גור נ' ד"ר זמיר

פסק דין והחלטה

1.התביעה והבקשה לסעד הזמני הוגשו ע"י התובע והמבקש, עו"ד במקצועו (להלן- "התובע"), בעילה של לשון הרע כנגד הנתבע והמשיב, רופא במקצועו (להלן-"הנתבע"). במסגרת פסק הדין תינתן גם החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני.

על פי הסדר דיוני שהוסכם על הצדדים, ההחלטה ופסק הדין ניתנים, מבלי שהתקיימה ישיבת הוכחות וללא חקירת המצהירים, בתביעה העיקרית ובבקשה.

2.אין חולק בשאלת תוכנם של הדברים שהועברו בכתב ע"י הנתבע אודות התובע. מעיון במכתבים עולה כי יש בחלק מהדברים , כדי להשפיל ולבזות את התובע ובפרסומם עשויים הם, לפגוע בו ובמשלח ידו בהיותם בגדר לשון הרע על פי הוראת סעיף 1 (1)(2)(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן-"החוק") .

3. הנתבע אינו מכחיש כאמור, את תוכנם של המכתבים וההודעות שנכתבו על ידו ונשלחו לתובע (המכתבים צורפו כנספחים לכתב התביעה ולבקשה, להלן-"המכתבים") וטען כי הללו נאמרו בעידנא דריתחא. להגנתו טען הנתבע כי הדברים לא פורסמו ברבים וכי עומדת לו ההגנה שנקבעה בסעיף 13 (5) לחוק, בהיותם דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי בינו לבין לקוחה של התובע.

4. הנתבע, דוחה בסיכומיו את טענת הנתבע כי בדבר משלוח המכתבים בהיותם מצויים בהליך משפטי. לדידו, משלוח המכתב על ידו לנתבע היה כמכתב התראה בלבד, בטרם הגשת תביעה בשם הלקוחה שלו (להלן-"הלקוחה") כנגד הנתבע וכן מכתבי הנתבע נשלו אליו לפני שהוגשה תביעה כנגדו.

מסיכומיו של ב"כ הנתבע ( כאמור בסעיף 13) עולה כי גם לשיטתו, המכתבים נשלחו בשלבים מקדימים לתביעה, שהוגשה לטענתו לבית הדין לעבודה מאוחר יותר. למרות זאת, ההגנה חלה לטעמו, גם על שלב מקדים זה.

5. סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע קובע:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -

...

פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, או אדם אחר, סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

על פי הפסיקה, גדר ההגנה הוא על דברים שנאמרו "תוך כדי דיון" בהחלתה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמש כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל פד"י כ"ח(2) 620, 624, להלן-"פרשת זיידמן; רע"א 1104/08 עו"ד פואד חיר נ. עו"ד עודד גיל (פורסם בנבו) ניתן ביום 11.8.09 בסעיף 8 בפסק דינו של כב' השופט ריבלין, להלן-"פרשת עו"ד חיר" ורע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פד"י נ"ג (1) 26, 88).

החסינות על דברי לשון הרע הנאמרים "תוך כדי דיון" במהלך משפט , תחול אם כן גם על דברים שנאמרו מחוץ לכתלי בית המשפט ואין להוכיח תום לב בפרסום וכן לא את אמיתות הדברים ובלבד, שנעשה "תוך כדי דיון".

6. תכליתה של הגנה זו היא לאפשר לבעל דין, להתבטא בחופשיות וללא מורא מפני תביעות שיוגשו נגדו בגין דברים , שנאמרו על ידו במסגרת ההליך המשפטי גם אם מחירה של ההגנה, הוא פגיעה בשמו הטוב של אחר (ראה: קרמניצר, גנאים, שניר לשון הרע הדין המצוי והרצוי (2005) עמ' 336 , ובספרו של י' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 197).

7.חלופת המכתבים בין התובע לנתבע היתה כאמור בטרם החל ההליך המשפטי אשר התובע התריע כי ינקוט בו כנגד הנתבע. התובע, שלח מכתב בשם הלקוחה ביום 21.4.09 (נספח א' לכתב התביעה, להלן-"מכתב ההתראה")) ותשובתו של הנתבע אליו נשלחה ביום 22.4.09 (נספח ד' לכתב התביעה,יקרא להלן-"המכתב הראשון").

בסעיף 4 ב' למכתב ההתראה נאמר כדלהלן:

"לא יהיה מנוס מלהביא את מעשיך ומחדליך בכגון דא לשולחנו של בית המשפט..." ובסעיף 8 בו נאמר כי אם לא ימולאו דרישותיו, ינקטו הליכים כנגד הנתבע.

הרקע למשלוח המכתבים, הוא סכסוך קשה בין הנתבע ללקוחה כפי שעולה מכתבי בי-דין והנתבע, הגיב בכעס ובמורת רוח קשה כנגד התובע, עקב ההתראה. פרשת זיידמן, נוגעת להליך שכבר הוגש וכך גם התקדימים האחרים שהובאו לעיל כמו גם, ההלכות הנוספות אליהם הפנה בא כוח הנתבע בסיכומיו.

8. תכלית ההגנה הנידונה היא לאפשר לבעל דין לנהל את הגנתו או את תביעתו במהלך המשפט מבלי שיחשוש מפני תביעה שתוגש נגדו בשל אופן ניהול התביעה על ידו ובלבד, שמתקיים הליך משפטי בו הוא צד. ההלכה, הוחלה גם על דברים שנאמרים לצורך הכנת תצהיר ועדות שישמעו במסגרת ההליך, אשר מטבע הדברים כבר החל גם אם מועד שמיעת המצהיר טרם הגיע. לפיכך, כל חלופת מסמכים או דברים שמתרחשת במסגרת ההליך, תהנה מההגנה גם אם בסופו של הליך יימצא, שלא היה בהם צורך לדיון. כך עולה מתיקון הסיפא של סעיף 13 (5) (בתיקון מיום 14.8.67). על כך נאמר בפרשת עו"ד חיר: " יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד שני המעורבים בהליך האחר האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתונות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק אסור לשון הרע היא שאין להגביל את התבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך" (סעיף 8 לפסק דין של המשנה לנשיאה, כב' השופט י' ריבלין)

9. בניגוד לדעת המיעוט של כב' השופט א' רובינשטיין נקבע בדעת הרוב בפרשת עו"ד חיר כי אין לסייג את ההגנה ולהגבילה בדרך כלשהי, בניגוד לכוונת המחוקק ומילות הוראת החוק, כדלהלן: "מתוך השקפה שסדקים במחסום, עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין בית המשפט יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי, לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפרשת של המחוקק". בהמשך הדברים באותה פסיקה נאמר עוד על תכלית ההגנה, כי נועדה להבטיח את האינטרס של קיום דיון המשפטי באופן חופשי וצוטטו בו הקביעות בעל"א 7/70, בעניין הצורך במתן אפשרות לעו"ד ולבעל דין, לטעון בבית המשפט בלי חשש שיוטרדו ע"י משפטים פליליים בשל טענותיהם ( סעיף 10 לפסק הדין של כב' השופט ריבלין). בסיום חותם כב' השופט י' ריבלין את פסק דינו באומרו: "ולעניינינו: כיוון שאין מחלוקת כי ההתבטאויות נשוא ההליך נעשו ע"י עו"ד תוך כדי הליך משפטי, הרי שמדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(5) ולא קמה למשיב עילה לפי החוק."