פסק דין
בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו התובעים, לחייב את הנתבעת, בתשלום הסך של 32,000 ₪, וזאת בגין אי תיקון נזקי רטיבות בדירתם.
טענות התובעים
בחודש 01/2008 התגלה ברצפת ביתם של התובעים נזילות בצנרת, אשר גרמו לבעיית רטיבות בקירות, וכן מתחת לריצוף (להלן: "הנזק").
לטענת התובעים, הנתבעת, אשר הינה אמונה על תיקון הנזק מטעם חברת הביטוח המבטחת את הדירה, ביצעה חלק מהעבודות, כגון צבע ושפכטל במקומות בהם הופיעה רטיבות בקירות, ונאמר להם על ידי בודק מטעמה, כי בטרם ביצוע עבודת ליטוש ומילוי ריצוף השיש, יש להמתין עד שהרטיבות תתייבש.
הוסיפו התובעים וטענו כי, הצעת הנתבעת לפיצוים בגין הנזק נדחתה על ידם, ככל וקבלני הביצוע שנדרשו לתקן את הנזק, ביקשו סכום גבוה מההצעה שניתנה להם על ידי הנתבעת.
עוד טענו התובעים כי, בחודש 03/2012 הפנתה הנתבעת לתובעים קבלן מטעמה, בשם איאד פדול, לצורך תיקון הנזק, אשר לא יצא בסופו של יום, אל הפועל, ככל ובטרם ביצוע התיקונים, הפסיק הקבלן הנ"ל את התקשרותו עם הנתבעת.
לטענת התובעים, על אף האמור לעיל, ועל אף שמפקח מטעם הנתבעת, ביקר בשנית בדירתם בתאריך 16.04.12 ואישר דבר קיום הנזק, לא שלחה הנתבעת מי מטעמה לתיקון נזק זה.
הוסיפו התובעים כי, לאחר שניסיונותיהם אל מול הנתבעת לשליחת קבלן מטעמה לתיקון הנזקים, לא צלחו, נאלצו לשכור באופן פרטי שירותיו של קבלן ליטוש ומילוי שיש, לצורך תיקון הנזק.
התובעים מבקשים לקבל את התביעה, ולהורות לנתבעת לפצותם בגין תיקון הנזק, אובן ימי עבודה ועוגמת נפש.
טענות הנתבעת
בפתח כתב ההגנה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף, עקב התיישנותה.
לטענת הנתבעת, עסקינן במקרה ביטוח שאירע בחודש 02/2008 כאשר כתב התביעה הוגש בתאריך 24.07.12. לטענת הנתבעת, עפ"י סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח, היא שלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח. על כן, דין התביעה להידחות עקב התיישנותה.
לגופם של דברים טענה הנתבעת כי, משנגרם הנזק בדירתם של התובעים, נשלח שמאי שקבע היקף הנזק שנגרם, וסכום הפיצוי, כאשר הנתבעת נאותה לאשר תשלום הסכום שנקבע על ידי השמאי, אך התובעים סירבו לכך, ודרשו תיקון הנזק. משאישרה הנתבעת את התיקון הנ"ל, בחודש 03/2009, הודיעו התובעים על רצונם בדחיית ביצוע התיקון.
עוד טענה הנתבעת כי, רק בתאריך 21.10.10, פנו התובעים בבקשה לטיפול בנזקי הצבע, אשר תוקן על ידי הנתבעת לשביעות רצונם.
הוסיפה הנתבעת כי, כעבור שנה וארבעה חודשים, מהתאריך הנ"ל, קרי ביום 09.04.12 פנו התובעים את הנתבעת בשנית בבקשה לתיקון הנזק נשוא התביעה, פניה שבעקבותיה נמסר לתובעים כי אינם זכאים לתיקון הנזק, לאור הזמן הרב שחלף אשר הביא להתיישנות האירוע. יחד עם זאת, משהפנתה הנתבעת אל התובעים, מנהל האזור בדירתם, אשר הודיע להם כי, לפנים משורת הדין, מסכימה הנתבעת לתיקון הנזק, על אף הזמן שחלף, נמסר לו על ידי האחרונים, כי הנזק תוקן באמצעות בעל מקצוע מטעמם, בעלות של 16,000 ₪, אותו מבקשים לקבל מהנתבעת.
לטענת הנתבעת, במשך 3 שנים לא נעשה דבר על ידי התובעים, כאשר אלו בחרו לדחות הצעת הנתבעת לפצותם או לחילופין לבצע את העבודות, ורק עת ביקשו למכור את הדירה, נזכרו לפנות לנתבעת.
לטענת הנתבעת, סכום התביעה הינו מוגזם, ומשולל אחיזה במציאות, כאשר התובעים לא הציגו כל מסמך להוכחת שיעור נזקם, וכי שילמו כל סכום לתיקון הנזק, אלא נקבו בסכום סתמי ללא ביסוס.
הנתבעת מבקש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאות.
טענת ההתיישנות