גרינברג ואח' נ' בריזל ואח'

החלטה

בקשה לעיון בראיות, אשר במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעמם, הודיעו המשיבים כי הן חסויות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית, שעניינה הטעייה נטענת של המשיבים במהלך משא ומתן לכריתת הסכם מכר דירה מיום 27.1.11, אשר נכרת בינם לבין המבקש, שעה שלשיטתם, התברר להם לאחר החתימה על ההסכם, כי אין מדובר בדירת מגורים, כמוסכם, כי אם במחסן (להלן: "הסכם" או "הנכס", לפי העניין).

2.התביעה הוגשה כנגד המבקש, מוכר הנכס, וכנגד עו"ד אורי מס, אשר נטען כי שימש כבא כוחם של המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") בהסכם, המשיב 3 בבקשה זו. האחרון שלח הודעת צד ג' כנגד עו"ד יפתח גולן, באשר, לשיטתו, אף הוא שימש כבא כוחם של המשיבים בהסכם, המשיב 4 בבקשה זו.

3.ביום 29.1.14 המציאו המשיבים למבקש תצהיר גילוי מסמכים מטעמם, במסגרתו פירטו המסמכים שברשותם וביום 7.5.14 הוסיפו והמציאו למבקש תצהיר גילוי מסמכים משלים, לפיו קיים ברשותם גם חומר חסוי, "בהיותו פרי חקירות שנערכו לצרכי הליכים עתידיים ולרבות הקלטות" (להלן: "ההקלטות") [ההדגשה אינה במקור] (העתק תצהיר גילוי המסמכים ותצהיר גילוי המסמכים המשלים צורף לבקשה).

4.המבקש טוען, כי ההקלטות אינן נהנות מחיסיון, שעה שהמשיבים לא טענו לחיסיון כאמור בהזדמנות הראשונה, קרי במסגרת תצהיר גילוי המסמכים הראשוני ומקום בו הן לא נערכו לצורך ההליך המשפטי.

5.עוד טוען המבקש, כי כללי החיסיון חלים רק כאשר מבקש החיסיון הוא הנתבע ולא התובע ומשבענייננו, המשיבים, הטוענים לחיסיון, הם התובעים, ממילא אין להתיר החיסיון. המבקש טוען, כי אי חשיפת ההקלטות, יגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויותיו הדיוניות.

6.אשר על כן, עותר המבקש להורות למשיבים לגלות לו ההקלטות וליתן ארכה בת 30 ימים להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו ומטעם יתר הצדדים, לאחר גילוין.

7.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר במספר הקלטות של שיחות (שלא תומללו), אשר התקיימו בין מר חיים דן גרינברג, אבי התובע, לבין עו"ד גולן וכן של המפגש בינו לבין המשיב 1 מיום 23.7.11. כמו כן, לטענתם, כוללות ההקלטות שיחות קצרות עם פקיד של עירית טבריה ועם פקידת משרדו של עו"ד מס.

8.המשיבים טוענים, כי דבר ההקלטות עלה במשרד בא כוחם לראשונה, עת נפגש ושוחח עם אבי התובע, לצורך עריכת תצהיר עדותו הראשית, ולכן דבר קיומן לא צוין בתצהיר גילוי המסמכים הראשוני. מיד כשהתברר לבא כוחם דבר קיומן של ההקלטות, נערך תצהיר גילוי מסמכים משלים, שהומצא לאלתר לכל הצדדים.

9.לגופם של דברים, טוענים המשיבים, כי ההקלטות נהנות מחיסיון בפני גילוי, שעה שהן נערכו לקראת המשפט. כך לטענתם, אין לאבי התובע בשגרת חייו הרגילה כל שיח ושיג עם מי מעורכי-הדין, וברור לחלוטין שהרקע לקיום שיחותיו והקלטתן נבעו באופן בלעדי מהתסבוכת המשפטית אליו נקלעו המשיבים, כאשר ההקלטה נועדה לתעד את הדברים לקראת הליכים משפטיים עתידיים בין המשיבים לבין עורכי-הדין.

10.עוד לטענתם, אין ממש בטענת המבקש, לפיה כללי החיסיון חלים רק כאשר מבקש החיסיון הוא הנתבע וכן אין ממש אף בטענה, לפיה בהעדר תצהיר לאימות העובדות הנטענות, לא עלה בידיהם להרים הנטל הנדרש להוכיח, כי ההקלטות נהנות מחיסיון.

11.בתשובה לתגובת המשיבים, חוזר המבקש על הנטען בבקשתו ומוסיף, כי לא ברור כלל אם הקלטות השיחות משנת 2011, נערכו לשם הליך משפטי צפוי, שכן המשיבים מילאו פיהם מים בעניין זה, ומוסיף וטוען באשר להקלטות השיחות עם פקיד של עירית טבריה ועם פקידת משרדו של עו"ד מס, כי לא ברור מתי שיחות אלו הוקלטו, וממילא עולה המסקנה, כי אלו לא הוכנו לקראת המשפט, כי אם במהלך המשפט ולאחר חשיפת קו ההגנה של יתר הצדדים בתיק, ומכאן שאינן נהנות מחיסיון.

דיון והכרעה

12.כלל הוא, שמסמכי היריב וראיותיו יהיו חשופים לצד שכנגד ורק במקרים חריגים ידחה בית המשפט את מועד העיון במסמכים [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 - שם נדונה בקשת הנתבע לדחות עיון בראיה].

13.ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים), כבענייננו, דן בית המשפט העליון בבקשת התובע לדחות עיון בראיה, ועמד על כך, שמשמעות בקשה זו היא שינוי סדר הבאת הראיות, וכאמור להלן:

"חיסיון לגבי ראיה מסוימת אינו מקנה לבעל החיסיון את החירות להציג את הראיה החסויה במועד הנוח לו, בחריגה מסדר הבאת הראיות הרגיל כפי שהוא קבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (ויודגש כי סדר הבאת הראיות הרגיל חל גם כאשר הראיות מובאות בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית; ... אמנם, המבקשים רשאים לעשות שימוש בחיסיון המוקנה להם באופן שימנע מן המשיבים לעיין בתוכן ההקלטה במסגרת הליכי הגילוי והעיון המקדמיים. אולם עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע... אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות.

... דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים"... ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר" [ההדגשה אינה במקור].

14.בית המשפט העליון הדגיש שם, כי נדרש טעם מיוחד לדחות הגשת ראיה על ידי התובע עד לאחר הגשת הראיות מטעם הנתבע: