1. בהכרעת הדין מיום
5.7.12 הורשע הנאשם בעבירה של העסקת שני עובדים ללא היתר כדין וזאת בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - "
חוק עובדים זרים").
2. לבקשת הנאשם, הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן לבחינת שאלת הרשעתו. ביום
20.3.13 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר המליץ להימנע מהרשעתו בדין וזאת לצד הטלת עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות.
3. ב"כ
המאשימה טען כי לנאשם אין כל עבר פלילי אך ביקש להותיר את הרשעת הנאשם על כנה על אף האמור בתסקיר שירות המבחן באשר תולדותיו של ההליך בקנס מינהלי שהנאשם בחר שלא לשלמו אלא ביקש להישפט בגינו. לעמדת המאשימה, נוצרה מערכת קנסות מנהליים המאפשרת אכיפה פשוטה, מהירה וזולה ללא הרשעה בגין עבירות שבהם נכשלים אנשים במהלך עסקים רגיל. לטענתה, על אף האמור, בחר הנאשם להישפט, ניהל הליך ארוך בבית הדין ובסופו של יום נקבע כי אכן העסיק שני עובדים זרים ללא היתר כדין ובניגוד להוראות החוק. לעמדת המאשימה, רק במקרים יוצאי דופן ניתן להעדיף צו מבחן על פני הרשעה ובמקרה דנן אין מדובר במקרה מסוג זה.
המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם קנס שאינו סימלי או נמוך וזאת בשל הצורך בענישה מרתיעה על מנת לשרש את התופעה הנפוצה של העסקת עובדים ללא היתר. לעמדת המאשימה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן-"
חוק העונשין") טווח הענישה הראוי בעבירות לפי חוק עובדים זרים נע בין פי 4 מהקנס המקורי שהוטל על הנאשם, במקרה דנן 20,000 ש"ח לבין הקנס המירבי הקבוע בחוק בעבירות בהן הורשע, קרי, סך של 233,600 ש"ח. עוד מפרטת המאשימה את השיקולים שיש לשקול לחומרה כגון הצורך בהרתעה (סעיף 40ז לחוק העונשין) והנזק הנגרם מביצוע עבירה (סעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין) ובהתחשב בכך שהנאשם הפיק רווח כלכלי מהעסקת העובדים הזרים (סעיף 4ט(א)(5) לחוק העונשין). בסופו של טיעון ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם מחצית הקנס המירבי בגין העבירות ובסך כולל של 116,800 ש"ח וכן להורות על הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מהעבירות נשוא כתב האישום.
4.
הנאשם, שוטר בתפקידו ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעתו. לדבריו, ניהל את ההליך בבית הדין מתוך אמונה בחפותו כאשר רק לאחר הכרעת הדין הבין את הניואנסים של עצימת עיניים של בדיקה לקונית של תעודת זהות אל מול בדיקה של ממש ולקח אחריות על המיוחס לו בכתב האישום. הנאשם טוען, כי הוא מבין כיום את משמעות הכרעת הדין מבחינתו, באשר לעמדתו, יכולה להיות להרשעה זו משמעות אקוטית בנוגע להמשך עתידו במשטרה. הנאשם טוען כי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו.
הנאשם סיפר כי על אף טענת ב"כ המאשימה שלפיה אין לו כל עבר פלילי, הרי שאין הדבר מדויק שכן בשנת 2001 ביחד עם כ-600 שוטרים וקצינים אחרים למד הנאשם במסגרת חוץ משטרתית לתואר ביהדות כאשר בשלב מסוים לא הכירה המשטרה בתארים אלה, ביטלה את התארים, פתחה בחקירה והוגשו כתבי אישום. במסגרת הסדר כללי לאחר 9 שנים הגיעה מח"ש להסדר של סנקציה פלילית בדמות של מאסר על תנאי וקנס תוך שהוא מאפשר לכ-100 קצינים ושוטרים להמשיך את שירותם במשטרה. הנאשם חזר וציין כי הרשעה ספציפית בהליך זה יכולה להיות בעלת משקל מעבר לרגיל שכן הדבר יכול להשליך על המשך שירותו במשטרה.
ב"כ הנאשם הדגיש את השיקולים הנוגעים לשיקום הנאשם והלימה של העונש ביחס לעבירה המיוחסת כאשר הענישה צריכה לעולם להיות אינדיבידואלית כלפי הנאשם. באשר לנסיבותיו האישיות ציין הנאשם כי הוא כבן 45 שנה, שוטר מזה כ-23 שנה, בעל משפחה ואב ל-4 ילדים מהם אחת שנולדה לאחרונה. עוד ציין כי הוא התקדם במשטרה וכי בתי המשפט הכירו בעבר בשוטרים שביצעו עבירות חמורות כולל עבירות אלימות ועל אף זאת לא הורשעו מתוך כוונה שלא לפגוע בעתידו של אותו שוטר.
לאור העובדה, כי בהליך של אי הרשעה לא ניתן להטיל קנס, הציע הנאשם לשלם 2,000-2,500 ש"ח כתרומה לארגון הקשור לעובדים זרים וזאת על אף מצבו הכלכלי שאינו מזהיר.
5.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי מדובר באדם בעל יכולות קוגנטיביות ומילוליות תקינות, בעל מערכת ערכים נורמטיבית, אשר לאורך חייו תפקד באופן רגיל במסגרותיו השונות. ביחס לעבירה מושא כתב האישום, הודה הנאשם בפני שירות המבחן במיוחס לו ולקח אחריות על מעשיו כאשר לעמדת שירות המבחן ניכר כי הנאשם מבין היום את משמעות מעשיו והבין כי הוא ראוי לעונש בגינם. שירות המבחן הוסיף, כי התרשם שהעבירה בוצעה על רקע קושי בשיקול דעת בתהליך קבלת ההחלטה שעמדה בפניו בעניין שכירת אדם להעסקה בשירותו ואולם לצד האמור התרשם כי הנאשם עבר הליך של הפקת לקחים וכי ההליך המשפטי הנוכחי היווה עבורו גורם מרתיע ומעורר חשיבה ביחס להתנהגותו. במשקל הכולל תוך ששירות המבחן לוקח בחשבון את העבירה שבה הורשע הנאשם ואת עברו ומנגד את קבלת האחריות, את עיסוקו היום, את תפקודו החיובי במסגרות חייו השונות ואת ההשלכות האפשריות של הרשעתו בדין, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם בדין וזאת לצד מתן עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות.
הכרעה
6. הכרעת הדין בעניינו של הנאשם ניתנה ביום
5.7.12 ומשכך לא חלות על הרשעת הנאשם הוראות תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977, אשר נכנסו לתוקף רק ביום
10.7.12 והן בגדר המלצה בלבד.
7. הוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובעות -
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".
הוראות סעיף 71א(ב) לחוק העונשין קובעות -
"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".
סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן-"
פקודת המבחן") קובע -
"הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אפיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה:
(1) להרשיעו וליתן צו מבחן.
(2) יתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה".