ב"ל 51639-12-14 ג'ומאנה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 29/5/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 10% מיום 11/10/02, לפי פריט ליקוי מותאם 42(2)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.המערערת, מורה לאומנות, נפגעה באגודל ימין, ופגיעה של אצבע הדק הוכרה כתאונה בעבודה מיום 8/7/2012.

3.ביום 29/5/14 התכנסה הוועדה לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה בכירורגית כף יד, מומחה בנוירוכירורגיה ומומחה בכירורגית כלי דם. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת על ירידה משמעותית בתפקוד יד ימין שהיא היד הדומיננטית. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, ובפירטה את ממצאיה בסעיף 7 לפרוטוקול. המערערת אובחנה כסובלת מ"סימנים לאגודל הדק ומחלת דה קרווין במידה חלקית בלבד, כף יד ימין". לסיכום קבעה הוועדה למערערת נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי מותאם בתחולה מיום 11/10/02.

טענות הצדדים

4.טענת הערעור היא שטעתה הוועדה עת קבעה את תחולת הנכות מיום 11/10/02, כאשר מועד ההכרה בפגיעה בעבודה הוא יום 8/7/12. נטען שהמערערת אמנם סבלה בשנת 2001 מבעיה בשורש כף יד ימין, בעיה אשר טופלה במסגרת אמבולטורית, אולם המשיכה לעבוד באופן סדיר, עד שבשנת 2012 אובחנה כסובלת מאצבע הדק.

5.המשיב העלה טענה מקדמית לפיה יש לסלק את הערעור על הסף מחמת התיישנות. נטען שהערעור הוגש בחלוף 7 חודשים ממועד החלטת הוועדה. לגופו של ערעור נטען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, מאחר שהוועדה כלל לא נדרשה לדון במועד התחולה. לפי הטענה, המערערת לא טענה בערר או בוועדה כל טענה כנגד מועד התחולה שנקבע על ידי הוועדה מדרג ראשון.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.אדון תחילה בטענת הסף שהעלה המשיב ואבחן האם הערעור הוגש באיחור.