גז"ד למורשע בהתפרעות ותקיפת עובד ציבור בארועי יום הנכסה במג'דל שמס

רקע וטענות הצדדים

1.         הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של התפרעות ותקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות. 

הרקע לעבירות נשוא כתב האישום החל בהתפרעויות תושבי מג'דל שמס ביום הנכבה (15/5/11), התפרעויות אלימות בהן נטלו חלק מפגינים תושבי סוריה שחלקם אף הסתננו לישראל, ואשר הסתיימו במותם של מפגינים ופציעתם של מפגינים וחיילי צה"ל.

בעקבות האירועים המתוארים ומחשש להסתננות מפגינים סורים לישראל ביום הנכסה (5/6/11, יום השנה למלחמת ששת הימים), נערכו כוחות הביטחון החל משעות הבוקר המוקדמות לאורך גדר המערכת במג'דל שמס, והאזור הוכרז כשטח צבאי סגור. במהלך היום התקהלו מפגינים סורים רבים לאורך הגדר וכמוהם גם תושבי מג'דל שמס. בשעה 19:00 ירו שוטרים רימוני גז על מנת לפזר את המפגינים הסורים. בתגובה לכך החלו תושבי מג'דל שמס ליידות בלוקים, מוטות ברזל, אבנים ובקבוקים לעבר השוטרים וחיילי צה"ל ואחד השוטרים אף נפגע מאבן בראשו.

הנאשם הודה כי לקח חלק בהתפרעות המתוארת ויידה אבנים לעבר כוחות הביטחון.

2.         בפתח טיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרתם החריגה של המעשים, שבאו לידי ביטוי בכך שתושבי ישראל מסכלים את ניסיונותיהם של כוחות הביטחון להגן על גבולות המדינה, בנסיבות של מלחמה. באמור היה לא רק משום סיכון חייהם של השוטרים והחיילים, כי אם סיכון ביטחון המדינה, גבולותיה ושלומו של הציבור כולו. עוד הדגישה כי המתואר אינו משאיר מקום לספק באשר למסוכנות הנשקפת מהנאשם אשר מעשיו מלמדים על ניסיון לקעקע את יסודותיה של חברה שומרת חוק. בצד האמור הוסיפה מן העובדה כי יידוי האבנים כשלעצמו הפך זה מכבר למכת מדינה, עד כדי הצורך להילחם בתופעה זו בכל דרך, ובמיוחד נוכח זמינותו של הנשק הקר המשמש לביצועה ואשר נגיש בכל מקום ובכל זמן. בהתאם הדגישה את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה, שיש בה כדי לאותת לשאר האזרחים שבכוונתם לפגוע במוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה, ובמיוחד בשל העובדה כי איום מצד תושבים סורים בכלל ושאר אויבי המדינה בכלל, שריר וקיים כל העת. לבסוף ציינה את הצורך באחידות הענישה תוך שהפנתה לעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים באותה הפרשה. לפיכך ביקשה כי יוטלו על הנאשם מאסר ממושך בפועל, מאסר מותנה מרתיע וקנס כספי גבוה.

3.         מנגד ביקשו הסנגורים להסתפק במאסר מותנה ולחילופין בימי מעצרו של הנאשם. לחילופי חילופין ביקשו להסתפק במאסר שירוצה על דרך עבודות שירות, והכל בהתחשב בתקופת הרחקתו של הנאשם מביתו לתקופה ארוכה; הודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי; האחריות שלקח; ובעיקר העובדה כי הוא נעדר כל עבר פלילי וכי מדובר במעידה חריגה וחד פעמית. עוד ביקשו להוסיף כי הנאשם לא היה מיוזמי או מתכנני ההתפרעות, וכי אין כל ראיה לכך שמעשיו אמנם פגעו במי מהשוטרים. בתוך כך הדגישו כי כוחות הביטחון לא אסרו על כניסת תושבי מג'דל שמס לאזור וכי רק לפנות ערב "נזכרו" להרחיק את התושבים באמצעות ירי רימוני גז, ובאופן שמעשי התושבים היו רק בבחינת תגובה להתנהלות כוחות הביטחון.

דיון ומסקנות

4.         ספק אם יש צורך להזכיר כי עבירות המכוונות כנגד שוטרים או חיילים הינן עבירות חמורות, המעידות על זלזול בסדרי החברה ועל העדר מורא מפני החוק, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 9878/09 מדינת ישראל נ' מוסא, ניתן ביום 20/9/10, פורסם ב"נבו":

"הדעת אינה סובלת מעשי תקיפה על נציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הציבורי ובטחון הציבור. יש להוקיע מעשים בהם אדם עושה דין לעצמו ומפריע לעובדי ציבור במילוי תפקידם בכלל ולשוטרי משטרת ישראל בפרט. מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, כפי שציינתי, וזאת על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. הציבור נותן את מבטחו בשוטרי משטרת ישראל, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים"...

בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם...

שומה על רשויות אכיפת החוק לספק הגנה אפקטיבית לשוטרי משטרת ישראל לאור הצורך החברתי, כי הם יבצעו את תפקידם ללא כל מורא..."

5.         מאליו יובן אף הצורך לשמור ולהגן על נציגי רשויות החוק וראו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 5817/09 גמהור נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22/6/10, פורסם ב"נבו" (בשינויים המחוייבים, שם הורשע הנאשם בפציעת השוטר אותו תקף):

"חומרת מעשיו (של המערער) מתבטאת, בראש וראשונה, בעצם התקיפה האלימה שתקף המערער את המתלונן תוך שימוש בנשק קר, ובפציעתו הקשה שהצריכה ניתוח ואשפוז בבית חולים. מישנה חומרה יש לייחס לעובדה כי קרבן התקיפה האלימה הוא שוטר במילוי תפקידו, המייצג את רשות אכיפת החוק, וראוי להגנה מיוחדת במילוי תפקידו. שילוב זה של מעשה אלימות בנשק קר המלווה בפציעה קשה, המכוונת כלפי איש חוק, מחייב ענישה מחמירה, שיהא בה הן מיסוד הגמול על הפגיעה הקשה בערכים המוגנים בנורמה הפלילית, והן מיסוד הרתעת הרבים מפני היזקקות לכח ולאלימות כלפי אנשי מרות." (ההדגשה אינה במקור).

וגם הדברים שנאמרו בע"פ (מחוזי-ת"א) 71072/03 טלקר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(1), 8967, 8969:

"מוסכם על הכל שהשוטרים, שליחי החברה באכיפת החוק, ראויים להגנת המערכת השיפוטית בביצוע תפקידם הקשה והמסוכן, המחייב אותם לעימותים תכופים, יום יום ושעה שעה, עם ציבור לא מנומס במקרה הטוב, וגס או אלים במקרה הגרוע.

ללא הגנה זו יפעלו השוטרים כ"ראש קטן" ותפגע סמכותם בעיני הציבור."

(וראו עוד בע"פ (מחוזי-ת"א) 71106/05 ברוך נ' פרקליטות מחוז ת"א פלילי, תק-מח 2005(3), 10360 ובע"פ (מחוזי-ת"א) 70564/03 דלל נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(1), 8970).

6.         במקרה שבנדון, ברי כי מעשיו של הנאשם הינם חמורים ובלתי נסבלים.