גרידיש נ' מנצור ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית על סך של 20,795 ₪, שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 16/9/10 בסמוך למושב אחיסמך כאשר נסע התובע בנתיב הנסיעה השמאלי, ורכב הנתבעים נסע בנתיב הימני, נפגשו שני הרכבים זה בזה, וכך ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

מטעם התובע העידו בפני התובע, שהינו עת/1 (להלן: "התובע" ו/או "עת/1" ), ועת/2 שנכח במקום התאונה.

מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 שהינו עה/1 (להלן: "עה/1").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע, כאשר נסע בנתיב השמאלי מתוך נתיב ההשתלבות, הגיח לפתע פתאום מהנתיב הימני רכב הנתבעים, ותוך כדי ניסיון לבצע פניית פרסה, התפרץ לתוך נתיב נסיעתו. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה, שכתוצאה ממנה נגרמו הנזקים כמפורט בדו"ח השמאי.

לטענת הנתבעים, רכב התובע נסע מאחורי רכבו של עה/1, החל לעקפו, אולם לאחר שנהג רכב התובע הבחין כי רכב אחר מגיע מולו, ניסה לחזור לנתיב נסיעת הרכב הנתבע, ופגע בו.

זאת ועוד, לטענת הנתבעים אין כל קשר בין השתלבות הנתבע בנתיב הנסיעה לבין נסיבות קרות התאונה, שארעה מרחק מה מנקודת ההשתלבות.

דיון והכרעה:

אין חולק כי רכב התובע היה בנתיב השמאלי, ואילו רכבו של נתבע 1 היה בצידו הימני של הכביש. וישאל השואל – מי אחראי לקרות התאונה?

כעולה מעדותו של התובע, התאונה ארעה בסוף נתיב ההתמזגות, ועל עה/1 היה ליתן לו את זכות הקדימה. זאת ועוד, הפנה לתמונה ת/5, הצביע על אופי הפגיעות ברכב ב- ת/1, והדגיש כי רכבו נפגע בכנף הקידמי. כמו כן, הפנה לת/6 לנזקו של עה/1 – בחלק הקידמי בפינה בצד שמאל (עמ' 2).

לאור נסיבות התאונה סבר עת/1 כי עה/1 ביקש לעשות פרסה, לא הבחין ברכבו ועל כן סטה לעברו, הגם שלשיטתו רכבו חלף על פני רכבו של עה/1.

בנוסף לעדות זו, העיד עה/2 שנכח במקום התאונה כאשר היה בדרכו בכביש, וסיפר שהכל התרחש מולו (עמ' 3). עה/2 בחקירתו הראשית: "הרכב הפוגע הוא בא לעשות פרסה, ואז האוטו של ארז נפגע מאחור בצד ימין..." (עמ' 3). בהמשך, בחקירתו הנגדית תיקן עצמו ואמר: "... המגע הראשון היה בחלק הקידמי של האוטו ולאחר מכן הוא שפשף לו את כל האוטו גם בחלק האחורי" (עמ' 4).

מנגד העיד עה/1, וטען כי התובע הוא זה שהגיח מצד שמאל כדי לעקוף אותו, שממול הגיע רכב מכיוון המושב אשר סטה לשול הימני ועל-כן נאלץ לסטות עם רכבו ימינה. לטענתו, עת/1 הוא זה "שנכנס" בו, והעיף לו את המראה כפי שהובא ב-נ/4, ושהטמבון בחלק השמאלי קידמי הועף קדימה (עמ' 4).

לאחר ששמעתי בקשב רב את הטענות ועדויות הצדדים, ועיינתי בתמונות שהובאו בפני העדפתי את גרסתו של התובע על פני גרסתו של עה/1, גרסתו של האחרון לא נמצאה בעיני מהימנה, ולא היה לה על מה לסמוך. יחד עם זאת, לאור נסיבות התאונה ואופי הפגיעות סבורתני כי יש לייחס רשלנות תורמת לתובע בשיעור של 20%.

ברי הוא, שזכות הקדימה קנויה לזה הנוסע בנתיב הראשי, ועל הרוצה להשתלב מנתיב ההשתלבות לנתיב הראשי, עליו לנהוג בסבירות ובזהירות. בד בבד, זכות הקדימה אינה זכות מוחלטת וגם על הנוהג בדרך ראשית לנהוג בזהירות.

כבר נאמר לא אחת שכאשר שני גופים נעים זה מול זה כל אחד מגופים אלה חב חובה כלפי חברו לנוע בזהירות. אולם, קיומה של חובה זו אינה תמיד המבחן לקיומה של רשלנות תורמת. לפיכך, יש לבחון כיצד נהג התובע בנסיבות המקרה שלפניננו.

בענייננו, ניתן ללמוד מהעדויות, מהתמונות ומהראיות שהוצגו בפני, כי התאונה ארעה בסוף נתיב השתלבות כפי שהעיד התובע והציג את ת/4 ו- ת/6, ושבסוף נתיב ההשלבות סטה רכבו של עה/1 לעברו של התובע.