פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר במחלת הריאות ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה.

במכתבו מיום 04.12.17, דחה הנתבע את תביעתו של התובע וזאת מהנימוק שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה וכן כי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו בה ביקש התובע להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בריאות כפגיעה בעבודה.

הנתבע הגיש כתב הגנה, במסגרתו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען כי אין כל קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לבין תנאי העבודה.

ביום 02.06.20 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין (רופא תעסוקתי) על מנת שיחווה את דעתו בעניינו של התובע וזאת על בסיס התשתית העובדתית שלהלן:

1. התובע יליד 1946.

2. התובע שירת ככבאי מבצעי באיגוד ערים לכיבוי אש בעמק יזרעאל בתחנת נצרת עלית משנת 1973 ועד שנת 1995.

3. התובע עבד ככבאי מבצעי כאשר עם השנים התקדם לראש צוות ובהמשך מפקד תחנה, אך מאחר ומדובר בתחנה קטנה עם מעט כבאים, התקדמות בתפקיד לא שינתה את אופי עבודתו מבחינת אירועים בהם השתתף.

4. בתקופה שירותו השתתף התובע על בסיס יום יומי בשריפות, הן בשטחים פתוחים והן במקומות סגורים, כמו בתים, משרדים ומפעלים.

5. לצורך כיבוי השריפות השתמשו באבקות כיבוי ומים, כאשר כמות השימוש השתנתה לפי סוגי האירועים.

6. בתחילת השירות עבד התובע במשמרות של 8 שעות, 7 ימים בשבוע. כאשר בשנות ה- 90' לערך עבר לעבוד במשמרות של 24 שעות, כך ש-48 שעות לאחר מכן היו למנוחה וכוננות (כ- 10 משמרות בחודש).

7. לעיתים קרובות הוקפץ התובע לאירועים בשעות הכוננות, שלא היה במשמרת וזאת בשל כוח האדם המועט שעבד באותן שנים בראשות הכבאות.

8. בשריפות בשטחים פתוחים לא השתמש התובע בציוד מגן כלל.

9. בשריפות במקומות סגורים השתמש התובע במנ"פ.

    

בעקבות הסכמות הצדדים ניתנה החלטה בדבר מנויה של ד"ר דורית ויינברג (להלן: "ד"ר ויינברג") כמומחית מטעם בית הדין.

ביום 25/8/2020 הוגשה חוות הדעת של המומחית, בה קבעה, בין היתר, כי: "האבחנה הרפואית אינה ברורה, הממצאים לא מתאימים למחלה אינטרסטיציאלית שכן, דיפוזיה אינה ואין ממצאים מתאימים ב-CT חזה. לגבי מחלה חסימתית, בשנת 2012 תפקודי הריאות לא תמכו בכך, אולם בשנת 2019 היו ממצאים של מחלה חסימתית עם מסכות מה שיכול להצביע על אסטמה.

גם כאן האבחנה אינה ברורה, רופא הריאות מציין כי יתכן שמדובר גם בCOPD, אולם... תפקודי ריאות חזרו לנורמה לאחר מרחיבי סינפונות, סיפרומטריה מ- 07/2019 היו תקינים, אינה תומכת בcopd מחלה שבה נותר ליקוי בתפקודי הריאות גם לאחר מתן מרחיבי סינפונות."

בעקבות חוות הדעת של הרופאה התעסוקתית, טען התובע כי על אף שעל פי החומר הרפואי התובע סובל מ-COPD, קבעה המומחית כי התובע סובל מאסטמה ולכן, ביקש בהתבסס על תיעוד רפואי שקיים בתיק למנות מומחה רפואי מתחום הריאות.

בתגובה לבקשת התובע, הודיע הנתבע כי אין לו התנגדות למינוי מומחה בתחום הריאות ולכן ביום 5/3/2021 מונה ד"ר שבתאי ורסנו (להלן: "ד"ר ורסנו") כמומחה נוסף מטעם בית הדין על מנת שיחווה את דעתו בעניינו של התובע.

ביום 4/4/2021, הגיש המומחה את חוות דעתו ובין היתר, קבע כי על פי הנתונים התובע אינו סובל ממחלת ריאות כלשהי.

המומחה הוסיף, כי אמנם בתיקו הרפואי של התובע מופיעות לעיתים כותרות של COPD, אך תפקודי הריאה שבוצעו מספר פעמים לאורך השנים אינם מצביעים על מחלה חסימתית כלשהי.

המומחה התייחס לבדיקות הרפואיות שבוצעו לתובע, וציין כי ניתן לקבוע בוודאות כי התובע אינו סובל מ-COPD.

המומחה ציין בסוף חוות דעתו, כי תלונותיו של התובע על קוצר נשימה אינן מוסברות בשל בעיה בתפקוד ריאתי.

בעקבות חוות הדעת של המומחה, הנתבע ביקש לדחות את התביעה בעוד שב"כ התובע הגישה בקשה מטעמה, בה ציינה כי לאור חוות הדעת שהתקבלה על ידי המומחה, התובע התבקש לפנות לרופא ריאות מטעם קופת חולים על מנת לקבל אבחנה ברורה למחלתו.

לאחר ביקור שערך התובע אצל רופא ריאות, קיבל ביום 9/6/2021 מסמך רפואי לפיו הוא סובל מ-COPD וזאת ככל הנראה על רקע חשיפה תעסוקתית.

בעקבות כך, ביקשה ב"כ התובע להפנות למומחה מטעם בית הדין שאלות הבהרה.

הנתבע השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית הדין ולכן, ביום 5/8/2021 ניתנה החלטה בדבר הפנית שאלות ההבהרה למומחה.

ביום 15/11/2021, השיב המומחה על שאלות ההבהרה ובין היתר, קבע כי כל המסמכים שהועברו אליו תומכים בכך שהתובע לא לוקה ב-COPD וכי בדיקות תפקודי הריאה אינן מבוצעות באופן אופטימלי.

המומחה חזר וציין, כי אין שום מידע התומך בקיומה של מחלת COPD.

בעקבות תשובותיו של המומחה, ביקש הנתבע לדחות את התביעה בעוד שהתובע הגיש בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין במסגרתה טען, כי נוצר במקרה דנן מצב אבסורדי עד בלתי הגיוני בו מומחית אחת קובעת כי התובע סובל מאסטמה וזאת בניגוד לחומר הרפואי בו צוין כי התובע סובל מ-COPD  ואילו המומחה השני קבע כי התובע אינו סובל מבעיה רפואית כלשהי בריאות וזאת, בניגוד לתפקודי ריאה, תלונותיו בדבר קוצר נשימה ולתרופות שהוא נוטל וכן לסיכומים הרפואיים של הרופאים מטעמו.

התובע צירף לבקשה את תוצאות בדיקות תפקודי הריאות שבוצעו לתובע בשנים 2012, 2014, 2015, 2019 ו- 2021.

בתשובה לבקשה, הודיע הנתבע כי אין מקום למינוי מומחה נוסף, תוך שהפנה בהקשר זה להלכה הפסוקה ולהנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים ויועצים רפואיים.

הנתבע הדגיש, כי שני המומחים מטעם בית הדין שללו באופן חד משמעי כי התובע סובל ממחלת COPD, תוך שהפנה בהקשר זה למסמכים הרפואיים אשר לשיטתו תומכים בחוות הדעת של המומחים שמונו על ידי בית הדין.

הנתבע הדגיש, כי בהנחה שקיים ליקוי כלשהו בריאות, המומחית שמונתה על ידי בית הדין קבעה כי אין קשר סיבתי לאור הפער בין שנות העבודה להופעת התלונות.

לפיכך, הנתבע ביקש לדחות את הבקשה.

ביום 8/6/2022 התקיים דיון, במסגרתו העלו הצדדים את טענותיהם. בתום הדיון ניתנה החלטה במסגרתה בית הדין נתן לתובע הזדמנות להגיש לתיק בית הדין מסמך רפואי כלשהו שניתן על ידי מומחה מטעמו והקובע כי התובע סובל ממחלת COPD.

יום למחרת הדיון הגיש התובע בקשה, לה צירף תיעוד רפואי מיום 9/6/2021 המבוסס על בדיקות שונות שבוצעו בשנים עברו וכן, תיעוד מתיקו הרפואי מיום 16/10/2019 שניתן על ידי ד"ר חכרוש שהינו מומחה ריאות, אשר ציין, בין היתר, ברשימת האבחנות כי התובע סובל שנים מקוצר נשימה במאמצים. תפקודי ריאות מצביעים על ירידה בנבחי ריאות ובזרימות עם שיפור משמעותי לאחר מרחיב, מה שמעלה חשד גבוה לאסטמה. יתכן ומדובר כבר ב-COPD משנית לעבודתו בכבאות עם חשיפה משמעותית לעשן.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ובשים לב להנחיות כב' הנשיאה בדבר מינוי מומחים רפואיים וההלכה הפסוקה בעניין זה, ולאחר שעיינו בשתי חוות הדעת של המומחים שמונו על ידי בית הדין, החלטנו למנות מומחה נוסף.

בהחלטתנו הבהרנו כי מעיון בשתי חוות הדעת עולה כי אולם שני המומחים קבעו כי התובע לא סובל מ-COPD, אך על אף שהמומחית הראשונה, ד"ר ויינברג קבעה כי התובע סובל, ככל הנראה, מאסטמה, המומחה השני ד"ר ורסנו, קבע כי התובע אינו סובל מליקוי כלשהו בריאות.

כמו כן, הפננו לכך שהתובע צירף לתיק מספר בדיקות באשר לתפקוד הריאות שבוצעו על ידו במשך השנים החל משנת 2012.

בהחלטתנו הבהרנו עוד, כי מצאנו סתירות בין שתי חוות הדעת של שני המומחים שמונו על ידי בית הדין, לכן אנו סבורים שיש מקום לתת לתובע את יומו בבית הדין ולמנות מומחה נוסף מטעמו.

אשר על כן בהחלטה מיום 09.01.23 בית הידן הורה על מינויו של פרופ' ברויאר רפאל (להלן: "פרופ ברויאר") כמומחה נוסף.

ביום 22.03.23 הגיש המומחה את חוות דעתו במסגרתה התייחס לגילו של התובע, לעבודתו ומשך עבודתו ככבאי. המומחה התייחס לבדיקת אקו לב מ-2018 וכן לבדיקת ה CT חזה מ-05.2019 וקבע בין היתר:" תפקודי נשימה חוזרים, די בקביעות, לא בוצעו בשת"פ מלא. נראתה בדיקת נפחים ודיפוזיה תקינות והייתה הפרעה חסימתית קלה עם שיפור משמעותי ב FEV1, נפח הנשאף בשנייה אחת (סמ"ק 320=13%) כשברקע הן איזונופליה או עלייה בIGE המכוונים לרקע אלרגי. בסה"כ מאבחנים COPD.

לסיכום, קוצר נשימה ללא עישון ללא הפרעה בתפקוד הלבבי, מבחינה רקתית תהליך חסימתי קל ולעיתים שינוי משמעותי על ידי מרחיבי סמפונות, מתאים ל COPD שעל רקע חשיפה לעשן שריפות".

בהשיבו על יתר השאלות אישר המומחה כי התובע סובל מתסמונת COPD המקנה לו אחוזי נכות וכי לשיטתו קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל וכי הליקוי ממנו סובל נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי. באשר לשאלה המתייחסת למידת ההשפעה השיב המומחה בחיוב על שאלה זו, דהיינו לעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקוי בריאות.

בעקבות חוות הדעת ביקש התובע לקבל את התביעה בעוד שהנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה.

בהחלטתו מיום 08.08.23 בית הדין נעתר לבקשה והורה על הפניית שאלות ההבהרה אותם נביא להלן יחד עם תשובותיו של המומחה:

• האם נכון שעל פי הספרות הרפואית רק 15% עד 20% ממקרי ה-COPD מיוחסים לחשיפה תעסוקתית?

  תשובה: נכון.

• האם נכון לומר שמחלת COPD היא מחלה שמתפתחת בהדרגה, ועדות לכך ניתן לראות בממצאים אובייקטיבים כמו פניות לרופאים? ככל והתשובה חיובית לשאלה זו, כיצד מתיישבת קביעתך עם התיעוד הרפואי ועם מועדי התלונות אל מועד סיום ההעסקה של התובע וזאת על פי העובדות בהחלטת המינוי.

  תשובה: לא בהכרח.

• האם בדיקות תפקודי נשימה שבוצעו במסגרת בירור תלונותיו של התובע תומכים באבחנה של COPD או אסתמה?

  תשובה: תפקודי הריאה מאפשרים אבחנת COPD או אסטמה. אולם המהלך הקליני והתגובה לטיפול במשאפים, מתאימים ל COPD ולא לאסטמה.

• לאור סדר הזמנים, מועד העלאת התלונות ומועד סיום ההעסקה, האם נכון שלא סביר לקבוע כפי שקבעת כי קיימת סבירות של 50% לקיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלה?

  תשובה: סדר הזמנים אינו שולל אבחנת COPD בסבירות של מעל 50%.

• האם סביר לקבוע הופעת מחלת אסתמה תעסוקתית על סמך בדיקת תפקודי נשימה אחת ובשים לב לבירור קודם שהיה ככל שהיה.

  תשובה: אכן יותר סביר לאבחן COPD מאסטמה.

• המומחה מתבקש לעיין בהחלטה מיום 09/01/23 ולנמק את תשובותיו לשאלות 2,3,4 שכן תשובותיו כפי שצוינו בחוות הדעת אינן מנומקות.

  תשובה: נימוק לשאלות 2.3.4 מיום 08.08.23

  2- ראה פסקת סיכום בחוות דעת שלי מ- 14.03.23.

  3- ככה נגרם נזק מחשיפה לעשן שריפות.

  4. מחלת COPD, בהעדר עישון, כשהייתה חשיפה לעשן שריפה, סביר שהאחרונה האחראית על יותר מ- 20% מההפרעה.

  23.בעקבוות תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, ביקש התובע לקבל את התביעה בעוד שהמוסד ביקש להפנות סבב נוסף של שאלות הבהרה.

  24.בהחטלתו מיום 04.12.23 בית הדין נעתר לבקשת הנתבע והורה למומחה להשיב על שאלות ההבהרה.

  להלן נביא את השאלות ותשובתיו של המומחה בהתאמה:

  א.בחוות דעתך מיום 31/8/2023 נשאלת בשאלה 5ד אם לאור סדר הזמנים, מועד העלאת התלונות ומועד סיום ההעסקה, לא סביר לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין מחלת ה-COPD לבין תנאי עבודתו של התובע.

  בתשובתך השבת: "סדר הזמנים אינו שולל אבחנת COPD בסבירות של מעל 50%".

  בשים לב כי לא נשאלת באשר לסבירות קיומה של מחלת ה-COPD אלא באשר לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין הופעת הליקוי, נא השב לשאלה שאותה נשאלת על ידי בית הדין, היינו: האם בהתאם לנתונים הספציפיים של התובע, ובכללם העובדה שהוא יליד 1946 שחדל מעבודתו ומחשיפה לעשן שריפות בשנת 1995 ותלונותיו המתועדות בקשר לליקוי הנשימתי הופיעו לראשונה רק בשנת 2012- נכון לקבוע, כפי שקבעת, כי בסבירות העולה על 50% תנאי העבודה תרמו להופעת מחל ה-COPD שקבעת שהתובע לוקה בה? נא הבהר ונמק תשובתך באופן שניתן יהיה להבין בבירור מה הבסיס לעמדתך, בהתייחס לנתונים שפורטו בשאלה זו.

  תשובה: מחלת COPD, בניגוד לאסטמה, לעיתים קרובות לא מאובחנת תוך כדי החשיפה אלא זמן מה, גם שנים לאחר מכן.

  ב.בחוות דעתך המקורית נשאלת אם מחלת ה-COPD התפתחה על פי מנגנון המיקרוטראומה, והשבת בחיוב.

  ב.א. האם אתה מסכים כי הנזקים המזעריים שאירעו לתובע לפי מנגנון המיקרוטראומה נוצרו במהלך שנות עבודתו, בין השנים 1995 – 1973 בלבד?

  תשובה: חיובי.

  ב.ב. האם אתה מסכים כי לא תועדה כל פתולוגיה נשימתית בתיקו של התובע במהלך שנות עבודתו?

  תשובה: חיובי.

  ב.ג. האם לאור האמור בתשובותיך א-ב, אתה עדיין סבור כי המחלה שהופיעה רק בשנת 2012 נוצרה במנגנון המיקרוטראומה? נא הבהר ונמק את קביעתך.

  תשובה: חיובי, לנימוק ראה תשובה לשאלה הראשונה.

   

  ג.בתשובה ו'4 (מיום 31/8/2023) כתבת כי בהעדר עישון ובהינתן חשיפה לעשן שריפות, "סביר שהאחרונה אחראית על יותר מ- 20% מההפרעה".

  א. האם ניתן להעריך באותה מידה שהתהליך החסימתי שאובחן אצל התובע מתאים גם לגורמים אחרים, כמו גורמים גנטיים וחשיפות סביבתיות?

  תשובה: שלילי.

  ב. ככל שתשובתך חיובית- האם תוכל להסביר מדוע קבעת שלחשיפה לעשן שריפות שנים רבות קודם לאבחון הליקוי, יש השפעה העולה על 20%? מר הבהר ונמק את תשובתך.

  תשובה: לא רלוונטי.

  ד.האם לאור כל האמור לעיל אתה סבור עדיין כי קיים קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין תנאי העבודה של התובע לבין הליקוי שקיים בו?

  ככל שכן- האם אתה עדיין סבור שיש לעבודתו של התובע השפעה העולה על 20% על הופעת המחלה?

  תשובה: חיובי, לקשר הסיבתי ול 20%.

   

  25.בעקבות תשובותיו של המומחה, התובע ביקש לקבל את התביעה בעוד שהנתבע הגיש בקשה למינוי מומחה אחר ולחילופין בקשה להפנייה שאלות הבהרה נוספות למומחה.

  התובע התנגד לבקשה.

  26.בשים לב לחוות הדעת של המומחים שמונו על ידי בית הדין, לעובדה כי למומחה האחרון הופנו שני סבבים של שאלות הבהרה ומשהגיע בית הדין למסקנה שהמומחה איתן בדעתו, הבקשה למינוי מומחה אחר או נוסף כך גם את הבקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות נדחו, שכן המומחה נשאל שאלות הבהרה כאמור ולא שוכנענו שהוא יוסיף על תשובותיו מעבר למה שכבר השיב ולכן לא מצאנו טעם בסבב נוסף של שאלות הבהרה.

  לכן ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים.

  27.ביום 20.05.24 הגיש התובע את סיכומיו, בעוד שהנתבע הגיש את סיכומיו ביום 31.07.24.

   

  טענות התובע בקצרה-

   

  28.בית הדין מינה את ד"ר וינברג (מומחית ברפואה תעסוקתית) כמומחית מטעמו. ד"ר ויינברג התלבטה לגבי מחלת הריאות ממנה סובל התובע ובחנה את שאלת הקש"ס רק למחלת האסטמה. זאת בעוד מחלתו של התובע כפי שאובחנה על ידי רופאיו ואף על ידי המומחה השלישי, מומחה בתחום הריאות, הינה COPD.

  29.בית הדין נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר ורסנו כמומחה נוסף מטעמו. המומחה קבע כי התובע אינו סובל מליקוי כלשהו בריאות, וזאת בניגוד לתיקו הרפואי של התובע, לאבחנה של הרופאים המטפלים בו, לבדיקות תפקודי הריאות המלמדים על נכות משמעותית עקב הפגיעה בריאות, וכן, בסתירה לחוות דעתה של המומחית, ד"ר ויינברג.

  לא אחת קובע ד"ר ורסנו קביעות רפואיות המנוגדות לרופאים המטפלים ולא אחת מתמנים מומחים אחרים תחת ד"ר ורסנו.

  30.המומחה האחרון פרופ' ברויאר קבע, כי בהסתמך על העובדות ועל החומר הרפואי, הליקוי ממנו סובל התובע מתאים ל COPD על רקע חשיפה לעשן שריפות. זאת ועוד קבע המומחה, כי ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלתו וכן, כי לעבודתו יש השפעה משמעותית על מחלתו.

  יש להעדיף את חוות הדעת של פרופ' ברויאר אשר מתיישבת עם התיעוד הרפואי ועם קביעת הרופאים המטפלים.

  פרופ' ברויאר, מומחה לרפואת ריאות ולמחלות ריאה, בעל ניסיון מקצועי רב בתחום הריאות, הסתמך בחוות דעתו על תיעוד רפואי רב היקף, משנת 1963 ואילך, וקבע כי לאור העובדות והתיעוד הרפואי שסקר, הרי שיש להכיר בתובע כנפגע בעבודה, על פי עילת המיקרוטראומה.

  31.כאשר יש חוות דעת סותרות יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח.

  32.המומחה ענה על שאלות הנתבע בשני הסבבים ונותר בעמדתו כי יש קש"ס והשפעה משמעותית של תנאי עבודתו של התובע למחלת הריאות ממנה הוא סובל.

  המומחה לא התעלם מאף טענה או שאלה שהופנתה אליו – ענה על כל השאלות שנשאל בשני סבבים של שאלות הבהרה והעובדה שהנתבע לא מקבל תשובות אלה אין משמעותה שהמומחה התעלם מהן. אף בנושא תקופת החביון – אשר הייתה במרכז שאלות ההבהרה, הסביר המומחה מספר פעמים מדוע אין כל קושי בעניין זה.

  33.המומחית הרפואית הראשונה, ד"ר ויינברג, מומחית ברפואה תעסוקתית, קבעה בחוות דעתה מתאריך 10.08.20, כי הליקוי ממנו סובל התובע, הוא מחלת האסטמה.

  חוות דעתה סותרת את החומר הרפואי של התובע, אבחנות של רופאי ריאות ובדיקות תפקודי ריאות, המעידים בצורה אובייקטיבית על כך שהתובע לוקה במחלת ה-COPD. מכל מקום מדובר במומחית מתחום הרפואה התעסוקתית ולא מתחום הריאות.

  על כן, משעה שאין מחלוקת כי התובע סובל מ-COPD ולא מאסטמה (בהתאם לחוו"ד של רופא ריאות והרופאים המטפלים) הרי שחוות דעתה של ד"ר ויינברג כלל אינה רלוונטית ואין לה כל משקל.

  34. המומחה הרפואי השני, ד"ר ורסנו, כתב בחוות דעתו כי: "על פי הנתונים של התובע אינו סובל ממחלת ריאות כלשהי". חוות דעתו עומדת בניגוד לתיקו הרפואי של התובע, לאבחנה של הרופאים המטפלים בו, לבדיקות תפקודי הריאות המלמדים על נכות משמעותית עקב הפגיעה בריאות, וכן, בסתירה לחוות דעתה של המומחית, ד"ר ויינברג (שאינה מתעלמת מכך שישנו ליקוי בריאותיו של התובע). על כן, הרי שאין לקבלה.

  יש לציין כי התובע הציג שני רישומים שונים, משתי תקופות שונות, של שני רופאי ריאות שונים (ד"ר עומר חרכוש וד"ר ראשד שקירי), הקובעים כי הוא סובל ממחלת ה- COPD ואף התאימו לו טיפול תרופתי לאור זאת.

   

  טענות הנתבע בקצרה-

   

  35. אין ספק כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים, שעה שלפנינו חוות דעת רפואית שאינה מתכתבת כלל עם חוות דעת שני מומחים קודמים שמונו כבר בתיק, ושחוות דעתם נותרו בתיק (חוות דעתה של ד"ר וינברג, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, וחוות דעתו של ד"ר ורסנו, מומחה בתחום מחלות הריאה). פרופ' ברויאר – בניגוד לעמדת קודמיו – מצא כי התובע סובל ממחלת ה- COPD וקבע קיומו של קשר סיבתי לתנאי עבודתו ככבאי.

  בעקבות חוות דעתו הלאקונית אשר אינה ברורה כלל, נשלחו למומחה שאלות הבהרה בשני סבבים שונים.

  36.עיון בתשובותיו מלמד, כי המומחה לא השיב פעם אחר פעם לשאלות שהופנו אליו, ותחת מתן מענה מפורט ומנומק שיתמוך בעמדתו המקצועית, בחר להתעלם מחלק מהשאלות ובנוגע לחלק האחר השיב תשובות שאין בהן כדי להבהיר את חוות דעתו המקורית.

  37.אין כל ספק שקריאת חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה לא מוליכה להבנת הסיבה שבגינה קבע כי בנסיבות המקרה אכן סובל התובע ממחלת COPD (ששני מומחים אחרים בתיק קבעו שלא מצאו תימוכין לקיומה), אך בעיקר גם לא מדוע מחלה זו, ככל שאכן קיימת בו, נובעת מתנאי עבודתו.

  38.באשר לקביעתו של פרופ' ברויאר בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מחלת ה-COPD לעבודתו ככבאי, הרי בוודאי שלא ניתן להתבסס על קביעה לאקונית של "כן" במיוחד עת המומחה מסכים תחילה כי על פי הספרות הרפואית רק 15% עד 20% ממקרי ה- COPD מיוחסים לחשיפה תעסוקתית. בוודאי שנדרשת תשובה מנומקת.

  39.המומחה כלל לא פירט מהי אותה חשיפה תעסוקתית וממילא לא הציג כל ספרות רפואית לפיה ניתן ללמוד על כך שקיים קשר סיבתי בין עבודת כבאות למחלת COPD.

  40.בהינתן מועד אבחון המחלה לכאורה – בשנת 2019 – מעל 20 שנה מתום מועד החשיפה, נדרש הסבר מנומק הנשען על מחקרים תומכים כדי להבהיר מדוע קושר המומחה את המחלה לתנאי העבודה, בוודאי לאור כך שבשנות החשיפה עצמה לא תוארו כל ממצאים המעידים על היווצרותה של פתלוגיה נשימתית וכי רק החל משנת 2012 החלו תלונות על קוצר נשימה.

  המומחה נשאל על כך, אך בחר לעמוד על דעתו כי המחלה קשורה לתנאי העבודה, מבלי לספק כל הסבר לכך.

  41.מבלי להידרש לגופה של הקביעה הרפואית (שגם עליה חלוק הנתבע בנסיבות התיק), הרי שלא ניתן לקבל תשובות לשאלות הבהרה שמתמצות באמירה שאינה מלווה בנימוק ובהסבר כפי שהתחייב בהחלטת בית הדין בהפניית השאלות.

  42.המומחה נשאל האם ניתן להעריך שבתהליך החסימתי מתאים גם לגורמים אחרים (גנטיקה, חשיפה סביבתית) וכל שהשיב הוא: "שלילי". ברור כי במסגרת שאלות הבהרה נדרש המומחה לתמוך את קביעתו במחקרים שישקפו כי אכן מחלת COPD אינה יכולה להתפתח בשל נסיבות שונות, וזאת לא עשה. מה עוד שקביעתו זו הינה בניגוד לתשובותיו מיום 31.08.23 סעיף א' לפיו הסכים פרופ' ברויאר כי על פי הספרות הרפואית רק 15% עד 20% ממקרי ה- COPD מיוחסים לחשיפה תעסוקתית.

  43.ד"ר ורסנו, מומחה הריאות הראשון שמינה בית הדין, קבע כי התובע לא לקה ב-COPD וניתח מדוע לדעתו הועלתה השערה שכזאת, תוך שהוא כותב כי: "הסיבות להקטנת נפחי הריאה באופן לא קונסיסטנטי ולא במגמה אחידה הן קרוב לוודאי שונות בביצוע ושינוי במשקל. למשל, ב- 08.2012 שאל 90 ק"ג (BMI=27) וב- 01.2015 שקל 102 ק"ג (BMI=31.4) שינויים שעלולים להשפיע על נפח הריאות...". הנה כי כן, יכולה להיות השפעה שאינה תעסוקתית על הופעת הCOPD והמומחה האחרון הודף את השאלה ללא כל הסבר או הנמקה שיכולה להבהיר את קביעתו, וזאת כאמור בניגוד לתשובתו מיום 31.08.23.

  44.אין כל סתירה בין חוות דעת ד"ר ויינברג וד"ר ורסנו. שני המומחים סבורים כי התובע אינו סובל ממחלת COPD.

  45.חוות הדעת של פרופ' ברויאר אינן יכולות לעמוד בפני עצמן – בוודאי לא אל מול חוות דעת מנומקות שניתנו על ידי שני מומחים בעלי תחומי מומחיות שונים. לאור האמור לעיל, בהינתן עמדתו הרפואית הלא מנומקת ולא בהירה של פרופ' ברויאר, והואיל ובתיק זה ניתנו שתי חוות דעת קודמות (שנותרו בתיק) מנומקות ועקביות השוללות קיומו של ליקוי רפואי בריאותיו של התובע, אין מנוס אלא להכריע בהתאם לחוות דעת של ד"ר וינברג וד"ר ורסנו – כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה כי הוא סובל מליקוי COPD וכי קיים קשר סיבתי בין ליקוי זה לעבודתו ככבאי.

   

  דיון והכרעה

   

  46.על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.

  יחד עם זאת, בית הדין מיחס משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים, וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322).

  בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם).

  47.בענייננו מונחות בפני בית הדין חוות דעתם של שלושה רופאים שמונו אחד בנוסף לשני ולא במקום, על כן נתחשב בחוות דעתם של כל המומחים (ראו עב"ל 341/96 שמעון מליחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 377).

  כאמור, שלושת המומחים הם רופאה תעסוקתית ושני רופאים מומחי ריאות.

  כפי שכבר ציינו, ד"ר ויינברג שהנה המומחית הראשונה שמונתה קבעה כי התובע סובל מאסטמה. ד"ר ורסנו קבע כי התובע אינו סובל ממחלת ריאות כלשהי, בעוד שהמומחה האחרון פרופ' ברויאר קבע כי התובע סובל מ- COPD.

  48.אכן ד"ר ורסנו נימק מדוע לשיטתו, התובע אינו סובל מCOPD- בהסתמך על בדיקות שונות, אך מנגד פרופ' ברויאר הגיע למסקנה הפוכה, בין היתר על סמך ממצאים שעלו במסמכים רפואיים בציינו: "נראתה בדיקת נפחים ודיפוזיה תקינות והייתה הפרעה חסימתית קלה עם שיפור משמעותי ב- FEV1, נפח שנשאף בשניה אחת (320 סמ"ק =13%) כשברקע אין איזונופליה או עליה ב IGE המכוונים לרקע אלרגי. ובסה"כ מאבחנים COPD".

  מתשובתו זו של פרופ' ברויאר, ניתן להבין מדוע בחר לקבוע כי התובע סובל מ-COPD ומקיומה של הפרעה חסימתית קלה בטרם שלל רקע אלרגי.

  פרופ' ברויאר, לאחר ששלל עישון ושלל הפרעה בתפקוד הלבבי, קבע: " מבחינה ריאתית תהליך חסימתי קל ולעיתים שינוי משמעותי ע"י מרחיבי סמפונות, מתאים ל- COPD שעל רקע חשיפה לעשן שריפות".

  בהמשך ובמענה לשאלות ההבהרה, פרופ' ברויאר הבהיר כי "תפקודי הריאה מאפשרים אבחנת COPD או אסטמה, אולם המהלך הקליני והתגובה לטיפול במשאפים, מתאימים ל COPD - ולא לאסטמה".

   

  49.עינינו הרואות כי פרופ' ברויאר ביסס את קביעתו על מספר נתונים: תפקודי ריאות, התגובה לטיפול במשאפים, בדיקת נפחים ונתוני ה- IGE".

  בהמשך, פרופ' ברויאר השיב לשלאות ההבהרה בשני הסבבים כפי שפירטנו לעיל. בהקשר זה נציין כי אמנם תשובותיו היו קצרות ביותר, אך מנגד ניתן לראות כי דעתו לא השתנתה והתבססה על התיעוד הרפואי והנתונים הרפואיים שעמדו בפניו.

  פרופ' ברויאר קבע כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל וכי הליקוי ממנו סובל נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי. באשר לשאלה המתייחסת למידת ההשפעה, השיב בחיוב על שאלה זו, דהיינו שלעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקוי בריאות.

   

  בכל לקשור לפרק הזמן שחלף מאז שעבדתו של התובע הסתיימה ועד להתפרצות המחלה, פרופ' ברויאר היה חד וברור בקביעתו עת ציין כי "סדר הזמני אינו שולל אבחנת COPD בסבירות של מעל ל- 50 %", וכן עת הוסיף כי : " מחלת COPD בניגוד לאסטמה לעיתים קרובות לא מאובחנות תוך כדי חשיפה אלא זמן מה, גם שנים לאחר מכן".

  גם במענה שניתן ליתר השאלות שהופנו למומחה, ניתן להתרשם כי פרופ' ברויאר היה חד וברור הן בקשר לקשר הסיבתי, למנגנון הפגיעה על דרך המיקרוטראומה והן למידת ההשפעה.

   

  50.בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר יש שתי חוות דעת של מומחים שבהם עמדה מנוגדת בעניין הקשר הסיבתי - הכלל הוא שיש להעדיף את זו הקובעת שיש קשר סיבתי. בהקשר זה נאמר -

  "אם היו בפני בית הדין שתי חוות דעת מומחים, כאשר לפי האחת - קיים קשר סיבתי בין הפגיעה למחלה ועל פי השניה - יש לשלול קיומו של אותו קשר, ראוי ככלל, להעדיף את חוות הדעת הראשונה משבביטוח סוציאלי הספק פועל לטובת הנפגע" (עב"ל 141/97 המוסד לביטוח לאומי - יהונתן פורת, עבודה ארצי, כרך לג (12), 23; עבל 276/09 אדם קמינצקי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 07.04.10;

  חשוב לציין, כי אין המדובר בכלל מוחלט של העדפת חוות הדעת הקובעת קשר סיבתי (ראו את שנפסק בעבל 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי – סמיון מלניק, ניתן ביום 11.11.13), ואולם לא מצאנו בעיתיות מסוימת בחוות דעתו של פרופ' ברויאר המונעת מבית הדין לאמץ אותה. נהפוך הוא, מוצאים אנו, שקביעותיו של דפרופ' ברויאר ענייניות ולא קיימת כל סתירה בדבריו ובקביעותיו. אומנם חוות דעתו של פרופ' ברויאר חייבה הפניית שאלות הבהרה בשני סבבים, כפי שהיה ואולם תשובותיו היו קצרות ותמציתיות אולם מכלול קביעותיו שנתקבלו בסופו של יום, הן בחוות דעתו והן בהשלמותיה, הניחו תמונה ברורה וחד משמעית ביחס לשאלות שנשאל.

   

  סיכום

   

  51.לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שאנו קובעים כי יש לראות בליקוי ממנו סובל התובע בריאות כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

   

  52.בנסיבות העניין ובהתחשב בתוצאה אליה הגיע בית הדין ולהליכים שהיו בתיק, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

   

  53.כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.

   

  ניתן היום, ב' אלול תשפ"ד, (05 ספטמבר 2024), בהעדר הצדדים.

  

   

  ______________________________________________

  מר דוד לוי מוסטפא קאסם, שופט מר אריה להב

  נציג ציבור עובדים סגן הנשיאנציג ציבור מעסיקים