פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

האם זכאית התובעת לתשלום גמלת שארים מהנתבע כ"ידועה בציבור" של בן זוגה המנוח – זו השאלה המרכזית העומדת להכרעת בית הדין בתובענה דנן.

נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקר הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

התובעת ילידת 2001, אם יחידנית.

בן זוגה של התובעת, מר א' ח' ז"ל (להלן: "המנוח"), נהרג ממטען חבלה שהוטמן ברכבו ברחוב ירמיהו בחולון ביום 11.4.21.

לבני הזוג נולד ביום 4.3.21 ילד משותף, מ', על שם אביו של המנוח. מ' מקבל קצבת שאירים מהמוסד.

תביעתה של התובעת לקצבת שאירים נדחתה מן הנימוק כי בשעת פטירתו של המנוח התובעת "לא הייתה אשתו או הידועה בציבור המתגוררת עמו".

טענות הצדדים

טענות התובעת

לטענת התובעת היא הכירה את המנוח בשנת 2016 ומחודש מאי באותה שנה החלו לצאת כזוג לכל דבר ועניין.

החל מ-4/19 עברו בני הזוג להתגורר יחדיו בדירה בבעלות אמו של המנוח, גב' ל', ברחוב XXX בחולון.

התובעת ניהלה עם המנוח חיים משותפים כבני זוג הידועים בציבור והתגוררו יחדיו עד למועד פטירתו, למעט בתקופות בהן שהה במעצר.

טענות המוסד

לטענת הנתבע טענותיה של התובעת נבדקו לעומק, היא קיבלה הבטחת הכנסה תוך הצהרות חוזרות ונשנות כי הינה מתגוררת לבדה והקשר עם המנוח אינו טוב, ולפיכך תביעתה לקצבת שאירים נדחתה כדין.

ההליך בבית הדין

ביום 23.3.22 התקיים דיון מקדמי בסיומו ניתן צו להגשת תצהירים.

התובעת הגישה תצהיר מטעמה, מטעם אימה – גב' ש'; מטעם אמו של המנוח – גב' ל'; ומטעם שכנתה גב' א'.

ביום 21.3.23 התקיימה ישיבת הוכחות בה נשמעו עדויותיהם של העדים ובתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

אחרון הסיכומים הוגש ביום 1.8.23.

דיון והכרעה

כללי

לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ונימוקינו מפורטים להלן.

לפי סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995, קצבת שאירים משולמת למי שהייתה "אלמנה" של מבוטח. על פי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי "אלמנה" מוגדרת כ"מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו". "אשתו" מוגדרת בסעיף 1 לחוק "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

לצורך הכרה כ"ידועה בציבור" נדרש כי יתמלאו שני תנאים מצטברים - בשעת פטירת המבוטח היא הייתה ידועה בציבור כאשתו; בשעת פטירתו של המבוטח, היא גרה עמו.

העיקרון החוזר בפסיקת בית הדין הארצי לעניין הכרה ב"ידועה בציבור" הינו:

"השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. לעניין זה יש צורך בראיות כי האישה הייתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושבציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי. יצוין כי גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית".

בעניין זה בית הדין הארצי בפרשת קסידסיד קבע את הדברים הבאים:

"המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". (דב"ע נ"ג/ 6 -7 בטר – קג"מ, פד"ע כ"ז 135 בעמ' 140; דב"ע 6 – 37/ 97 פוגל – מבטחים, פד"ע לב' 372 עמ' 376).

מגורים משותפים

כאמור על מנת שתוכר זכאותו של ידוע בציבור לגמלת שאירים עליו להוכיח כי גר עם המנוח טרם פטירתו. יסוד המגורים המשותפים הינו דינמי ומשתנה עם חלוף העיתים. לעניין זה נקבע בפרשת משעלי ,כדלקמן:

"התנאי שאישה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים... המילים "והיא גרה עמו" בקשר ל"ידועה בציבור" הן מיותרות אם רואים בהן תנאי חיובי מצטבר"

בהקשר זה בפסק הדין בעניין עליזה צרפתי, קבעה השופטת נילי ארד (כתוארה אז), כדלקמן:

"לטעמי, מגורים במשותף הם ביטוי למהות היחסים ולכוונת הצדדים לחיות חיי שיתוף של איש ואשתו. בילויים משותפים באירועים משפחתיים ובבתי מלון, ואף ביקורים תכופים בדירה ויחסי קירבה בין שניים, אין בהם כשלעצמם כדי להעיד על מגורים במשותף ועל ניהול משק בית משותף, כמשמעותם בסעיף 4 לחוק הגמלאות. שונה בעיני המשקל שיינתן לדרישת המגורים במשותף וקיום משק בית משותף כסממנים מכריעים למעמדה של הידועה בציבור כאשתו, אם מפאת גורם חיצוני אובייקטיבי נמנע מבני הזוג למלא את הדרישה, או שמא הייתה זו החלטה מודעת ורצונית של מי מהם".

כך, לדוגמה, בעניין סבן הוכר מעמדה של ידועה בציבור למרות שלא התגוררה עם המנוח "בשעת מותו" מחמת שבערוב ימיו התגורר בבית הורים או בדיור מוגן; ובעניין אחר הוכר מעמדה של ידועה בציבור על אף שלא התגוררה עם המנוח נוכח היותו של המנוח מאושפז בבית חולים תקופה ממושכת עובר לפטירתו.

בפסק בפרשת קסידסיד שהובא לעיל, קבע בית הדין כי:

"נוסיף לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", כי דרישת המגורים יחדיו ראויה להתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר (עב"ל 241/05 זאמאמירי – המוסד); זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת, יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף".

משק בית משותף

דרישה נוספת לצורך הוכחת היות התובעת והמנוח ידועים בציבור היא כי בני הזוג נהלו משק בית משותף.

ההלכה הפסוקה הגדירה משמעות המונח משק בית משותף כדלקמן:

""משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו... היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף פעולה במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתיה, לבוש וכו') ולעניין זה אין נפקא מינא אם יש לבן הזוג חשבון נפרד".

בשורה של פסקי דין הובהר כי תכליתה של גמלת השאירים לפי חוק הביטוח הלאומי היא לפצות על אובדן התמיכה הכלכלית שהייתה נתונה לאדם מבן זוגו כמי שהיה תלוי בו בהקשר זה, ולשמר את רמת חייו פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג. בחלק מפסקי הדין ניתן משקל רב לשאלת התלות כלכלית של השאיר בבן הזוג שנפטר, כשבחלק מהמקרים עצם התלות הכלכלית הוגדרה כתכלית החוק עצמה. לצד זאת, יש אמירות אחרות בפסיקה שלפיהן גם העדר תלות כלכלית של אישה בבן הזוג שנפטר אינה שוללת את היותה ידועה בציבור שלו.

הפסיקה הרווחת היום מסתייעת במבחן מרוכך, ובודקת אם בפטירת המנוח נוצר לבן הזוג שנותר בחיים "מחסור כלכלי". עם זאת, במקרים המתאימים גם העדרו של מחסור כלכלי, אינו שולל קיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור:

"השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי. יצוין כי גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית".

עוד נקבע כי:

"כיום לעיתיים רבות מנהלים שני בני זוג חשבונות נפרדים באשר שניהם עובדים. יש לקחת בחשבון את המציאות של היום. מבחן התלות הכלכלית אינו עוד המבחן היחיד ולעיתים רבות אינו רלבנטי...".

בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי בפרשת מזל סלח, נקבע שיש להמיר את דרישת "התלות הכלכלית" בדרישות אחרות המלמדות על "פגיעה כלכלית", או "חסר כלכלי" שנגרם לאישה עקב מות בן זוגה:

במסגרת כך יש להסתייג ולהימנע מן השימוש במושגים הטומנים בחובם עמדות סטראוטיפיות ומכלילות ביחס ל"תלותן" של נשים. מושגים העלולים לנגוס בערך השוויון בין המינים ולהביא אגב כך להנצחת מציאות קיימת באמצעות קיבוען של תפיסות שתרמו להתהוותה.

ניסוח מעין זה מצריך ויתור על הדרישה להוכחתה של "תלות כלכלית" של האישה בבן זוגה, שהינה היפוכה של העצמאות הכלכלית, כמו גם ויתור על הדרישה להראות כי אובדן בן הזוג מהווה בהכרח גם אובדן ה"מפרנס" או מוביל לחיי מחסור. זאת, כחלק מן התנאים הנדרשים להכרה במעמדה של אישה כ-"ידועה בציבור" של אלמוני.

תנאים אלה יש להמיר בדרישות אחרות המלמדות על "פגיעה כלכלית", או "חסר כלכלי" שנגרם לאישה עקב מות בן זוגה, בין ממשית ועכשווית ובין רעיונית או עתידית. פגיעה שהינה פועל יוצא של יחסי שיתוף משמעותי ומחויבות הדדית ברמה גבוהה ששררו בינה לבין בן זוגה, כך שמעצם אובדן השיתוף וקשירת הגורל ההדדית - ללא רלוונטיות ל"תלות" - נגרמת באופן טבעי גם פגיעה כלכלית. פגיעה זו באה לידי ביטוי הן בצורך המידי להסתמך על מקור פרנסה אחד בלבד, על הסיכונים והקשיים הטמונים בכך, הן בעלויות החיים הגבוהות יותר של אדם בודד להבדיל מזוג שחולק בעלויות משק הבית ומטלות החיים השונות, והן בצורך לשאת לבד במחיר הכלכלי הנלווה להתמודדות עתידית עם האירועים הקשים שצופנים בחובם לעיתים החיים. בעיקר בגיל המבוגר.

מהכלל אל הפרט

כאמור, תכליתה של קצבת השאירים המשולמת על ידי המוסד, היא הענקת "'רשת ביטחון' מינימלית תוך מתן מענה מסוים, על חשבון הקופה הציבורית, לחסר כלכלי הנובע מאובדן הזוגיות והשיתוף". התכלית הזו מתקיימת בענייננו מכלל הנימוקים שלהן.

אמנם, התובעת העידה עדות כעוסה, הרבתה להתנצח, להתפרץ לדברי העדות מטעמה, ולא מסרה גרסה סדורה. למרות האמור, ולאחר שצללנו לתוך עדותה וכלל הראיות שהונחו לפנינו, שוכנענו כי בבסיסה, ובחלק הרלוונטי לבירור ההליך שלפנינו, עדותה אמינה. עדות זו, נתמכה על ידי העדות האחרות שהוזמנו מטעם התובעת ויתר הראיות שהונחו בפנינו.

התובעת אישה צעירה, קשת יום, אשר הפכה לפתע לאם יחידנית בגיל 20, עם פטירתו של בן זוגה בנסיבות טרגיות, ונשענת על רשויות הרווחה למחייתה ולפרנסת בנה, ללא מערך משפחתי תומך.

לתובעת, בת להורים גרושים, החיים בנפרד, לא הייתה כתובת יציבה אחת. בעיקר נרשמה במענו של אביה ולתקופה קצרה במענה של אימה עמה התרשמנו כי היו לה יחסים מורכבים.

מעדותה של התובעת שנתמכה בעדותה של אימה למדנו כי משנת 2016 לערך, כשהתובעת הייתה קטינה (15-16) היא נקשרה ביחסים עם המנוח, שהיה מבוגר ממנה ב- 10 שנים, ובעל רקע פלילי. כפי שהעידה גב' ש', הוריה של התובעת התנגדו לקשר ביניהם, אולם התובעת לא שעתה לדעתם.

התובעת העידה כי יחסיה עם המנוח היו מבוססים על אהבה עמוקה ובלשונה "אהבה מטורפת", והתרשמנו מכנות עדותה בעניין זה.

התובעת צירפה לתצהירה תמונות משותפות של בני הזוג ובנם המשותף, ונראה כי אין עוררין על היותם של השניים בני זוג.

התובעת נקשרה עם המנוח מגיל צעיר וחרף הקשיים והתנגדות הוריה, התרשמנו כי יחסיה עמו היו יציבים, היא הרתה לו והם תכננו להתחתן אלמלא חייו נגדעו. המנוח פרנס את התובעת, עת היה במעצר היא דאגה לספק לו כסף ל"קנטינה", היא ביקרה אותו בכלא, ובחייו היא הייתה חתומה על תצהיר בפני נוטריון בו הצהירה על חייהם המשותפים, ובלשונה:

"אני ומר ח' א' ... ידועים בציבור מזה כ 4 שנים ומתגוררים יחד כשנתיים בחרו' XXX חולון.

התארסנו לפני כ 6 חודשים, אנו מקיימים חיי משפחה וחיי אישות, מנהלים משק בית משותף ומתכננים להינשא ברבנות ולהקים משפחה.

ברצוני להוסיף ולציין כי הנני נמצאת בחודש ה 3 להריוני ונמצאת במעקב אצל ד"ר וגמן ישראל במרפאת מכבי ברחוב דוד שאלתיאל 16 חולון.

הנני מתחייבת להודיע על שינוי במעמדנו כ "ידועים בציבור" לשב"ס.

ידוע לנו כי על פי חוקי מדינת ישראל המעמד של "ידועים בציבור" מקנה לי זכויות וחובות ואני עושה תצהיר זה לצורך אישור התייחדות/ביקורים ו/או כל עניין אחר אשר מוקנה מטעם שב"ס."

מענה הרשום של התובעת במרשם האוכלוסין כאמור היה תחילה בבית אביה, בהמשך בבית אמה ולבסוף בביתו של המנוח ברחוב XXX חולון.

אמו של המנוח, גב' ח', התגוררה במושב בית נחמיה, אולם נתנה למנוח ולאחיו צ' להתגורר בדירה משנת 2008.

גב' ח' העידה כי התובעת התגוררה עם המנוח בדירתה משנת 2018 לערך ועם מעצרו של המנוח בשנת 2020 היא התנגדה שהתובעת תמשיך להתגורר בדירה לבדה, ביקשה ממנה להתפנות אולם התובעת סירבה והמנוח עמד על הותרתה בדירה. גב' ח' הסכימה לבקשת בנה בכפוף לחתימתה של התובעת על הסכם שכירות אשר צורף כנספח ב' לתצהירה.

על אף שהתרשמנו כי היחסים בין גב' ח' לבין התובעת לא טובים, עדותה תמכה בגרסתה של התובעת, עדותה לא נסתרה, היא עולה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק ולפיכך מצאנו אותה מהימנה.

אמנם, לא מצאנו תימוכין לטענת גב' ח' לקבלת דמי שכירות מהתובעת, שוכנענו בכנות דרישתה להחתים את התובעת על הסכם שכירות, מטעמים השמורים עמה.

תמיכה נוספת בגרסתה של התובעת לגבי המגורים המשותפים מצאנו בעדותה של אימה שגם היא עשתה עלינו רושם מהימן. אמה של התובעת, שהתגוררה ברחוב XXX, בבניין ממול דירתו של המנוח, העידה כי התובעת החלה להתגורר בבית המנוח בשנת 2019, וזכרה את המועד על פי היחס להתפרצות מגפת הקורונה. על אף שלא היה בין השתיים קשר רציף, היא ראתה אותה אצל המנוח שהתגורר כאמור מול דירתה.

בנוסף, מצאנו תימוכין לגרסתה של התובעת גם מגב' א', שכנתם של בני הזוג, שהעידה עדות מהימנה, סדורה ומשכנעת. גב' א' הייתה דייקנית בעדותה ואף תיקנה את ב"כ הנתבע בפרטים. אומנם לגב' א' היכרות ארוכת תווך עם המנוח כפי שהעידה, בשים לב כי התובעת איננה שכנתה עוד, אין לה כל אינטרס בתוצאות ההליך ועדותה אפוא אובייקטיבית וחסרת פניות. גב' א' העידה שהתובעת התגוררה עם המנוח לפני ההיריון, התגוררה בדירה במהלך מעצרו של המנוח והמשיכה להתגורר גם לאחר הלידה. היא העיד כי סייעה לתובעת בהריונה, שבחלקו היא שהתה בדירה בגפה ועדותה לא נסתרה.

התובעת נותרה בדירה עד לפטירתו של המנוח, וכפי שתיארה אימה באופן חופשי לאחר שסיימה עדותה, התובעת פונתה מהדירה יחד עם בנה התינוק ביום בו נהרג המנוח, והיא הצליחה לפנות את חפציה של התובעת רק באישור המשטרה מאוחר באותה בלילה.

המנוח, כאמור היה בעל רקע פלילי, לא הייתה לו עבודה סדורה וכפי שהעידה התובעת היה מעוקל והתנהל במזומן. בני הזוג צעירים, הדירה בה התגוררו הייתה בבעלות גב' ח' ורשומה על שמה. לפיכך, לא זקפנו לחובתה של התובעת העדר קיומם של מסמכים המעידים על תשלום חשבונות משותפים.

איננו מקבלים את עמדתו של הנתבע לפיה העובדה כי המנוח ביקש מהתובעת לבצע בדיקת פוליגרף להוכחת נאמנותה תיזקף לחובתה. דווקא מבדיקת הפוליגרף שביצעה התובעת לאחר לידת בנם המשותף וימים ספורים לפני שהמנוח נהרג, למדנו כי תובעת הייתה נאמנה למנוח לכל אורך הקשר הזוגי בין השניים.

אכן כטענת הנתבע בעדותה של התובעת נפלו סתירות, אולם הן היו מעטות, בעיקר לא דייקה בתאריכים עקב הזמן שחלף, אולם במהות היחסים עם המנוח, הזוגיות בין השניים, והמגורים המשותפים לדעתנו דייקה ועדותה כאמור נתמכה ביתר הראיות שהונחו בפנינו כפי שהראנו לעיל.

אכן, בתביעה להבטחת הכנסה התובעת דיווחה למוסד כי המנוח והיא "לא מתגוררים יחדיו והקשר ביניהם לא טוב, נכנס ויוצא מבית הסוהר". נוכח מסקנתו דלעיל, לפיה התובעת התגוררה עם המנוח והייתה ידועה בציבור כבת זוגתו, ברי כי ההצהרה שניתנה לצורך התביעה להבטחת הכנסה לא אמינה.

מעבר לכך יוטעם כי במסגרת תביעותיה למוסד דיווחה התובעת, כפי שעולה ממוצג נ/4, כי אומנם היא מתגוררת לבד, אולם בXXX – ביתו של המנוח. לפיכך, נראה כי הצהרותיה ניתנו בתקופות בהן שהה המנוח במעצר ויש לפרש אותן בהתאם.

מכלל הראיות שהונחו בפנינו שוכנעו אפוא כי התובעת והמנוח קשרו את גורלם יחדיו, התגוררו וניהלו משק בית משותף משנת 2018 או לכל הפחות מתחילת 2019 ועד למועד פטירתו של המנוח, התנהלו כבני זוג לכל דבר ועניין, ואף התכוונו להינשא באופן שהיו ידועים בציבור כבני זוג לכל דבר ועניין.

סוף דבר

נוכח כל האמור, הננו קובעים כי התובעת והמנוח היו ידועים בציבור כבני זוג והתגוררו יחדיו לכל הפחות מתחילת שנת 2019 ועד לפטירתו של המנוח בחודש אפריל 2021.

נוכח האמור, התובעת זכאית לקצבת שאירים בהתאם לחוק.

בשים לב כי התובעת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' אב תשפ"ג, (17 אוגוסט 2023),  בהעדר הצדדים.