1. הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות נשוא כתב אישום מתוקן שעניינן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"), הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, לפי סעיפים 10+62 לפק' התעבורה וסעיף 2 לפק' הביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל 1970. כמו כן, הנאשם הורשע בעבירה של תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק העונשין.
2. על פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בתאריך 14.7.04 נהג הנאשם, אשר אינו מורשה לנהוג ומעולם לא החזיק ברישיון נהיגה, ברכב מסוג גולף, מכיוון צומת נוקדים לכיוון צומת חוות ראש הממשלה. מולו הגיעה ניידת משטרתית, אשר נהגה, פקד ביטון, הורה לנאשם לעצור, באמצעות הבהוב באורות הניידת. הנאשם התעלם מהסימון והמשיך בנסיעה מהירה. בתגובה, פתח פקד ביטון במרדף אחר הנאשם, אשר האיץ את מהירות מכוניתו ודהר מהמקום, בנסיעת "זיג זג", תוך מעבר מנתיב לנתיב ובתוך כך, סיכון הנוסעים בדרך, אשר נאלצו לסטות מנתיבי נסיעתם.
3. צוות משטרתי הקים שורה של מחסומים, שנועדו לעצור את הנאשם הנמלט. עם הגיעו למחסום הראשון, ביצע הנאשם פניית פרסה ודהר, במהירות מסוכנת, לעבר המחסום הנוסף שהוצב בדרך. כל אותה עת, דלקה בעקבותיו ניידת משטרתית והורתה לו, באמצעות מערכת כריזה, לעצור. הנאשם לא שעה להוראה.
אף להוראת פקד ביטון ושוטר נוסף, אשר עמדו על קו הפרדה, כ - 30 מ' לפני המחסום השני וסימנו לנאשם לעצור - לא ציית וכאשר הבחין בהם, שינה את כיוון נסיעתו ונהג לעבר שוטרים וכלי רכב משטרתיים שעמדו במקום. הללו נאלצו לסטות ממקומם ולהיצמד למשאית חונה, אשר שימשה את אנשי המשטרה לצורך חסימת דרכו של הנאשם. אחד מהשוטרים, אשר חשו בסכנה מוחשית וקרובה מצד הנאשם הדוהר במכוניתו לעברם, ירה 4 יריות לעבר צמיגי מכוניתו של הנאשם, או אז, סטה הנאשם מנתיב נסיעתו פעם נוספת, עבר מעל לדוקרני המחסום ונמלט מהמקום.
4. האישום השני מתאר כיצד הנאשם תקף שוטר בשם ויטלי ספיקוב, בכך שבתאריך 19.12.02, הוא דחף אותו.
5. הוסכם בין הצדדים, על פי הסדר הטיעון, כי התביעה תעתור למאסר של עד 4 שנים והסנגוריה תטען חופשי לעונש.
6. הנאשם, צעיר כבן 20, ללא עבר פלילי.
בתסקירו, תיאר שירות המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, מהן עולה, כי הינו בן בכור למשפחתו המונה 8 ילדים ולאביו אישה נוספת, לה חמישה ילדים. בני המשפחה מתגוררים בשטחי הפזורה בסמוך לרמת חובב.
בתום 11 שנות לימוד, נפלט הנאשם מהמסגרת החינוכית והצטרף לאביו, המנהל שני בתי קפה בשוק באר שבע. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם גדל באווירה של פינוק יתר ומשפחתו מצפה ממנו להישגים.
7. שירות המבחן התרשם, כי התייחסותו של הנאשם לעבירות בהן הורשע, היא שטחית ומניפולטיבית. הוא נוטה ליפות את מעשיו ולטשטש את החלקים הבעייתיים באישיותו, בעטיים ביצע את מעשיו. הוא משליך את האחריות להתנהגותו על גורמים חיצוניים, בעיקר על גורמי המשטרה, אשר לטענתו, פועלת למען הכשלתו.
הנאשם לא ראה פסול בכך שנהג, חרף היותו בלתי מורשה, כמו גם לא ראה בחומרה את הסכנה שסיכן את ציבור הנוסעים, בדרך נהיגתו הפרועה והמסוכנת.
8. הנאשם תירץ את מעשיו בכך שימים ספורים קודם לאירוע, נהרג קרוב משפחתו בסיטואציה דומה. לדבריו, הוא נמלט מהמשטרה מחשש לביטחונו האישי.
9. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם נעדר רצון או נכונות להשתלב בתהליך טיפולי. לגבי דידו, שירות המבחן מהווה גורם מסייע בהליך המשפטי ותו לא. בנסיבות אלו, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית, הגם שהעריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד.
10. בהיותו ער לחומרת העבירה, קבע שירות המבחן כי יש להטיל על הנאשם עונש משמעותי, אשר יציב בפניו גבולות ברורים ויבהיר לו את החומרה הרבה שבמעשיו. עם זאת, בשל גילו הצעיר, שירות המבחן סבר, כי ראוי להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
11. התביעה עתרה להשית על הנאשם 4 שנות מאסר.
לטענתה, אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כדי להטות את הכף לזכותו. תסקיר המבחן שהוגש בעניינו, צובע את הנאשם בצבעים קודרים, של צעיר אשר אינו יודע רסן ואשר מזלזל זלזול בוטה באושיות החוק ורשויות האכיפה. בנסיבות אלו, סברה התביעה כי עליו לשאת ברף הענישה כפי שנקבע בפסיקה, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר אך לאחרונה הועמד על 4 שנות מאסר . (ע"פ 2410/04, מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיעאן תק-על 2004(4) 1262).
12. התביעה הטעימה את העובדה, אשר אין חולק עליה, כי העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הפכה ל"מכת אזור" וכי הדרך למגרה הינה באמצעות ענישה חמורה ומרתיעה.