ההליך
הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק הנ"ל ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.
כתב האישום
העובדות על פיהן הורשע הנאשם היו, כי ביום 13.3.11, סמוך לשעה 1:00 לפנות בוקר, הגיע הנאשם למועדון "בילאג'יו" בקרית גת (להלן: "המועדון"), על מנת לבלות, אולם מאבטחים שעמדו בכניסה סירבו להכניסו למועדון. בתגובה לכך, קילל הנאשם את המאבטחים, איים שיפגע בהם בכוונה להפחידם, בכך שאמר להם, בין היתר, שיזרוק רימונים וש'ירים את המועדון באוויר'.
בסמוך לכך, כשהנאשם עדיין עמד בסמוך למאבטח בכניסה למועדון, יצא מהמועדון חובב מגידיש (להלן: "המתלונן") ועימו בני משפחתו, כאשר המתלונן התחכך בנאשם. בתגובה לכך, הנאשם כעס על המתלונן, והיו בין השניים חילופי דברים, במהלכם המתלונן זרק לעבר הנאשם כוס חד פעמית. בהמשך לאמור, המתלונן תקף את הנאשם והיכה אותו באגרוף, כשהוא מפיל אותו על הקרקע. אנשים שהיו במקום הפרידו בין הנאשם והמתלונן, וחצצו ביניהם בניסיון להרגיעם. הנאשם התרחק, שלף סכין שהסתיר על גופו, התקרב למתלונן במהירות, התנפל עליו ודקר אותו שתי דקירות, האחת בבטנו, והשנייה, דקירה עמוקה בבית החזה, והכל, כדי לגרום למתלונן חבלה חמורה. עקב הדקירות, המתלונן נפל על הקרקע. אנשים שהיו במקום אחזו בנאשם ומנעו ממנו מלדקור את המתלונן פעם נוספת, והנאשם נמלט מהמקום.
המתלונן הובהל לאחר מכן באמבולנס למרכז הרפואי ברזילי, שם התברר, כי הדקירה גרמה להמופנאומטורקס בבית החזה משמאל (כניסת אוויר ודם לריאות), על כן הוכנסו נקזים לגופו של המתלונן, ונוקזה מחזהו הפרשה דמית רבה. ביום 15.3.11, הועבר המתלונן למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, להמשך טיפול הואיל והיה עדיין בחזהו דם רב שנקרש. ביום 22.3.11, שוחרר המתלונן אולם מצבו החמיר, ובאותו יום אושפז שוב במרכז הרפואי סורוקה, עד ליום 25.3.11.
הנאשם במעצר מיום 17.3.11.
ת
סקיר שירות המבחן
על פי האמור בתסקיר, הנאשם הוא בן 22, טרם מעצרו היה מחוסר תעסוקה והתגורר בבית אחותו. משפחת מוצאו של הנאשם כוללת זוג הורים וחמישה ילדים, כאשר הנאשם הינו הקטן מביניהם. הוריו התגרשו כשהיה בן 6, ומאז התגורר עם אמו ואחיו. מעורבותו הפלילית החלה בשנת 2004, אז הוא נדון בין היתר לצו מבחן של שירות המבחן לנוער, שהופקע לאחר כשנתיים בשל שיתוף פעולה בעייתי מצדו. בשנת 2006, נדון לעונש מאסר למשך שנה ולמאסר על תנאי, בשנת 2010 נדון שוב בגין עבירות אלימות, וכן תלוי ועומד נגדו תיק מב"ד בגין עבירות רכוש. לדבריו, אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז, טופל בריטלין והפסיק באופן עצמאי, תיאר בעיות התנהגויות בבית הספר, וציין כי הורחק על רקע מעורבותו באירועי אלימות. לאחר מכן שולב בפרויקט "הילה" וסיים 10 שנות לימוד. כן תיאר הנאשם את מעורבותו בפלילים תוך התחברות והיגררות לחברה שולית. שרות המבחן התרשם, שהנאשם נוטה להגיב באופן מיידי, ללא חשיבה מעמיקה לגבי מעשיו והשלכותיהם, ויכולתו להציב לעצמו גבולות פנימיים להתנהגותו או להיעזר בגבולות חיצוניים, נמוכה מאוד. ניכר, כי הינו בעל דפוסי חשיבה עבריינים ותוקפניים, ייתכן על רקע הקשיים הרגשיים שחווה. עם זאת הביע בפני שירות המבחן רצון ונכונות ראשונית לערוך שינוי בחייו, בעזרת אימו וחברתו, שמהוות עבורו דמויות משמעותיות ובעלות השפעה.
ביחס לאירוע נשוא כתב אישום זה, הודה הנאשם במיוחס לו, ציין כי במהלך הבילוי שתה והיה נתון תחת השפעת אלכוהול. לדבריו, לאחר חילופי דברים בינו לבין המתלונן, המתלונן החל להכותו ובתגובה הוא פעל כאמור בכתב האישום, לנוכח תחושת הכעס וההשפלה שחש. הנאשם לא ייחס משמעות מיוחדת להצטיידותו בסכין, מבחינתו מדובר בהתנהגות ספונטאנית, בלי שחשב שישתמש בסכין, ובעניין זה התרשם שרות המבחן מהקלות שבה התייחס הנאשם להתנהגותו זו, כשגרה ונורמה של התארגנות ליציאה לבילוי, וציין, כי הנאשם פעל באופן אימפולסיבי, בפזיזות, תוך שימוש באמצעים תוקפניים ואלימים, ללא כל חשיבה מושכלת על השלכות מעשיו והבעת חמלה או אמפתיה למתלונן שנפגע.
עוד צוין, כי קיים קושי גדול בוויסות רגשי ונטייה לפעול מתוך סערה רגשית ודחפים, כך שלא ניתן לשלול סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, אולם שירות המבחן התרשם כי תחושות אלו הינן בגין המחיר שהוא אמור לשלם ומפני ההשלכות המשפטיות למעשיו.
לאור האמור, סבור שירות המבחן כי לאור חומרת העבירה והערכת הסיכון להתנהגות פוגענית חוזרת, יש מקום לענישה מחמירה ומרתיעה, בדרך של מאסר, תוך שילובו במערך הטיפולי בשרות הסוציאלי.
הראיות לעונש
במסגרת הראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה הצהרת נפגע של המתלונן (ת/3), בה תיאר המתלונן, כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם נוצר לו חור בריאה בעקבות הדקירה, הוא אושפז למשך שבועיים וחצי במחלקת ניתוחי לב - ריאה, כאשר החור בריאה עדיין לא נסגר, הוא סובל מקשיי נשימה. מאז האירוע הוא אינו כשיר לעבוד, נותר ללא הכנסה כספית ומצבו הכלכלי קשה, לאחר שבמשך 9 שנים עבד במסגרייה ופרנס את משפחתו בכבוד. בנוסף, אשתו נאלצה להפסיד ימי עבודה במהלך תקופת אשפוזו והוא נזקק להשגחה צמודה וטיפול. כן תיאר, כי בעקבות האירוע, הפך לאדם פאסיבי, ששרוי רוב היום במיטה, ילדיו עברו משבר וחרדות בשל האירוע, והוא אינו יכול להרים אותם ולשחק איתם כבעבר. לבסוף, ביקש המתלונן להעניש את הנאשם בחומרה, בשל הסבל והדאגות הבלתי פוסקות שפקדו את משפחתו בעקבות מעשיו. כן הוגשו מסמכים רפואיים של המתלונן (ת/4) ורישום פלילי של הנאשם, כאשר בת"פ 1393/09 (ת/2), מיום 9.5.10, הושת על הנאשם בבית משפט השלום בראשון לציון מאסר על תנאי בר הפעלה, למשך 6 חודשים, שלא יעבור עבירת אלימות.
מטעם הנאשם, הוגש מכתב (נ/1) בו הביע חרטה על מעשיו וביקש להתחשב בעונשו, וכן העידה אימו - הגב' אסתר בר, שציינה כי הנאשם מבקש עזרה ורוצה להשתנות, אך צריך כלים שיעזרו לו להתמודד עם כעסיו. כמו כן, ביקשה את רחמי בית המשפט, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם.
בנוסף, העידה חברתו של הנאשם - הגב' אילנית שמיס, שביקשה אף היא להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם וברצונו להשתנות.
הטיעונים לעונש
במסגרת הטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה, כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי ומרתיע, דו ספרתי, אשר ישקף את חומרת המעשים, להפעיל נגדו את עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים שתלוי ועומד נגדו במצטבר, וכן להטיל עליו עונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה, וטענה כי בעניינו, מדובר במקרה קשה ברף העליון של העבירה, במהלכו חזר הנאשם ודקר את המתלונן שתי דקירות עמוקות, האחת בבטנו והשנייה בחזהו, באמצעות סכין שנשא על גופו, והעמיד אותו בסכנת חיים, לאחר שקודם לכן הפרידו אנשים שהיו במקום וחצצו בין הנאשם למתלונן, אף שהמאשימה אינה מתעלמת מהעובדה, כי המגע הפיזי הראשוני בין הנאשם למתלונן, היה ביוזמת המתלונן, לאחר שהשליך לעברו של הנאשם כוס חד פעמית, הכה אותו במכת אגרוף והפילו ארצה.
התנהגות זו של הנאשם, מלמדת על אופיו האלים ונחישותו לפגוע במתלונן בכל מחיר, וכן על המסוכנות הרבה הנובעת ממנו. מה גם, שהנאשם הפסיק לדקור את המתלונן, רק לאחר שאנשים שהיו במקום אחזו בו ומנעו ממנו להמשיך ולדקור אותו דקירות נוספות.
עוד הדגישה ב"כ המאשימה את הפגיעה במתלונן, שהובהל לבית החולים, שם אבחנו פגיעות בחזהו, הוא אושפז בבית החולים ברזילי, והועבר לבית חולים סורוקה לאור מצבו.
לטענת ב"כ המאשימה, חומרה נוספת נלמדת מעצם נשיאת הסכין שלא כדין על גופו של הנאשם, שעה שהגיע לבלות במועדון לילה, בידיעה שיעשה בה שימוש, לאור העובדה שלא חשב פעמיים בטרם שלף את הסכין ועשה בה שימוש, אף שבאמתחתו הרשעה בגין עבירה זו.