גזר דין בתיק פ 1017/06

ההליך

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעברות המיוחסות לו בכתב אישום מתוקן והן כדלקמן:

יצור נשק - עברה על פי סע' 144(ב)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); מגע עם סוכן חוץ - עברה על פי סע' 114(א) לחוק; החזקת נשק שלא כדין - עברה על פי סע' 144(א) רישא לחוק; קשירת קשר לשם רצח או סחיטה- עברה על פי סע' 499(א)(1) וסע' 372 לחוק; הסתננות - עברה על פי סע' 2 לחוק למניעת הסתננות, תשי"ד-1954.

כתב האישום

כתב האישום המתוקן כולל שלושה אישומים :

האישום הראשון- מייחס לנאשם עברות נשק לפי סע' 144(ב)(2) לחוק.

על פי עובדות המפורטות באישום זה, בסוף שנת 2003 או בתחילת שנת 2004 נפגש הנאשם עם חוסאם נסים אל נגאר (להלן: "חוסאם"), מסגר תושב מחנה פליטים יבנה ברפיח. חוסאם, אשר עסק באותה עת בהלחמת מכסים לצינורות להכנת מטעני חבלה עבור ארגון הפת"ח, הציע לנאשם להצטרף אליו בהכנת מטעני חבלה כדי לפגוע בביטחון מדינת ישראל. הנאשם הסכים להצעה ובעשותו כן ייצר נשק כלי לפגוע בישראלים בשל היותם ישראלים ולפגוע בביטחון מדינת ישראל.

הנאשם הורשע באישום זה על פי הודאתו בעבירת ייצור נשק.

האישום השני-מייחס לנאשם עברות של מגע עם סוכן זר לפי סע' 114(א) לחוק והחזקת נשק שלא כדין, עברה על פי סע' 144(א) לחוק.

על פי העובדות המפורטות באישום זה, בסוף שנת 2000 או בתחילת שנת 2001 פנה אל הנאשם אדם בשם אחמד א-רחייל אל-צופי (להלן: "אחמד") והציע לו לבצע פיגוע התאבדות על מנת לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים. הנאשם הסכים תמורת תשלום למשפחתו. אחמד הביא את הנאשם לתייסיר אבו-רוס (להלן: "תייסיר") שהסכים לצרף את הנאשם לביצוע הפיגוע. הוא ביחד עם קושרים אחרים והנאשם, עלו על גג ביתו של תייסיר ומשם הראה להם את מוצב צה"ל בתל-סולטן ובו חונה טנק. תייסיר הנחה שניים מהקושרים להגיע למקום בו חונה הטנק בעת שהטנק לא יהיה במקום, להניח שם מטען חבלה המופעל מרחוק והשייך לחזית העממית הדמוקרטית (להלן "החזית") שהוכרז כארגון טרור ע"י ממשלת ישראל ביום 30/1/86. הקושרים הונחו להפעיל את המטען לכשיחזור הטנק ויעמוד על מקומו וכך לפוצצו. הנאשם הונחה לזרוק לאחר פיצוץ הטנק מטעני חבלה לעברו, ושני הקושרים האחרים הונחו לירות לעברו ברובה קלצ'ניקוב.

בהתאם להנחיית תייסיר, יצאו למחרת הנאשם וקושר אחר כדי להביא את אחמד  לשם ביצוע פיגוע ההתאבדות, אולם הוא לא נמצא, והם הבינו כי אחמד אינו מוכן להשתתף בפיגוע.

הנאשם, תייסיר וקושרים אחרים נכנסו לבית מסויים בחאן יונס, שם הוכנסו לחדר ובו שולחן ועליו שבעה רובים מסוג קלצ'ניקוב, שנים עשר רימוני יד, וטילים. הנאשם אחז בספר קוראן ושני רימוני יד, קושר אחד אחז בשני רובי קלצ'ניקוב וקושר נוסף אחז בשני רימוני יד. הקושר הנוסף הקריא הצהרה לפיה הם מבצעים פעולה צבאית למען המולדת, כאשר הנאשם והקושרים האחרים מחזיקים בכלי הנשק ואדם נוסף מצלם אותם במצלמת וידיאו. פעולה זו בוטלה ע"י תייסר לאחר שאחמד סרב להשתתף.

 הנאשם הורשע על פי הודאתו באישום זה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ והחזקת נשק שלא כדין.

האישום השלישי-מייחס לנאשם עברות של קשירת קשר לחטיפה לשם רצח או סחיטה, לפי סע' 499(א)(1) וסע' 372 לחוק ולפי סע' 2 לחוק למניעת הסתננות התשי"ד -1954.

על פי העובדות המפורטות בכתב אישום זה, במועד כלשהו ביום 2.1.06 או בסמוך לכך, חצו הנאשם וחבריו עיצאם אל-מינראוי (להלן: "עיצאם"), באסל אל-סופי (להלן: "באסל"), אסלאם אל-עבדין (להלן: "אסלאם"), ראמי אל-מניעי (להלן: "ראמי"), ואחמד אבו-ג'מוס (להלן: "אבו-ג'מוס") את גבול רצועת עזה מצרים דרך פרצה בחומה המפרידה בין רצועת עזה לבין מצרים, באזור רפיח, וכוונתם הייתה לחצות את גבול ישראל-מצרים ולהיכנס לישראל שלא כדין. הנאשם וחבריו שהו מספר ימים במצרים. בזמן זה, הציע עיצאם לנאשם ולאבו-ג'מוס להצטרף אליו לפעולת חטיפת קצין צה"ל בישראל, להעבירו לגדה המערבית כדי להחליפו תמורת מוחמד אבו-ג'מוס, אחיו של אחמד אבו-ג'מוס, הכלוא בישראל. עיצאם אמר לנאשם, כי אחרי שיצליחו במו"מ לשחרר את מוחמד אבו-ג'מוס, ירצחו את הקצין שיחטפו. הנאשם ואבו-ג'מוס הסכימו להצעת עיצאם, וקשרו עימו קשר לחטוף ישראלי ולבקש תמורתו שחרור אסירים פלסטינים. בנוסף, הנאשם הציע לעיצאם כי לאחר שיכנסו לישראל, יגיעו לקניון בבאר שבע כדי לאתר חייל צה"ל, להעבירו למקום שיכין מראש, ולרצוח אותו שם על מנת לנקום את מות אחיו בשיר, אשר נהרג מאש חיילי צה"ל. עיצאם הסכים להצעה להצטרף לנאשם בביצוע חטיפת החייל ורציחתו. מאוחר יותר עזבו אחמד אבו-ג'מוס וראמי את החבורה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 19.1.06 בסמוך לשעה 4:00 חצו הנאשם ועיצאם, אסלאם ובאסל את גבול ישראל-מצרים ונכנסו לישראל שלא כדין. בסמוך לכך נעצרו הנאשם וחבריו על ידי כוחות הביטחון, סמוך לגבול ישראל-מצרים.

הנאשם הורשע על פי הודאתו באישום זה  בקשירת קשר לחטיפה לשם רצח או סחיטה, וכן בעבירת ההסתננות.

הכרעת הדין

ביום 30.10.06 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, כמופרט לעיל. לא היה הסדר לעניין העונש. ב"כ הצדדים טענו לעונש במאוחד עם פ"ח 1018/06 מדינת ישראל נ. מינראוי עצאם, בהיות הנאשמים שותפים לעבירה המפורטת באישום השלישי.

הטיעונים לעונש