פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע, מר פלוני, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 12.12.18, על פיה נדחתה תביעת התובע להכיר באירוע מיום 31.8.17 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, אשר גרמה לליקוי רפואי בגבו.

התביעה להכרה בפגיעה בעבודה ודחייתה

תביעת התובע הוגשה ביום 26.11.17. בטופס התביעה טען התובע כי הוא טכנאי סאונד ומפיק טכני עצמאי. הוא ציין שפגיעתו בעבודה אירעה ביום חמישי, 31.8.17 בשעה 17:00 וכי שעת הפסקת עבודתו הייתה ביום 1.9.17 בשעה 9:30. התובע תיאר את הפגיעה כך:

"במהלך העמסת ציוד הגברה למנוף, ומשם לאונייה עליה התקיים האירוע, הרמתי ציוד הגברה כבד תוך כדי ביצוע תנועה סיבובית, והרגשתי כאב חד בגב התחתון, חרף הכאבים נאלצתי להמשיך לעבוד בהעמסת ופריקת הציוד עד למחרת בבוקר".

התובע ציין שמות של שני עדים לתאונה: מר אלון קורץ שהינו עובד חברת ג'וי ומר ולנטין אברהמוב שהינו טכנאי של חברת ג'וי, ופירט את מספרי הטלפון שלהם. התובע ציין שהוא הודיע למר אוהד צרפתי, ששכר את שירותיו כפרילנסר, על התאונה ביום 1.9.17.

פקיד התביעות ביקש מהתובע להשלים פרטים שונים. התובע סיפק הבהרות ביום 12.5.18. הוא הסביר שהוא עובד לפי 800 ₪ למשמרת של 12 שעות וכל שעה נוספת זה 70 שקל ומ-16 שעות כפולה". התובע הסביר שהוציא חשבונית על סך 7,897.50 כולל מע"מ בגין עבודה בימים שונים, שכללו את יום 31.8.17. לא נערכה חקירה לעדים שהתובע ציין את שמם בטופס התביעה. צורף מכתב של התובע לצה"ל מיום 8.5.17, שבו התובע ביקש להשתחרר משירות מילואים לו זומן בתקופה שכללה את הימים 31.8.17 ו-1.9.17.

התביעה נדחתה ביום 12.12.18 בנימוק שלא הוכח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע במשלח ידו במועד הנטען על ידו.

ההליך בבית הדין

תובענה זו הוגשה ביום 3.1.20. כתב הגנה הוגש ביום 23.2.20. הועלתה בו טענת התיישנות. נקבע דיון מוקדם ליום 8.7.20. ביום 7.7.20 ביקשו הצדדים לבטל את הדיון ולאשר הסכמה דיונית לפיה הנתבע יוותר על טענת ההתיישנות, התובע יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 ימים והנתבע יודיע עמדתו לאחר עיון בתצהירי עדי התובע. הדיון בוטל וביום 3.9.20 הגיש התובע חמישה תצהירים: תצהיר של התובע, תצהיר של אשתו גב' אלמונית, תצהיר של אביו של התובע, מר פלמוני, תצהיר של ולנטין אברמוב ותצהיר של אלון כורך. לגבי שני התצהירים האחרונים צוין בהודעה על הגשת תצהירים וראיות מטעם התובע, שהם עבדו עם התובע במועד התאונה והיו עדים לנסיבותיה.

הצדדים הגישו לבית הדין הודעה מוסכמת בדבר מוסכמות ופלוגתאות והסכמה למינוי מומחה רפואי. ה"מוסכמות" שפורטו הן:

• התובע יליד 1988.

• התובע עובד כעצמאי ושכיר בתחום שירותי הסאונד.

• ביום 31.8.2017 ביצע התובע, במסגרת עבודתו, פעילות העמסה ופריקה של ציוד כבד, באופן מאומץ וממושך.

• התובע המשיך בעבודתו עד סיומה עד למחרת, בתאריך 1.9.17.

  הצדדים ביקשו כי המומחה יישאל "האם במהלך פעולות העמסת ופריקת הציוד בתאריך הנ"ל, נפגע התובע בגבו והאם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע ביום 31.8.17, למצבו הרפואי בגבו.

ביום 30.5.21 מינה בית הדין את ד"ר יבגני שויחטמן כמומחה רפואי למתן חוות דעת בשאלות אלה:

• האם במהלך העמסת ופריקת הציוד בתאריך הנ"ל, נפגע התובע בגבו?

• האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע ביום 31.8.17, למצבו הרפואי בגבו, בין בגרימה ובין בהחמרה (אף זמנית וחולפת)?

• האם עבודת התובע ביום 31.8.17 גרמה לתובע אי כושר, וככל שכן לאיזו תקופה?

ביום 4.7.21 ניתנה חוות דעתו של המומחה, שקבע כי:

"בתאריך 6.10.17 פנה לחדר מיון בית חולים שערי צדק עם תלונות על כאבי גב תחתון מצד שמאל מקרינים לרגל מלווים בנימול. לאחר בדיקת רופא אורתופד בחדר מיון וביעוץ עם כונן גב שוחרר לבית עם המלצות לביצוע CT עמוד שדרה מותני, משככי כאבים וביקורת במרפאת אורתופדית גב לאחר ביצוע בדיקת CT.

בבדיקת CT הודגם בלט דיסק בגובה 4-5L משמאל עם לחץ על שורש 5L.

בהמשך טופל התובע במרפאת כאב בהזרקות לעמוד השדרה תחת שיקוף עם שיפור חלקי.

בעיון בתיק הרפואי של התובע מספר פניות לרופא בשל כאבי גב תחתון בשנות 2015 – 2016 ללא ביצוע בדיקות הדמיה".

המומחה נתן הסבר, מלווה בתמונות, על פריצת דיסק בעמוד השדרה, וקבע:

"פריצת דיסק מתרחשת כאשר החלק הפנימי הרך בולט דרך הטבעת הקשיחה. ההבדל בין בקע, בלט ופריצה הוא בדרגת החדירה של החומר הפנימי דרך הטבעות החיצונית של הדיסק. הגורם השכיח ביותר לפריצת דיסק הוא בקע כרוני, כלומר, ניוון דיסק המתרחש עקב אובדן הידרציה. לעומת זאת, בקע חריף יכול להתרחש כתוצאה מטראומה. כיום סבורים כי גורמים גנטיים, מכניים והתנהגותיים רבים אחראים על פריצות דיסק.

הקשר בין עומס עבודה פיזי כבד ועיסוקים הדורשים מאמץ קשה להופעת פריצת דיסק מותני ידוע היטב בספרות, כך Ahsan et al. במחקר בו לקחו חלק 400 משתתפים הראו שלעומס העבודה הפיזי הייתה ההשפעה המשמעותית ביותר. גורמים נוספים שהשפיעו על תופעת פריצת דיסק הן עבודה קשה, תקופת עבודה מעל 8 שעות ומתח בעבודה. מחקר אחר שכלל 267 מקרים עם פריצת דיסק מותני חריף אישר אמירה זו; המחקר הראה כי כיפוף קיצוני קדימה, חשיפה מצטברת להרמת משקולות ומשאות קשורים לפריצת דיסק מותני. Zhang et al. and Sun et al. תיארו גם את הקשר בין עבודה קשה לפתולוגיות דיסקליות...

...

תשובה א'

לאור סוג הפעילות (העמסה ופריקה) של ציוד כבד במשך יומיים, תלונות וממצאים בבדיקת ct  עמוד השדרה בסמיכות לפעולות אלו והיעדר עדות לבלט דיסק טרם האירוע הנידון, ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שמדובר בפריצת דיסק חריפה על רקע מכני, אשר התרחשה בעת עבודתו בתאריכים 31.08.2017-01.09.2017.

תשובה ב'

לדעתי המקצועית קיים קשר סיבתי ב(י)ן עבודתו של התובע בימים 31.08.2017 למצבו הרפואי-פריצת דיסק בגובה 4-5L עם לחץ על שורש 5L משמאל.

תשובה ג'

עבודתו של התובע בתאריכים הנ"ל בעקבותיה התרחשה פגיעה לעמוד שדרה, גרמה לאי כושר עבודה מלא לתקופה של 3 חודשים ובהמשך לפי הערכה של רופא תעסוקתי.

ביום 13.10.21 נשלחו למומחה שאלות הבהרה כמפורט להלן, להן השיב כמסומן לאחריהן:

• בתשובה א' בחוות דעתך רשמת כי "...והיעדר עדות לבלט דיסק טרם האירוע הנדון...". האם עמדה בפניך בדיקה מ-2015 בהתאם לרישום ד"ר מחמוד מיום 18.8.15? האם עמד בפניך רישום רפואי מיום 10.1.16? האם יש ברישומים אלו עדות לבלט דיסק, בשים לב כי התובע הופנה לצילום והתלונן (ב-8/15) על כאבי גב תחתון הקורנים ליריכיים מזה שבועיים, (וב-1/16) ועל כאב עכוז שמאל קורן לירך שמאל? תשובה: "כפי צוין בפרק "פרשת המקרה" של חוות דעתי המקורית, עיינתי בתיק הרפואי של התובע בו תואר מספר פניות בשל כאבי גב תחתון בשנות 2015 ו-2016. במסמכים הרפואיים מאותן השנים שעמדו בפני הן בעת כתיבת חוות הדעת והן כיום אין תיאור של חסר עצבי (ללא רדיקולופתיה)/מוטורי, אין אבחנה של בלט דיסק ואין עדות רנטגנית לבלט דיסק. לאחר האירוע הנידון תועדו: נימול ברגל שמאל (עדות לחסר עצבי, רדיקולופתיה) וחולשה בכח גס ברגל שמאל (חסר מוטורי), באבחנה של חשד ללחץ על השורש משמאל (חשד לבלט דיסק) הופנה ל-CT. ב-CT אבחנה של בלט דיסק. ב-2015-16 הופנה לצילום – כאן יודגש כי צילום לא נחשב לבדיקה אבחנתית בחשד לבלט דיסק, אלא בדיקת CT או MRI. לאור האמור עדות לבלט דיסק היתה לאחר האירוע המדובר ולא לפניו".

  • בהמשך תשובה א' ציינת "... ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שמדובר בפריצת דיסק חריפה על רקע מכני...". האם רופאיו המטפלים של התובע אבחנו פריצת דיסק חריפה או בלטי דיסק קלים, נא התייחס לרישומיו של ד"ר מורסי חשאן אשר טיפל בתובע לאחר ההעמסה בעבודה. תשובה: הופעה חדשה של נימול וחולשת שרירים מעידה על אירוע חריף. לא עמדה בפני בדיקת CT לאחר האירוע, אך בהתאם לתיעוד ד"ר סבתו שבתאי – אורתופד גב ועמוד שדרה – "CT מראה פריצת דיסק 4-5L משמאל דוחקת את השורש". אין לי שום סיבה לא לסמוך על דעתו של המומחה בתחום עמוד השדרה".

  • לפי מסמכיו הרפואיים של התובע, האם התובע לוקה בספונדילוזיס לומברי (מותני)? האם מחלה זו מתבטאת בסמוך לאירוע או יכולה להתבטא רק לאחר חודש ומעלה? או שמא מדובר במחלה טבעית שאינה קשורה לאירוע? האם המחלה מתאימה להעמסה כפי שביצע התובע כמתואר בעובדות? תשובה: במסמכים שעמדו בפני לא ראיתי אבחנה של ספונדילוזיס אצל התובע. ספונדילוזיס לומברי יכול להתפתח גם על רקע טראומטי בעקבות בלט/פריצת דיסק, לוקח זמן רב עד להתפתחות ספונלולוזיס. במידה ולתובע אכן אובחן ספונדילווזיס (והחמצתי את האבחנה בתיעוד), לאור גילו הצעיר קרוב לוודאי מדובר במחלה על רקע טרואמטי כגון פריצה/בלט דיסק ולא בתהליך ניווני טבעי".

  • האם נכון כי בקע דיסק כחלק מספונדילוזיס שדרתי הוא תחלואה טבעית שכיחה העולה עם הגיל? תשובה: נהפוך הוא – כאמור בסעיף ג', בגילו של התובע לא סביר כי הספונדילוזיס מהווה ביטוי לשינויים ניווניים טבעיים, אלא סביר יותר כי התפתח (אם קיים בכלל) כתוצאה מבלט דיסק".

  • בתשובה ב' לחוות הדעת ציינת כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע ב-31.8.17 ו-1.9.17 לפריצת דיסק L4-5. האם לדעתך נוצרה לתובע פריצת דיסק ב-31.8.17? האם יכול היה להמשיך עם פריצת הדיסק בעבודתו? האם פריצת הדיסק נוצרה רק לאחר שני ימי העבודה? הנך מופנה בשנית לעובדות המדויקות שנקבעו בהחלטת בית הדין מיום 30.5.21. תשובה: "לא ניתן לדעת באיזו נקודת זמן במהלך 31.08.2017-1.09.2017 התרחשה פריצת דיסק, אך פי שהוסבר בחוות דעתי המקורית, הנזק בדרך כלל מורגש קרוב לאירוע (שעות עד ימים), אך יכול לקחת גם שבועות ואף יותר עד שיתבטא בתלונות ובקליניקה. לכן גם אם היתרחש ב-31.08.2017 לא בהכרח היה מורגש יום למחרת".

     

הצדדים הגישו סיכומיהם. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 7.3.22. בו ביום הגיש התובע בקשה בה נטען שסיכומי הנתבע התעלמו כליל מתצהירי עדי התובע, וביקש להתעלם מטענת התיישנות שהועלתה בסיכומי הנתבע, ולקחת בחשבון את העלאתה חרף ההסדר הדיוני לפיו הנתבע וויתר עליה, בעת פסיקת הוצאות ההליך. הנתבע הבהיר שהוא לא עמד על טענת ההתיישנות.

ביום 25.7.22 ניתנה החלטת בית הדין לפיה בית הדין שוקל לקבוע את התיק לשמיעת ראיות הצדדים בשאלה אם אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו בתאריכים 31.8.17 – 1.9.17. בית הדין הטעים שלאחר עיון בסיכומי הצדדים עלה כי הצדדים חלוקים בשאלה זו, וכי "לכאורה לא נוצרה גמירות דעת דיונית לגבי המסקנה שהגשתן של עובדות מוסכמות פירושה אי אימוץ עדויות התובע ועדיו כחלק מן התשתית העובדתית שלפיה תידון התובענה", וכי "בנסיבות אלה, בית הדין סבור שמינוי מומחה רפואי נעשה בטעות". לאחר שבית הדין נתן לצדדים הזדמנות להגיב להחלטה זו, הורה בית הדין על שמיעת ראיות הצדדים. הנתבע הגיש תיק מוצגים ודיון הוכחות התקיים ביום 19.1.23.

עדויות עדי התובע

התובע העיד שהינו בעל עסק בתחום שירותי הסאונד בשם "XXX" ועובד כעצמאי ופרילנס במתן שירותי סאנוד לאירועים שונים. ביום 31.8.17 הוא עבד עבור חברת ג'וי הגברה ותאורה באירוע שהתקיים בספינה שיצאה מנמל חיפה. היה צורך להעמיס את הציוד לספינה, ולאחר מכן למקם אותו בשטח האירוע. ההעמסה בוצעה באמצעות כלובים שהועלו באמצעות מנוף. הם היו בנויים כמעין פלטפורמה עם גדר, והיה צריך לשים את הציוד בערימה גבוהה, כדי שהמנוף ירים כמה שפחות פעמים. לאחר שהמנוף היה מרים את הכלוב העמוס, "אנחנו היינו פורקים את הכלוב על גבי האוניה, ויורדים להעמיס שוב". התובע העיד ש"באותו אירוע עבדתי בהעמסת ופריקת ציוד הציוד יחד עם שלושה אנשים נוספים: אלון כורך, ולנטין אברהמוב ועומר שוסטר. כולנו היינו פרילנסים שעובדים עם חברת גו'י והכרנו אחד את השני מעבודות משותפות קודמות. באחת ההעמסות של הכלובים, בשעה שהרמתי ארגז ("קייס") ציוד הגברה כבד, ששוקל בערך 60 קילו, בתנועה חדה, הרגשתי מיד כאבי חד בגב ונאנקתי משם מכאבים. לתאונה היו עדים אלון ועומר שעמדו לידי. וולנטין באותו זמן היה על הרציף ורק מאוחר יותר סיפרתי לו שנפגעתי בגב בזמן ההעמסה. באותו היום היה בלאגן די רציני באירוע הזה, היה המון ציוד כבד שהיה צריך להעמיס על האוניה, וגם המנוף פרק את הציוד בנקודה הלא נכונה, והיינו צריכים להזים את הציוד פיזית, בהרמה, לנקודה הנכונה, תוך כדי עלייה במדרגות של האוניה. גם לאחר התאונה, לא הייתה לי ברירה והייתי חייב להמשיך בעבודות ההעמסה והזזת הציוד, כי אני הייתי איש הסאונד וראש הצוות שהיה אחראי על האירוע הזה. לכן המשכתי לבצע את פעולות ההעמסה ולאחר מכן, את עבודות הפירוק והעמסת הציוד למשאית, למרות כאבי הגב העזים מהם סבלתי. עבודות הפירוק התבצעו במהלך הלילה, והעבודה הסתיימה רק בשעות הבוקר. יום לאחר התאונה ב-1.9.2017, הודעתי למר אוהד צרפתי, הבעלים של חברת ג'וי, על כך שנפצעתי בגבי במהלך העמסת הציוד לאוניה. כשסיימת את העבודה, חזרתי הבית. לא שבתי לעבודה ונחתי בבית כמה ימים. וקיוויתי שהכאב יעבור עם מנוחה וכדורים לשיכוך כאבים, כמו כאבי גב אחרים מהם סבלתי בעבר. היו לי עבודות שהייתי אמור לבצע באותו השבוע, אולם ביטלתי אותם והעברתי אותן לקולגות שלי, כי הייתי חייב לנוח. לאחר שבוע, כאשר ראיתי שהכאבים לא חולפים, פניתי לאבא שלי, מר פלמוני שהינו מאמן כושר ובריאות ובעל ניסיון רב בטיפול ב"פציעות ספורט". אבא שלי טיפל בי באמצעות תרגילים למתיחות לשחרור הגב, אולם כשראה שהמצב שלי לא משתפר, אמר לי שאני צריך ללכת לאורתופד".

גב' אלמונית העידה בתצהיר שבשנת 2017, לאחר שהתובע חזר מאירוע שבו היה צריך להעמיס ציוד על אוניה, הוא חזר והתלונן על כאבי גב חזקים. היא אמרה לתובע שאם כואב לו הגב כל כך, כדאי שילך לרופא אבל התובע אמר שזה בטח גב תפוס, ושזה יעבור לו עם מנוחה וכדורים. לאחר מכן כאשר הכאבים לא עברו, היא שוב אמרה לו שילך לרופא, אך התובע החליט להיעזר באביו, שהינו מאמן כושר ובעל ניסיון בטיפול בפגיעות גב. התרגילים והמתיחות שאביו הדריך אותו לבצע לא הקלו על כאביו, שהחמירו והקרינו לרגל שמאל, ולאחר ששוב היא הפצירה בו ללכת לרופא, התובע פנה לקופת חולים. מאז התאונה, התובע סובל מאוד מהגב התחתון ומהכאבים שמקרינים לרגל, ויש חודשים שלמים שהוא בקושי מסוגל לתפקיד.

מר פלמוני העיד שזכור לו שבתאריך 7.9.17 התובע הגיע אליו, לאחר ששבוע קודם לכן הוא נפגע בגב התחתון, וסיפר לו שנפגע בעבודה בעת שהרים משקל כבד, והוא נתן לתובע תרגילים ומתיחות לשחרור הגב, אשר לא עזרו לתובע, למרות שהם בדרך כלל עוזרים לאנשים שנפגעו בדרך דומה שעמם הוא עובד. הוא אמר לבנו שילך לרופא.

מר אלון כורך העיד שהוא טכנאי סאונד ותאורה, והיה עובד כפרילנס עם חברת ג'וי באירועים שונים במהלך השנים. זכור לו שבשנת 2017, היה אירוע שהתקיים על ספינה גדולה שיצאה מנמל חיפה, והוא והתובע ועד שני אנשי מקצוע (ולנטין ועומר) היו צריכים להעמיס על הספינה ציוד הגברה ותאורה. את הציוד הם פרקו ממשאית ואז העמיסו אותו בתוך מעין כלוב שבו היה צריך להעמיס את הציוד לגובה. בזמן העבודה, התובע נפגע וצעק מכאב, ואחר כך, בזמן שהם המשיכו לעבוד יחד התובע סבל מאוד מהגב, אך לא הייתה ברירה אלא להמשיך ולסיים את העבודה. חודשים אחר כך התובע עדיין התלונן על הכאבים בגב.

מר ולנטין אברהמוב העיד בתצהירו שהוא טכנאי תאורה ועבד כפרילנס עם חברת ג'וי. זכור לו שביום 31.8.17 היה אירוע של חברת ג'וי שהתקיים על אוניה גדולה שיצאה מנמל חיפה, והוא והתובע ועוד שני אנשי מקצוע (עומר שוסטר ואלון כורך) היו צריכים להעמיס על האוניה ציוד הגברה ותאורה. את הציוד הם פרקו ממשאית, ואז העמיסו אותו בתור סוג של כלוב שאותו היה מרים מנוף לתוך האוניה. העבודה של ההעמסה הייתה קשה מאוד. זכור לו שבזמן העבודה התובע נפגע בגבו, אך הוא המשיך לעבוד כי לא הייתה ברירה שכן הם היו חייבים להמשיך להעמיס ולפרוק את הציוד זכור לו שהתובע לא עבד אחר כך לפחות כמה שבועות, וגם כשפגש אותו מאוחר יותר, היא התלונן על כאבי גב.

הנתבע הגיש תיק מוצגים שכלל סיכומי ביקור מתיקו הרפואי של התובע, מכתב של התובע מיום 12.5.18, דו"ח שירות מילואים ומייל ששלח התובע לצה"ל ביום 27.6.17.

בדיון ההוכחות שקוים נחקרו העדים. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תותר לנתבע חקירה נגדית שתכליתה לתהות על השאלה האם התובע היה בנמל ביום התאונה הנטענת.

הרשומות הרפואיות

פנייתו הראשונה של התובע לטיפול רפואי לאחר מועד התאונה הנטענת, הייתה ביום 24.9.17. בביקור אצל ד"ר סרחאן במוקד טראומה אורטופדי, נרשם "כאב גב מזה ימים. ללא חבלה. כאבים ידועים גם מהעבר. ללא חוסר עצבי מוטורי". התובע טופל בזריקה ובארקוקסיה.

ביום 26.9.17 התובע פנה ל"טרם". בקבלתו נרשם "התקבל עקב כאבי גב תחתון מזה 5 ימים לאחר תנועה לא נכונה. שולל חום, פריחה, חבלות גב, שולל תחושת נימול בגפים". התובע טופל בזריקה וולטרן.

ביום 6.10.17 פנה התובע לחדר מיון בבית החולים "שערי צדק". בקבלתו נרשם "לפי דבריו מזה 3 שבועות מתלונן על כאבים בגב תחתון מצד שמאל מקרינים לרגל עד האצבעות, יחד עם נימולים לפעמים. ללא סיפור של חבלה או נפילה. ללא חום....החמרה בכאבים מ 3 ימים האחרונים". התובע השתחרר והופנה ל-CT.

ביום 10.10.17 התובע ביקר אצל רופאה כללית, ד"ר רביבו אלפנט סיון אתי. נרשם בביקור נרשם "מזה 3 שבועות כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל עד כף הרגל ונימול באמצעות כף רגל שמאל. ללא חבלה/נפילה ברקע".

ביום 22.10.17 ביקר התובע שוב אצל ד"ר רביבו. נרשמה "סיבת ביקור: "תאונת עבודה בתאריך 31/08/2017". בהפנייה לפיזיותרפיה מאותו יום נרשם "לפני חודשיים הרים חפץ כבד ומייד לאחר מכן הרגיש כאב. הכאב החמיר בהדרגה עד אשר החל להקרין לרגל שמאל....CT דיסק לוחץ על L5 משמאל". אושרו לתובע ימי מחלה מ-22.10.17 עד 31.10.17.

דיון והכרעה

השאלה הראשונה שדורשת הכרעה היא האם התובע הרים את הנטל להוכיח שאירע לו אירוע תאונתי "תוך כדי ועקב משלח ידו" ביום 31.8.17 או 1.9.17.

בית הדין סבור כי התשובה לכך היא בחיוב, כפי שיפורט להלן. גרסת התובע נתמכה בעדותו ובעדויות עדיו, מר כורח ומר אברהמוב, שתיארו כולם באופן דומה בחקירתם הנגדית את עבודתם באירוע שהתקיים על האניה כעבודה ממושכת, אינטנסיבית, מאומצת וחריגה באופייה. הם העידו כי עיסוקים כפרילנסים בתחום הטכנאות הסאונד, ככלל, לא כלל עבודת הרמה, העמסה ופריקה של ציוד הגברה כבד. כעולה מעדותם, ציוד ההגברה היה מגיע במשאית למקום האירוע, ולאחר מכן ניתן היה "לגלגל" אותו למקום המיועד ללא צורך בפעולת הרמה. מר אברהמוב העיד כי מדובר בציוד כבד שאינו מיועד ל"הרמה". התובע ומר אברהמוב שללו בחקירתם הנגדית קיומה של רמפה שניתן היה "לגלגל" עליה את הקייסים לאוניה. התובע, מר אברהמוב ומר כורח תיארו באופן דומה בחקירתם הנגדית כי בשונה מאירועים אחרים, העברת ציוד ההגברה מהרציף לאוניה (ובחזרה) נעשתה באמצעות מנוף אליו חובר כלוב גדול העשוי מברזל. התובע העיד כי לא ניתן היה "לגלגל" את הקייסים לתוך הכלוב, ובשל כך הם נדרשו להרים אותם, חרף משקלם הרב ולאחר מכן להכניסם לתוך הכלוב. עדותו נתמכה בעדותם של מר כורח ומר אברהמוב. כן עלה מעדותם כי בכל קומה באניה התקיים "שלב" או "חלק" מתוך אירוע החתונה הכולל (טקס חופה, ריקודים), ובשים לב לכך שהציוד הונח על ידי המנוף במפלס העליון של האוניה, הם נדרשו להרים חלק מהקייסים (שהונחו אחד על השני) ולהורידם במדרגות לקומה המיועדת באוניה (למשל העברת ציוד הגברה לקומת הריקודים באוניה), ולמרות שפעולה זו היתה אמורה להתבצע על ידי שני אנשים, היא בוצעה על ידי אדם אחד.

התובע תיאר בחקירתו את פעולת העמסה והפריקה של ציוד ההגברה מהרציף לאוניה ובחזרה באמצעות מנוף אליו חובר כלוב גדול מברזל: "אז באירועים רגילים זה באמת לגלגל מהמשאית באירוע. במקרה הזה שעשינו אירוע על אנייה שזה משהו חריג מאוד. כל הציוד הועלה בתוך כלובים מברזל שמעלים אותם עם מנוף לאנייה. וצריך להעמיס את הכלוב ולפרוק את הכלוב. הכלוב הוא לא בעצם משהו שאפשר לגלגל לתוכו. אלא להרים את הציוד ולהניח בפנים. זה בכמה קומות" (עמוד 6, שורות 22-27).

מר כורח תיאר בחקירתו הנגדית את פעולת העמסה והפריקה של ציוד ההגברה לאוניה ובחזרה באמצעות מנוף: "דבר ראשון אתה פורק את זה ממשאית לתוך כלוב ענק, מעמיס את זה לגובה לא ממש נורמלי. כי צריך לעשות כמה שפחות נגלות. על הספינה היו אמורים לפרוק את זה. בספינה אתה פורק בחזרה ומתחיל להקים לפי מה שהיה שם, טקס חופה או משהו. אלף ואחד מקומות שאומרים לך עצור פה אם זה פנס או אם זה חשמל... אתה מגלגל בספינה. ואם אתה עכשיו עם קייס ששוקל אם זה 20 קילו או 40 קילו או 100 קילו אתה צריך להוריד אותו עכשיו לקומה למטה כי התבלבלו אז אתה מרים אותו. ובספינה יש לך מדרגות אז אתה מרים אותו אולי שני אנשים" (עמוד 19, שורות 20-25, 28-31).

כך גם העיד מר אברהמוב בחקירתו הנגדית "הציוד הזה לא מיועד בשביל להרים. אבל אנחנו מרימים אותו כשיש אבנים או משהו כזה, לא התכוננו לזה כמו שצריך ואז העמסה בעצם לספינה היתה בצורה של כלוב כזה. שמרימים את הציוד הכבד הזה בעצם לתוך הכלוב שזה העמסה ראשונה ואז איזשהו מנוף שם את זה על ה...אין רמפה, אין שום דבר. בדרך כלל הציוד הזה נועד. משאית מגיעה מורידה את זה וממשיכה, מגיעה מהספקים" (עמוד 28, שורות 19-25). "גם כשהעמסנו את הדבר הזה זה לא הדבר היחיד שהיה. בסופו של דבר הם שמו את זה במפלס העליון של האונייה. ואז היינו צריכים להוריד למפלס איפה שהם עשו את הריקודים כאילו. אבל גם את כל הציוד הזה היינו צריכים להוריד למטה ויכולים להרים את זה רק שני אנשים. אז זה גם חלק. אני זוכר שכולנו סחבנו את זה וגם שם זה יכל לקרות" (עמוד 29, שורות 27-31).

כאמור, התובע ומר אברהמוב שללו בחקירתם הנגדית קיומה של רמפה עליה ניתן היה "לגלגל" את הקייסים לתוך האוניה (עדות התובע בעמוד 6, שורות 28-29; עדות מר אברהמוב בעמוד 28, שורות 23-24).

בקבלת גרסת התובע אודות התרחשות האירוע התאונתי באוניה ביום 31.8.17, בית הדין מייחס משקל רב לעדותם של התובע ועדיו מר כורח ומר אברהמוב בחקירה הנגדית ביחס לתנאי עבודתם החריגים (מבחינת המאמץ הפיזי והאינטנסיבי שנדרש מהם, בשונה מאירועים אחרים) שנחקקו בזיכרונם באופן שלילי ואולי אף טראומתי (מר אברהמוב העיד כי "מה שאני בהכרח זוכר זה האירוע הקשה הזה של האונייה. זה בוודאות" בעמוד 30, שורות 6-7, וכן אישר כי החוויה היתה 'טראומתית' עבורו, בעמוד 29, שורות 27-33). מר אברהמוב אישר בחקירתו הנגדית כי האירוע באניה התקיים ביום 31.8.17, וכשנשאל כיצד ידע לנקוב במועד מדויק בתצהירו שנחתם שלוש שנים לאחר מכן, הוא השיב כי הוא בדק בחשבוניות שהוא הוציא לחברת 'גוי' ששכרה את שירותיהם, ועיין בהודעות שהוחלפו בקשר לאירוע זה (עמוד 28, שורות 13-14, עמוד 30, שורות 2-23).

אמנם, התובע לא הגיש מסמך של חברת ג'וי על הזמנת עבודתו באירוע שהתקיים באוניה בתאריך 31.8.17, ואולם עדות התובע לפיה הזמנת העבודות נסגרה טלפונית מול חברת ג'וי (שהיתה המזמין העיקרי) היתה מהימנה עלינו, מה גם שבפני בית הדין עדויות אחרות התומכות בעבודתו באירוע זה (עדותם המהימנה עלינו של מר כורח ומר אברהמוב, שאינם עדים בעלי אינטרס בתוצאות ההליך). בכל הנוגע לאי הבאה לעדות נציג מחברת ג'וי לתמיכה בגרסת התובע, בית הדין מקבל את הסברו של התובע בחקירתו הנגדית, כי החברה לא שיתפה עמו פעולה בהליך בירור תביעתו לדמי פגיעה ועל כן הוא הסתפק בהבאה לעדות של מר כורח ומר אברהמוב שנשכרו אף הם לעבודה באירוע זה על ידי חברת גוי. הסברו של התובע נתמך במכתבי ב"כ התובע לנתבע מתאריכים 5.2.18 ו-17.4.18 ו-3.6.18 (מכתבים אלה הועברו לנתבע במסגרת בירור תביעתו לדמי פגיעה וצורפו לכתב התביעה). דרישת הנתבע (30.4.18) מהתובע להשלמת מסמכים (אישור מזמין השירות ששכר את עבודתו ואישור מפקדו על שירות המילואים החלקי לצורך המשך טיפול בתביעה לדמי פגיעה), נענה במכתב ב"כ התובע (מיום 3.6.18) בו הועלתה שוב הטענה אודות אי שיתוף פעולה מצד חברת ג'וי. למכתב ב"כ התובע צורף גם מכתב של התובע (מיום 12.5.18) המפרט את פרטי התאונה, התמורה ששולמה ודרך ההתחשבנות מול חברת ג'וי שהזמינה את שירותיו, לרבות פרטי אנשי הקשר בחברה (הבעלים של החברה מר צרפתי ששמו אוזכר בטופס התביעה לנתבע, וגב' תמר צרפתי מנהלת התפעול והמשרד). למכתב צורפה חשבוניות בסך 7,897.5 ₪ שהוציא התובע לחברת ג'וי בגין עבודותיו בחודש אוגוסט (מיום 10.9.17), והודעת אי מייל שהעביר התובע ביום 27.6.17 למפקדו במילואים, מר ניר עדוי, בבקשה לשחררו משירות מילואים בתאריכים 13.8.17 עד 24.8.17 ו-29.8.17 עד 31.8.17, בהם יש לתובע עבודות חשובות. כן צורף אישור בכתב של מפקד התובע במילואים, מר ניר עדוי המופנה לנתבע, והמאשר כי התובע שוחרר ממילואים בין התאריכים 29.8.17 עד 1.9.17 לצרכי עבודתו (בטעות צוין במכתב התובע ואישור מפקדו, מר עדוי, כי התאונה ביום 31.8.18). התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי במסגרת תקופות המילואים הוא זכאי לקבלת חופשות וכי הוא הגיש בקשה מקדימה למפקדו לאשר את חופשותיו בין היתר, בתאריכים 31.8.17 ו-1.9.17: "היחידה מוציאה לי את התדפיס הזה של הכמות ימי מילואים. בתוך הימי מילואים יש לי זכאות גם לימים בבית. שכשאני יוצא זה היה בעצם לחודש אני חושב כשתפסנו קו. ובעצם בזמן הזה יצאתי, הגשתי מראש לצאת לכמה ימים בגלל העבודות האלה. שהן היו חשובות לי כי ג'וי לחץ עלי לעשות את העבודות האלה" (עמוד 11, שורות 5-8). עדות התובע נתמכה במסמכים שהוגשו לנתבע במסגרת בירור תביעתו לדמי פגיעה שלא נסתרו. הנתבע בחר שלא לחקור את אנשי הקשר של חברת ג'וי אף שהתובע מסר שמות ופרטי התקשרות בטופס תביעתו לדמי פגיעה ובמכתבו לנתבע מיום 12.5.18. בנסיבות אלה, ובבחינת מכלול הראיות שהובאו לפנינו, מצאנו שלא לתת משקל מכריע לאי הבאת נציג חברת ג'וי לעדות, בנסיבות בהן עדותו לא היתה מקדמת את בירור שאלת עצם קרות האירוע התאונתי (בשונה מקידום בירור השאלה אם התובע עבד במועד זה כפרילנס עבור החברה). מר אברהמוב העיד כי הוא לא עבד עם התובע על אוניות למעט אותו אירוע מיום 31.8.17 ומשכך לפנינו ראיה חזקה אחרת התומכת בגרסת התובע (עמוד 31, שורות 16-17).

בכל הנוגע לטענת הנתבע לפיה התובע שירת במילואים ביום 31.8.17, הרי טענה זו לא הוכחה. טענת הנתבע מבוססת על מסמך פלט מחשב ("מסך 712") ובו מופיעים תאריכים בהם לכאורה התובע שירת במילואים בתאריכים 25.8.17 עד 7.9.17 שהנם חופפים למועד האירוע התאונתי הנטען (מוצג נ/6). המסמך לא נתמך באמצעות תעודת עובד ציבור שיכול להסביר מה משמעותו. הנתבע גם לא הסביר במה שונה מסמך זה שהוגש יום לפני מועד דיון ההוכחות ממסמך פלט מחשב שצורף לתיק המוצגים ("מסך"713") שהוגש ביום 27.12.22 (נ/4) בו מופיעים אותם תאריכים (מיום 25.8.17 למשך 14 ימים). כאמור, האפשרות כי התובע עבד ביום 31.8.17 ו-1.9.17 חרף דיווח שירות מילואים בתאריכים אלה עלתה במסגרת בירור תביעת התובע לדמי פגיעה, מבלי שהועלתה שוב בכתב ההגנה והתובע לא נדרש להביא ראיות בעניין זה.

התובע והעדים מר אברהמוב ומר כורח התייחסו בחקירתם הנגדית לשאלה, אם נדרשו להחתים כניסה ויציאה בביקורת גבולות בתאריכים 31.8.17 ו-1.9.17. במסגרת חקירתו הנגדית התובע זכר כי הציג דרכון, אך לא זכר אם דרכונו הוחתם. התובע הוסיף כי לדעתו האניה לא יצאה מהשטח הטריטוריאלי של ישראל. גם מר אברהמוב ומר כורח זכרו כי הציגו דרכונים אך לא ידעו להשיב על השאלה אם נדרשו להחתים את דרכונם בביקורות הגבולות. כמענה לצו שניתן הוגש "תעודת בירור פרטים על נוסע" ביחס לנתוני כניסה ויציאה של התובע והעדים מר אברהמוב ומר כורח, לא נמצאו תנועות כניסה ויציאה בתאריכים 31.8.17 ו-1.9.17, או במועד אחר סמוך לכך. התובע ומר כורח העידו בחקירתם הנגדית כי האניה הפליגה ב"מסלול מעגלי" מספר שעות בים וחזרה לנמל חיפה, מבלי שיצאה מחוץ לשטח הטריטוריאלי הימי של ישראל (עדות התובע בעמוד 16, שורות 19-21; עדות מר כורח בעמוד 19, שורות 31-33).

על יסוד הראיות שהובאו לפנינו אנו קובעים כי, לא עלה בידי הנתבע לסתור את טענת התובע לפיה הוא עבד בתאריך 31.8.17 עד שעות הבוקר של 1.9.17 באירוע חתונה שהתקיים באניה.

עצם קרות האירוע התאונתי

כאמור, גרסת התובע לפיה במסגרת יום עבודתו ב31.8.17 הוא נפגע בגבו במהלך הרמה של ציוד כבד ולאחר מכן חש כאב חד בגב התחתון, תוארה על ידו בטופס התביעה (26.11.17): "...הרמתי ציוד הגברה כבד תוך כדי ביצוע תנועה סיבובית, והרגשתי כאב חד בגב התחתון". בתצהירו העיד התובע כי "באחת העמסות של הכלובים בשעה שהרמתי ארגז ("קייס") ציוד הגברה כבד, ששוקל בערך 60 קילו, בתנועה חדה, הרגשתי מיד כאב חד בגב ונאנקתי שם מכאבים" (סעיף 8 לתצהיר).

התובע תיאר והדגים בחקירתו הנגדית את התרחשות האירוע התאונתי באופן הבא: "אז עבדנו שעות, לא אכלנו כל כך ושתינו כל כך. היה המון לחץ להספיק להקים את כל האירוע. ומכל ההעמסה של הכלובים האלה והפירוק שעשו ארבעה אנשים שבעצם צריך הרבה יותר אנשים, בזמן שפרקתי ציוד אז התכופפתי לתוך הכלוב להוציא קייס... הרמתי את הקייס לתוך הכלוב ובעצם היינו ממש מתכופפים בשביל זה. והיו גם קייסים משהו שהיינו צריכים להוריד שיהיו אחד על השני ובעצם לדפוק אותם עצמאית ששני אנשים צריכים ועשיתי את זה אדם אחד. בפועל הזה הרגשתי משהו פתאום בגב. לקחתי כמה זמן כדי להתאושש ואז הצלחתי באיזשהי צורה לעבוד כחחלגמ אבל כאבים עזים בגב... יורד על ברכיו מרים עם גב ישר ובכוח הרגליים מה שנקרא הארבע ראשי... היה ישר. היו הרבה התכופפויות. גם היו דברים שהיה צריך להוציא מתוך הכלוב הזה. בלי יכולת להוציא אותם ישר. זאת אומרת צריך ממש להיכנס לכלוב ולמשוך אותם החוצה (עמוד 7, שורות החל משורה 13 עד עמוד 8 שורה 4; ההדגשות הוספו). לפני תיאור והדגמה של מנגנון הפגיעה התובע הסביר כי "אני יכול לתאר. אני יכול לכופף את הברכיים אני לא יכול להתכופף" (עמוד 7, שורות 25-26).

אמנם התובע תיאר בתצהירו כי בעת שהרים ארגז ("קייס") ציוד הגברה כבד ששוקל כ-60 קילו, "בתנועה חדה, הרגשתי מיד כאב חד בגב" ללא תיאור "תנועה סיבובית" כמתואר בטופס התביעה, ואולם בחקירתו הנגדית הוא הסביר כי: "ההתכופפויות להוצאת הקייס היא בצורה סיבובית" ואף הדגים "הרמה תוך כדי סיבוב של הגב לאחור" (עמוד 8, שורות 8-15). עדות התובע, מתיישבת עם תיאורו הכולל בחקירתו הנגדית לפיה פעולת העמסה והפריקה של ציוד ההגברה דרשה התכופפות, הרמה והכנסה או הוצאה של הציוד בתנועה סיבובית (כאשר לפעולת העמסה קדמה דחיפה של הציוד לתוך הכלוב ואילו לפעולת הפריקה קדמה משיכה של הציוד). התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא הרגיש את הכאב החד בהרמה של ציוד ההגברה (עמוד 8, שורות 5-7). אם כן, השוני בין תיאור מנגנון הפגיעה בטופס התביעה לדמי פגיעה לבין זה שהופיע בתצהיר התובע אינו מהותי, אלא ניסוחי בלבד, באופן שאינו פוגע במהימנות גרסתו של התובע לפיה מנגנון הפגיעה היה במהלך הרמת ציוד הגברה ("קייס") עת חש בכאב חד בגבו.

עדות התובע נתמכה בעדותו של מר כורח בחקירתו הנגדית, שאמנם לא זכר "את הסיטואציה 100 אחוז" (כתוארו בעדותו), אך אישר כי במהלך הרמת ציוד ההגברה הוא שמע את התובע "צורח" ולאחר מכן מתכופף, נשכב על הרצפה, לוחץ את גבו וצועק שכואב לו, כשהוא נמצא ממולו ולא במרחק רב ממנו: "כן, עבדנו המון שעות. מאוד מאוד אינטנסיבי. שוב אני לא זוכר בדיוק באיזשהו שלב, אני זוכר שמתישהו שהרמנו משהו צרח. וראיתי אותו, עבדתי איתו לא יום ולא יומיים. וצרח ומאז פשוט היה כזה תקוע. העד מתכופף. וכן פשוט מאותו. לא זוכר אבל מאותו רגע פשוט לא המשיך איתנו... הוא על הספינה. הוא כן עבד פחות...אני חושב שזה קרה כבר על הספינה...אנחנו עשינו את ההקמה של האירוע הזה המון המון שעות על הספינה לפני שהיא בכלל יצאה" (עמוד 21, שורות 7-18). מר כורח חזר בעדותו על כך שהוא שמע "צרחה" של התובע ו"שהוא פשוט צעק מכאבים. התכופף ושכב על הריצפה" ואמר לו "שכואב לו. לחץ את הגב ואמר שכואב לו" (עמוד 23, שורות 3,5,11, 13-17). מר כורח העיד כי "אני זוכר אותו סובל שם ביחד עם כולם. וצועק שהוא עשה איזה תנועה לא יודע הרים, לא זוכר את הסיטואציה 100 אחוז" (עמוד 22, שורות 7-8). מר אברהמוב העיד כי אינו זוכר היכן בדיוק התרחשה התאונה, אך זכר כי היתה "עבודה פיזית וקשה", כי התובע "ממש התלונן" ו"כולנו יצאנו משם עם כאב" ו"ממש כאב לו" (עמוד 29, שורות 11-17). מר כורח העיד כי הוא זוכר שהתובע הפסיק לעבוד מאז אותו האירוע (עמוד 22, שורה 2).

הרישומים הרפואיים

בכל הנוגע לפער בין פניית התובע לטיפול רפואי לבין מועד התאונה והדיווח אודות מועד תחילת כאבי הגב ברישומים הרפואיים ("מספר ימים") - התובע הסביר בעדותו כי הדיווח "מספר ימים" ברישום הרפואי בביקור אצל האורתופד 24.9.17 מתייחס למועד החמרת כאבי הגב שהחלו להקרין לרגל שמאל: "העניין של ימים זה מתייחס לימים של החמרה בכאבים שהתחילו להקרין לרגל שמאל, משהו חריג ולא משהו שהרגשתי בעבר... כשאני הסברתי לרופא מה קרה לי באותו זמן. וכשהוא כותב כמה ימים כנראה שהוא מדבר על מצב שהחמיר מזה כמה ימים שרגל שמאל שלי התחילה לא לתפקד וכאבים חדים ברגל... אני סיפרתי לרופא שעשיתי איזשהו תנועה והסברתי לו איפה היתה העבודה, בדיוק בפרטים של העבודה. והסברתי לו מה קרה לי. והסברתי לו בעצם שהיתה החמרה בימים האחרונים וכשאני מרגיש כאבים ברגל וזה משהו חריג גב תפוס. ולכן פניתי אליו" (עמוד 13, שורות 1-17, 26-29). כעולה מהתיעוד הרפואי, כבר בפנייתו השניה לקבלת טיפול רפואי (מיום 26.9.17) נרשם כי כאבי הגב התחתון הופיעו לאחר "תנועה לא נכונה", כשתיאור זה אינו שונה במהותו מ"תנועה חדה" שתוארה על ידי התובע בטופס התביעה לדמי פגיעה, והוא תומך בגרסתו של התובע, אף אם לא באופן "מובהק" ובאיחור קל, עד להופעת תיעוד מנגנון הפגיעה בפנייתו הרביעית לטיפול רפואי (22.10.17). מכל מקום כבר נפסק כי הרישומים הרפואיים אינם צריכים לתמוך במובהק בגרסת המבוטח (עב"ל (ארצי) 63309-01-23 נדב קמפ- המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו 18.7.23).

עדותו של התובע לפיה הוא פנה לטיפול רפואי ביום 24.9.17 לאחר שתרגילי מתיחות לשחרור הגב שעשה בהנחיית אביו, מאמן כושר במקצועו, לא הועילו ולאחר שכאבי הגב החמירו והחלו להקרין לרגל שמאל, נתמכה בעדותו של התובע בבית הדין ועדות אביו, מר פלמוני.

על יסוד האמור לעיל, בית הדין קובע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי במהלך עבודתו ביום 31.8.17, עת הרים קייס של ציוד הגברה וחש כאב חד בגבו.

השלכות קביעה זו על חוות הדעת הרפואית שהוגשה

אם כן, מה המשקל הראוי שיש לתת לחוות הדעת הרפואית בנסיבות העניין. סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע חזקה לפיה תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך. ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. בעניין פגיעה בגב נפסק כי במצבים מסוימים תחול הרישא של סעיף 83 ובמצבים אחרים תחול הסיפא של סעיף 83 לחוק. כך למשל נפסק כי כי פגיעה בגב כתוצאה מהרמה, דחיפה, נפילה מסולם או מכה באחת החוליות, הינה תאונה מגורמים הנראים לעין, ועל כן הבירור המשפטי מתמקד ברישא של סעיף 83 לחוק. לעומת זאת נקבע, כי פגיעה עקב תנועה מכוונת או בלתי מכוונת או עקב תנוחה לא טובה אינה פגיעה של גורם חיצוני הנראה לעין, ועל כן הבירור המשפטי במקרים אלו מתמקד בסיפא של סעיף 83 לחוק (עב"ל (ארצי) 38377-09-15 המוסד לביטוח לאומי – רחמים דנון, נבו 8.5.17)). עוד נקבע כי בנסיבות בהן קיימת סמיכות זמנים בין האירוע התאונתי לבין תקופת האי כושר כך שסביר שאי הכושר לא היה נגרם אלמלא האירוע התאונתי, רצוי כי הנתבע יכיר באירוע התאונתי אף ללא צורך במינוי מומחה רפואי לעניין הזכאות לדמי פגיעה, ושאלת הנזק שנגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי תבחן על ידי הועדה הרפואיות, ככל שתדרש לכך בבוא העת (עניין דנון לעיל). בית הדין סבור כי נסיבות עניינו של התובע נופלים לגדר המקרים המצדיקים הכרה באירוע התאונתי לעניין הזכאות לדמי פגיעה, בשים לב לפגיעה בגבו כתוצאה מהרמת ציוד כבד כפי שהוכח בראיות שהוגשו, היזקקותו לטיפול רפואי בסמוך לאחר מכן, ובהתחשב בסמיכות הזמנים בין האירוע התאונתי לבין תקופת האי כושר הארוכה שנגרמה לתובע מיד לאחר מכן.

כאמור מונה זה מכבר מומחה רפואי שקבע, כי האירוע התאונתי מיום 31.8.17 בעבודה, גרם לתובע לאי כושר מלא לתקופה של 3 חודשים (בהמשך לפי הערכת מומחה תעסוקתי).

התוצאה

התוצאה הינה, כי בית הדין מקבל את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונת עבודה שאירעה לו ביום 31.8.17, ולהכרה בכאבי גב כ'פגיעה בעבודה'.

בשים לב לכך שהתובע נדרש להוכיח את האירוע התאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,000 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"א טבת, התשפ"ד, 02 ינואר 2024, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".