1. הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ונסיון לסכן חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הכל כמפורט בכתב האישום.
מדובר במעשים שבוצעו ע"י הנאשמים במסגרת פעולות שננקטו ע"י מתנגדי תכנית ההתנתקות, תכנית שהגתה הממשלה ואישרה כנסת ישראל, וזכתה ללא מעט ביקורת מקרב חוגים בציבור.
פירטתי בהכרעת הדין בהרחבה נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים, פירטתי גם את המעשים של הנאשמים כפי שהוכחו בפניי, פירטתי לגבי חלקם של הנאשמים, פירטתי לגבי התנהגות הנאשמים בעת הארוע ולאחר מכן, ופירטתי מדוע מצאתי לנכון להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, אף שלא שללתי על הסף את האפשרות שלנאשמים לא היתה כוונה מודעת לגרום לפגיעה פיזית בנוסעי הכביש, אך מעשיהם כפי שהתבררו בפני ביהמ"ש, עונים על כל יסודות עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, כפי שאלה הותוו אך לאחרונה בפסק דין מפורט ומאלף שיצא מביהמ"ש העליון בפרשת אלקורעאן (ע"פ 217/04 טרם פורסם), פס"ד שנכתב ע"י כב' הנשיא ברק אליו הצטרפו יתר שופטי המותב, ובו נקבעו כללים והנחיות שיש ליישמן בבוא בימ"ש להכריע בסוגיה אם יש במעשי נאשם כדי לסכן חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.
אינני מוצא מקום לשוב ולחזור על שנקבע בהכרעת הדין באופן מפורט ובהרחבה, אך די שאציין שמדובר במעשים שביצעו הנאשמים ביחד עם אחרים שעה שכל אלה ביקשו לחסום את נתיב הנסיעה של כלי רכב בנתיבי איילון, שהינו ציר תחבורה מרכזי במדינת ישראל, בין גשר האצ"ל למחלף קוממיות, סמוך לעיר חולון - ולשם כך הצטיידו הנאשמים ואחרים בכ- 15 צמיגים, אותם דאגו להניח בקרבת מקום עובר ליום הארוע, וביום הארוע עצמו הגיעו הם ביחד עם האחרים, הניחו את הצמיגים כולם או חלקם על הכביש, שפכו על הצמיגים חומר שומני ודליק, וביקשו בהמשך להצית את הצמיגים באמצעות לפיד, אותו ביקשו להדליק, אך מעשיהם נקטעו באיבם ע"י עובד במקום אשר הבחין במעשיהם, ומנע מאותו נער שהחזיק בלפיד מלהדליק את הלפיד, שבאמצעותו התכוון להדליק את הצמיגים.
למותר לציין שמעשיהם של הנאשמים והאחרים הופסקו לא משום העובדה שהם התחרטו וחזרו בהם מכוונתם להצית את הצמיגים ובכך לחסום את הדרך ולמנוע המשך נסיעה מרכבים שעשו שימוש בדרך אותה שעה, אלא שהתערבותו של גורם זר היא אשר מנעה בסופו של דבר מהנאשמים ומהאחרים להשלים את מעשיהם ולהביא לחסימת נתיב הנסיעה.
הנאשמים הורשעו, כאמור, לא רק בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע או מעשה עבירה, אלא גם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונסיון לסכן חיי אדם בנתיב תחבורה, כל זאת בשים לב לעובדה שמעשיהם של הנאשמים יכלו לגרום לפגיעה ממשית במשתמשים בדרך והכוונה לאותם נהגים אשר עשו את דרכם אותה שעה בנתיבי איילון, באותו קטע שבו בוצעו מעשי הנאשמים, כאשר כלי הרכב יכלו להיתקל באותן צמיגים עוד בטרם הבערתם, מקל וחומר לאחר הבערתם של הצמיגים.
לציין, שבפני ביהמ"ש לא היתה מחלוקת בדבר העובדה שכלי רכב אחד שהגיע למקום ולא הבחין בצמיגים שהונחו באמצע נתיבי הנסיעה, נאלץ להאט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה מוחלטת ואגב כך פגע באחד הצמיגים.
במקרה זה ניתן לומר שמעשי הנאשמים יכלו להוביל לתוצאה קשה של פגיעה בכלי רכב שעשו שימוש בנתיבי איילון באותה עת ולא הבחינו בצמיגים בטרם הגיעם למקום, ובכך סיכנו מעשים אלה את המשתמשים בדרך, במזיד וביודעין, אף שכוונתם המוצהרת היתה לחסום את נתיב הנסיעה.
2. לגבי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, כפי שביהמ"ש למד לדעת מפי באי כח הנאשמים, מהנאשמים עצמם ומעדי האופי אשר הטריחו עצמם והגיעו לביהמ"ש כדי לעתור למידת חסד עבור הנאשמים - הרי ביהמ"ש למד לדעת שכמו מקרים רבים אחרים, של נאשמים מעורבים במעשים פליליים שנועדו להשיג את אותה מטרה של סיכול קיומה של החלטת ממשלה, הכל על רקע של אמונה ואידאולוגיה - הרי נאשמים אלה הם נאשמים לא רק שחסרי עבר פלילי, אלא נאשמים נורמטיביים לחלוטין, שדרכם אינה מצטלבת עם דרך הפשע והעבריינות ורחוקים הם מדרך זו מרחק רב, אך רצונם להביא לידי ביטוי את התנגדותם הנמרצת לקיום החלטות שהתקבלו ע"י ממשלת ישראל הביא את הנאשמים לעשות מעשה חריג שאינו אופייני להם, ולפעול במסגרת שהיא מחוץ לחוק.
מדובר בנאשמים צעירים בימים, האחד יליד שנת 1979 והשני יליד שנת 1981. למותר לציין ששניהם נעדרי כל עבר פלילי, שניהם נשואים, תלמידי ישיבה, בנים למשפחות ראויות ותומכות, שעמדו לצד הנאשמים לכל אורך הדרך, תלמידים חכמים, כפי שהעיד עליהם רב הישיבה בה הם לומדים, תלמידים שמקיימים את המוטל עליהם בישיבה ללא כל פקפוק וספק, שמעייניהם נתונים אך ורק ללימוד תורה, למעשי חסד, ולדאגה למשפחתם ולסביבתם, כמו גם לחברה בה הם חיים.
שמעתי גם את עדותו של עו"ד ד"ר שמואל סעדיה על פועלו ארוך השנים של הנאשם 2 לסייע ולעזור בידי מי שהוכו ע"י הגורל ואין רבים שמוכנים לסייע בידם, כאשר הנאשם שימש מופת לאחרים שעה שהתנדב לבצע פעילות קבועה מדי שבוע לעזור לחולים כרוניים וסופניים, התנדב לסייע לבני נוער ולהקנות להם ערכים, סייע לחלוקת מזון לנזקקים.
3. באשר לשיקולי הענישה הראויים במקרה זה, הרי בתי המשפט חזרו וקבעו פעם אחר פעם את החומרה הרבה שיש במעשי נאשמים הפועלים על רקע אידאולוגי ומוכנים מתוך מניעים דתיים או אחרים, אשר מנחים אותם, לעשות כל מעשה כדי לסכל החלטה שסותרת את אמונתם ואינה מתיישבת עם תפיסת חייהם, כולל מעשים פליליים, אף שאלה אינם מאפיינים את אותם אנשים.
אין צורך להכביר מלים לגבי חומרת המעשים עצמם ודיו רב נשפך לצורך הדגשת אותם עקרונות המחייבים אזרחי מדינה לקיים את חוקי המדינה, ביחוד בשעה שמדובר בהחלטות שהתקבלו ע"י הגורמים המוסמכים, וע"י המוסדות הלגיטימיים, גם אם פעולות והחלטות שכאלה אינן לשביעות רצונם של חלק מאזרחי המדינה, וגם אם החלטות שכאלה סותרות מניה וביה את תפיסת עולמם של חלק מאזרחי המדינה.
ביהמ"ש העליון חזר וקבע את חובת בתי המשפט למצות את הדין דווקא עם נאשמים שכאלה, לא רק משום העובדה שמדובר באינטרס ציבורי בעל משקל מכריע, להבטיח את עקרון שלטון החוק, וחובת האזרח לקיים את החלטות מוסדות המדינה המוסמכים, גם שעה שאלה אינם עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמו, אלא הצורך בהחמרה נועד להשיג אינטרס נוסף של הרתעת נאשמים אחרים שעלולים להיגרר אחר מעשי נאשמים שכאלה אם מביהמ"ש חלילה ייצא מסר מוטעה, שיש מקום להקל בעונשם של נאשמים שכאלה על רקע נסיבותיהם האישיות התקינות.
החובה להילחם בתופעה של סרבנות שכזו, היא חובה שעומדת בבסיס כל משטר דמוקרטי, אחרת תמצא עצמה מדינה שכזו נלחמת בתושביה ואזרחיה שאינם סרים למרותו של החוק, ומתעלמים מחובתם למלא אחר הוראות החוק שמחייבות אותם כמו גם אחרים, ללא הבדל של אמונה דתית או תפיסת עולם.
ביהמ"ש העליון אך לאחרונה שב וקבע בבש"פ 676/05 טבגר נ' מ"י, תקדין עליון 2005(3) בעמ' 498
"תופעה זו של זרע פורענות אינה נשללת גם בקרב אנשים שהיו עד הנה שומרי חוק, ותרמו מכוחם ומכישוריהם לטובת הציבור והמדינה... בהיות העבירות המיוחסות לעורר על רקע אידאולוגי, יש בהן זרע פורענות... המבקשת להשליט תפיסה רעיונית נתונה בכל מחיר, גם במחיר של עבריינות על החוק תוך גרימת נזק ציבורי כבד..."
ללמדך, שהקלה בענישה במקרים שכאלה עלולה להחטיא את מטרת הענישה העיקרית, והיא במקרה זה השגת מטרה של הרתעה, על מנת שאחרים לא יעזו להלך באותה דרך, ולנקוט באותם אמצעים פסולים, שעה שמוסדות המדינה המוסמכים יקבלו החלטה שאולי לא תעלה בקנה אחד עם רצונם, אמונתם, תפיסת חייהם - אחרת עלולים אנו להיקלע לאנרכיה מוחלטת שבה אזרח מדינה יקיים רק את אותן הוראות חוק הנראות לו כמתאימות והולמות את תפיסת עולמו, אך יתעלם מאלה שאינן נראות בעיניו.
4. דווקא מנאשמים כמו הנאשמים שבפניי, שניתן להגדירם לא רק אנשים נורמטיביים ושומרי חוק, אלא כמי שמעשיהם משך שנות חייהם הקצרות מעידים על אנשים בעלי עקרונות ערכיים ומוסריים ראויים, תוך מתן דגש על פעילות חברתית שנועדה לסייע בידי החלש והנזקק - דווקא מאלה ניתן היה לצפות לנורמת התנהגות אחרת, תוך הבנה מוחלטת של חובתם האזרחית שלא להפר את הוראות המחוקק ולא להסתבך בביצוע מעשים שהם בגדר עבירות על החוק הפלילי.
למותר לציין, שפעילות מחאה מכל מין וסוג, כל עוד זו נכללת בגדר פעילות לגיטימית, שאין בצידה מעשי עבירה פלילית - לא רק שמותרת היא אלא היא עומדת בבסיס קיומו של משטר דמוקרטי, ובעצם מהווה נשמת אפו של כל משטר שביסודו כיבוד זכויותיו של הפרט, לרבות זכות המחאה בגדר המתחם הלגיטימי שקבע המחוקק.