גטאהון נ' אדיר - הבירה בע"מ

פסק דין

הנתבעת היא חברה המספקת שירותי ניקיון. בתקופה הרלוונטית לתביעה סיפקה הנתבעת שירותי ניקיון למשרד הראשי של משרד המשפטים ברחוב צלאח אדין בירושלים.

התובעת, גב' וולטה גטאהון, עבדה במשרד המשפטים מטעם הנתבעת מיום 1.9.09 עד ליום 30.11.10 כעובדת ניקיון בשכר מינימום שעתי. על פי חוזה העבודה של התובעת וה"הודעה לעובד" שנמסרה לה, שעות עבודתה של התובעת היו בימים א'-ה', שלוש שעות ביום (מ-16:00 עד 19:00). למרות האמור בחוזה, בפועל עבדה התובעת, לעיתים, ארבע שעות ביום ועל כן מספר שעות עבודתה היה השתנה מחודש לחודש. סך היקף המשרה של התובעת היה 38% (כ-71 שעות בממוצע לחודש).

אין מחלוקת כי הנתבעת סיימה את ההתקשרות שלה עם משרד המשפטים למתן שירותי ניקיון בסוף חודש 11/10 וכי מועד סיום עבודתה של התובעת חופף לסיום מתן שירותי הנתבעת למשרד המשפטים.

לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה זו לפדיון חופשה, דמי חגים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי נסיעות ופיצויים לדוגמה לפי סעיף 26(א)(3) לחוק הגנת השכר בגין אי מסירת תלוש משכורת לחודש 11/10. בכתב התביעה נתבע גם פיצוי בגין אובדן זיכוי במס הכנסה אך התובעת זנחה תביעה זו בסיכומיה.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

המחלוקת בעניין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים נסובה על השאלה אם התובעת פוטרה או שמא התפטרה.

גרסת התובעת בכתב התביעה היתה שביום 12.10.10 הודיעה הנתבעת לתובעת על הפסקת עבודתה בשל חילופי מעסיקים במקום העבודה וכי עבודתה הופסקה באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת.

בעדותה הראשית טענה התובעת כי שלושה ימים לאחר שהנתבעת עזבה את משרד המשפטים הבטיחה לה המפקחת מטעם הנתבעת, גב' שרית אבו צדקה ("שרית"), כי הנתבעת תספק לה עבודה אחרת באותם תנאים, אך בפועל לא עשתה כן. לטענתה, שרית אמרה לה שתתקשר אליה אך לא התקשרה.

גרסת הנתבעת היא כי ניתנה הודעה לתובעת מבעוד מועד על סיום מתן שירותי הנתבעת למשרד המשפטים והוצעה לתובעת עבודה בבית המשפט המחוזי, שהינו סמוך למשרד המשפטים, אך התובעת לא הופיעה במשרדי הנתבעת על מנת להתחיל את תהליך קבלת הסיווג הבטחוני שנדרש לצורך הצבתה לעבודה בבית משפט ובכך התפטרה, למעשה, מבלי שנתנה לנתבעת הודעה מוקדמת להתפטרות.

הנתבעת תמכה את גרסתה במכתבים מיום 14.10.10 ו-14.11.10 שנשלחו בדואר רגיל למענה של התובעת כפי שהיא מסרה לנתבעת עם קליטתה לעבודה בחברה, בהם הודיעה לתובעת על הסיום הצפוי של מתן שירותי הנתבעת במשרד המשפטים ביום 30.11.10, על העברתה לבית המשפט המחוזי וביקשה ממנה למלא טפסים של אגף הבטחון של הנהלת בתי המשפט. כן הציגה הנתבעת מכתב שנשלח למענה של התובעת בדואר רשום מיום 2.12.10 בו התבקשה לסור מייד למשרדי החברה לאחר שלא ענתה למכתבים הקודמים ולא פעלה לפיהם.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי ההודעה על סיום החוזה של הנתבעת עם משרד המשפטים וההצעה לעבור לעבוד בבית המשפט המחוזי הועברה לתובעת בעל פה על ידי מר שי כהן, שהועסק על ידי הנתבעת כמפקח ניקיון. מטעם הנתבעת העיד שי כהן, שעדותו תמכה בטענת הנתבעת והוא אישר בעדותו את תוכן מכתבו לנתבעת מיום 3.11.10, ממנו עולה כי שוחח עם עובדי הנתבעת והתובעת בכללם, על כך שהנתבעת מסיימת את החוזה עם משרד המשפטים בסוף חודש 11/10 וכי היא מבקשת להמשיך להעסיקם וכי עובד שברצונו להמשיך לעבוד בנתבעת צריך למלא טפסי בידוק בטחוני.

לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בראיות ובטענות הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת וקובעים כי הנתבעת הציעה לתובעת עבודה באותם תנאים בבית המשפט המחוזי אך התובעת, מטעמיה, לא רצתה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת ועל כן לא החלה את הליך הקליטה בבית המשפט המחוזי (בידוק בטחוני) ובכך התפטרה. להלן נימוקינו.

התובעת הכחישה קבלת מכתבי הנתבעת מיום 14.10.10 ו-14.11.10. עם זאת, התובעת אישרה כי שי כהן שוחח עמה על הפסקת מתן שירותי הנתבעת במשרד המשפטים (פרוטוקול מיום 15.1.12, עמ' 2, שורה 24). אנו רואים בכך אישור של התובעת לעדותו של שי כהן אודות תוכן השיחה שקיים עם התובעת, כמוסבר להלן.

עדותו של שי כהן היתה מהימנה ולא מצאנו סיבה להטיל בה ספק, חרף טענת ב"כ התובעת כי העד תודרך על ידי מנהל הנתבעת בין שתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק. גרסתו היתה הגיונית והיא התיישבה עם דברים שכתב לנתבעת בזמן אמת (במכתבו אליה מיום 3.11.10). ברור לנו כי היה לנתבעת עניין להבטיח רישום של שיחות כמתואר במכתבו של שי כהן מיום 3.11.10, אך בנסיבות בהן התובעת אישרה קיומה של שיחה עם שי כהן בנושא סיום מתן שירותי הנתבעת במשרד המשפטים, אין כל היגיון שלא לאמץ את גרסת מר כהן כולה אודות תוכן השיחה, קרי: הסבר בדבר סיום ההתקשרות עם משרד המשפטים ומתן הצעה בשם הנתבעת לעבור לעבוד בבית המשפט המחוזי והזמנת התובעת להתחיל את הבדיקות הביטחוניות הדרושות לכך.

מעבר לכך, מצאנו סתירות ופירכות בעדות התובעת שאינן מאפשרות אימוץ עדותה. כך למשל, התובעת טענה, בניגוד למוסכם בתיק, כי היא עבדה במשרד המשפטים בחודש 12/10 כ-20 ימים. גם גרסתה בעניין המועד בו הנתבעת הודיעה לה על סיום מתן שירותי הניקיון במשרד המשפטים, לא היתה קוהרנטית. תחילה טענה שהיה זה שלושה ימים לאחר שהנתבעת עזבה את משרד המשפטים (עמ' 1, שורה 14). בחקירתה הנגדית טענה שהיה זה שלושה ימים לפני שהנתבעת עזבה את משרד המשפטים (עמ' 2, שורה 27).

התובעת, בניסיון לטעון שאי שיבוצה לעבודה בבית המשפט המחוזי נבע מכך שלא באה למלא טפסים לבידוק הבטחוני, טענה בחקירתה הנגדית כי היא אכן מילאה טפסים כאלה (עמ' 3, שורה 4), בניגוד לגרסתה בכתב התביעה. בסיכומיו לא עמד ב"כ התובעת על טענה זו של התובעת בעדותה.

לאור האמור לעיל אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ואף לא לדמי הודעה מוקדמת, ותביעותיה האמורות נדחות.

התביעה לפיצויים לדוגמה

תביעתה של התובעת לפיצויים לדוגמה לפי סעיף 26(א)(3) לחוק הגנת השכר נדחית הואיל והנתבעת הוכיחה כי שלחה את כל תלושי השכר של התובעת למענה של התובעת אשר מסרה בעת קליטתה בעבודה.