיור הינה למעשה, פגיעה בסיור עצמו.

         

         

    37. המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי יש לראות בסיור כחלק אינטגרלי מהנופש וכ"פעילות נלווית לעבודה". לפיכך, אנו מקבלים את טענת התובע כי האירוע בו סובב את הקרסול באוטובוס ההסעה ביום 1.10.2021 עולה כדי "תאונת עבודה".

         

    38. על רקע קביעתנו לעיל, הנתבע יודיע עד ליום 16.12.2024 האם יש צורך במינוי מומחה מטעם בית הדין לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 1.10.2021 לבין הפגימה הנטענת בקרסול רגל ימין, או שניתן לקבל את התביעה.

         

    39. לעיון ביום 17.12.2024.

         

         

         

         

        ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ה, (09 דצמבר 2024), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

         

        גב' אליזבט סקירה טל נציגת ציבור (עובדים)		רחל גרוס שופטת		מר שלום שמעון נציג ציבור (מעסיקים)