גז"ד לאדם שהורשע בעבירות של גניבת כרטיסי אשראי והונאה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשורה ארוכה של עבירות מרמה - בתיק המקורי ובמצורפים שעניינן עבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות,  עבירות על פי הסעיפים 16, 17 (1) ו-17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו - 1986. כן הורשע בעבירות שעניינן זיוף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, ניסיון קבלת דבר במרמה, גניבה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר והתחזות, עבירות על פי הסעיפים 415 רישא , 418, 415 סיפא, 415 רישא ביחד עם סעיף 25, 384 ו 441 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

מכתב האישום המקורי עולה כי הנאשם גנב כרטיסי חיוב  השייכים למתלוננים שונים ועשה בהם שימוש ברכישת מוצרים שונים, בסכומים משתנים שבין עשרות שקלים למאות שקלים, בדרך כלל. בסך הכל ביצע הנאשם עסקאות בהיקף של  כ 90,000 ש"ח.

מכתב האישום המצורף מצטיירת תמונה דומה. הנאשם העתיק מספרי כרטיסי אשראי אשר הופיעו על קבלות, הן בעת שהותו בבתי קפה, מסעדות וכיוב' והן עת שימש כבעלים של מסעדת "בת האיכר" במטולה. הנסיבות המחמירות נובעות מהשימוש הרחב והשכיח בו השתמש הנאשם במספרי הכרטיסים כדי לבצע קניות של מוצרים ושירותים שונים ומשך הזמן הרב בו ביצע את העבירות. כן עולה מכתב האישום המצורף, כי הנאשם קיבל במרמה, בנסיבות מחמירות, מספרי כרטיס אשראי של אשה  עמה רקם קשרי ידידות, הציג עצמו במרמה כבעלים של הכרטיסים ורכש באמצעותם מוצרים ושירותים שונים. כן הוסיף הנאשם וגנב מידידתו מספר שיקים, זייף אותם בכך שרשם סכום וחתם עליהם. בשיקים אלה רכש הנאשם מוצרים שונים. ערך ההונאה והמרמה מכתב האישום המצורף הינו כ-40,000 ש"ח.

התקבל תסקיר שירות מבחן. התסקיר, מיום 22.11.07, מגלה כי הנאשם ניהל מסעדה, נקלע לחובות כספיים והמסעדה נסגרה. הנאשם הסביר את הסתבכותו על רקע מצבו הכלכלי הקשה ורצונו לפצות את ילדיו, מאימם התגרש, על ידי שימור רמת חיים גבוהה אליה הורגלו. נוכח העובדה כי הנאשם לא ראה כל בעיתיות בהתנהלותו נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

בטיעוניהם לעונש עמדו התובעים על חומרת המעשים, נוכח מספרם, התקופה הארוכה בה התרחשו, המעילה באמון אשר היתה כרוכה בחלק ניכר מהעבירות ונוכח העבר הפלילי. על כן, עתרו התובעים להטיל על הנאשם עונש מאסר אשר ישקף את חומרת המעשים. כן ביקשה נציגת הפרקליטות כי יוטל על הנאשם קנס ופיצוי למתלוננים. 

בא כח הנאשם הרחיבה את הדיבור על נסיבות הסתבכות הנאשם בגיל מאוחר יחסית. קרי, עד גיל 41 תיפקד הנאשם באורח נורמטיבי ומכאן ואילך החל מסתבך בביצוע עבירות פליליות. בא כח הנאשם הדגישה כי המצוקה הכלכלית היא אשר דחפה אותו לפעילות עבריינית. הנאשם הודה וחסך מזמנו היקר של בית המשפט, הוא עצור 9 חודשים ללא זכויות של אסיר וזה לו מאסרו הראשון. מבלי להקל ראש, טוענת בא כח הנאשם, כי הנפגעים פוצו על ידי חברות האשראי.

הנאשם חתם את הטיעונים לעונש בדברים נרגשים בעל פה ובכתב בהם סיבר את האוזן באשר לנסיבות הסתבכותו. לסיכום, הנאשם מביע חרטה עמוקה על מעשיו. 

דיון:

תחילה יש לציין נתונים מספריים: הגם שכלל המקרים מונים עשרות אישומים, הרי משנדרשים למעשים עצמם יש ליתן את הדעת למספר ההונאות. כתב האישום המקורי מונה 14 אישומים הכוללים 247 מקרים של הונאה בכרטיס חיוב. בכתב האישום המצורף - ת"פ 4852/07 בית משפט השלום בתל-אביב , המונה 17 אישומים, קיימים 127 מקרים של הונאה בכרטיס חיוב ו-6 מקרים של זיוף שיקים בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בתיק אשר צורף היום, מקרה אחד של התחזות, הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במרמה.

בסך הכל 374 מקרים! של הונאה בכרטיס חיוב ו-6 מקרים של זיוף שיקים על פני תקופה שתחילתה ביום בחודש אוקטובר 2003 וסיומה בחודש יוני 2007.

לנאשם הרשעות קודמות כדלקמן:

ביום 03.10.95 הורשע בביצוע עבירות של גניבה בידי עובד ממעביד ושני אישומים של גניבה בידי עובד, עבירות אשר בוצעו במהלך השנים 1991-1992 ובגינן נדון, בין השאר, לעונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

ביום 28.12.04 הורשע בגין עבירות של גניבת נכס שבפיקוחו וקבלת דבר במרמה, עבירות אשר בוצעו בחודשים אפריל ויוני 1999. בגין ההרשעה האחרונה, בת"פ 4860/02 בית משפט השלום בתל-אביב, עומד ותלוי נגד הנאשם מאסר על תנאי בן שנה אחת. בתיק זה, עתרה התביעה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ולו בעבודות שירות בשל החומרה היתרה הנובעת מהעבירה ובשל הרשעה קודמת הנושאת אופי דומה. הנאשם, בטיעוניו לעונש, הבהיר  כי גנב את השיק בשל מצוקה כספית בה היה נתון. הוא הסביר: "עשיתי טעות ושטות", "אני משלם מזונות ועובד 15 שעות ביום, אני רוצה להפסיק עם הבעיות ולפתוח דף חדש". הנאשם חתם את טיעוניו בתחינה כי לא יוטל עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות משום שהדבר יהווה עבורו "מכת מוות". חברתי, סגן נשיא כבוד השופטת הדסי הרמן חסה על הנאשם, הסתפקה במאסר על תנאי תוך שהיא מציינת כי חרף הרושם שהנאשם לא למד את לקחו מהעבר והוא שב לסורו, היא מחליטה " זו הפעם לתת לנאשם את ההזדמנות לה הוא עותר ולא להטיל עליו עונש של מאסר על מנת שיוכל להמשיך לתמוך בילדים ולשלם את מזונותיהם".

כל האמור בפסקה הקודמת התרחש ביום 28.12.04.  ניתן היה לצפות כי הנאשם יעוט על ההזדמנות אשר ניתנה לו וישוב מדרכו הרעה.

עיון בתאריכי העבירות מעלה נתון מעניין. הנאשם המשיך במעלליו עד חודשיים לפני גזר הדין האמור לעיל, עד 31.10.04 ראה - הפרט הרביעי באישום השביעי  בכתב האישום המוביל בת"פ 5578/06. לאחר ההזדמנות אשר ניתנה לו על ידי כבוד השופטת הדסי הרמן, כבש הנאשם את יצרו במשך מספר חודשים ובמחצית חודש ספטמבר 2005 - כתשעה חודשים לאחר גזר הדין האמור - פתח הנאשם במשנה תוקף ותעוזה בפרץ חדש של מעשי הונאה ומרמה בעוד חרב המאסר המותנה הממושך תלויה מעל ראשו. המעשים החדשים, כמפורט בכתב האישום המצורף - ת"פ 4852/07 - לא היו מעידה חד פעמית. הם נפרשו במשך תקופה ארוכה, במקומות שונים ובהיקף גדול החל מ 15.09.05 ועד 17.06.07, תקופה של שנתיים ימים לערך. הנאשם אף לא פסח על ידידתו אשר בכרטיס האשראי שלה עשה שימוש פעמים רבות. הוא אף גנב מספר שיקים ממנה אותם זייף ושילם באמצעותם לעסקים שונים.

לא נעלמו מעיני טענות בא כח הנאשם כי מעשי ההונאה נועדו עבור כלכלת בני משפחתו. במקום זה ייאמר מיד כי אין בכך להוות נסיבה מקלה כלשהי, אולם עיון מעמיק ברכישות אשר בוצעו מגלות אדם אנין טעם אשר עשה שימוש בכרטיסים גם במסעדות, בתי קפה, בתי מלון, חנויות ביגוד יוקרתיות ורכישת מוצרי חשמל. עיון נוסף בתאריכי העבירות, במיוחד בתיק המוביל, מגלה שימושים רצופים כמעט מדי יום. דומה, כי הנאשם התקיים וקיים את בני משפחתו מההונאות בכרטיסי החיוב. אם תרצה לומר כי המצוקה הכלכלית היא שהניעה אותו ורצונו לשמור על רמת חיים הוא שסיבך אותו בביצוע העבירות, הרי שעיון בכתב האישום המוביל מגלה, לדוגמא, כי ביום 01.09.03 שילם הנאשם בבית קפה יוקרתי ברמת-אביב, סך 1,579 ש"ח ! (הפרט הראשון לאישום ה-14). עיון נוסף, באישום ה-14 מעלה תמונה נוספת. בפרק זמן של חודש וחצי - החל מיום 01.09.03 ועד יום 19.10.03 ביצע הנאשם 104 משיכות כאשר חלקן המכריע - כ 80 במספר - נועדו לבתי קפה, פיצה, בתי מלון והנאות מהנאות שונות, אשר אין בינן לבין צרכי היומיום ולא כלום.

כאמור לעיל, גם לאחר מעמד גזר הדין בפני כבוד השופטת הדסי הרמן, לא שינה הנאשם מאורחותיו ולא היטיב את דרכיו כפי שהבטיח. מכל מקום הגם שלא יכול היה לכבוש את יצרו, לסברה כי החליט להסתפק במעשי מרמה אשר נועדו לקיום בסיסי של בני משפחתו, לסברה זו אין על מה לסמוך. גם כאן, כתב האישום המצורף מגלה ומאיר את העיניים כי הנאשם המשיך בסורו והמשיכות נועדו עבור מוצרים אשר אינם קשורים כלל לקיום היומיומי. כך למשל, ארבע-עשר מתוך שבעה-עשר אישומים מייחסים לו רכישות שונות בבתי קפה, מסעדות וכיוב'.

הנה כי כן, מצטיירת תמונה של אדם נהנתן אשר לא השלים עם הכנסותיו מיגיע כפיים ובחר לקיים רמת חיים גבוהה עבורו ועבור בני משפחתו, זאת בדרכי רמייה ועל חשבון האחרים.

החרטה אשר הובעה בפני כבוד השופטת הרמן אינה חרטה, הנאשם לא הפנים את הפסול במעשיו והוא המשיך במשנה תוקף בביצוע מעשי ההונאה כאשר הוא גומר אומר לקיים בכל מחיר רמת חיים גבוהה בלא להתחשב בהכנסותיו.