גבסו נ' כונס נכסים רשמי

לפני בקשת הנאמנת לביטול הליכי פשיטת הרגל נגד החייב.

רקע

ביום 21.2.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום של כ-786,000 ₪, אשר אושרו בסכום של כ-418,000 ₪. עד עתה הצטברו בקופה רק כ-40,000 ₪.

ביום 1.1.18 הוכרז החייב כפושט רגל במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים (באותו מועד, תיק זה ותיק פשיטת הרגל של אשת החייב היו מאוחדים והדיון התקיים בתיק המאוחד, התיקים הופרדו ב-9.10.18, להלן יכונו החייב ואשתו: "החייבים").

לקראת הדיון הוגש דוח מסכם בתיק המאוחד, בו נמסרו הפרטים הבאים: החייב יליד 1976; נשוי ואב ל-4 קטינים, אחד מהם מהנישואין הנוכחיים ושלושה קטינים מנישואין קודמים; הכנסות התא המשפחתי מסתכמות בכ-24,500 ₪; החייב משלם מזונות אשר לא הוקצבו; נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום של כ – 786,000 ₪ אשר אושרו בסכום של כ-418,000 ₪; נכון למועד הדיון שילם החייב 3000 ₪ לחודש.

בית המשפט ביקש מהצדדים להתייחס לגובה התשלום החודשי ומשך תכנית הפירעון המוצעת ובתגובה השיב ב"כ החייב, בין השאר, כי:

"... הוא לא צריך להיות עבד של נושיו. הרציונל בקביעה הזו הוא לעודד חייבים לעבהוד ולמצות כושר השתכרותם, שהרי טבע האדם סביר והממוצע וההגון הוא כזה שאם יחמירו איתו, הוא עלול לא למצות את כושר ההשתכרות ולשלם הרבה פחות מהסכום שמשלם היום.".

בית המשפט עיין בדוחות החודשיים ובתלושי השכר שהוצגו לו ומצא שההכנסה הממוצעת של החייב עומדת על 19,600 ₪ לחודש (והעיר לחייב על דיווחים לא נכונים בדוחות החודשיים).

נוכח הנתונים שהוצגו לבית המשפט, נקבע שהחייב ישלם סכום של 6000 ₪ לחודש, מחודש 01/2018.

ב-14.2.18 ביקש החייב (ביחד עם אשתו) להפחית את התשלום החודשי), לסכום של 2000 ₪ לחייב (ו-500 ₪ לאשתו) (בקשה 23). בתצהיר שצורף לבקשה, טען החייב כי שכרו הממוצע הסתכם בששת החודשים האחרונים ב-20,109 ₪, אך אין אפשרות להסתמך על הממוצע הנ"ל; מחודש 01/2018 פחת שכרו והוא צפוי להתייצב על סכום ממוצע של כ-12,000 ₪ נטו.

ב-2.5.18 נדחתה הבקשה, ונקבע:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. טענת החייבים לשינוי נסיבות וירידה משמעותית בשכר, על רקע הדיון שהתקיים ביום 1.1.8, במסגרתו הביעו החייבים את מורת רוחם מתכנית הפירעון והחלטת בית המשפט (כך בעמ' 5, ש' 5 ו-8 לפרוטוקול הדיון), וב"כ החייבים אף ציין כי "טבע האדם סביר והממוצע וההגון הוא כזה שאם יחמירו איתו, הוא עלול לא למצות את כושר ההשתכרות ולשלם הרבה פחות מהסכום שמשלם היום" (עמ' 3, ש-30-31), מלמדת על כך שהחייב בוחר שלא למצות את כושר השתכרותו על מנת להפחית את התשלום לנושיו. בית המשפט אינו יכול להכשיר מצב בו חייב בעל כושר השתכרות, יבחר שלא למצות את כושר השתכרותו, על מנת להפחית בתשלום לנושיו.".

ב-19.7.18 נדחתה בקשת רשות לערער על ההחלטה (רע"א 4333/18).

ב-8.8.18 ביקש החייב, שוב, להפחית את התשלום החודשי ל-1000 ₪ (בקשה 26). לטענתו, ביום 30.6.18 הוא פוטר מעבודתו.

בתשובת הנאמן דאז, עו"ד אלי בן חנן, מיום 20.9.18, הוא דיווח כי: הנאמן פנה למעסיקו של החייב כדי לברר את הסיבה לפיטורי החייב, הסתבר שהחייב קיבל מהמעסיק מפרעות והלוואות רבות, אותן הסתיר מהנאמן בכך שהגיש תלושי שכר בהם נמחקו ההלוואות; מהמעסיק התברר שהחייב התנה את המשך העסקתו בקבלת הלוואות רבות נוספות ו-"... כשהמעסיק ראה שהדבר הופך לבלתי סביר ונסבל עצר זאת, כשזה קרה החייב החליט להתפטר מרצונו כשהוא מותיר חוב ע"ס 10,250 ₪ למעסיק.". הנאמן פירט בתשובתו מחדלים נוספים של החייבים.

לאחר שהוגשו תגובות נוספות מטעם החייב והכונ"ר, נקבע ב-18.2.19, בין היתר: צו התשלומים הופחת ל-3500 ₪, מחודש 07/2018 עד 06/2019; בחודש 07/2019 יחזור החייב לשלם 6000 ₪; על החייב לפעול למיצוי כושר השתכרותו; על החייב לסלק את מחדליו.

ביום 20.6.19 ביקש החייב, שוב, להפחית את התשלום החודשי, ל-500 ₪, באופן רטרואקטיבי מחודש 07/2018 (במסגרת בקשה 30). לטענת החייב, הוא פוטר מעבודתו ב-30.6.18 ועתה הוא עובד כנהג משאית, ומשתכר 5,400 ₪.

בתגובת הנאמנת מיום 22.9.19, ביקשה היא לבטל את ההליכים, משום שהחייב יצר חוב פיגורים בסך 65,000 ₪, בכך שלא שילם אף תשלום חודשי לאחר ה-11.2.18.

בהחלטה מיום 12.10.19 נקבע שמדובר בחייב אשר התנהלותו בהליך מלמדת על זלזול בוטה בנושיו ובבית המשפט וכי לאחר שהחלטות בית המשפט לא מצאו חן בעיניו, הוא פעל כפי דברי בא-כוחו בדיון מיום 1.1.18 והפחית את שכרו שעמד על סכום ממוצע של 20,000 ₪ לחודש, בתחילה ל-12,000 ₪ (בקשתו מיום 14.2.18) ונכון לבקשתו מיום 20.6.19, הפחית את שכרו ל-5,400 ₪, כנגד עבודה במשרה חלקית של כ-100 שעות בחודש.

למרות שהיה מקום לבטל את ההליכים כבר אז, נוכח התנהלותו של החייב, לפנים משורת הדין, ניתנה לחייב הזדמנות אחרונה להיטיב את דרכיו ונקבע, בין היתר, שהחייב ימשיך לשלם 3,500 ₪ לחודש (במקום הסכום של 6,000 ₪ שנקבע בהחלטה מיום 18.2.19); כי על החייב לפעול למיצוי כושר השתכרותו; וכי על החייב להסיר את כל מחדליו או להגיש מתווה לסילוק חוב הפיגורים ועוד.

הבקשה לביטול הליכים (חלק מבקשה 30)

כאמור, ביום 20.6.19 ביקש החייב להפחית את התשלום חודשי באופן רטרואקטיבי מחודש 7/18 ל-500 ₪. בתגובת הנאמנת מיום 22.9.19, היא המליצה לדחות את הבקשה ולבטל את ההליכים, תוך שפירטה שהחייב יצר פיגורים בסכום של 65,500 ₪.

בהחלטה מיום 12.10.19 נקבע, בין היתר, שעל החייב לסלק את כל מחדליו או להגיש מתווה לסילוק חוב הפיגורים ולסלק את יתר מחדליו, תוך שהובהר שאם לא יעשה כאמור, יבוטלו ההליכים ללא התראה נוספת.

ביום 24.10.19 הגיב החייב להחלטה מיום 12.10.19, טען שהוא פוטר ממקום עבודתו ולא עזב אותו וטען טענות שונות נגד מקום עבודתו; החייב ביקש לקבל הפטר כנגד העשרת הקופה בסך של 80,000 ₪ ב-60 תשלומים, כולל חוב הפיגורים.

ביום 26.11.19 הגיבה הנאמנת, והמליצה לדחות את הצעת החייב מאחר וקבלת המתווה תביא לכך שכלל הכספים ינותבו לטובת חוב הפיגורים שיצר החייב בסך של 83,000 ₪. עוד ציינה הנאמנת כי החייב ממשיך לעשות דין לעצמו, אינו ממלא אחר החיובים הבסיסיים הנדרשים בהליך, אינו ממצה את כושר השתכרותו, אינו משתף פעולה עם ההליך ואינו פועל בשקיפות, חרף ההחלטות הרבות של בית המשפט. על כן, ונוכח אי עמידת החייב בהוראות ההחלטה מיום 12.10.19, המליצה הנאמנת על ביטול ההליכים.

בהחלטה אשר ניתנה ביום 27.11.19 על גבי תגובת הנאמנת, נקבע:

"אכן, מאז הדיון שהתקיים ביום 1.1.18 נראה שהחייב עושה ככל יכולתו שלא לקיים את החלטות בית המשפט, להימנע מתשלום צו התשלומים ונמנע ממיצוי כושר ההשתכרות.

לאחר הדיון, נאלץ בית המשפט לתת החלטות המתייחסות להתנהלות החייב וחוסר תום ליבו (ראו, לדוגמה, החלטות מ-2.5.18, 18.2.19 ו-12.10.19, בהן פורטו בהרחבה התנהלות והתבטאות החייב).

למרבה הצער, נראה שהחייב לא הפנים את חובותיו בהליך, ויצר מחדלים, כולל פיגורים משמעותיים ואי מיצוי כושר ההשתכרות.

בית המשפט נאלץ להפחית את התשלום החודשי מ-6000 ש"ח לחודש, ל-3,500 ש"ח, על מנת לאפשר לחייב להישאר בהליך, אך החייב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו. במקום להתעשת, ולהציע מתווה סביר נוכח מצבת החובות וכושר ההשתכרות, מבקש החייב פעם אחר פעם להפחית את התשלום החודשי, ועתה מציע הוא מתווה לא סביר להפטר, אשר מתעלם מכל ההחלטות הקודמות של בית המשפט. ...".

למרות שהיה מקום לבטל את ההליכים, הרבה לפנים משורת הדין, ניתנה לחייב הזדמנות אחרונה, בתנאים הבאים:

"א.בשלב זה, ימשיך החייב לשלם 3500 ש"ח לחודש.

ב.תוך 90 יום יפעל החייב למיצוי כושר ההשתכרות ויגיש תצהיר כפי שנקבע בסעיף 10.2 להחלטה מיום 12.10.19. בתצהירו יציע החייב מתווה לסילוק חוב הפיגורים.

אם לא יוגש תצהיר במועד, ישלם החייב 6000 ש"ח, החל מחודש 03/2020.

ג.החייב לא ייצור מחדלים חדשים ממועד החלטה זו.

ד.תוך 120 יום תגיש הנאמנת עדכון, בצירוף טבלה מרכזת, בו תפרט אם קיים החייב החלטתי והמלצותיה להמשך ההליך או ביטולו.

יובהר לחייב שאם יפר החלטה זו, ישקול בית ההמשפט לבטל את ההליכים ללא התראה נוספת.".

ב-28.11.19 הגיב החייב לתגובת הנאמנת מיום 26.11.19 וביקש לשלם 1,300 ₪ לחודש (החייב הציע מתווה להפטר לפיו ישלם 60 תשלומים של 1,300 ₪ לחודש, בנוסף לכספים שיזכה בתביעה שהוא מתכוון להגיש; יוער שב-16.12.19 ניתנה לחייב רשות להגיש תובענה נגד המעסיק, בבקשה 31, בתנאים מסוימים המפורטים בהחלטה).

ב-28.11.19 ניתנה החלטה משלימה, בה הפנה בית המשפט את החייב להחלטה מיום 27.11.19 ונקבע שהחייב רשאי לשלם 1,300 ₪ לחודש, במשך 3 חודשים, על מנת לאפשר לו לפעול למיצוי כושר ההשתכרות, כאשר ההפרש יתווסף לחוב הפיגורים.

ב-27.4.20 עדכנה הנאמנת שהחייב לא פעל בהתאם להחלטה מיום 27.11.19, למרות ההקלה מיום 28.11.19 וכי:

החייב לא שילם את צו התשלומים, על אף שבהחלטה מיום 28.11.19 התיר לו בית המשפט לשלם רק 1,300 ₪ לחודש, אלא העמיק את חוב הפיגורים לסכום של 100,500 ₪, כאשר התשלום האחרון בוצע לקופה ביום 11.2.18; בקופה הצטבר עד עתה רק כ-40,000 ₪.

החייב לא פעל למיצוי כושר השתכרותו ובדוח האחרון שהגיש, עבור חודש 12/2019, הוא דיווח על הכנסה של 5,400 ₪, אצל המעסיק "תורג'מן דוד הובלות", כנגד עבודה בהיקף של כחצי משרה בלבד, כ-100 שעות לחודש.

החייב שוכר מהמעסיק, דוד תורג'מן, את דירתו בישוב צחור, דבר המעורר חשש לקשר מיוחד בין החייב למעסיק.

החייב לא הגיש תצהיר כפי שנדרש בהחלטות מיום 12.10.19 ו-27.11.19.

החייב ממשיך לעשות דין לעצמו ופעם אחר פעם אינו ממלא אחר החיובים הבסיסיים הנדרשים מחייב בהליך פשיטת רגל ואחר החלטות בית המשפט.

על כן, המליצה הנאמנת לבטל את ההליכים.

דיון והכרעה

כמפורט לעיל בהרחבה, התנהלותו של החייב במשך ההליכים, מלמדת על זלזול בוטה בנושיו ובבית המשפט.

אין טעם לחזור שוב על שנקבע בדיון שהתקיים ביום 1.1.18 ובהחלטות שניתנו לאחר מכן, אלא רק להזכיר שמדובר בחייב אשר בא-כוחו הצהיר בדיון שהתקיים ביום 1.1.18 שאם יחמירו אתו, הוא עלול שלא למצות את כושר ההשתכרות, ולשלם סכום נמוך באופן משמעותי מהסכום אשר שולם על ידו עד למועד הדיון. החייב אכן פעל בהתאם להצהרת בא-כוחו, וממועד הדיון הפחית את שכרו בצורה משמעותית, בתחילה מ-20,000 ₪ ל-12,000 ₪ ובהמשך ל-5,400 ₪ לחודש, כאשר הוא עובד במשרה חלקית.

למרות שבית המשפט ניסה לאפשר לחייב להתעשת ולהישאר בהליך ואף הפחית את התשלום החודשי שנקבע, ונתן לו הזדמנות אחר הזדמנות למצות את כושר השתכרותו, הפר החייב ברגל גסה את חיוביו בהליך, לא ניצל את הזדמנויות שניתנו לו והתעלם מהחלטות בית המשפט.

עתה הגדיש החייב את הסאה – למרות שבהחלטה מיום 28.11.19 ניתנה לחייב אפשרות לשלם תשלום חודשי בסכום שהוא הציע – 1,300 ₪ לחודש, הוא לא שילם אף תשלום לאחר מועד ההחלטה (כאמור, החייב לא שילם אף תשלום מה-11.2.18).

נוכח כל האמור, ונוכח מחדליו החמורים של החייב, המלמדים על ניצול בוטה לרעה של ההליך, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.

צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב, בטלים; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; ישולם לבעלת התפקיד שכר והוצאות גלובליות בהתאם לכתב המינוי, והכונס הרשמי זכאי לשכר השגחה; היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, אם תיוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או תועבר ללשכת ההוצאה לפועל.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ד' אייר תש"פ, 28 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.