גז"ד של בימ"ש קמא לנאשם בשימוש בתיעוד מזויף כדי להיכנס לתחומי מדינת ישראל יישאר על כנו

בתאריך 21.1.06 עוכב המערער ע"י כוחות הביטחון, עת ביקש לעבור במחסום צה"ל באמצעות תעודת לידה שרכש בעבור 500 ש"ח. בחקירתו, הודה המערער כי סמוך למעצרו רכש את תעודת הלידה, כדי שייקל עליו לעבור במחסום לתחומי מדינת ישראל. אותה עת שוחרר המערער, והגם כי התביעה הצבאית החליטה להגיש נגדו כתב אישום, לא התייצב המערער לדיונים שהתקיימו בעניינו.

אם נדמה היה כי המערער ישתדל להתרחק מסוג זה של עבירות, הרי כי מעצרו ביום 7.5.08 יעיד על היפוכם של דברים. המערער רכש תעודת זהות מזויפת, באמצעותה ביקש לעבור לתחומי מדינת ישראל. אמנם, המערער נעצר בתאריך 7.5.08 כאמור, ברם, הודה כי באמצעות התעודה שהייתה בידו, עשה שימוש לצורך הנ"ל פעמים מספר קודם לכן.

לאחר שהצדדים הצליחו לצמצם במידה ניכרת את נקודות המחלוקת שביניהם, הודה המערער בכל המיוחס לו בכתבי האישום המתוקנים, הורשע ונגזר עונשו לכדי 12 חודשי מאסר, מהם 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כמו גם לקנס כספי בסך 1,000 ש"ח.

בנסיבות אלו, סברה הסנגוריה כי בימ"ש דלמטה החמיר מאוד עם המערער, ועל כן, הזדרזה לערער, נשוא הדיון שלפניי.

בטיעוניה בכתב ובעל-פה, ביקשה הסנגוריה לציין כי בפנינו אדם מן השורה המבקש להוציא לחם מן הארץ ולכלכל את בני ביתו. מאידך, הפנתה התביעה הצבאית למציאות הביטחונית הקשה השוררת באזור, אשר מחייבת נקיטת יד קשה עם אלו הנכנסים ויוצאים מתחום לתחום ועושים כבשלהם בזיוף תעודות לצורך הנ"ל.

בע"מ 3131/08 קבעתי כדלהלן:

"אין צורך להכביר מילים על חומרתה של מסגרת עבריינית זו. עבירה זו מצדיקה עונש של ממש, על מנת שתשרת את האינטרס הציבורי ואת הצורך בהרתעה. ככלל, סבור אני כי יש צדק רב בדברי התביעה הצבאית, בדבר העונש הראוי למי אשר עובר מהאזור לתחומי מדינת ישראל בלא היתר, אשר יש לו לעמוד על תקופת מאסר שנעה בין 4 ל-6 חודשים. יחד עם זאת, פעמים לא מעטות עוברים העבריינים מהכא להתם, אגב זיוף תעודות זהות, שימוש בהן והתחזות לאחר ולכן, צירוף עבירות אלו מהווה חומרה נוספת, המצריכה תגובה עונשית מחמירה יותר".

ובעד"י 4622+4623+4611/07:

"אמנם, מצווים בתי המשפט לשקול במידה נכונה את נסיבותיו האישיות של העומד בפניו, ולהתאים אגב כך את עונשו לנוכח חומרתה של העבירה. יחד עם זאת ומשנקבעה רמת ענישה הולמת, יש למלא אחריה, עד כי סטייה ממנה תהיה אך ורק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. קבענו בשורה ארוכה של פסקי דין, כי היציאה מהאזור שלא כדין ובמיוחד תוך כדי עבירה נוספת, אם בשימוש בכלי רכב ישראליים ללא היתר ואם תוך זיוף תעודות זהות ושימוש בהן, טומנות בחובן סיכון בטחוני לא מבוטל והן מקשות מאוד על גורמי הביטחון למלא את תפקידם. אף אם נקבל את הטענה כי הצורך לצאת מהאזור לא נבע מטעמים ביטחוניים דווקא, אלא משום הצורך להוציא לחם מן הארץ, אין כל ספק כי לא נוכל להתעלם מהאינטרס הציבורי הדורש התייחסות מיוחדת למכת אזור זו".

וכשמבקשים אנו להתייחס מן הכלל אל הפרט, יש צורך להדגיש כי מלכתחילה ניסה המערער לצאת מן האזור באמצעות תיעוד לא לו. הגם כי ידע והבין כי יהיה עליו לתת את הדין על מעשה זה, לא הרתיעה אותו העובדה מלשוב ולחזור על מעשים אלו בפעמים נוספות. המערער אף ראה צורך ברכישת תיעוד מזויף תמורת ממון רב, כדי שיתאפשר לו לעשות את אשר זמם. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי יציאתו את האזור לא נועדה אך ורק להקל על פרנסת המשפחה, ותעיד על כך העובדה המפורטת בפרט האישום השני עת נכנס לתחנת המשטרה, התחזה לאחר וקיבל לידיו תעודת יושר של אדם אחר. הנה, חומרת מעשיו של המערער איננה נגזרת אך מיציאה מהאזור, אלא נגזרת ממעורבות שהייתה לו,דוגמת האמור בפרט האישום השני.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענייננו ולאחר ששקלתי את הפסיקה בסוגיה הנדונה, החלטתי כי אין מקום לערר זה. סבור אני כי פסק דינו של בימ"ש קמא בנוי לתלפיות, מנומק כדבעי, ויש בו כדי לבטא במידה לא מבוטלת את כוח ההרתעה אשר נדרש בסוג זה של עבירות.

בנסיבות אלו, אני דוחה את הערר.

ניתן היום, 22 ביולי 2008, י"ט בתמוז התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי