1. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם והורשע לפי הודאתו ב- 3 עבירות של רכישת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977); 3 עבירות של הובלת נשק שלא כדין (סעיף 144(ב) רישא לחוק הנ"ל); 2 עבירות של רכישת נשק שלא כדין (סעיף 144(ב2) סיפא לחוק); 2 עבירות של הובלת נשק שלא כדין (סעיף 144(ב) סיפא לחוק) ועבירה של עסקה אחרת בנשק שלא כדין (סעיף 144(ב2) לחוק). בהסדר טיעון מאוחר להודאתו של הנאשם שבפניי, שנערך עם נאשם אחר שהיה מעורב בפרשה, ואשר האישום הרביעי יוחס גם לו, הוסכם כי מאחר שלא הייתה בידי המאשימה חוות דעת כי הנשק מסוג "קארלו" שהיה מושא האישום הוא אכן נשק (משום שלא נתפס), ייוחסו לאותו נאשם עבירות של ניסיון באותו אישום. משום כך, הסכימה המאשימה בטיעוניה לעונש כי בסעיף האישום הרביעי ייוחסו לנאשם עבירות של ניסיון לרכישת נשק, ניסיון לעסקה אחרת בנשק וניסיון להובלת נשק שלא כדין. עם זאת הוסכם על הצדדים כי הנאשם וחבריו לא טענו כל טענה ביחס למהותו של הנשק בהודעותיהם במשטרה.
2. הסדר הטיעון כלל הסכמה לעניין העונש, במובן זה שהמאשימה הגבילה עצמה לטיעון לחמש שנות מאסר. הנאשם היה חופשי לטעון כהבנתו. עוד הוסכם כי הנאשם יוכל לבקש תסקיר מבחן.
3. על פי עובדות האישום הראשון בו הודה הנאשם, בסוף שנת 2006 פנה הנאשם אל דורגאם אבו סכראן וביקש ממנו להשיג עבורו "אקדח 14", משום שיש לו "בעיות במשפחה". דורגאם פנה לחברו אוסאמה זחאיכה, והשניים נסעו לכפר בידו, שם פגשו ברג'אי אבו רידא, ובקשו לרכוש ממנו אקדח כזה. רג'אי הבטיח להשתדל להשיג את האקדח המבוקש, וכעבור שבועיים, מששבו השניים לבידו, הודיע להם רג'אי כי השיג אקדח "סטאר" בקוטר 9 מ"מ, וביקש עבורו 9,000 ש"ח. דורגאם חזר אל הנאשם והודיע לו כי יוכל לספק לו את האקדח תמורת 11,000 ש"ח, והוא הסכים. עוד באותו יום שילש את הסכום הנדרש לידיו של דורגאם וזחיאכה, והשניים רכשו את האקדח ומסרוהו לנאשם.
4. על פי עובדות האישום השני, כחודש לאחר האירוע המתואר לעיל, פנה רג'אי לדורגאם ואמר לו שיש בידיו "אקדח 7" אותו הוא מעוניין למכור, וביקש מדורגאם שימצא עבורו קונה. דורגאם פנה לנאשם והציע לו לרכוש את האקדח. הנאשם הסכים ונסע עם דורגאם לכפר בידו, ורכש את האקדח תמורת 5,000 ש"ח מידיו של רג'אי.
5. על פי עובדות האישום השלישי, זמן קצר לאחר מכן, פנה הנאשם לדורגאם וביקש ממנו כי ישיג לו כדורים עבור האקדח שרכש באמצעותו. דורגאם נענה לבקשתו, נסע לכפר בידו, ורכש מרג'אי כ- 200 כדורי אקדח. דורגאם מכר חלק מן הכדורים לנאשם, תמורת 15 ש"ח לכדור. בהזדמנות נוספת מכר דורגאם לנאשם כמות נוספת של כדורים במחיר האמור.
6. על פי עובדות האישום הרביעי, בסוף שנת 2006, פנה ענאן חליאלה אל דורגאם ואל הנאשם והציע להם שירכשו ביחד מקלע מסוג "קארלו". דורגאם והנאשם הסכימו להצעה. זמן קצר לאחר מכן מכר הנאשם את המקלע לעאדל רדואן, וקיבל תמורתו 11,500 ש"ח. במסגרת אישום זה הסכימה המאשימה, כאמור לעיל, לראות את הנאשם כמי שהודה בעבירות של ניסיון לרכישת נשק, ניסיון לעשיית עסקה בנשק וניסיון להובלת נשק, בשל הסדר הטיעון שנערך בעניין זה עם ענאן חליאלה.
7. הנאשם הינו צעיר, כבן 23, ללא עבר פלילי. כעולה מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו, עד למעצרו ניהל הנאשם בית מטבחיים. התמונה המצטיירת היא כי הנאשם הוא בן למשפחה נורמטיבית. בפני שירות המבחן הביע הנאשם צער על המעשים שעשה, אולם השירות התרשם כי הוא מתקשה להתייחס לעבירות ולמניע להן, וכי הוא מתקשה להפנים את חומרתן. שירות המבחן מעריך כי הן בוצעו למען בצע כסף. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בשל חומרת העבירות, אולם ביקש להדגיש את גילו הצעיר ואת העובדה שזו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק.
8. במסגרת פרשת הנשק שהנאשם היה מעורב בה, נדונו בפניי מספר נאשמים. על זחאיכה הטלתי עונש של שנת מאסר לריצוי בפועל (ת.פ. 3083/07), בשים לב לכך שהעבירות בהן הורשע כללו עשיית עיסקה במספר כדורי אקדח, הובלת רובה מסוג קרבין בתוך שטחי הרשות הפלשתינית, והסתרת מחסנית ששימשה מחבל לביצוע פיגוע ירי, לאחר מעשה, לבקשתו של דורגאם אבו סכראן. על סרחי, שהורשע במכירת אקדח לחברו ענאן חליאלה (אקדח זה הגיע בסופו של דבר לידי מי שביצע פיגוע ירי, אולם לא היה בידי המאשימה לקשור את סרחי לידיעה על כך), וכן בעבירה של ניסיון לשידול לגנוב נשק מחייל, הטלתי שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל (ת.פ. 3088/07). על דורגאם אבו סכראן, שהואשם באותם מעשים בהם הודה הנאשם, ובנוסף בעבירה של הסתרת מחסנית עבור הנאשם, הטלתי חמש שנות מאסר לריצוי בפועל (ת.פ. 3085/07). על עדאל רדואן, מי שרכש את המקלע מסוג "קארלו", הטלתי עונש של 20 חודשי מאסר בפועל (ת.פ. 3090/07) ואילו על ענאן חלאילה, שהורשע ברכישת הנשק מסרחי עבור המחבל שביצע את פיגוע הירי (ושוב, לא היה בידי המאשימה לקשור את חלאילה, ולו בידיעה, לפיגוע עצמו) בעסקת רכישת המקלע מסוג "קארלו", ובניסיון לעשיית עסקה נוספת בנשק (4 רובים מסוג M-16) שלא התממשה, הטלתי עונש של 44 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובכללם הפעלת מאסר על תנאי בגין עבירת נשק קודמת.
9. לטענת ב"כ המאשימה, עניינו של הנאשם זהה לעניינו של דורגאם, ועל כן יש להטיל עליו עונש של חמש שנות מאסר בפועל.
10. לעומתו טוען ב"כ הנאשם, כי לדורגאם ייחסו עבירות חמורות יותר, של סחר בנשק, בגין אותה מערכת עובדתית. עבירות אלה נושאות עימן עונש מירבי של 15 שנות מאסר, ואילו העבירות של רכישת נשק, שיוחסו לנאשם, נושאות עימן עונש של 7 שנות מאסר. ב"כ הנאשם סבור, כי לנוכח גזרי הדין של המעורבים האחרים בפרשה, עניינו של הנאשם הוא מן החמורים פחות, והעונש המתאים הוא עונש של 24 חודשי מאסר.
11. אני סבורה, כי מקומו של הנאשם במדרג החומרה ביחס לכל המעורבים בפרשה דומה לזה של דורגאם אבו סכראן. אמנם, לדורגאם ייחסה המאשימה עבירות של סחר בנשק ואילו לנאשם שבפניי יוחסו עבירות של רכישת נשק, אולם מן הבחינה המהותית המדובר בשני צדדים של אותה עיסקה: דורגאם רכש אקדח לבקשתו של הנאשם, ומכרו לנאשם; לבקשתו של אחר, מצא דורגאם קונה לאקדח נוסף, הלא הוא הנאשם; לבקשת הנאשם רכש עבורו דורגאם כדורי אקדח, ולבסוף, נענה הנאשם, ביחד עם דורגאם, להצעה לרכוש מקלע מסוג "קארלו", אותו מכר הנאשם לגורם שלישי. יתרה מזאת, הנאשם הוא היוזם לעסקת הנשק הראשונה, ואילו כעולה מן השנייה, הנאשם נתפס כמי שמעוניין לרכוש עוד ועוד כלי נשק. בנסיבות אלה, על אף שדורגאם עושה עסקאות בנשק (קונה ומוכר), הרי הנאשם הוא המזמין והוא מי שלמענו מיועדת העסקה. השניים מעורבים במספר דומה של אישומים, בעלי מאפיינים זהים של חומרה. עונשו של דורגאם נגזר על ידי מתוך התייחסות להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בתיק זה, ואשר בשלב גזירת הדין של דורגאם טרם אושר. במהלך הטיעון לעונש במשפטו של דורגאם, ניסתה המאשימה לשכנעני כי עניינו של דורגאם חמור יותר, ואילו ב"כ הנאשם ביקש לשכנע כי עניינו של הנאשם כאן חמור יותר, שכן יש לראותו כמי ששידל את דורגאם לרכוש כלי נשק. בגזר הדין קבעתי כי עיון בשני כתבי האישום מביא למסקנה, כי מעמדם של השניים דומה, וכי על כן, משהגבילה עצמה המאשימה בעניינו של הנאשם כאן לעונש של 5 שנות מאסר כרף עליון לענישה, מחייבת אותה עמדה זו גם בעניינו של דורגאם, שאינו שונה ממנו באופן מהותי (פסקה 14 לגזר הדין). בית המשפט אינו כבול, כמובן, בהסדר הטיעון, אולם ככל שנראה כי המדובר במעשים ובנסיבות בעלי מאפיינים דומים ביותר, מתחייבת ענישה זהה.
12. מעורבות כה עמוקה כפי שגילה הנאשם בעבירות נשק, עבור בצע כסף, מעידה על העדר מצפון. נשק דרכו להמית, והרוכש נשק, בוודאי בכמויות "מסחריות", מעיד על עצמו כי אין לו כל עכבות לסייע בידי מי שמוכן לעשות שימוש קטלני בנשק, תהיה מטרת השימוש בו אשר תהיה. התנהלותו זו של הנאשם מעידה עליו כי הוא מסוכן לציבור, וכי למען הפקת רווחים כספיים הוא נכון לבצע עבירות נשק. בשים לב לנסיבותיו האישיות, אין בידי הנאשם לגייס לטובתו טיעון בדבר מצוקה כלכלית קשה או רקע משפחתי שאין בו כדי להבהיר ערכי מוסר יסודיים. ככלל, לא יהיה בנתונים מסוג זה כדי להקל, כאשר מדובר בעבירות כה חמורות, אולם דומה כי משנה חומרה יש כאשר המניעים אינם נובעים ממצוקה כלכלית או עזובה רגשית.
13. כמו בעניינו של דורגאם, השיקולים לקולה מתבטאים בגילו הצעיר של הנאשם, בעובדה שאין לו עבר פלילי וממילא העונש שייגזר עליו הוא בבחינת מאסר ראשון. על העונש להותיר בידי הנאשם פתח לתקווה לניהול חיים נורמטיביים עם שחרורו מן המאסר.
14. בשוקלי את כל אלה החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
1. עונש מאסר של חמש שנים לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו.
2. עונש של 12 חודשים מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירת נשק.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום כ"ב באייר, תשס"ח (27 במאי 2008) במעמד הצדדים.