פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי תביעת התובע להכיר במחלת הריאות בה לקה כתאונת עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), או כמחלת מקצוע.

מבוא והשתלשלות ההליך המשפטי

1. התובע, יליד 1980, לקה במחלת ריאות.

2. לטענת התובע מחלת הריאות נגרמה כתוצאה מעבודתו בשיפוץ ראשי מנוע בשנים 1998-2015, אשר במסגרתה נחשף לחומרים שונים.

3. בתביעה שבפנינו עותר התובע כנגד החלטת הנתבע (להלן גם – המוסד) מיום 20.11.18 לדחות את תביעתו להכרה במחלה כבתאונת עבודה בנימוק כי לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו, וכי מחלתו התפתחה על רק מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

4. התובע נחקר על תצהירו בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 28.7.20. במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי יש מקום למינוי מומחה רפואי, בתחום התעסוקתי, לבחינת הקשר הסיבתי בין אופי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי, על יסוד התשתית העובדתית שהוכחה והוסכמה על הצדדים.

5. ביום 24.8.20 מונתה מומחית רפואית, ד"ר קרין ציקל שלום (להלן – המומחית), על מנת שתחווה דעתה בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע לבין תנאי עבודתו, על יסוד התשתית העובדתית, כדלקמן:

   • התובע יליד 1980, עסק בשיפוץ ראשי מנוע החל מאוקטובר 1998 ועד יולי 2015.

   • התובע עבד בימים א-ה משעה 8 עד 16:00 (משרה מלאה).

   • במסגרת עבודתו נדרש התובע לפרק את החלקים מראשי המנוע, לרבות השסתומים, לטבול את ראש המנוע בחומצה, להוציא אותו מהחומצה ולבצע שטיפה של המנוע בעזרת קיטור. לאחר מכן נדרש התובע להשחיז את ראש המנוע, למלא ולתקן את כל החורים והפגמים בעזרת מילוי בריתוך ארגון אלומיניום ושוב להשחיז ולנקות את ראש המנוע.

   • במסגרת עבודתו נחשף התובע לעשן ריתוך ארגון ולחומצה בעזרתה נוקה ראש המנוע RAS32 ולתכשיר ניקוי רב תכליתי להסרת שמנים.

   • בעת הריתוך התובע השתמש במסיכת ריתוך וביתר הזמן השתמש במסיכת נייר.

   • התובע מעשן כ -2 סיגריות ביום.

   • מצבו הרפואי כעולה מהרשומות הרפואיות

6. ביום 24.10.20 נתנה המומחית את חוות דעתה. בחוות הדעת השיבה המומחית כי הליקוי של התובע הוא "מחלת ריאות חסימתית כרונית עם אמפזמה באונות עליונות". עוד נשאלה המומחית והשיבה כי "ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו התובע לליקוי ממנו הוא סובל". כן השיבה המומחית כי "אופן קרות הליקוי בדרך של פגיעות זעירות ומצטברות" וכי "לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע לפי הפסיקה בשיעור של 20% ומעלה".

7. בחוות הדעת התייחסה המומחית לליקוי ממנו סובל התובע בריאותיו ולקשר בין הליקוי לתנאי עבודתו, כלהלן:

   "מהו מצבו הרפואי של התובע?

   מצב לאחר ניתוח בפסגת האונה עליונה מימין. לאחר פנומוטורקס חוזר בריאה ימנית. לאחר הניתוח מצבו היה יציב תפקודי הנשימה היו תקינים. ב8/2012 התובע חלה בסינוסיטיס טופל באנטיביוטיקה אובחן כסובל מדלקת ריאות עם החמרה בתפקודו הנשימתי. תלונות על שעול מלווה בכיח צהוב חום עם קושי בנשימה במאמץ. 1/2014 עבר ניתוח ספטופלסטי וטובירנקטומי. ממצאי הבדיקות שעבר התובע מלמדים על הפרעה בתפקודי נשימה עם ירידה בזרימות, הפרעה בדיפוזיה ולכידת אויר. ממצאי הCT מלמדים על בולות מימין ומשמאל בפסגות הריאות ואוורור יתר. אובחן כמחלה ריאתית חסימתית כרונית עם אפמזמה.

   האם יש קשר בין מצבו הרפואי לבין חשיפתו התעסוקתית?

   פנאומוטורקס ספונטני התובע אובחן כסובל מחזה אויר הצטברות אויר בחלל הפלורלי. מצב זה בדרך כלל מלווה אמפזמה, אסטמה ושחפת. המצב יכול להיגרם בצורה ספונטנית ללא סיפור של חבלה או גורם נראה לעין. בדרך כלל פנומוטורקס ספונטני קורה בצעירים בריאים ללא מחלת ריאות. פנאומוטרוקס מישני קשור לסיבוך של מחלה קיימת בדרך כלל COPD. גורמי סיכון לפנאומוטורקס ראשוני הם עשון, סיפור משפחתי, תסמונת מרפן, הומוציסטונוריה. עשון הוא גורם סיכון משמעותי לפנאומוטורקס ספונטני כנראה על רקע דלקת דרכי האויר. יש קשר בין פנאומוטורקס ספונטני לכמות הסיגריות. (2) בעיון בספרי בסיס ברפואה התעסוקתית אין קשר בין פנאומטורקס לבין חשיפה תעסוקתית למעט אם יש שינויים מבניים ריאתיים הנובעים מחשיפות. (3-5) אצל התובע נמצאו בCT שינויים מביניים ב- CT ריאות התעבות פלורה באזור RUL ובולות קטנות באפקס LUL. הפתולוגיה הריאתית הממוקמת לשדות הריאה העליונות אצל התובע נראה כי קשורה יותר לפגם מיבני בפלורה ללא קשר לחשיפותיו התעסוקתיות. בשנת 2012 מתואר מהלך של סינוסיטיס ודלקת ריאות, תגובה חלקית לטיפול אצל המטופל. החמרה במצב ריאתי תמונה של ברונכיטיס שיעול ופליטת כיח. אובחן כמחלה ריאתית חסימתית כרונית ואמפזמה.

   שאיפה של אדים, גזים אבק ונדפים, כגון חשיפה לגורמים אליהם נחשף התובע גורמים מגרים דרכי נשימה וקורוזיביים, מהווים גורם תורם לפתולוגיה נשימתית. חשיפה לגורמים אלה מביאה לתהליך דלקתי והרס דרכי נשימה עד לחסימת דרכי הנשימה. פגיעה חדה כזו עלולה לגרום לנזק לאפיתל ותת אפיתל ותיקון הפגיעה על ידי צלקת שגורמת לחסימה מכנית של דרכי האוויר.

   התפתחות מחלה ריאתית חסימתית תלויה בעוצמת החשיפה. וכן בגורמי המאחסן כגון: מחלה ריאתית קיימת. שאיפה של גזים וחלקיקים עלולה להתחיל תהליך דלקתי מקומי בריאות המביא לברוכניטיס כרונית, הפרעה בדרכי אויר קטנות ואמפזמה. בדרך כלל פרק הזמן מתחילת חשיפה לאינדוקציה של מחלה ריאתית הוא ממושך עשרות שנים. עשון מגביר ספיגה של חומרים כימיים מהסביבה על ידי שינוי ספיגה, פיזור ופינוי של החומרים (7-12)(6).

   ניתן לסכם שאצל התובע צבר סיבות להתדרדרות במצבו הנשימתי לאורך השנים פנאומוטורקס וניתוח ריאות, תהליך זיהומי, עשון, וחשיפה תעסוקתית. קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפות תעסוקתיות אליהן נחשף התובע לגורמים המגרים ומזיקים לדרכי נשימה ולנוכח הנסיבות התעסוקתיות ללא אמצעי מיגון עלולות לגרום למחלת הריאות ממנה סובל התובע. לא מן הנמנע שליקויו של התובע נגרם או לפחות הוחמר על רקע תעסוקתי של חשיפה כפי שנחשף התובע. לעישון יש אינטראקציה לחשיפה התעסוקתית והגברה של הנזק הריאתי. לנוכח הנסיבות התעסוקתיות הייחודיות של התובע חשיפה יומיומית במשרה מלאה של 8 שעות ליום במשך 15 שנים קשה להתעלם מהם, הסבירות של קשר סיבתי גבוהה מ-50%. מעבר לכך, להוסיף את הגיל הצעיר של אבחון המחלה, ממצאי בדיקת הכיח המגורה המלמדים על מקור זיהום תעשייתי עם תגובה לחשיפה תעסוקתית והמשך עבודה בתנאים שלא תאמו את המלצת הרופא התעסוקתי ללא חשיפה לאבק פליטת גזים או חומרים כימיים, מלמדים על כך שתנאי עבודתו היוו השפעה משמעותית על פי הפסיקה (בשיעור של 20% ומעלה).

8. ביום 15.12.20 הגיש הנתבע בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחית. התובע התנגד לבקשה. בהחלטה מיום 1.2.21 נעתר בית הדין לבקשת הנתבע להפניית מלוא שאלות ההבהרה למומחית.

9. ביום 25.3.21 ניתנה על ידי המומחית חוות דעת משלימה, במסגרתה השיבה המומחית לשאלות ההבהרה (להלן – חוות הדעת השנייה). בחוות הדעת השנייה השיבה המומחית לשאלות ההבהרה אותן נשאלה כדלקמן (להלן יפורטו כסדרן השאלות והתשובות):

   • המומחית נשאלה:

     "1.בחוות דעתך את קובעת כי הליקוי ממנו סובל התובע הוא מחלת ראות חסימתית כרונית עם אמפיזמה באונות העליונות וכי ניתן לקבוע בסבירות של 50% קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל וכי תנאי העבודה הוו השפעה משמעותית (20% ומעלה)

     א.האם את מסכימה כי עפ"י הספרות הרפואית העדכנית, הסיבות השכיחות ביותר ל-Bullous Emphysema הם עישון וחסר מולד באנזים antirtypsin alpha-1?"

     והשיבה:

     "כן לגבי bullous emphysema. האבחנה אצל התובע כפי שמתועד בתיק הרפואי אצל ד"ר עוויד כאמל מומחה למחלות ריאה – EMPHYSEMA (COPD".

   • המומחית נשאלה:

     "סיכום תוצאות בדיקת כיח מגורה תאר את החלקיקים שנמצאו, "ככל הנראה מקור הזיהום הוא תעשייתי בשל המצאות חלקיקי מתכות". הוצע לתובע "לערוך בדיקת רגישות למתכות (MELISA) בכדי לאשר/לשלול קשר בין העיסוק לבין המחלה". האם את מסכימה כי התובע לא עשה בדיקת MELISA ולפיכך לא ניתן לקבוע שקיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית לעבודתו? וכי הקביעה כי תנאי עבודתו היוו השפעה משמעותית (20% ומעלה) על התפתחות המחלה אינה מבוססת על נתונים עובדתיים?".

     והשיבה:

     "לא מסכימה. לפי תיאור הנסיבות הייחודיות לחשיפתו התעסוקתית של התובע כפי שציינתי בחוות דעתי אצל התובע צבר סיבות להתדרדרות במצבו הנשימתי לאורך השנים פנאומוטורקס וניתוח ריאות, תהליך דלקתי זיהומי, עשון וחשיפה תעסוקתית. קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפות תעסוקתיות אליהן נחשף התובע לגורמים המגרים ומזיקים לדרכי נשימה ולנוכח הנסיבות התעסוקתיות ללא אמצעי מיגון עלולות לגרום למחלת הריאות ממנה סובל התובע. לכן, לא מן הנמנע שליקויו של התובע נגרם או לפחות הוחמר על רקע תעסוקתי של חשיפה כפי שנחשף התובע. לעישון יש אינטראקציה לחשיפה התעסוקתית והגברה של הנזק הריאתי. לנוכח הנסיבות התעסוקתיות הייחודיות של התובע חשיפה יומיומית עבודה במשרה מלאה של 8 שעות ליום במשך 15 שנים קשה להתעלם מהם, הסבירות של קשר סיבתי גבוהה מ-50%. מעבר לכך, להוסיף את הגיל הצעיר של אבחון המחלה, ממצאי בדיקת הכיח המגורה מלמדים על מקור זיהום תעשייתי עם תגובה לחשיפה תעסוקתית והמשך עבודה בתנאים שלא תאמו את המלצת הרופא התעסוקתי ללא חשיפה לאבק פליטת גזים או חומרים כימיים, מלמדים על כך שתנאי עבודתו היוו השפעה משמעותית על פי הפסיקה (בשיעור של 20% ומעלה). בדיקת MELISA מגלה רגישות למתכות. התובע נחשף למגוון של גורמים מזיקים לריאות ולא רק מתכות, כך שהבדיקה אינה חסרה לאבחנה.

   • המומחית נשאלה:

     "בפסקה השלישית בעמוד 4, תיארת את הגורמים לפנוימוטורקס וביניהם תסמונת מרפן. האם את מסכימה כי לתובע מבנה גוף מרפנואידי (גובה 180 ס"מ ומשקל 55 ק"ג)? האם את מסכימה כי יש לקחת בחשבון עובדה זו בעת הערכת הקשר הסיבתי בין מחלות התובע לבין עבודתו?".

     והשיבה:

     "לא. תסמונת מרפן (Marfan Syndrome) הינה תסמונת תורשתית, המערבת לרוב את המערכת הלב וכלי הדם הגדולים, מערכת הראייה ומערכת השלד. תסמונת מרפן הינה תסמונת תורשתית הנובעת מהפרעה ברקמת החיבור. התובע לא אובחן כתסמונת מרפן".

   • המומחית נשאלה:

     "האם את מסכימה כי התעבות הפלאורה ב-RUL הינה תוצאת הריפוי לאחר כריתת האפקס ולא "שינוי מבני" בעל משמעות מבחינת התפתחות המחלה?"

     והשיבה:

     "לא ניתן לקבוע. אצל התובע אובחנו שינויים אינטרסטיציאליים כרוניים בבסיס שתי הריאות יותר מימין".

   • המומחית נשאלה:

     "האם לאור כל האמור לעיל את משנה את דעתך לגבי הקשר הסיבתי בין מחלת התובע והחשיפה התעסוקתית?"

     והשיבה:

     "לא".

   • המומחית נשאלה:

     "רצ"ב המאמר העדכני של Z. Bakri et al משנת 2019 בנושא מחלות ריאה אצל רתכים בתעשיית המכוניות בו אין כלל איזכור של פנוימותורקס. לנוכח המאמר אנא הסבירי על בסיס איזו ספרות רפואית את מבססת את קביעתך לקיום כלל של קשר סיבתי אצל התובע."

     והשיבה:

     "המאמר שצורף אינו מאמר רפואי אלא מעיתון פיזיקלי. יתר על כן התובע לא עסק רק בריתוך אלא נחשף לגורמים נוספים כמתואר בעובדות. אצל התובע שינויים ריאתיים הקשורים לחשיפותיו התעסוקתיות".

10. ביום 12.5.21, לאחר שהוגשו סיכומי התובע, הגיש הנתבע בקשה להפנות שאלות הבהרה נוספות על המומחית. התובע התנגד לבקשה.

11. בהחלטה מיום 1.7.21 נעתר בית הדין לבקשת הנתבע להפניית חלק משאלות ההבהרה למומחית.

12. ביום 23.7.21 ניתנה ע"י המומחית חוות דעת משלימה, במסגרתה השיבה המומחית לשאלות ההבהרה (להלן – חוות הדעת השלישית). בחוות הדעת השלישית השיבה המומחית לשאלות ההבהרה אותן נשאלה כדלקמן (להלן יפורטו כסדרן השאלות והתשובות):

    • המומחית נשאלה:

      "תשובתך לשאלה א' אינה ברורה. ככל והכוונה היא שמדובר באמפיזמה בלבד (על פי רישום של רופא ריאות ד"ר עוויד כמאל, כפי שציינת), וכידוע פתולוגייה זו מתבטאת במחלה בדרכי הנשימה, נא הסבירי למה את קושרת מחלה זו לחשיפה של רק 7 שנים בעבודת שיפוץ מנועים.

      (מובהר כי תקופת החשיפה האמורה מתייחסת לרישום ד"ר עוויד. בהתאם לעובדות שהועברו למומחית בהחלטת המינוי התובע עסק בשיפוץ מנועים משנת 1998 ועד שנת 2015").

      והשיבה:

      "להלן הבהרה לתשובה לשאלה א'. אכן בולוס אמפזמה עלולה להגרם מהסיבות המוצגות בתשובה. בעיון ברשומה הרפואית של ד"ר עוויד כמאל הרי שהוא מתייחס לנושא החשיפה התעסוקתית רק ביום 14/1/2013 "עבודה עם חומרים כימיים", קביעתו כי "7 שנים לאחר מכן פיתח חזה אויר מימין..." היא קביעה בדיעבד ביום 28/9/2017. איני מסכימה עם קביעתו. מחלת הריאות הכרונית מתבטאת אצל התובע בשינויים אינטרסטיציאליים כרוניים בבסיס שתי הריאות יותר מימין והם הקשורים לחשיפה התעסוקתית שנמשכה מ1998. השינויים אובחנו ב2013".

    • המומחית נשאלה:

      "נא הסבירי אם מצב של בולמוס אמפיזמה (שהינו סוג מיוחד של אמפיזמה) יכול להיות קשור לפי הבנתך, לעבודתו. ככל שניתן אנא הפני למאמרים רלוונטיים מתוך הרשימה שצירפת לחוות דעתך".

      והשיבה:

      "אין קשר לעבודתו".

    • המומחית נשאלה:

      "לאור תשובתך לשאלה ד', האם הכוונה שמדובר במחלה ברקמת הראות (שינויים אינטרסטיציאלים כרונים בבסיסים) ולא במחלה של דרכי הנשימה?".

      והשיבה:

      "אכן מדובר על שינויים אינטרסטיציאלים כרוניים הקשורים לחשיפה התעסוקתית".

13. ביום 16.8.21, לאחר שהגיש התובע סיכומיו בפעם השנייה, הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה נוסף. ביום 10.11.21 דחה בית הדין את בקשת הנתבע.

14. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

    תמצית טענות הצדדים

15. התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו על בסיס חוות דעת המפורטת של המומחית אשר קבעה באופן חדש משמעי כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות ממנה סובל התובע לעבודתו. התובע מדגיש כי המומחית לא שינתה את דעתה אף לאחר שני סבבים של שאלות הבהרה.

16. התובע התייחס להליכים שונים שניהל מול הנתבע לאורך שש שנים במטרה שתוכר מחלתו כתאונת עבודה, וטען כי התנהלות הנתבע מהווה עינוי דין לא ראוי שיש לקחתו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.

17. הנתבע טוען כי במקרה זה ישנה הצדקה עובדתית ו/או משפטית, יוצאת דופן, לסטות מקביעותיה של המומחית בחוות דעתה ובתשובותיה לשאלות ההבהרה שבמסגרתן התבצרה בעמדתה ללא כל הסבר ענייני.

18. הנתבע מצביע על פגמים שונים בחוות דעת המומחית לרבות, סירוב לנמק קביעתה בדבר קשר סיבתי מעל 50% בין מחלת התובע לתנאי עבודתו בשים לב לקביעתה כי לתובע פגם מבני בריאה, מענה לא ברור לשאלות ההבהרה, סתירות פנימיות, קביעות שרירותיות ובלתי מבוססות, הימנעות מלהשיב על שאלות והתעלמות מן העובדות אשר הובאו בפניה.

19. הנתבע חזר על טענתו לפיה האבחנה של המומחית בדבר סוג מחלת הריאה ממנה סובל התובע וקביעת הקשר הסיבתי הינה שגויה מיסודה ועל כן היה צורך במינוי מומחה בתחום הריאות.

20. לנוכח האמור מבקש הנתבע לסטות מקביעותיה של המומחית ולדחות את התביעה.

    דיון והכרעה

21. בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת יש לייחס לחוות דעתו של המומחה הממונה על ידי בית הדין משקל רב, שכן מדובר במומחה שמסקנותיו אובייקטיביות וחוות דעתו אינה ניתנת לבקשת מי מהצדדים או במימונם. על כן, ככלל אין מקום לסטות מקביעותיו של המומחה, אלא בהתקיימן של הצדקות עובדתיות או משפטיות יוצאות דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 22879-08-12 דוד אדרי נגד המוסד לביטוח לאומי (20.8.14), דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי (2.11.99), עב"ל (ארצי) 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377, עב"ל (ארצי) 579/06 צמח נגד המוסד לביטוח לאומי (23.8.2007) ועב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי (6.6.05)).

22. בענייננו לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתה של המומחית, שכן לא מתקיימת כל הצדקה עובדתית או משפטית לעשות כן.

23. לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבע לפיה לכאורה שגתה המומחית באבחון סוג המחלה, בין השאר, מהטעם שלכאורה חלקה על קביעותיו של רופא התובע, ד"ר עוויד, וכביכול הסתמכה על צילום בלבד. אסביר.

24. עיון בחוות הדעת של המומחית, במענה לשאלות ההבהרה ובחומר הרפואי מעלה שהמומחית לא חולקת על מסקנות ד"ר עוויד, אלא רק מבהירה את פרשנותה לדבריו בנקודת זמן מסויימת ומסבירה למה לדעתה התכוון. המומחית קובעת כי התובע סובל ממחלת ריאות חסימתית מסוג אמפיזמה והיא מפנה למסמכים מאת ד"ר עוויד שקובע אף הוא שהאבחנה של התובע היא EMPHYSEMA COPD. הנתבע לא מפנה למסמכים מהם עולה כי הרופא של התובע ד"ר עוויד קובע קביעה שסותרת את האבחנה האמורה וממילא קיימים מסמכים בתיק המלמדים על כך שגם ד"ר עוויד (בדומה למומחית) מאבחן שהתובע סובל ממחלת ריאות חסימתית (COPD) מסוג אמפיזמה. ר' למשל מסמך מאת ד"ר עוויד מיום 7.11.19 בו מצויינת האבחנה של EMPHYSEMA COPD אליה הפנתה המומחית בתשובה 1 מיום 25.3.21 לשאלות ההבהרה שנשלחו ביום 1.2.21 (זאת בנוסף ומעבר למסמכים הרפואיים החדשים יותר, אשר צורפו לתגובת התובע לבקשת הנתבע למינוי מומחה נוסף, אשר גם בהם מצויינת האבחנה האמורה במפורש). נראה אם כן שהמומחית לא חלקה על מסקנותיו של ד"ר עוויד, מומחה הריאות אשר מסקנותיו מופיעות בתיקו הרפואי של התובע, אלא הביאה פרשנותה לדבריו באופן נהיר ומפורט, כאשר עולה מתיקו הרפואי כי הן ד"ר עוויד והן המומחית הינם תמימי דעה שהאבחנה של התובע היא EMPHYSEMA COPD.

25. עולה מחוות דעת המומחית כי אבחנתה בנוגע לטיב הליקוי מסתמכת על כל החומר הרפואי (הרב) המצוי בתיקו של התובע, לרבות מסמכים רבים מרופא הריאות של התובע ורופאים תעסוקתיים שבדקו אותו וכן מסמכים רפואיים נוספים שונים, לרבות "ממצאי בדיקת הכיח המגורה המלמדים על מקור זיהום תעשייתי עם תגובה לחשיפה תעסוקתית..". מכאן שלא ניתן לקבל את טענת הנתבע לפיה אבחנת המומחית התבססה על צילום בלבד.

26. העובדה שהמומחית אינה מומחית בתחום הראות אלא בתחום התעסוקתי אינה מצדיקה כשלעצמה דחיית המסקנה של המומחית, בשים לב לכך שאבחנת המומחית מתיישבת עם האבחנה של הרופא המטפל בתובע ועולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שהוצגו.

27. עוד לא ניתן לקבל את טענת הנתבע לפיה הקביעה בדבר קשר סיבתי אינה מנומקת ולא ברור מדוע נקבע קשר סיבתי בשיעור 50% על אף שנקבע על ידי המומחית כי לתובע פגם מבני בריאה. אסביר.

28. קביעתה של המומחית בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הריאות בה לקה התובע לבין תנאי עבודתו היא קביעה רפואית הנשענת על אדנים מקצועיים. קביעת המומחית בהקשר זה היא קביעה ברורה שלא נפל בה כל פגם. הנמקותיה של המומחית היו מפורטות ביותר, הן בחוות דעתה הראשונה והן בתשובותיה לשאלות ההבהרה הרבות. ניכר כי טרם מתן חוות הדעת והתשובות לשאלות הבהרה המומחית עיינה בקפידה בתיקו הרפואי של התובע ושקלה בכובד ראש את המידע והמסמכים עליהם הופנתה על ידי הצדדים.

29. אשר לליקוי הקודם של התובע ולתמיהות שמעלה הנתבע אודות קביעת קשר סיבתי בשיעור 50% חרף הליקוי הקודם הנטען יצויין כי בעת שמדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, שעה שנבחן הקשר הסיבתי "יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי. דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. יובהר, כי בשלב זה לא נדרשת התייחסות למידת ההשפעה על מצבו הרפואי של המבוטח, ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו ל-50% ממצבו הרפואי של המבוטח, אלא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של המבוטח או להחמרת מצבו הרפואי של המבוטח, בסבירות של 50% ומעלה" (עב"ל (ארצי) 14732-05-14 המוסד לביטוח לאומי נגד לנדאו (8.12.15) ור' גם עב"ל (ארצי) 12996-07-16 פליישר נגד המוסד לביטוח לאומי (30.1.18)). רק בשלב השני וככל שנקבע קשר סיבתי יש לבחון את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית (בשיעור 20% לפחות) של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

30. כך גם העובדה שנקבע קשר של גרימה להבדיל מקשר של החמרה אינו מעלה ואינו מוריד שכן לצורך עצם ההכרה בליקוי כתאונת עבודה די בקביעת קשר סיבתי (מסוג כלשהו) ועמידה במאזן ההשפעות.

31. מהנימוקים האמורים סבורני שאין הצדקה לסטות מחוות דעת המומחית וראוי לאמץ את מסקנתה.

32. מהטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת.

33. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

    ניתן היום, י"ב שבט תשפ"ב, (14 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.