פסק דין
1.התובעת היא חברה העוסקת בהפצת מוצרי צריכה.
הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא רשת מספרות. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע" או "מרסייה"), הוא סַפר מוכר ובעל שם, אשר היה במועדים הרלוונטיים בעל השליטה בנתבעת ומנהל בה.
2.בין הצדדים התנהל בשנת 2005 משא ומתן ביחס לאפשרות לשתף פעולה בשיווק, הפצה ומכירה של מוצרים לטיפוח השיער שיימכרו תחת שם המותג "מישל מרסייה".
ביום 10.4.05 נחתם בין הצדדים "מסמך עקרונות עבודה" (להלן: "ההסכם הראשון"), בו הוסכם על פיתוח קו מוצרים שישא את השם "מישל מרסייה". הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה מי היו הצדדים להסכם הראשון. התובעת טוענת כי ההסכם נחתם איתה, ואילו הנתבעים טוענים כי הצד השני להסכם היתה חברת גורי יבוא והפצה בע"מ (היא הנתבעת שכנגד 2, ששמה היום הוא תנועה שירותי לוגיסטיקה ואחסנה בע"מ, והיא תכונה להלן: "גורי הפצה"). נושא זה יידון להלן. בשלב זה נתייחס להסכם הראשון כהסכם עם "גורי".
3.בהסכם הראשון הוסכם כי גורי תפיץ ותמכור בבלעדיות מוצרים שישווקו תחת המותג מישל מרסייה, וכי בתמורה היא תשלם לנתבעת תמלוגים בשיעורים שהוסכמו במסגרת ההסכם הראשון. לגישת התובעת, תוקפו של ההסכם הראשון היה לשלוש שנים. לאחר מכן, ביחס לתקופה של 3 שנים נוספות, ניתנה לגורי אופציה להמשיך ולהפיץ את המוצרים באותם תנאים כפי שהציע צד שלישי לנתבעת, או שהיא תוכל לקבל פיצוי כספי ביחס לתקופה הנוספת (ההסכם הראשון צורף כנספח ג' לתצהירו של מנכ"ל התובעת, מר עודד גורי, שיכונה להלן: "מר גורי")).
4.התובעת טענה כי לאחר חתימת ההסכם הראשון ולאור התחייבויות הצדדים בו, היא התקשרה בהסכם עם יצרן של מוצרים לטיפוח השיער, חברת א. ל. ארמן ייצור תמרוקים בע"מ (להלן: "היצרן" או "ארמן"). בנוסף, כך טענה התובעת, היא פעלה להחדרת המוצרים לשוק התחרותי של מוצרים לטיפוח השיער, וזאת בהצלחה רבה. לשם כך נדרשה התובעת להשקעה כלכלית מסיבית – כך היא טוענת.
התובעת טענה כי היא השיקה את סדרת המוצרים הראשונה בחודש נובמבר 2005. סדרה נוספת הושקה במהלך שנת 2006 – סדרה המועשרת בשמן ארגן. כן הושק בשנת 2006 מוצר בשם "דריי קלין", ובינואר 2007 הושק מוצר בשם הייר מקס. בחודש נובמבר 2007 הושק מוצר בשם "אובליפיחה".
5.התובעת בצעה לטענתה פעילויות שיווקיות, פעולות של קידום יחסי ציבור וקידום מכירות למכירת המוצרים. התובעת טוענת כי השקיעה בפעולות אלה סכומי כסף משמעותיים, כאשר במהלך השנים 2005-2006 הושקע סכום של 2,947,000 ₪ בפרסום שיווק המוצרים, וסכום נוסף של 1,061,000 ₪ בגין תשלום הוצאות "טרגטים" (תשלומים לרשתות השיווק – ר' הסבר בפרוטוקול ישיבת 23.12.12, עמ' 81). בשנת 2007 השקיעה גורי סכום של 2,278,000 ₪ בפרסום ושיווק, ובשנת 2008 עד חודש מאי, הושקע סכום של כ-1,173,000 ₪.
6.בשנת 2006 התנהל בין הצדדים משא ומתן ביחס לאפשרות הקמה של מיזם למכירת מוצרים נוספים תחת הלוגו של מישל מרסייה, שאינם מוצרי טיפוח לשיער. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להבנות בהקשר זה, שהועלו על הכתב במספר מסמכי הבנות בחודש נובמבר 2006 (נספחים י"ד-ט"ז לתצהיר מר גורי. מסמכים אלה יכונו להלן יחד: "מסמכי ההבנות" או "הסכם 2006").
מכוח הסכם 2006 הוקמה על ידי הצדדים חברה משותפת - מישל מרסייה מוצרי צריכה בע"מ. התובעת השקיעה מכוח הסכם 2006 במיזם המשותף נושא הסכם זה, סכום של 150,000 ₪, כחלק מההשקעה הכוללת (בסך 1.5 מיליון ₪) שהיא היתה אמורה להשקיע בו. אין חולק כי המיזם המשותף לא עלה יפה, וגורי לא השקיעה בו סכומים נוספים. החברה המשותפת נושא הסכם 2006 לא פיתחה מוצרים נוספים ולא שיווקה אותם.
לכן, כך טענה התובעת, הסכם 2006 בוטל – בין אם לאור הפרת מצגי הנתבעים בהסכם, או לאור העובדה כי לא נעשה דבר על ידי הנתבעים, חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעת. לטענתה של התובעת, היא זכאית משום כך להחזר של המקדמה שהיא שלמה במסגרת הסכם 2006. עוד נטען כי הצדדים הסכימו כי אם הסכם 2006 יתבטל, תהיה התובעת זכאית לקזז את השקעותיה מכוחו כנגד עמלות עתידיות שיגיעו לנתבעת במסגרת ההסכם הראשון. התובעת הודיעה על כוונתה לקזז את הסכום ששולם על ידיה כמקדמה. בפועל קוזז על ידי התובעת סכום של 50,000 ₪. הנתבעים כפרו בזכותה של התובעת לבצע את הקיזוז האמור.
7.בתום תקופת ההסכם הראשון, התנהל בין הצדדים משא ומתן, שבסופו נחתם ביניהם הסכם נוסף ביום 7.5.08 (ההסכם צורף כנספח כ' לתצהירו של מר גורי, והוא יכונה להלן: "הסכם 2008"). בהסכם 2008 הועלה שיעור העמלה לה היו הנתבעים זכאים.
8.שני הצדדים טוענים זה כנגד זה כי הצד האחר הפר את המערכת ההסכמית ביניהם. הנתבעים טוענים כי התובעת הפרה את התחייבויותיה, בכך שהיא לא השקיעה את הסכומים שהיה עליה להשקיע בשיווק ובבניית המותג מישל מרסייה. התובעת טוענת מנגד, כי הנתבעים הם שהפרו את התחייבויותיהם ההסכמיות, לאחר שהנתבע עצר את פעילות הפיתוח של מוצרים חדשים.
כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים, יש לבחון, אם כן, את הפרשנות הנכונה של מערכת ההסכמים ביניהם, ולבחון לאורה האם התחייבויות הצדדים על פיה קוימו או הופרו, ומה הן ההשלכות של ההפרות, ככל שהיו כאלה.
בטרם נפנה לדון בשאלות אלה, נפרט בקצרה את טענותיהם של שני הצדדים כפי שהן הועלו בסיכומים מטעמם.
טענות התובעת
9.התובעת טענה כי היא עמדה בהתחייבויותיה, ובין היתר בהתחייבותה בקשר עם פרסום המוצרים בשנת 2008. התובעת היתה צריכה להשקיע סכום של מיליון ₪ מכוח הסכם 2008, ובפועל היא השקיעה לטענתה סכום של 1.7 מיליון ₪. מנגד, פעלו הנתבעים בחוסר תום לב, והם אף כשלו בפיתוח מוצרי טיפוח חדשים. מדובר בתחום בו נדרשת חדשנות, אורך חיי המדף של מוצר הוא קצר, ואי השקה של מוצרים חדשים משמעו פגיעה במכירות וכישלון. התובעת התייחסה בין היתר בהקשר זה לפיתוח מוצר הקפסולות.
לגישת התובעת, העובדה שהנתבעים לא פיתחו מוצרים חדשים, נבעה מחוסר רצון או חוסר יכולת של הנתבע. הנתבע – כך נטען – התמסר לפיתוחם של מוצרים שהקניין הרוחני בהם שייך לנתבעים ולא לתובעת. עוד טענה התובעת כי הנתבעת בחרה לבצע שינוי אסטרטגי בפעילותה, בהשפעתם של משקיעים חדשים בה. לכן לא טרחו הנתבעים לקדם את מוצר הקפסולות ולא קידמו את השקת המוצר, שכן המיקוד העסקי שלהם עבר לתחום היזמי ומוצרי הטיפוח חדלו לעניין אותם.
10.התובעת טענה כאמור, כי היא זכאית להשבת הסכום של 150,000 ₪ שהיא השקיעה מכוח הסכם 2006, וכי היא היתה זכאית לקזז סכום זה.