1. הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(2) לחוק העונשין התשלז-1977. על פי עובדות כתב האישום, על רקע הפרות סדר בשוק הסיטונאי בחברון זרקה הנאשמת אופני ילדים עשויים פלסטיק לעבר שוטר שהיה מעורב בחלוקת הודעות פינוי לתושבים. האופניים פגעו בפניו של השוטר וגרם לו לחבלה קלה ולרגישות מתחת לעין. הנאשמת ילידת 1961. לחובתה אי הרשעה משנת 2009 בעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, וכן הרשעה נוספת ישנה יותר שהתיישנה.
2. ב"כ המאשימה טענה כי הענישה הראויה לעבירה של תקיפת שוטר היא מאסר בפועל, בין חודשים ספורים לבין מאסר ממושך, ובמקרים חריגים עבודות שירות. בנוגע לעובדות הרלוונטיות ציינה ב"כ המאשימה כי בזמן האירוע היתה מתיחות בחברון, כי השוטר עסק באירוע אחר ולא פנה אל הנאשמת, וכי לשוטר לא נגרם נזק משמעותי אולם עלול היה להיגרם נזק כזה. היא ציינה עוד כי לנאשמת אין עבר מכביד אולם אין זו הפעם הראשונה שהיא מועמדת לדין. התובעת הוסיפה כי באירועי תקיפת שוטרים על ידי יידוי אבנים שלא פגעו טוענת המאשימה למתחם ענישה שבין 4-8 חודשי מאסר, ובענייננו מדובר באופני פלסטיק שפגיעתם אינה קשה כשל אבן. היא התייחסה לכך שהנאשמת לא נטלה אחריות, וכן לזמן שעבר מאז האירוע ולתקומתה הממשית של הנאשמת לחלוף הזמן. לנוכח כל השיקולים ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמת עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה, 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.
3. ב"כ הנאשמת טען כי אין בכתב האישום שהוגש אזהרת מאסר ועל כן לא ניתן להטיל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל או מאסר בעבודות שירות. אני דוחה את הטענה. אכן, בכתב האישום עצמו לא מופיעה אזהרת מאסר. אולם הודעה על הכוונה לבקש עונש מאסר נמסרה בפרוטוקול הדיון הראשון שאליו התייצבה הנאשמת, ביום 11.9.11, ובמועד זה אף מונה לנאשמת סניגור. סעיף 15א (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 מחייב הודעה על האפשרות שיתבקש עונש מאסר במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני תחילת המשפט. אני סבורה שההודעה בעל פה אשר תועדה בפרוטוקול הדיון וניתנה לפני תחילת המשפט, לפני הקראת כתב האישום ומתן התשובה לאישום, עונה על הדרישה שבחוק.
4. לגופו של עניין טען הסניגור כי מדובר באירוע ישן משנת 2006 והדבר משפיע על האינטרס בניהול ההליך הפלילי. באשר לטענה שהנאשמת לא התייצבה לדיונים שנקבעו, טען שההזמנות לא הומצאו לה ולא היו בידיעתה. עוד טען כי ברקע עובדות כתב האישום עומד אירוע שהיה חריג גם בחברון רוויית האירועים, שבו הביעו כל תושבי המקום את התנגדותם. הנאשמת היא היחידה שהועמדה לדין, על אף שהסרטים שצולמו במקום מראים עבירות שבוצעו גם על ידי אנשים אחרים. עוד טען ב"כ הנאשמת כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן, כי פוטנציאל הפגיעה של האופניים לא היה גדול ובפועל לא נגרמו לשוטר חבלות. הוא הוסיף כי השוטר שנפגע העיד כי הוא עצמו מחל לנאשמת, ויש לתת לכך משקל.
באשר לנאשמת עצמה ציין הסניגור כי היא אם לשבעה ילדים וסבתא לנכדים. היא מטפלת בבני משפחתה, כולל באחד מאחיה הסובל ממחלה וכן בהוריה המבוגרים. לאחר הדיון הוגשו מסמכים התומכים בטענות אלו ומצביעים על הנאשמת כמי שנושאת בעיקר העול של הטיפול בהוריה המבוגרים, כולל אביה הסובל מנכות, וכן מעורבת בטיפול באחיה. עוד צויין במכתבים כי הנאשמת היא מעמודי התווך של הקהילה ומהווה כתובת לעזרה לאנשים במצוקה.
5. הנאשמת הופנתה לממונה על עבודות השירות לקבלת חוות דעת וכן להכנת תכנית של"צ בשירות המבחן. היא נמצאה מתאימה לריצוי עבודות שירות. שירות המבחן ביקש ארכות להגשת תכנית השל"צ. במטרה למנוע התמשכות נוספת של ההליכים קבעתי כי במידה שיהיה צורך בתכנית של"צ היא תיערך לאחר שינתן גזר הדין.
6. האינטרס המוגן בעבירה של תקיפת שוטר הוא כפול: האיסור שבחוק נועד להגן הן על שלומם ובריאותם של השוטרים הממלאים תפקיד ציבורי חשוב, והן על מעמדם של השוטרים כמייצגים את שלטון החוק.
רמת הענישה הנהוגה, שהיא אף הרמה ההולמת לדעתי, עומדת על מספר חודשי מאסר כשמדובר בתקיפת שוטר על רקע אידיאולוגי, והתקיפה מתבצעת בדרך כלל על ידי יידוי אבנים. כאשר לא מתקיימות נסיבות חריגות כגון פגיעה ממשית בשוטר, עבר פלילי משמעותי וכדומה, עומד העונש על מאסר למספר חודשים קטן, כשלעיתים מסתפקים בתקופת מעצרו של הנאשם, אם מדובר בתקופה משמעותית.
לאור האמור אני סבורה שמתחם הענישה ההולם לעבירה בה הורשעה הנאשמת עומד על מספר לא גדול של חודשי מאסר, אשר בנסיבות מתאימות יכול שירוצו בעבודות שירות.
7. במקרה זה אין מדובר בהתארגנות מראש במטרה לפגוע בשוטרים אלא באירוע ספונטני שהתפתח כתוצאה מחלוקת צווי פינוי לתושבים. הנסיבות שתוארו בעדויות ובהכרעת הדין מלמדות כי תקיפת השוטר נעשתה ברגע של איבוד שליטה, ולא על רקע אידיאולוגי. מאידך גיסא, הנאשמת ביצעה את העבירה כלפי שוטר שנמצא במקרה בסמוך אליה, ללא שקדם לכך עימות או קינטור כלשהו.
למרבה המזל לא נגרמה פגיעה של ממש בשוטר כתוצאה מהאירוע, אולם פוטנציאל הפגיעה היה גדול. הצדדים התייחסו להשוואה בין זריקת האופניים ליידוי אבן. אני מסופקת אם הסכנה הנשקפת מזריקת חפץ גדול כאופניים פחותה מהסכנה שביידוי אבנים, ומכל מקום קיימת סכנה לגרימת נזק גופני ממשי כתוצאה מזריקת האופניים.
8. האירוע התרחש בשנת 2006 וכתב האישום הוגש באותה שנה. הדיון התעכב זמן רב בשל אי התייצבותה של הנאשמת לדיונים, ההליכים הותלו וחודשו רק ל שהנאשמת הוזמנה. המאשימה הציגה מסמכים המעידים על הזמנת הנאשמת לדיונים, כך שחלק ניכר מהאחריות להתמשכות ההליכים מוטל על הנאשמת. עם זאת, כאשר במשך שנים לא ניתן לזמן לבית המשפט אדם בעל כתובת ומקום מגורים קבוע, האחריות לכך מוטלת גם על התביעה.
9. לנאשמת אין עבר פלילי מכביד, אך עם זאת אין מדובר בהליך פלילי יחיד שבו היתה מעורבת. הנאשמת אם לשבעה ילדים וסבתא לנכדים. היא מטופלת במשפחה גדולה, והוצגו ראיות לכך שהיא נוטלת חלק מרכזי בטיפול בבני משפחה הזקוקים לתמיכה.
הנאשמת לא הודתה ולא נטלה אחריות למעשה. ממילא לא הביעה צער או חרטה, על אף שמדובר באירוע פסול גם על פי סולם ערכיה ותפיסתה של הנאשמת.
10. בסופו של דבר, לנוכח חומרת המעשה של תקיפת השוטר על לא עוול בכפו, אך ורק בשל הימצאותו במקום במסגרת מילוי תפקידו. אלמלא הנסיבות המקלות היה מקום לעונש חמור בגין עבירה זו. מאידך, בשל הזמן שעבר, אני סבורה שהעונש הראוי מצוי ברף הנמוך של מתחם הענישה. על כן אני דנה את הנאשמת לעונש כדלקמן:
1. מאסר למשך חודשיים שירוצה בעבודות שירות בהתאם לחות דעת הממונה. הנאשמת תתייצב לריצוי העונש ביום 22.10.13 בשעה 9:00 במפקדת מחוז דרום בשב"ס.
2. מאסר על תנאי ל- 4 חודשים למשך שלוש שנים, אם הנאשמת תעבור בתוך תקופה זו כל עבירה נגד שוטרים או עובדי ציבור.
מאחר שהמתלונן היה שוטר בתפקיד אני נמנעת מפסיקת פיצוי לשוטר.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.