גבן נ' משטרת ישראל/לשכת תביעות תעבורה נצרת

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 4857136, שהוטל ע"י קצין משטרה בתאריך 11/8/11 למשך 30 יום.

על פי כתב האישום, בתאריך 11/8/11 בשעה 18:37, נהג עסאם גבן (להלן: "הנהג"), ברכבו של המבקש, ללא מלוה, הגם שהיה נהג חדש שטרם נסתיימו שלושה חודשים מעת קבלת רישיונו.

המבקש אינו טוען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, אך מבקש להשיב לידיו את הרכב, בהיותו הבעלים הרשום וכיון שלא ידע ולא נתן רשות לנהג, שהנו בנו, לעשות שימוש ברכבו. עוד טען המבקש כי מדובר ברכב מסחרי, שהנו רכב עבודה ונטילתו גורם לו ולמשפחתו נזק כלכלי בלתי הפיך.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, הציג את תיק החקירה וטען כי תנאי סעיף 57ב אינם מתקיימים בנדון, שכן המפתחות לא הונחו במקום שמור, המבקש לא הזהיר את בנו לבל ינהג ברכב ולכן לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג בכתב האישום. בהעדר מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה אסתפק בציון העובדה כי בדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" תועדה תגובת המבקש לאישום ובמסגרתה הביע צער על מעשיו והסביר כי ביקש לקנות אוכל לרמדאן. אמרתו משקפת הודאה במיוחס לו בכתב האישום.

על פי סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

על פי סעיף 57ב(ג) בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, ובהתחשב בזיקה בין הבעלים לנהג.

נהיגה ללא מלוה הנה עבירה חמורה ביותר, זאת בעיקר שעה שעסקינן במי שהנו נהג חדש שלפני שלושה חודשים בלבד קיבל לידיו רישיון נהיגה.

המבקש טען לאבדן פרנסת משפחתו בשל איסור השימוש ברכב, אולם נימוק זה, כשלעצמו, אינו מקים הצדקה לביטול איסור השימוש.

טענתו השניה של המבקש הנה כי לא ידע ולא נתן רשות לנהג לעשות שימוש ברכבו. לדבריו, בשל צום הרמדאן ישן בשעה מוקדמת בחדר השינה ונטל עמו את מפתחות רכבו לחדר בו ישן. בנו נטל את המפתחות ללא רשות המבקש בעת שישן. המבקש הסביר כי הנו ידוע כאב קפדן שאינו נותן לילדיו לנהוג ברכבו שלא כחוק ולכן לא ציפה כלל שבנו יטול את מפתחות הרכב ללא רשותו ויסע ללא ליווי. המבקש הוסיף כי לא קרה מקרה דומה בעבר וכי ליוה את בנו לכל נסיעה אולם הודה כי לא הזהירו באופן מפורש לבל ינהג ברכב ללא מלווה וסבר כי הנהג ידע שעליו להמנע מכך.

בנו של המבקש העיד בפניי וחיזק דברי המבקש. לדבריו, נהג כיון שסבר כי תקופת הליווי הסתיימה.

מעיון בתיק עולה כי הנהג קיבל רישיונו ביום 12/5/11 ולכן צפוי היה לסיים את שלושת החודשים הראשונים ביום שלאחר מועד ביצוע העבירה.

מסכימה אני עם התביעה כי המבקש לא עשה כל שביכולתו למניעת העבירה, שכן לא הזהיר את בנו באופן מפורש לבל ינהג ברכבו ללא מלווה.

עם זאת, באיזון בין חומרת העבירה שבוצעה באמצעות הרכב והעובדה שהמבקש לא הזהיר את הנהג לבל ינהג ללא מלווה, לבין התרשמותי כי המבקש לא זלזל בחובתו כבעל הרכב, נהג בעבר ללוות את בנו לכל נסיעה וגם בהזדמנות בה עסקינן נטל עמו את המפתחות לחדר בו לן ובנו נטל את מפתחות הרכב ללא ידיעתו, הנני סבורה כי יש מקום לקצר את תקופת איסור השימוש.

אשר על כן, הנני מעמידה את תקופת איסור השימוש על 15 ימים מיום אחסנת הרכב במגרש האחסנה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.