גרון נ' משרד האוצר/המשרד הראשי ואח'

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' הרשם כאמל אבו- קאעוד מיום 5.1.2013 (בתיק ס"ע 9546-11-11 – להלן: " התיק העיקרי") בה קבע כי המערער יהא רשאי לחקור על התצהיר שהוגש על ידי המשיבה מס' 1 בתשובה לצו גילוי מסמכים ספציפיים שניתן לבקשת המערער, וזאת במסגרת הליך ההוכחות.

2. וזהו הרקע הנדרש:

במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו בתיק העיקרי נדרשה המשיבה מס'1 להגיש תצהיר גילוי מסמכים מטעמה. זאת עשתה באמצעות תצהירו של מר גבי שוחט מיום 5.11.12 (אשר אינו תואם את נוסח טופס 11 המצורף לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות")).

לטענת המערער ב"בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים" שהגיש לאחר מכן, לא היתה בתצהיר זה התיחסות למסמכים ספציפיים שביקש, כמו כן נטען כי אין מדובר בתצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין. בהחלטת כב' הרשם מיום 2.12.12 הורה כי המשיבה מס' 1 תגיש תצהיר גילוי המתיחס למסמכים ספציפיים מסוימים מתוך אלה שנתבקשו. בתצהיר מיום 20.2.2013 התיחס מר גבי שוחט למסמכים שעל גילויים הורה כב' הרשם, וציין כי הללו לא אותרו.גם תצהיר זה אינו תואם את טופס 11 שצורף לתקנות.

בעקבות זאת פנה המבקש שוב אל כב' הרשם במסמך שהוכתר בכותרת "תגובת התובע להודעה מטעם הנתבעת 1", שבה נטען כי האמור בתצהירו של מר גבי שוחט אינו יכול להיות אמת מטעמים שפורטו שם , וכי לפיכך יש לאפשר למערער לחקור את המצהיר על תצהירו. ביחס לתגובה זו ניתנה החלטתו של כב' הרשם נשוא בקשת רשות הערעור דנן.

3.בבקשתו שלפני טען המבקש כי "למעשה" החלטת כב' הרשם לא נעתרת לבקשתו לקבלת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין וכן מונעת ממנו חקירה על תצהירו בשלב המקדמי, שבו חקירה זו נדרשת. לפיכך עותר הוא לשינוי שתי משמעויותיה של ההחלטה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובכלל כתבי בי הדין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות ואלו טעמי:

5.כאמור, לבקשה שני ראשים – האחד -לענין נוסח תצהיר הגילוי, השני- לענין האפשרות לחקור עליו.

לענין נוסח התצהיר

6.גם בבית הדין , צריך הליך גילוי המסמכים להביא לחשיפה בפני הצד שכנגד של כל המסמכים הרלבנטיים, הן אלה שלטובת המגלה והן כאלה שיפעלו נגדו. כמו כן יש להבטיח כי בהליך הגילוי ייערך נסיון אמיתי לאיתור מסמכים אשר גילויים נדרש, ולשם כך נדרשת אקטיביות מצד הצד המגלה ולא די בהצהרה סתמית כי המסמכים אינם ברשותו של המצהיר.

לטעמי , על מנת להשיג תוצאה שכזו , על התצהיר להיות ערוך כפי שנערך תצהיר בהליך אזרחי בבית המשפט, קרי בהתאם לדרישות טופס 11 האמור. (לענין אימוץ הוראות התקנות אין הוראה מפורשת בחוק בית הדין לעבודה או בתקנותיו ר' סעיף 30 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 וכן דבע 15 מא/ 15-1 יבלונסקי - מילמן ואח', פדע יב 106 , עע 388831/10 התע"א - יהודה מורג ואח', פדע לה 101 ועוד).

7.ואולם , בנסיבות הענין , אין במסמך "תגובת התובע להודעה מטעם הנתבעת 1" כל בקשה מטעם המבקש לקבלת תצהיר "ערוך כדין", אלא נתבקשה בו אך חקירת המצהיר. ולפיכך , בקשר לכך ניתנה החלטת כב' הרשם.

בקשה להורות למשיבה לערוך תצהיר "כדין" היתה כלולה ב"בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים" , שבה ניתנה החלטת כב' הרשם מה2.12.12, ושעליה לא ביקש המבקש לערער. לדידי, בשלב זה , אין מקום לאפשר למבקש לקבל יותר מאשר ביקש לקבל בבקשה שעמדה בפני כב' הרשם.

יוסף לכך כי בענייננו ישנה הצהרה מפורשת של מר שוחט על כך שהמסמכים "לא אותרו". המצהיר לא הסתפק במלים "אינם נמצאים"- שאין בהן בכדי להצביע על נסיון למצוא אותם אלא בנוסח המצביע על כך שנעשה נסיון לאתרם. בנסיבות אלה , ועל אף אי התאמת התצהיר לנוסח טופס 11, אינני מוצאת לנכון להעתר לבקשה.

לענין הבקשה לחקור את המצהיר על תצהירו

8.לא מצאתי להתערב בהחלטתו של כב' הרשם אשר נראית סבירה ואף ראויה. הכלל הוא שאין מתירים חקירה על תצהיר גילוי המסמכים, ולא בכדי אין זכר , אף לא בתקנות, לחקירה מעין זו. טעמו של דבר הוא, שהליכי הגילוי נועדו לייעל את הדיון ולפשטו, ולא להאריכו ולסבכו. מתן היתר לחקירה נגדית על התצהיר תהפוך את הטפל לעיקר , ותאריך ותסרבל את הדיון.

9.לענין זה מעלה המבקש טענות שונות בדבר פגיעה אפשרית ביכולתו הדיונית להערך למסמכים מפתיעים שיכול ויכללו בתצהיר העדות הראשית מטעם המשיבה מס' 1, ועוד כיו"ב טענות. טענות אלה הינן בגדר "ביצה שלא נולדה". ככל שיתברר כי המבקש הופתע ממסמכים מסוימים, יוכל אז לפנות לבית הדין בבקשה מתאימה.

10.סוף דבר , הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון במסגרת התיק העיקרי.