גן שמואל מזון נ' CLIMATE AES

החלטה

הבקשה

1. בפני בקשת המבקשת לצירופן של AES Corporation וכן AES Holdings Inc. (להלן:"החברות") כנתבעות נוספות לתובענה בת"א 1220/09 שהוגש במקורו כנגד המשיבה דנן בלבד.

נימוקי המבקשת

2. המבקשת טוענת בקצירת האומר, כי הנתבעת שייכת לקונגלומרט לו מייחסת התובעת מצגי שווא שנמסרו לה במהלך ביצוע פרויקט להקמת מתקן קיטור לייצור אנרגיה במעל פי הסכם שנחתם בין המבקשת לבין חברה בשם גנרי אנרגיה ירוקה בע"מ (להלן:"גנרי") לנעליה נכנסה המשיבה .

לטעמה, הנתבעת מסתתרת מאחורי מסך ההתאגדות במערכת יחסיה עם הקונגלומראט, ולפיכך, לא נותרה לה הברירה, כך טענה, אלא לבקש צירופן של החברות, על מנת שניתן יהיה לדעת מי מהנתבעות היא הגוף הראוי כלפיו יש להפנות טענות התובעת למצגי שווא אלה ולשם בירור הפלוגתאות שבין הצדדים. לטעמה מדובר במקרה קלאסי של הפעלת תקנה 22 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:"תקנות סד"א"), המאפשר תביעת מספר נתבעים מקום בו לא ברורה מידת ושיעור החבות של מי מהם.

המבקשת הבהירה, כי הטענות כלפי הנתבעת כמו גם כלפי החברות, הן אותן טענות והן תתבענה ביחד ולחוד. בכך יוכל ביהמ"ש להכריע באופן יעיל ומלא בשאלות השנויות במחלוקת שהינה כאמור מי מהחברות יצרה מצגי שווא כלפי התובעת שהטעו אותה והסבו לה נזקים.

תשובת המשיבה

3. המשיבה טענה כי הענות לבקשה תסרבל הדיון שלא לצורך ותביא להוצאות מיותרות כמו גם בזבוז זמן שיפוטי יקר.

לטעמה, לא הוצג כלפי המבקשת כל מצג שווא שהביא לדחיית מימוש זכויותיה החוזיות הנובעות מהסכם הקיטור שבבסיס התובענות והמשיבה כמו גם החברות אינן הכתובת לנזקיה. לשיטתה, מטרת התביעה מלכתחילה היתה למצוא כיס עמוק ועתה מבקשים להרחיב כיס זה באמצעות צירוף נתבעות נוספות.

עוד ציינה, כי הבקשה כלל אינה מצביעה על צידוק לצירוף הנתבעות הנוספות. לטעמה, טענות המבקשת כלפי המשיבה כבר היו ידועות לה עם הגשת כתב התביעה לפני למעלה משנה, ולא רק עם קבלת התשובות לשאלון שהפנתה למשיבה, אך למרות זאת היא לא העלתה כל טענה עד כה. לטעמה מבקשת המבקשת לבסס עילה שאינה קיימת כלל כנגד החברות הנוספות.

עוד הוסיפה, כי הבקשה נועדה לאפשר מתן תשובות נוחות יותר לשאלון כאשר הדרך אותה בחרה לשם כך , היינו בקשה לצירוף נתבעות נוספות לשם קבלת התשובות, אינה ראויה על פי הפסיקה.

עוד הוסיפה, כי הבקשה אינה עומדת במבחני התקנות לאור פרק הזמן שחלף ממועד הגשת התובענה עד למועד הגשת הבקשה, כך גם אינה עומדת במבחני הפסיקה לצירוף נתבע לתובענה, מה גם שהצירוף אינו דרוש לפי תקנה 24 לתקנות שכן ניתן יהיה לזמן את נציגי החברות לעדות ואין צורך לצרפם כבעלי דין.

המשיבה הדגישה, כי אין כל יריבות בין החברות למבקשת, והמבקשת אף אינה מפרטת את אותה עילת תביעה הקיימת לה כלפיהן. כך גם לא ברור אם ניתן ליתן מענה לשאלה שבמחלוקת היינו אותו מצג שווא נטען על דרך צירוף החברות כנתבעות, כאשר זו ניתנת לפתרון ללא צורך בצירוף המבוקש.

מעבר לכך טענה, כי התיקון הדרוש יסרבל ההליכים ויוליד הוצאות מיותרות שלא לצורך, שכן עתה תאלץ להגיש כתב הגנה מתוקן ותאלץ לבצע שוב את ההליכים המקדמיים.

ולבסוף ציינה, כי הבקשה לוקה בשיהוי.

תשובת המבקשת

4. המבקשת בתשובתה דחתה טענות המשיבה, חזרה והסבירה את שחייב הסבר לטעמה בבקשתה המקורית והוסיפה, כי רק לאחר הגשת התביעה למדה על ניסיונה של המשיבה להסתתר באופן שלא ניתן יהיה לייחס לה את פעולות אותן ביצעו לכאורה החברות. בכך נולד הצורך לצרף את החברות על מנת שניתן יהיה כאמור לברר מי מהן היתה זו שהציגה למבקשת את מצגי השווא ומי מהן נושאת באחריות כלפי התובעת.

המבקשת הדגישה, כי היא עדיין רואה במשיבה את בעלת דינה הנכון, אך ניסיונה להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות מחייב לבחון מי בסמוך לו אחראי לאותם מצגים כאמור. כן טענה, כי הטענות כלפי החברות אינן שונות מהטענות כלפי הנתבעת ולכן מדובר באותה עילה, כאשר החיוב יהא ביחד ולחוד, ובכך יוכל ביהמ"ש להכריע באמת בסוגיות השנויות במחלוקת.

המבקשת הוסיפה, כי קיים לה צידוק לצירוף החברות, שהתברר לאחר קבלת תשובות המשיבה לשאלון. המבקשת לטעמה לא יכלה לצפות את ניסיון הנתבעת להתגונן מהתביעה תוך שימוש במסך ההתאגדות. טענות הנתבעת כי מצגי הקונגלומרט אינם מצגיה החלו בכתב ההגנה ונמשכו בתשובות לשאלון.