פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע מבקש כי הפגימה בכפות ידיו – תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית – תוכר כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") או בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

עיקרי העובדות וניהול ההליך

1. התובע עבד ככבלר בבזק החל משנת 1986 ועד לפרישתו בחודש אפריל 2011 והגיש שתי תביעות שאוחדו בהחלטה של סגנית הנשיאה, כב' השופטת יהלום (כתוארה דאז) בגין פגימות בכפות ידיים ובגב. התיק הועבר להוכחות לאחר שביום 18.6.2017 נקבעו הפלוגתאות בהליך.

    

2. לאחר קיום דיון הוכחות ביום 16.4.2019 ולאחר המלצת בית הדין הגישו הצדדים עובדות מוסכמות לצורך מינוי מומחה בהליך -

    

    

   1. התובע יליד שנת 1960 , עבד ככבלר בחברת בזק החל משנת 1986 ועד לפרישתו בחודש אפריל 2011.

    

   2. עבודתו של התובע בוצעה במשרה מלאה, כ – 5 ימים בשבוע (פעם בחודש גם ביום שישי).

    

   3. תפקידו של התובע היה תיקון תקלות וטיפול שוטף בכבלי התקשורת של חברת בזק.

    

   4. לשם כך נדרש התובע לפעולות חיווט וחיבור של 200-300 כבלי זוג מידי יום. פעולות אלו כרוכות בחשיפת הכבל, שזירתם ולאחר מכן חיבורם מחדש, כל זאת תוך אימוץ והפעלת לחץ באמצעות כפות הידיים והאצבעות וביצוע תנועות סיבוביות. פעולת הכבלאות נמשכה כ – 5 שעות מידי יום.

    

   5. מצבו הרפואי כעולה מהרשומות הרפואיות.

    

    

3. ביום 5.8.2019 מונה ד"ר עידו ציון כמומחה רפואי בהליך (להלן: "המומחה") וביום 25.8.2019 התקבלו תשובותיו כלהלן –

    

   א. ש. מהו ליקויו של התובע?

   ת. תסמונת תעלה קראפלית דו צדדי

   הולכה עצבית (ציטוט ד"ר סינלניקוב 21.7.15) – הודגמה CTS דו"צ, יותר מודגשת ביד ימין. פרט לכך הודגמו סימני פולינאורופתיה יתכן על רקע סוכרת.

    

   ב. ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

    

   ת. על פי העובדות המוסכמות, התובע עבד בשנים 1986 – 4.2011 (קרי 25 שנה) כ – 5 שעות ליום בעבודת חיווט וחיבור כבלים. כל זוג כבלים מצריך חשיפת כבל, שזירה וחיבור מחדש, תוך לחץ בכפות ידיים ואצבעות עם תנועה סיבובית. בממוצע מדובר בכ – 250 זוגות כבלים, כלומר בממוצע זוג כבלים אחד לדקה (250 כבלים ב- 5 שעות). עבודה כמתואר בעובדות המוסכמות עלולה להביא לעומס בכפות ידיים /מרפקים, בעיקר בגידים השונים (מכופפים ומיישרים כגון מחלת דה קורביין בגיד מיישר אגודל או מרפק טניס במיישרי האצבעות) אך גם לעומס בתעלה הקרפאלית עקב תנועת סיבוב חוזרת ונשנית.

   יש לקבוע כי בסבירות מעל 50% קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי בעצב המדיאני.

    

   ג. ש. ככל שהתשובה לשאלה קודמת הינה בחיוב וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

   ד. האם בעיקרו של דבר ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו?

    

   ת. כמפורט בתשובה 4 ב) לעיל, מדובר בפעולה חוזרת ונשנית של לחץ בכפות ידיים ואצבעות עם תנועה סיבובית, בתדירות גבוהה של אחת לדקה, 5 שעות ליום לאורך 25 שנה. ניתוח זה של מרכיבי העבודה מתאים למנגנון מיקרוטראומה העלול לפגוע בגידים/ עצבים בגפה העליונה מגובה מרפק ומטה.

    

   ה. ש. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו?

   (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור 20% ומעלה)

    

   ת. לתובע מחלת סוכרת לא מאוזנת אשר אובחנה 4.99 ומאז טופלה בהדרגה בתרופות וזריקות, כאשר ע"פ הרישום המכון הסוכרת (21.6.17) הגיע להמוגלובין מסוכרר עד רמה 9.1%. בדיקת ההולכה העצבית מצוטט במוסף לפגיעה בעצב המדיאני/תסמונת תעלה קראפלית, גם ממצא של פולינאורופתיה כנראה ע"ר הסוכרת.

   חשיפת התובע לעבודתו הסתיימה 4.2011 כאשר בבדיקות במכון סוכרת עד 2015 מובהר כי אין כל תלונות המעידות על נוירופתיה היקפית כלשהי. הרישום היחיד לתלונות על הירדמות בידיים ותסמונת תעלה קרפאלית הינן 2015, כלומר 4 שנים לאחר סיום החשיפה, כאשר בתקופה זו ככל הנראה עבד כגנן.

   לאור שילוב נתוני התובע – מחלת סוכרת רבת שנים, גיל 55ש בעת הופעת התלונות בו קיימת שכיחות טבעית רבה לליקוי, הופעת התלונות 4 שנים לאחר הפסקת החשיפה – יש לקבוע כי גם אם קיימת השפעה כלשהי של עבודת התובע על החמרה בהתפתחות הליקוי, הרי שהשפעה זו אינה משמעותית ואינה מגיעה כדי 20%.

    

   ו. ש. האם לאור החומר הרפואי והעובדות המוסכמות, התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע" ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי התשי"ד 1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו?

    

   ת. כאמור בסעיף 4 ה) נדחה קשר של השפעה משמעותית בין עבודת התובע לליקוי. יחד עם זאת מאפייני העבודה כפי שנקבעו בעובדות המוסכמות מתאימים למחלת מקצוע לפי סעיפים –

    

   19	דלקת מרשרשת או מהצרת של גידים ליד פרק היד ותיקיהם של הגידים	עבודה המחייבת תנועות חד – גוניות של היד ואצבעותיה החוזרות ונשנות ברציפות	1.4.58
   20	שיתוק עצבים פריפריים על ידי לחץ ממושך		1.4.58
   26	דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק	עבודות המחייבות תנועות חד – גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות	1.4.58
   13	שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך	עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב	1.4.58

    

    

4. לצדדים ניתנה ההזדמנות לשלוח למומחה שאלות הבהרה, אולם אלו לא נשלחו. התובע ביקש כי הנתבע יבחן עמדתו בתביעה לאור חוו"ד המומחה ופסיקה רלבנטית של הארצי לטעמו (בקשה מיום 17.10.2019). לאחר שהנתבע לא הגיש עמדתו בעניין, התקבלה החלטה על הגשת סיכומים בתיק. אלו הוגשו וכעת נפנה להכרעה.

    

   עיקר טענות הצדדים בהליך

5.  התובע סבור כי יש לאמץ את חוו"ד המומחה שמונה בהליך, אשר קבע כי מאפייני העבודה מתאימים למחלת מקצוע. המומחה הפנה לסעיפים הרלבנטיים ברשימת המחלות וקבע כי נסיבות המקרה עונים על שניהם. המומחה הבהיר כי אף שנדחה קשר של השפעה משמעותית בין עבודת התובע לליקוי, מאפייני העבודה מתאימים למחלת מקצוע.

    

6. עוד טוען התובע כי בהתאם לפסיקה בעניין בן חמו (עב"ל 17447-06-16) יש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה באותו האופן בהתאם לאמור בחוו"ד המומחה, שכן ב'מסלול' של הכרה כמחלת מקצוע אין המומחה מצווה להידרש לשאלת ההשפעה המשמעותית, המהווה קריטריון שנקבע בפסיקה ביחס לעילת המיקרוטראומה, אלא עליו לבחון את הקשר הסיבתי בלבד. אף אם קיימת השפעה במידה כלשהי – די בכך כדי להכיר במחלה כמחלת מקצוע (ר' עב"ל 276/09 אדם קמינצקי נ' המל"ל).

    

7. עוד מפנה התובע לכך כי לפי סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי מחלה תיכלל ברשימת מחלות המקצוע אם לפי אופיה יש לראותה כסיכון מקצועי ולכן קיימת חזקה לפיה חלה בה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך.

    

8. הנתבע עומד על כך כי יש לדחות את התביעה לפי תורת המיקרוטראומה, שכן המומחה קבע כי אין השפעה משמעותית של תנאי העבודה על הליקוי הרפואי (השפעה של פחות מ20% מכלל הגורמים). אשר למחלת מקצוע, הרי שעם קביעת הקשר הסיבתי בין הליקוי לתנאי העבודה על ידי המומחה, על הנתבע להוכיח כי השפעת העבודה על המצב הרפואי פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים. במקרה זה הוּרם נטל ההוכחה על ידי הנתבע, שכן המומחה קבע מפורשות שמידת ההשפעה פחותה מ 20%. משכך, יש לדחות את התביעה הן לפי תורת המיקרוטראומה והן לפי מחלת מקצוע.

    

9. בסיכומי התשובה מטעמו מטעים התובע כי הנתבע מבקש להסתמך על החוק במנותק מפסיקת בית הדין הארצי בסוגיה זו. כך, בעניין בן חמו וקמינצקי, אף שהמומחה קבע כי לא קיימת השפעה משמעותית – בעטיה נדחו התביעות בבתי הדין האיזוריים – קבע בית הדין הארצי כי משהוכח קיומו של קשר סיבתי ביחס למחלות מקצוע, אין צורך להידרש לשאלת מידת ההשפעה. עוד מבהיר התובע כי גישת הנתבע מאיינת את ההבדלים בין מיקרוטראומה למחלת מקצוע, שכן כל אימת שיקבע המומחה השפעה של פחות מ 20% של תנאי העבודה, יטען הנתבע כי הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח אחרת לעניין מחלת מקצוע.

    

    

   דיון והכרעה

10. אשר לדחיית התביעה לפי תורת המיקרוטראומה, הרי שהצדדים מסכימים כי לאור חוו"ד המומחה אין לקבל את תביעת התובע כמתבססת על תורה זו, שכן המומחה שלל השפעה משמעותית של תנאי העבודה על ליקוי התובע. אלא, שביחס למחלת המקצוע, בעוד שהתובע טוען כי די בקביעתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין הליקויים לתנאי העבודה ללא בחינה של ההשפעה המשמעותית של תנאיה, עומד הנתבע על כך כי לאור חוו"ד המומחה, אשר שלל השפעה משמעותית של תנאי העבודה, עמד הוא בנטל המוטל עליו לעניין ניתוק הקשר הסיבתי בין הליקויים לתנאי העבודה, בהתאם לסעיפת סעיף 83 לחוק.

     

11. בחנו את טענות הצדדים בעניין ואנו בדיעה כי הצדק עם התובע. בשים לב לנפסק בפרשת קמינצקי, הרי ששאלת מאזן ההשפעות (סיפת סעיף 83) אינה מתעוררת באופן בו היא נשאלת לגבי עילת המיקרוטראומה במסלול ההכרה של מחלות מקצוע. לפיכך, שעה שהמומחה קבע קשר סיבתי בין ליקויו של התובע לתנאי העבודה, יש מקום לקבל את תביעתו בנוגע להיות הליקויים מחלת מקצוע. בענייננו, המומחה אף עמד על כך כי ביחס לשאלת המיקרו דחה קשר של השפעה משמעותית ובכל זאת ציין מפורשות בחוות דעתו: "כאמור בסעיף 4 ה) נדחה קשר של השפעה משמעותית בין עבודת התובע לליקוי. יחד עם זאת, מאפייני העבודה כפי שנקבעו בעובדות המוסכמות מתאימים למחלת מקצועי לפי סעיפים..." (הדגשה אינה במקור, מ.ק).

12. בעניין זה אף מקובלת עלינו טענת התובע, לפיה ככל שתתקבל עמדת הנתבע הגורסת כי כאשר המומחה שולל השפעה משמעותית של תנאי העבודה על הליקוי לפי תורת המיקרו, בהכרח יעמוד הנתבע בנטל המוטל עליו להוכיח כי השפעת העבודה על הליקויים פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, הרי שתתאיין שאלת האבחנה בין קבלת התביעה לפי תורת המיקרו או לפי מחלת מקצוע. כל אימת שהתביעה תידחה לפי תורת המיקרו, בהכרח, תידחה היא אף לפי מחלות מקצוע. הדבר אינו סביר לטעמנו.

     

13. מה עוד שמאחר שהנטל מוטל על הנתבע בהקשר זה אף לשיטתו – קרי לנתק את הקשר הסיבתי בין מחלת המקצוע לתנאי העבודה - יכול היה להציג בפני המומחה שאלת הבהרה בנושא השפעת העבודה על הליקויים בהקשר של מחלת המקצוע, על מנת לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי ההשפעה פחותה בהרבה מגורמים אחרים. כזאת לא עשה והדבר לטעמנו עומד לחובתו.

    סוף דבר

14. תביעת התובע להכיר במחלתו כמחלת מקצוע מתקבלת לאור האמור בחוות דעת המומחה ומהנימוקים שפורטו לעיל.

     

15. הנתבע יישא בהוצאות התובע בהליך בסך 3,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום.

     

    ניתן היום, י"א טבת תש"פ, (08 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' ניצה פרידמן נציגת ציבור עובדים		מירב קליימן , שופטת אב"ד		מר יונה הנדל נציג ציבור מעסיקים